החודשיים האחרונים של עונת ה-NBA הם כר פורה לתופעות סטטיסטיות חריגות שרובן חסרות משמעות עתידית. אך לפעמים קורה משהו שנראה אמיתי, לפעמים קבוצה צעירה מבצעת בשלב הזה של העונה קפיצת מדרגה שהופכת להתחלה של משהו גדול. הקבוצה שנותנת את התחושה הזו עכשיו היא קבוצה שכבר כמה שנים לא ממש עניינה אף אחד: יוטה.
מאז פגרת האולסטאר והטרייד דד-ליין, ולמרות ירידה בשבוע האחרון, יוטה היא אחת הקבוצות הטובות בליגה. היא ניצחה 12 מ-15 המשחקים הראשונים לאחר החזרה מהפגרה, כולל ניצחונות על פורטלנד, סן אנטוניו, ממפיס ויוסטון. הקבוצה הצעירה של קווין סניידר, שהייתה אמורה להישאר אחת הנמושות הבכירות בליגה והמהלך היחיד שביצעה בדד-ליין היה הוויתור על אנס קנטר בתמורה לכמעט כלום, מוצאת את עצמה עם מאזן שהיה מספיק למאבקי פלייאוף לו הייתה במזרח.
השינוי המשמעותי, והסיפור הגדול ביותר ב-NBA שלא קשור לקבוצת פלייאוף, הוא בהגנה. בחודש ורבע שעברו מאז הפגרה יוטה היא לא סתם קבוצת ההגנה הטובה בליגה, היא קבוצת ההגנה הטובה בליגה בפער עצום. ב-11 משחקים שונים היא ספגה 85 נקודות ומטה, כולל מול הבלייזרס, הספרס והגריזליס. עד למשחק הלילה נגד דנבר, יוטה ספגה ב-18 המשחקים האחרונים 92.5 נקודות ל-100 פוזשנים, כאשר הקבוצה שמדורגת שנייה ביעילות הגנתית, גולדן סטייט, ספגה בתקופה הזאת 98.1 נקודות ל-100 פוזשנים. הפער בין יוטה לגולדן סטייט גדול יותר מהפער בין גולדן סטייט לדטרויט שבמקום ה-22 ביעילות הגנתית מאז האולסטאר. זה מדהים במיוחד מאחר שעד האולסטאר ההגנה של יוטה דורגה במקום ה-26 בליגה וספגה 106.1 נקודות ל-100 פוזשנים.
איך ניתן להסביר את השינוי? כל הסבר חייב להתחיל בשתי מילים: רודי גובר.
גמר את העונה: קווין דוראנט ינותח שוב ברגלו וייעדר 4-6 חודשים
המומחים של ESPN קבעו: דיוויד בלאט המאמן ה-19 בטיבו ב-NBA
הענק הצרפתי נכנס לחמישייה בעקבות העזיבה של קנטר והפך מיד לעוגן שסביבו נבנית ההגנה היעילה כל כך. השילוב של גובר עם דרק פייבורס הרתיע את סניידר מבחינה התקפית, אבל בצד השני של הפרקט השילוב הזה התעלה מעל כל ציפייה הגיונית והמציא מחדש את הג'אז. קנטר הוא שחקן פנים התקפי איכותי שהפך לאופציה השנייה של OKC, ההתקפה של יוטה נחלשה מעט בעקבות העזיבה שלו, אך בהרבה פחות מהצפוי.
מה שגובר עושה בהגנה זו בדיוק הסיבה שבגללה סבן פוטרים ממשיכים להיבחר בכל דראפט גם אם לא יודעים שום דבר על הכישרון או האופי שלהם. זו הסיבה שגבוהים אתלטיים עם חוש לחסימות כמו ג'בייל מגי ולארי סנדרס מקבלים חוזים של שמונה ספרות למרות סימני השאלה הבוהקים. כי אם זה מתחבר, יש מעט מאוד דברים חשובים יותר עבור קבוצת NBA. לגובר, שבעונה הראשונה בליגה נראה כמו קוריוז, זה התחבר כבר בעונה השנייה ובגיל 22. מפחיד לחשוב לאן הוא יכול להתקדם.
גובר נראה כמו מה שיצא מתוכנת מחשב שניסתה ליצור את שחקן ההגנה המושלם. הגובה שלו הוא 2.16 מ', אך הוא נראה הרבה יותר בזכות מוטת גפיים מהגדולות שאי פעם נמדדו. כשהוא עומד עם הידיים למעלה, הוא נמצא במרחק סנטימטרים בודדים מהטבעת. אך לעומת רוב השחקנים בגובהו, הוא לא עומד. מדובר באתלט נפלא, עם אחוזי שומן של גארד, זריזות יוצאת דופן לגובהו וניידות נדירה לסנטר. אל הנתונים האלה גובר מוסיף הבנת משחק שלא ברור מתי הוא הספיק לפתח. יש לו חוש לריבאונד וחסימות, המיקום שלו כמעט תמיד אידיאלי, הוא מבין את חשיבות הגודל שלו ואת ההרתעה שהוא יוצר בצבע. הנתון שתמיד מזכירים בהקשר שלו הוא שהיריבים שלו קולעים באחוזים הנמוכים בליגה כשהוא בינם לבין הטבעת. הוא היחיד שמשאיר יריבים במצבים כאלה על פחות מ-40 אחוזים.
בנתון הזה, שנחשב למדד טוב ליעילות הגנתית של שחקן פנים, פייבורס מדורג חמישי. הוא היה יכול להיות סנטר הגנתי ראוי בפני עצמו, אך כפאוור פורוורד שמשחק לצד סנטר דומיננטי הוא הופך לנכס יעיל עוד יותר. הוא לא ברמה של גובר, קבלת ההחלטות ותזמון העזרה שלו פחות טובים, אבל גם הוא שחקן פנים אתלטי עם חוש לריבאונד וחסימות שמסוגל לבצע כל תפקיד שהוא נדרש. כשהוא משחק ליד גובר קל לשכוח שלא מזמן הוא נחשב למפלצת של יוטה. ביחד, הם גם הופכים את יוטה לקבוצת הריבאונד הטובה בליגה, כאשר אחד עסוק בעזרה השני מגיע כדי לשאוב.
קשה שלא לקשר בין ההצלחה של השילוב בין גובר לפייבורס להצלחה של מכללת קנטאקי שנמצאת במרחק שלושה משחקים מעונה מושלמת. גם קנטאקי מתבססת על צמד גבוהים אתלטיים עם חוש הגנתי, גם אצלה היתרונות שהצמד הזה יוצר בהגנה מחפים בקלות על כל חולשה יחסית בריווח בהתקפה. שחקנים כמו גובר, פייבורס, קרל אנתוני טאונס ו-ווילי קאולי סטיין, כמו גם דיאנדרה ג'ורדן ואנדרה דראמונד, הם הגבוהים המודרניים, שחקנים מהסוג שכל הקבוצות מחפשות ויכולים להתאים לכל הסגנונות. יכול להיות שעם ההצלחה של יוטה וקנטאקי נראה עוד קבוצות שפחות נרתעות משילוב של שניים כאלה.
סניידר היה יכול לבנות סביב גובר ופייבורס הגנה סטנדרטית של קבוצה גבוהה: לדאוג שגובר תמיד יהיה קרוב לצבע, לנצל את האיכויות שלו כדי להביא מעט עזרה ולנסות להכריח את היריבות לזרוק הרבה מחצי מרחק. מה שאינדיאנה עושה, למשל. אבל סניידר מנצל את האתלטיות של שחקני הפנים שלו כדי לגוון. ככל שהעונה מתקדמת ניתן לראות יותר חילופים אוטומטיים אצל יוטה, כולל בין גובר לפוינט גארד. הידיים הארוכות של גובר מקשות מאוד על מובילי כדור לזרוק מעליו ומאפשרות לו לעמוד רחוק מהם, להפריע לזריקה ולשים עין גם על שחקן הפנים שהוא עזב. יש התקפות בהן יותר מחילוף אוטומטי נדמה שהוא שומר על שני השחקנים ביחד. הוא גם מזהה מהר מתי השומר של מוביל הכדור נתקע בחסימה וזקוק לחילוף ומתי הוא מסתדר וניתן להשתמש בהגנה הסטנדרטית בה הוא יורד לכיוון הצבע.
החילופים האוטומטיים מתאפשרים בגלל שיוטה היא קבוצה גבוהה גם בעמדות החוץ. זו כנראה סיבה מרכזית לכך שסניידר מעדיף לפתוח עם דנטה אקסום ולא עם טריי ברק בפוינט גארד, אקסום גבוה יותר ומסתדר הרבה יותר טוב בהגנה. שחקני הכנף הפותחים לאחרונה הם הרוקי רודני הוד וגורדון הייוורד. זו שלישיית שחקני חוץ שכולם גבוהים לעמדה שלהם ולכולם יכולות הגנתיות. יחד עם צמד שחקני הפנים, ליוטה יש שילוב נדיר של גודל ואתלטיות שמאפשר לה לשחק בכל סגנון שמתחשק לה. מול יריבות בלי קליעה מבחוץ הם ירבו להביא עזרה ודאבל-טימים וייצאו חזרה החוצה במהירות כמו קבוצה נמוכה, מול יריבות עמוסות בקלעים הם ימעטו בעזרה ויסמכו על גובר, מול יריבות שמניעות כדור באפקטיביות הם יבצעו חילופים אוטומטיים.
הפוטנציאל ברור, ההפתעה מאז האולסטאר היא ברמת הביצוע. השחקנים שהוזכרו עד כה, שהם חמשת שחקני החמישייה והמחליף הבכיר, נעים בין הגילאים 19-25, רובם בני 22-23. שניים מהם רוקיס, שניים נוספים שחקני שנה שנייה. זו העונה הראשונה של סניידר כמאמן הראשי, השיטות שלו בשני הצדדים שונות לחלוטין מכל מה שיוטה עשתה לפניו, ובכל זאת השחקנים כבר מבינים את השיטה ומשתמשים בה ביעילות.
ולא מדובר בשיטות פשוטות. בהגנה, כאמור, יוטה מחליפה בין שיטות בהתאם ליריבות ובהתאם להתפתחות פוזשנים ספציפיים. בהתקפה, סניידר משתמש בגרסה שלו ל-motion offense, שיטה מורכבת בה כל השחקנים משתתפים בהנעת כדור עמוסה במסירות (יוטה מובילה את הליגה בכמות מסירות למשחק). שחקני הפנים מרבים לשחק בחוץ, לקבל כדור ולחסום לשחקן חוץ שנע לכיוונם. ההתקפה הזו בנויה על כך שכל הזמן קורה משהו בכל מקום, כדי שתעבוד היא זקוקה לשחקנים שיודעים לקרוא מצבים ולנצל את מה שההגנה נותנת. המנוע של ההתקפה הוא הייוורד, שחקן חכם במיוחד שהיה זקוק למאמן כמו סניידר שיוציא ממנו את המקסימום. פייבורס מפתיע לטובה בכך שמשפר יכולות של פאוור פורוורד כמו קליעה מחצי מרחק ומשחק פוסט רחוק יחסית מהסל, מה שמקל על היכולת שלו לשתף פעולה עם גובר בהתקפה.
הגיל הצעיר של כל שחקני המפתח הוא סיבה מרכזית לכך שהחודש וחצי האחרונים של יוטה נראים מבטיחים כל כך. חלק מהשחקנים האלה רק מתחילים להבין מה הם מסוגלים לעשות ב-NBA, עם דגש על אקסום שגם לקראת סוף השנה קשה עד בלתי אפשרי להמר לאיזה שחקן הוא יתפתח. אל החבורה הזו ניתן להוסיף גם את אלק ברקס הפצוע שהתפתח לשוטינג גארד ראוי בליגה ועשוי לבצע קפיצת מדרגה נוספת כשיחזור בעונה הבאה. ליוטה יהיה מקום להחתים שחקן משמעותי לפחות באחת מהשנתיים הקרובות, אך גם אם הסגל הנוכחי יגדל ביחד עם תוספות מינימליות (כרגע חסר בעיקר שחקן פנים מחליף), מאוד יכול להיות שתוך שנתיים-שלוש נדבר על קבוצה גדולה נוספת במערב. כל זמן שההגנה תתקרב למה שהם הראו מאז האולסטאר, יוטה תהיה קבוצה איכותית.
