אגדה בפחות מחמש דקות: חוזרים לשלושער של רובי פאולר מול ארסנל

בעוד שבוע יחגוג רובי פאולר את יום הולדתו ה-40. צעיר מריאן גיגס, צעיר מפול סקולס, מבוגר בסך הכול בחמש שנים מסטיבן ג'רארד. קצת מוזר, לא? פאולר תלה סופית את הנעליים רק לפני ארבע שנים, אבל עבור רוב האוהדים הוא היסטוריה עתיקה, שחקן ששייך למילניום הקודם. הוא באמת שייך לשם. שיאו היה לפני שני עשורים, וקשה לא לתהות כיצד היתה מתפתחת הקריירה שלו לו הפציעות, ההתנהגות הבעייתית והיחסים העכורים עם המנג'ר ז'ראר הוייה לא היו עוצרים את הנסיקה.

בגיל 19, הוא היה אלוהים של אנפילד. ב-28 באוגוסט 1994 הוא כבש את השלושער המהיר ביותר בולדות הפרמייר-ליג, תוך ארבע דקות ו-33 שניות. המשחק הזה, בתחילת עונתו השניה, קיבע את מעמדו כגיבור על, כיורשו האולטימטיבי של איאן ראש. לאף אחד לא היה אכפת שהוא אהד את אברטון כילד. הוא היה העתיד האדום.

זה קרה בפתיחת עונתו השניה של פאולר באנפילד. הראשונה היתה מצוינת מבחינה אישית – הוא נכנס מיד להילוך גבוה והפציץ בלי הכרה, אבל מבחינת הקבוצה זו היתה תקופה קשה. האוהדים קיבלו בשמחה את התפטרותו של המנג'ר גראם סונס, אליל היציעים כשחקן בעברו, ומחליפו רוי אבאנס היה אמור לבנות את הכול מחדש סביב הסקורר הצעיר הסנסציוני.

ליברפול עדיין החשיבה את עצמה אז לאימפריה. האליפות האחרונה היתה ב-1990, ארבע שנים בלבד קודם לכן, והתחושה היתה כי זה רק עניין של זמן עד שהיא מחזירה לעצמה את השליטה בליגה. איש לא העלה בדעתו שהבצורת תימשך רבע מאה, עד עצם היום הזה. פאולר היה אמור לעשות את זה, ביחד עם חברו המלהיב סטיב מקמנמן, אשף הכדרור והפריצות הסוחפות. במשחק הראשון של עונת 1994/95 הם פירקו בלונדון את קריסטל פאלאס 1:6. ראש ומקמנמן כבשו צמדים, פאולר ויאן מולבי הדני הרשיתו אף הם, ובמחזור השני הם אירחו את התותחנים במצב רוח מרומם.

ארסנל של ג'ורג' גרהאם היתה אז בנסיגה, ועבור אוהדי ליברפול היו אלה חדשות טובות. לא בגלל הסגנון המשחק המשעמם של המנג'ר האפרורי, אלא בעיקר כי הפצע הגדול מאובדן האליפות הדרמטי ב-1989, כאשר מייקל תומאס כבש את השער ההיסטורי ההוא באנפילד בזמן פציעות של המשחק האחרון, טרם הגליד. תומאס כבר עבר לליברפול ב-1991, אבל הקבוצה של גרהאם היתה אויב, וכל האצטדיון המתין בקוצר רוח לניצחון מוחץ. הם לא ידעו איזה קסם הם הולכים לראות.

בדקה ה-26 הגביה ג'יימי רדנאפ כדור חופשי, מרטין קיאון פספס אותו, וכך הוא ניתז מגופו של ראש הישר לפאולר שהיה בזמן הנכון במקום הנכון – 0:1. לפני שריקת הפתיחה, התרשם רובי מהקעקועים החדשים של איאן רייט, וכאשר הכדור הושם על עיגול האמצע הוא ניגש שוב לחלוץ ארסנל וביקש לראות את היצירות. רייט הגיב בחיוך.

שחקן רבגוני היה פאולר, סקורר טבעי טהור שידע לשים את הכדור ברשת בכל דרך אפשרית. הוא אהב לנגוח, נהנה לבעוט בעוצמה מכל זווית ומכל טווח, היה אמן ההקפצות העדינות, וגם היה מסוגל לשים את הכדור בדיוק מקסימלי בפינה. זה בדיוק מה שקרה בדקה ה-29. מקמנמן דהר כהרגלו לאורך חצי מגרש, מצא במסירה מדודה את ידידו שהמתין על שפת הרחבה משמאל, ופאולר שיחרר כדור שטוח מדוד לקורה ופנימה, כך שלדייויד סימן בשער ארסנל לא נותר כל סיכוי. ושוב התבקש רייט להראות את הקעקועים. הפעם זה כבר לא הצחיק אותו.

פחות משתי דקות חלפו, וג'ון בארנס שלח הקפצה נהדרת לעברו של החלוץ הלוהט. הפעם סימן הצליח לעצור את הבעיטה הראשונה, אבל פאולר השתלט על הריבאונד ושלח את הכדור פנימה בקור רוח. 0:3 הושלם, ארסנל היתה על הקרשים, ואנפילד התפוצץ משמחה. כולם האמינו, באמת ובתמים, שהקבוצה הזו מסוגלת להמשיך לזכייה בתואר האליפות על חשבון מנצ'סטר יונייטד. "אני הולך לכסות את הקעקועים עם פלסטר. הם נותנים לך השראה גדולה מדי", אמר רייט לפאולר.

"ידענו שרובי חלוץ מצוין, אבל השלושער הזה שינה את הפרספקטיבה בכל זאת. היה מדהים לראות שחקן כה צעיר מחסל כך את ארסנל. היה קשה להבקיע נגדם אפילו שער אחד, והוא כבש שלושה תוך ארבע וחצי דקות. זה היה היום בו כל הליגה הבינה במי מדובר", אמר בארנס הוותיק.

בימים אלה דוחה ראחים סטרלינג בן ה-20 פעם אחר פעם הצעות מעולות שמגישה לו ליברפול – האחרונה עמדה על 100 אלף ליש"ט לשבוע. כדי להפנים את גודל השינוי שעבר הכדורגל בשני עשורים אלה, די לספר על החוזה החדש שקיבל פאולר בן ה-19 בנובמבר 1994. חודשיים אחרי השלושער ההוא, כשהוא ממשיך לכבוש בקצב מסחרר ומקבל יחס של אלוהים מהאוהדים, הוזמן החלוץ למשרדי המועדון למעמד החגיגי. סוכנו אמר לו לחתום, אז הוא חתם, מבלי לדעת את הפרטים המדויקים. "זכית בפרס גדול", אמר לו אחד המנהלים. אחרי שהסבירו לו את כל הסעיפים, התברר לפאולר שהוא הפך לבעל השכר הגבוה ביותר בתולדות אנגליה לשחקנים בגילו. החוזה החדש העניק לו כמיליון ליש"ט, על פני חמש שנים. לא בכל שנה, אלא במצטבר, וזאת כולל בונוסים ומענקים אפשריים. הכוכב באמת הרגיש בר מזל. לא עלה בדעתו לבקש לירה אחת יותר.

את העונה ההיא סיים פאולר עם 31 כיבושים בכל המסגרות, והתכבד להניף את התואר הראשון בחייו, כאשר ליברפול ניצחה את בולטון בגמר גביע הליגה, אך הקבוצה לא התקרבה בסופו של דבר למאבק על האליפות וסיימה במקום הרביעי. כך היה בשתי העונות שלאחר מכן. פאולר הבקיע 36 פעמים ב-1995/96, ושוב 31 שערים ב-1996/97, אולם האדומים לא נתנו פייט ליונייטד.

ואז התרחשו שני אירועים, מהם לא התאושש פאולר לעולם. תחילה הוא נפצע בברכו, נעדר במשך חלק ניכר מעונת 1997/98 והחמיץ גם את המונדיאל בצרפת, כאשר במקביל פרץ לתודעה מייקל אואן בן ה-18. לפתע היה לליברפול חלוץ עוד יותר צעיר, ויותר מהיר. אואן ניהל אורח חיים ספורטיבי הרבה יותר בהשוואה לפאולר הבליין, ותפס במהרה את מקומו כחביב האוהדים. השינוי הזה במעמד השפיע רע מאוד על החלוץ שניסה להתאושש מהפציעה.

שנית, לאור התוצאות המאכזבות הוחלט ב-1998 לבצע שינוי בעמדת המאמן. ז'ראר הוייה הצרפתי צורף תחילה לאבאנס, וכאשר הצמד לא הצליח לעבוד בהרמוניה התפטר האנגלי והותיר את האיש החדש לבדו על הקווים. היו אלה חדשות רעות מאוד עבור פאולר, שלא הסתדר עם הוייה. הצרפתי סימן אותו כנציג "השלטון הקודם", וניסה למזער את השפעתו על הקבוצה בכל דרך אפשרית. התנהגותו של פאולר עצמו רק הקלה עליו את המלאכה, והשיא הגיע ב-1999, עם שתי תקריות שהסעירו את הממלכה כולה.

במשחק נגד צ'לסי בסטמפורד ברידג', התעצבן פאולר על המגן גראם לה-סו שהפגין משחק ברוטלי מדי, והחל להקניט אותו על רקע נטיותיו המיניות, על אף שידע היטב כי יריבו לא הומוסקסואל. התקרית זכתה לסיקור רב הרבה יותר מהצפוי, ואפילו אילצה את פאולר לשלוח מכתב התנצלות ללה-סו. כעבור ימים ספורים, בדרבי נגד אברטון, החליט החלוץ להגיב באופן מקורי על השמועות שהפיצו אוהדי היריבה אודות שימושו בקוקאין לכאורה, וחגג את השער באופן מקורי במיוחד – ירד על ברכיו על קו הרוחב ו"הסניף" אותו. גם הפעם התגובה היתה קיצונית מדי, ופאולר הושעה משישה משחקים בוועדת המשמעת בגין שני המעשים גם יחד.

האוטוביוגרפיה של פאולר מלאה בהאשמות קשות כלפי הוייה. החלוץ ראה בצרפתי אדם צבוע באופן קיצוני. כך, למשל, טען החלוץ שהמנג'ר הבטיח לו כי אין כל אמת בדיווחים בתקשורת על החתמתו של אמיל הסקי מלסטר, וכעבור יומיים בלבד הגיע הסקורר החדש לליברפול. השיא התרחש כאשר הקשר גארי מקאליסטר שלח בטעות לפאולר הודעה שיועדה לרובי קין, וכך התברר לו שגם החלוץ האירי של לידס מחוזר על ידי הוייה.

הפרידה הכואבת התרחשה בסופו של דבר בדצמבר 2001, ופאולר, בסך הכול בן 26, נמכר ללידס תמורת 12 מיליון ליש"ט. זה לא היה צעד חיובי מבחינתו, המועדון התרסק כלכלית, וגם במנצ'סטר סיטי לא מצא רובי בית חם במיוחד. החזרה הקצרה לאנפילד התרחשה ב-2005, בעידן רפא בניטס, אחרי שליברפול זכתה בליגת האלופות. היא היתה מרגשת, והאוהדים קיבלו אותו בזרועות פתוחות, אך פאולר לא גילה אפילו עשירית מהכושר שאפיין אותו בשנות הזוהר.

כאשר מסתכלים על הקריירה שלו בדיעבד, אין מנוס לקבוע כי מדובר בפספוס עצום. פאולר הוא הבטחה שלא קוימה, כשרון על שהלך לאיבוד ולא תפס את מקומו הראוי בתולדות ליברפול. ובכל זאת, את השלושער מול סימן אף אחד לא ישכח, וגם אחרי 20 שנה רבים נזכרים בו לפני משחק מול התותחנים. כאשר המשחק הזה חל בסמוך ליום הולדתו, טבעי במיוחד לעשות זאת. מזל טוב, רובי!