ועדת ביקורת
דברים שרואים בסטטיסטיקה:
- זהו ניצחון ליגה שלישי (מ-3) של מכבי תל אביב על מכבי חיפה העונה. הצהובים ניצחו את הירוקים גם בגמר גביע הטוטו.
- מכבי חיפה לא ניצחה את מכבי תל אביב בתשעת משחקי הליגה האחרונים.
- לערן זהבי חסרים שמונה שערים כדי להשוות את שיאו של נסים אלמליח ז"ל - 30 גולים בעונה.
קהל: הפעם נאחד את שני המחנות, של מכבי תל אביב ומכבי חיפה, וסליחה אם זה מפריע (תשאלו את ג'קי בן זקן). תצוגה נהדרת של 13 אלף צופים בבלומפילד, לא משנה הצד ולא משנה היציע. ווליום חזק, חשמל פלוס, אווירה פנטסטית. תנו לנו עוד. בראבו. ציון: 9.5
הבורסה:
עולה: השבוע, כפי שפרסם אופיר סער בתוכנית הכדורגל של וואלה ספורט, תמונת מחזור, נוכחנו לדעת שנוסא איגייבור הוא בין עשרת השחקנים שרצים הכי הרבה בכדורגל הישראלי. למי שחושב שפאקו אייסטרן נותן לניגרי את החולצה רק בגלל לחצים ומשכורת גבוהה, זו טעות - תראו את עדן בן בסט. משבוע לשבוע נראה שלא חסרות לפאקו סיבות לתת למספר 40 את המושכות. אתמול זה היה אחד המשחקים הקטלניים של נוסא, והגול הוא רק בונוס.
יורד: מכבי תל אביב אכלה את מכבי חיפה במרכז המגרש, והביקורת מגיעה הפעם בעיקר אל מדו. לא מדויק, לא מספיק אנרגטי, לא השאיר סיכוי לירוקים מול הבליץ הלוחמני של האלופה.
ציוץ המשחק:
קלאסיקו. pic.twitter.com/MvJP7GjvzI
מנהלת הליגות לכדורגל (@IPFL_FOOTBALL) March 22, 2015תמונת המשחק:
מרץ 2001, בלומפילד, מכבי תל אביב מול מכבי חיפה, יוסי בניון כובש שער נהדר על הבאזר. שער שהביא אליפות.
מרץ 2015, בלומפילד, מכבי תל אביב מול מכבי חיפה, יוסי בניון בפריים של שער נהדר על הבאזר. שער שהביא אליפות?
מעשה שהיה, כך היה
מה יפות הן שתי עיניה, אש הלהבה
מבטים שלחו אליה, אש בתוך ליבה
"לי נגנו", ביקשה היא, "לי נגנו בקול"
"לא נפסיק", אמרה היא, "עד יעלה האור"
לכל אצטדיון יש את הרחוב שממנו הפריים הראשוני הוא הבוהק ביותר. במקרה של בלומפילד, הפריים הראשוני הכי עוצמתי מגיע מרחוב עזה. ועד לרחוב עזה שמעו את שיר השחקן הזה, כחצי שעה לפני שהעסק התחיל. וזה היה עוצמתי מהרגיל, כאילו אפילו האוהדים הרגישו שמשהו יקרה הפעם. כי איכשהו כבר התרגלנו לשלטון היחיד שלו, עד שלפעמים לוקחים אותו כמובן מאליו ומחפשים תחליף. אבל אז שוב מגלים שההמונים איתו, ובגדול. אהבה עיוורת? אולי, אבל לפעמים אין כמו אהבה עיוורת.
בלובי של יציע הכבוד עמדה אישתו הבלונדה, אישה חזקה בזכות עצמה, אמרה שלום לכולם. כשממש רצו לפגוע בו, ניסו לעשות את זה דרכה. אבל הרי חזקה היא, מספרים, והיא נתנה להקנטות לעבור מצדדיה והמשיכה לחייך.
היא סובבת כחולמת, מוחאים לה כף
מרחפת ומוקסמת כמו ציפור כנף
פתע היא גועשת כמו גל ים אכזר
ומיד חומקת כמו היתה פרפר
"כבר הרגשנו את הנקודה, ידענו שרק ממהלך של ערן זהבי יכול לקרות דבר כזה, והוא השתחרר
", הודה מרקו בלבול בכנות מתוסכלת, והוסיף: "זו היתה טעות. בעיניי, בכל פעם ששחקן חופשי ככה לבעוט מ-17 מטרים, זו טעות". לא הפעם. לאחר שצפה בתקציר, לבטח אפילו בלבול יודה שלא היתה שם שום טעות. יצחקי הרים כדור לקיבינימט, זהבי עצר עם החזה, דשא, אוויר, רגל, יאוזה, והז'קט של פאקו עשה שמיניות באוויר. איזו עוצמה, איזה דיוק, ובהילוך איטי זה רק נהיה מהיר יותר. קשה להאשים מישהו במהלך הזה, באמת קשה. אין פה טעות. יש פה רק שער מספר 22 (אלמליח מינוס 8) של הווינר הכי גדול בישראל.
זהבי דפק פיו פיו מלחמתי מהרגיל - אולי בגלל גודל המעמד; אולי בגלל שמזמן לא קרע רשת חשובה כל כך; אולי בגלל שכל כך הגיע (ואכן, כל כך הגיע) למכבי תל אביב לנצח; אולי בגלל שמהעבר השני עמד הכוכב של האופוזיציה, אלירן עטר, שלא הגיע למכבי וכולם תהו למה ועד כמה הצהובים יסבלו מכך; אולי הוציא תסכול של 'קיבינימט אתכם, שכחתם? יש לכם אותי'. הוא הרים ידיים למעלה, רץ לקהל בוחריו ומשם לאישתו. "יש רגעים שאיך שהכדור יוצא לך מהרגל אתה יודע שזה בפנים", אמר בסיום, "וזה היה אחד מהרגעים האלה".
הצעיף אשר עליה לה שומר סודות
לי בורקות הן שתי עיניה, לוהטות יוקדות
את ידה שולחת אל המעגל
היא בוחרת לה נער, נער מאושר
אחרי שנופף עם הדגל הצהוב ליד שער 11, הגיע ליד שער הכבוד, והחל לעשות מה שנבחרים עושים - לנשק תינוקות. טוב, זה היה יותר בכיוון של ילדים ונערים, ובמקום נשיקה זה היה סלפי, אבל המסר ברור. 'ערן, ערן', קרא כל ילד בטורו, קיבל תמונה וחיבוק, עד שג'ורדי קרויף שם יד על הטאלנט, הלך עמו לכיוון חדר ההלבשה ודפק חיוך של 'אמרתי לכם לא לדאוג'.
פאקו אייסטרן, אחד שלקח גביע אלופות אחרי פיגור 3:0 ופנדלים, לא הצליח להכיל את האנרגיות. "הו
הוא מתנה למכבי", החמיא המאמן שהרגע חווה את המשחק הדומיננטי ביותר של קבוצתו. כמה דומיננטי זה היה? אחוזי ההחזקה בכדור של מכבי חיפה לא עברו את אחוז החסימה. כמה דומיננטי? גם כשהקהל הירוק זרק כדור שני לדשא, שחקני חיפה לא הצליחו לגעת בו. "אני מקווה שמכבי תצליח להשאיר את ערן זהבי הרבה שנים", המשיך אייסטרן עם מה שחשוב באמת. "אם המועדון רוצה לעשות צעד קדימה, הוא צריך להשאיר שחקנים כאלה. איזו מנטליות של ווינר. הוא מסוג השחקנים ששום דבר לא מספיק להם".
פגע בול, סניור פאקו, וזו הנקודה. הרשו לי להפוך לפרשן פוליטי לשנייה (בלי החלק של חשבון הנפש, תודה) ולטעון שהסיבה הכי ברורה לניצחון העצום של ביבי בבחירות היא שהוא פשוט רצה יותר מכולם. כן, לפעמים זה עד כדי כך פשוט. יש אותו, ויש את המתחרה שלו, והוא רצה יותר. אם כבר, הדבר היחיד שהיה יותר חזק מהרצון שלו לנצח, היה הפחד לא לנצח.
וזהבי ככה, בדיוק ככה. BB7, כמו ההוא מהליכוד, מרשה לעצמו לפספס, להחליק, לתת איחור אופנתי-שאנני-שחצני; אבל בסופו של דבר, כשזה ממש חשוב, הוא ייתן בליץ על הבאזר ויקרע את הרשת. נדבר על אלטרנטיבה - לפני המשחק הסקרים הראו שמכבי חיפה לא כזו אנדרדוג - אבל גם הפעם, הסדר נשמר. כשנוסא איגייבור החל להזין את תוצאות האמת, המפלגה הגדולה ביותר בליגה מחצה את יריבתה ללא תחרות. והעומד בראשה, גם אם קיבל עקיצה ממקבילו (ה'לא-חגיגה' של אלירן עטר היתה החגיגה הכי נהדרת שראינו), סיים עם בוסה ונאום ניצחון.
בבייסבול קוראים לזה 'קלוזר', בשליחים יתנו לבחור הכי מהיר את המקל האחרון, במורטאל קומבאט לכל אחד יש תרגיל סיום קטלני משלו. אצל זהביבי אתה אף פעם לא יודע איך זה ייגמר, אבל כמעט תמיד יודע שהוא יגמור אותך.
ונוכל לדבר על ההתחמשות של מכבי חיפה, ועל הסיכויים של הפועל באר שבע, ועל השאפתנות של קרית שמונה. אבל כל עוד BB7 ירצה יותר מכולם, קשה לדבר על אלטרנטיבות או על גוש חוסם. ככל שנתרץ כמה התחליף ראוי, נגלה כמה הוא קונצנזוס. ובכל פעם שכמעט ונשכח, הוא יעשה את מה שעשה בדקה ה-89. מתי זה ייפסק? כשהוא יפסיק לרצות חזק כל כך.
orenjos@walla.co.il