"אם מאמן זר ומאמן ישראלי יגידו את אותו הדבר, הישראלי ייתפש כמערבב"

בווידאו: תקציר הניצחון האחרון על הפועל תל אביב

לעמוד הפייסבוק של יוסיפון

לטוויטר של יוסיפון

במהלך כל משחק ואחריו, רן בן שמעון מתהלך עם קלסר ניילון ביד. מהלכים, אופציות, חילופים, תרגילים. תמיד זה הוא והקלסר. היום (שני) מאמן מכבי פתח תקוה הגיע מבנייני הבורסה לקונדיטוריית שני, והוא שוב עם תיקיית ניילון. הוא לא אומר מה יש בין הדפים, אבל אחד ועוד אחד עם הבורסה וכנראה מדובר במשהו עסקי. הוא נכנס לבית הקפה, גרסה תל אביבית של עסק חיפאי, ונראה שהוא מכיר את מי שצריך להכיר. הוא מתבדח שכמעט נכנס לביזנס הזה, ואז לא היה צריך את כל ההצקות שלנו, אבל הוא בחר מה שבחר.

קטן או גדול, שואלת המלצרית את שלושתנו לגבי הקפה, והראיון התחיל במיתוס שמסתובב סביב אותה שאלה.

"מאמן של קבוצות קטנות". "מאמן שנכשל בקבוצות גדולות". מה עמדתך בנושא?

"ככל שאתה מקטין מישהו, אתה מרגיש גדול יותר", הוא פותח. "אני בורח מזה במשפט אחד - אני עושה את המקסימום בכל מקום שאני מגיע. מנסה ליהנות. לא עוסק בסיכומים. באופן כללי, אני לא מאמין בזה שיש מאמנים של קבוצות גדולות וקטנות. אני מגדיר את עצמי כרץ למרחקים ארוכים. אם אצליח להשריש דברים, יש לי סיכוי גדול יותר להצליח".

בוא נפרק את המיתוס. פלייאוף עליון עם קרית שמונה זו הצלחה, בוודאות. גם אליפות עם קרית שמונה. מכבי תל אביב - כישלון? הפועל - כישלון?

"אני לא נותן לאחרים להגדיר מהי הצלחה. רק אני קובע. בתחושה הפנימית שלי, אני מרגיש שבמכבי, לא משנה אם התקופה קצרה או ארוכה - נכשלתי שם בדברים מהותיים".

חוסר ניסיון?

"אני תמיד אומר שאינטליגנציה מחפה על חוסר ניסיון. אי אפשר לזרוק את זה על חוסר ניסיון. עשיתי שם טעויות שאני לוקח אותן לחיים. עשיתי במכבי הרבה דברים לא נכונים. זה כישלון. במכבי תל אביב נכשלתי.

"בהפועל, אני תופס את זה ממש אחרת. הגעתי למועדון הזה בתקופה לא פשוטה עבורו ועשיתי שם דרך חזקה ועוצמתית. אני מרגיש שהצלחתי להניע את המועדון הזה. לא אקרא לזה הצלחה גדולה, אבל לא כישלון. אני מאמין שזה איפשהו באמצע הסקלה".

אתה נעלב מהקטלוג הזה, 'מצליח בקבוצות קטנות'? אתה חושב שיש בעלי מקצוע שהמיתוג הזה מחלחל אל לבם?

"אני לא נעלב. אני מנסה להיפגש עם הרגש האמיתי שאני מרגיש - זו בורות שמרגיזה אותי. לגבי בעלי מקצוע, אם יש מישהו שנשען על הכתבות האלה, מלכחתחילה אני לא צריך לעבוד איתו, כך שזה לא רלוונטי מבחינתי".

התקציב במכבי פתח תקוה מצומצם. בהפועל, עם תקציב גדול יותר וציפיות גדולות יותר, זה פחות הצליח. למה?

"אני לא קובע את הציפיות ואין ספק שלהגיע עם מכבי פתח תקוה לפלייאוף עליון זה לא שווה כמו אליפות בעונה הראשונה עם הפועל. כשמדברים סגל, לא תמיד יש בשוק ערן זהבי ואיתן טיבי. לפעמים, גם ב-5 מיליון דולר לא תמיד אפשר להביא שחקנים שמביאים תארים. בהפועל היה תקציב טוב, אני מודה בזה…".

היו כוכבים.

"התחלנו את העונה עם כוכבים. טל בן חיים הלך לפני פתיחת העונה. איתי שכטר הגיע אחרי תקופה שלא שיחק, והיה ברור שייקח לו זמן - כמובן שכולם התעלמו מזה כי חיכו שאם ניכשל יהיה במה להיאחז. עומר דמארי היה ויהיה כוכב כדורגל. ועדיין, היו בקבוצה הרבה מאוד שחקנים שלא היו מוכנים לאליפות. היינו צריכים לעשות מהפך במועדון. מבחינת תוצאות, אין ספק שהיה יכול להיות טוב יותר, אבל גם הגעה לאירופה זה דבר טוב, ולטעמי הצגנו סגנון בין ההכי טובים שהיו. מי שראה את הקבוצה לאורך תקופה יכול היה להבחין בדרך, מילה שנלעגה על ידי הרבה מאוד אנשים. מקצועית - ראיתם משחק לחץ טוב יותר, הנעת כדור טובה יותר, הבנת משחק. הקבוצה נכנסה לפלייאוף בפיגור חמש נקודות ממכבי חיפה וסיימה חמש נקודות מעליה".

אז אולי הטעות היתה בהצהרה - שאתם הולכים הכי גבוה?

"מי הצהיר?".

חיים רמון…

"עזבו, עצרו הכול. לא יצאה מהפה שלי שום הצהרה, אבל אי אפשר לשלוט בזה. זה פורץ מכל עבר. הציפיות הן משהו שאין לך סיכוי לעצור. אם אתה נלחם בזה, אתה טיפש. זה כמו משחק כדורעף - מרימים כדור כדי שיהיה אפשר להנחית עליך".

אז היית אומר 'אני צריך לפחות חצי עונה כדי לייצב את המערכת'.

"ואז הופכים אותך ללוזר נצחי שרק מנסה להנמיך ציפיות. אין אופציה לברוח. צריך רק לעשות. מי שרוצה לכתוב, שיכתוב. מי שרוצה לנפח, שינפח. אין לך שליטה".

איפה הפועל היתה אם אתה היית נשאר?

"זו שאלה שלא אענה עליה".

הפועל טעתה כשלא נשארת שם?

"אתם חיים בעולם שאני לא יכול להרשות לעצמי לחיות בו. ברגע שהפועל החליטה שאני לא מאמן יותר, היו לי שתי ברירות. או להתעסק בזעם ובתסכול ובמרמור האישי או ללכת ולהגיד נקסט. לא מגיע למקום הבא שלי שאסחוב על הגב תסכולים מהעבר. הודיעו לי שאני לא ממשיך, יצאתי מהמשרדים של חיים בגאווה גדולה. הדימוי העצמי שלי לא נפגע".

עד כמה זה אידיוטי שמנתחים הצלחה או כישלון על עונה אחת?

"זה חלק מהתרבות שלנו. אתה כישלון או הצלחה לפי שבוע. המהירות שאתה נע בין 'מאמן מוביל' ל'מאמן שאין לו מושג'. אבל כמו שאמרתי, אם מועדון רואה מאמן שמתאים לו, אז תן לו לעבוד. לך איתו גם אם הוא לא מצליח. הדוגמה הכי טובה היא הפועל רעננה. חיים סילבס עשה עבודה מדהימה בתחילת השנה, לא יודע מה ציפו מעבר לזה".

וחיים סילבס 2 היה טוב יותר.

"זה הקטע. לא נכון. כולם אומרים 'חיים סילבס 2' אבל זה היה אותו אחד. השחקנים התחברו. היתה תקופה אחת של משבר. אז מה?! אתה מאמין במאמן הזה - תן לו לעבוד".

אתה מודה שלפעמים יש בוסים שלא נותנים מספיק זמן, ושלקח לך זמן להניע דברים גם בעונת האליפות של קרית שמונה, וגם העונה. האם קבוצה גדולה כמו מכבי חיפה, למשל, שרוצה אליפות בכל שנה, תיתן לרן בן שמעון קרדיט, גם אם לא יביא אליפות בעונה הראשונה?

"אני לא מקבל החלטות במועדונים אחרים. אני לא בעלים. מי שירצה להעסיק אותי בעתיד, יודע עליי את כל מה שצריך לדעת. הפנים, ההתנהגות, יכולת האימון שלי. הכול שם. שכל אחד יקבל את ההחלטות שלו. לא כל קבוצה שלי תתחיל לא טוב, אבל בהתחלות יש ממד של מזל ומומנטום. אני מאמין שיש לי את היכולת להפוך שחקנים לקבוצה. אחת הגאוות שלי במכבי פתח תקוה היא בחדר ההלבשה, בחיוך, בשמחה. אני נהנה להגיע לאימונים, וזה הפרמטר הכי גדול להצלחה. זה, ומה שהפסיכולוג אומר".

השכר הנלווה של הפסיכולוג, אלעד אשכנזי הוא הסיבה שלא המשכת בהפועל תל אביב? פרסמו את השכר שלך שם, ושלו…

"פרסומי השכר שלי היו מוטעים".

כי חיברו את השכר של שניכם.

"אלעד הוא האדם הכי זול בכדורגל הישראלי".

איך זה להיכנס למועדון הזה?

"אענה על השאלה אם תבטיחו שזו השאלה האחרונה על הפועל", הוא אומר, וזו לא הפעם הראשונה והאחרונה שהוא מביע מורת רוח אודות העיסוק בעברו. "כל אחד שמגיע לכל מערכת, גם לוואלה, מגלה דברים חדשים שלא ידע. לוקח זמן להכיר, להבין. הפועל זו מערכת שלוקח טיפה יותר זמין להכיר. ברגע שהכרתי, התוצאות נהיו טובות יותר".

אפשר להצליח במקום הזה? אתה. איל. אבוקסיס. קשטן בקדנציה השנייה. כולם נכשלו.

"אפשר להצליח בכל מקום".

ובמתכונת הנוכחית?

"אני לא יודע. אני לא הפרשן לענייני הפועל תל אביב".

האם אתה לפחות יכול להגיד שהטבלה לא משקרת?

"זה לא הוגן. הרבה דברים היו אחרים. 14 מיליון שקל תקציב במכבי פתח תקוה זה לא אותו תקציב בהפועל תל אביב".

אתה שמח על כך שסיימת מעליהם?

"שמחה לאיד זה דבר משחית. כולנו חוטאים בה, ברמות כאלה ואחרות. פעם כנער זה היה אצלי דבר שחלק מהחיים, התבגרתי וראיתי כמה חלקים זה משחית. לא יאמינו לי, כי כולנו חיים בתרבות של לרוץ קדימה ולדרוך על כל מה שזז בדרך. אבל אני לא אלך למקומות האלה. גם אם מדי פעם צפה לי פה ושם איזשהי שמחה לאיד, זה מגעיל אותי, זה גורם לי לרגשי אשם. לא היה לי נעים לראות את הפועל ככה, אני מאחל לה שתישאר בליגה כמה שיותר מהר. היו גם רגעים יפים, והקהל תמך ונתן. זו לא חנופה רגילה לקהל, שמאמנים זורקים כדבר ספונטני. הרגשתי קרדיט מהקהל של הפועל".

נעזוב את הפועל. נדבר עליך. האם אתה חושב שאתה אדם לחוץ מדי?

"די ברור שהסביבה משפיעה, אי אפשר לברוח מזה. אני אדם עם דרייב אדיר והכדורגל ממלא לי תחום מרכזי בחיים".

האם זה מגיע למצב שהלחץ מחליא אותך?

"זה לא קרה, אבל יש לי אכזבות גדולות ויש דרייב גדול שלפעמים יוצא החוצה. אני זוכר את עצמי, באסיפות הקשות ביותר במחציות של משחקים, מחליט כבר על הדשא שאני הולך לזרוק טוש על הלוח. מדי פעם אני לחוץ מול השחקנים כדי לשדר משהו. זה תמיד מהחלטה, לא מאיבוד עשתונות. זה לא קרה לי בשנים האחרונות".

כלומר, פחות אימפולסיבי?

"כן. ויותר מתוכנן. השיפור הגדול הגיע אחרי הפסדים. פעם היה לי קצת יותר קשה להתרומם בחזרה. בשנים האחרונות אני יודע לקבל את הרע כמו את הטוב. אחרי הפסד, חושב על האתגר הבא והמשחק הבא. ראו את זה בהפועל תל אביב אחרי הדרבי 3:2, אחד הדברים הקשים שהיו לי.

מחר, אגב, יום השנה להפסד הזה.

"כן", הוא צוחק, "נתייחד לזכרו", וממשיך: "שבוע לאחר ההפסד הזה היה לנו עוד דרבי, משחק חוץ והאווירה נגדנו, כולם אמרו שנובס והיינו בשלוש דרגות טובים ממכבי. ישראל זגורי החמיץ ניצחון פואטי, והוא עוד ישלם על זה - הוא גר בפתח תקוה, אני רואה אותו מדי פעם. ואז, בפלייאוף, ניצחנו את מכבי בצורה משמעותית. בחזרה להפסד - עוד בואתו לילה היו לי שיחות עם שחקנים שלקחו את זה קשה מאוד".

דגני.

"דגני הוא אחד מהם, אבל היו כמה".

הטעות שהוא עשה יכולה להשפיע על שחקנים. אחד מאיבודי הכדור הכי אומללים. אם היה בועט החוצה המשחק היה נגמר…

"אבל אנחנו לא רוצים לבעוט החוצה", בן שמעון קוטע. "הובלנו דקה לפני כן, עם היו בעשרה שחקנים, והמטרה היתה לכבוש, לנצח. מה שמדהים, למרות שזה נכנס לפחי הזבל של ההיסטוריה, הוא שאם המסירה של דגני מגיעה ליעדה אנחנו בסיכוי טוב לתת גול. אין בעיה בשיקול הדעת שלו, רק בביצוע. המסירה היתה נכונה".

אז לא כעסת עליו.

"נדיר שאכעס על טעויות. אני כועס על גישה, חשיבה, כשאתה מוביל ואתה מרגיש שנגמר. זה מוציא אותי מדעתי. כששחקנים עושים טעויות אני בתוך הגב שלהם, נדבק. אני עושה יותר טעויות מהם".

בפגרה אתה תמיד עדין, קשוב. במהלך העונה נתפש כציני, קשוח.

"אתם מדברים איתי על המטוס בדרך להישרדות. אני זמין, הנפש זמינה. כשאני נכנס לאי, לעונה, אני עושה תהליך בזמן שכולם מנסים לזעזע. אני חייב להיות חזק יותר".

הטלפון בוהק כל שנייה, ובן שמעון מסנן את כולם. עד שהוא מקבל טלפון מהבת. הוא מתנצל, 'בתור אבא אני מחזיר את התעודה', וקובע להיפגש לסרט בערב.

תראה מאמנים אחרים, למשל אלכסנדר סטנוייביץ'. הוא לא הצליח, אבל משהו בכנות שלו היה…

"איזה יופי שהעלתם את זה", הוא שוב מתפרץ לדלת. "מה שלמאמן זר מותר לעשות ונתפש בתור שוני, אצל מאמן ישראלי היה נתפש כשיא הזחיחות, התירוצים. אין ספק שאם מאמן זר ומאמן ישראלי יגידו את אותו הדבר, המאמן הישראלי ייתפש כמערבב. ניסיתי את כל הדרכים. אני חושב שהפתיחות שגילה סטנוייביץ', אם היתה מתגלה על ידי מאמן אחר, זו היתה אחת מחרבי הפיפיות הגדולות ביותר שאי פעם ננעצו במאמן ישראלי. בסדר? לא אגיד יותר מזה, אבל זה עוד אנדרסטייטמנט לעומת מה שאני חושב".

בוא נעבור למכבי פתח תקוה.

"תודה", הוא אומר בציניות, ומסתכל במכשיר ההקלטה, לבדוק כמה זמן דיברנו על הכול חוץ מעל הקבוצה שלו.

התחלתם לא טוב, ספגתם המון ופתאום שינוי. מה קרה?

"כשאתה עושה שינוי אתה צריך להבין אותו לפני השחקנים. אסור לזרוק את זה באוויר. זה במערך, באימונים, באיזון בין הטקטיקה ליכולות האישיות. אין ספק שעשינו שינוי גדול במכבי פתח תקוה".

בראיון הקודם אצלנו דיברת על כך שאתה מאמן של שני שוערים. הפעם זה ממש שיחק תפקיד. איתמר ניצן היה השוער הכי מושמץ בעונה האחרונה, והפך לשוער העונה של העונה הסדירה. מה פספסנו?

"איתמר ניצן, ואני מקווה שהוא לא יכעס שאני אומר את זה, הוא הדוגמה המובקהת לספורטאי שדברים לא הסתדרו לו. לזכותו ייאמר - הוא אחד המקצוענים הכי גדולים שאימנתי. המתאמן הכי טוב במכבי פתח תקוה. הרבה מאוד התעסקתי כאן בשחקנים שלא קיבלו קרדיט ואיך הם הגיבו לכך. איתמר ניצן זה שחקן שלא הייתי צריך להתעסק בו. כמה שיחות הקלה, קצת וולטרן למרוח. מקצוען גדול. אין ראוי ממנו להצלחה הזו, ואין לי ספק שהוא חלק גדול מהשינוי שלנו".

הוא דווקא התחיל את העונה, ואז צחי גיגי נכנס.

"ואז צחי היה חולה, ואיתמר נכנס לשער והיה מצוין. באיזשהו שלב לצחי היה קצת קשה להתמודד עם ההצטיינות של איתמר, אבל אלה דברים שקורים ואני צריך לבחור את השחקנים הכי טובים. אני עדיין אומר - יש לנו שני שוערים שיכולים לעמוד בשער של כל קבוצה בליגת העל. איתמר לקח את הצ'אנס וכרגע הוא השוער שלנו, נקודה".

כשלא הלך בהתחלה, עד כמה הלחץ של משפחת לוזון השפיע?

"יש לחץ, ברור. אבל העבודה שלי עם אבי [לוזון] ושינו [זוארץ] היא יוצאת מן הכלל. אני מסתדר עם שניהם מצוין. קורים דברים, כן. היה לי איזה קלאש עם אבי, לא אשקר לכם. זה היה ליד השחקנים, בגלל זה זה קרה - בארבע עיניים אני מסתדר טוב, אני בחור גדול. אבל גם הקלאש הזה נפתר. השחקנים יצאו לאוטובוס, אמרתי את מה שיש לי להגיד, הוא אמר את מה שיש לו, וזהו. הוא הבוס של הקבוצה וזה בסדר גמור. אני חי עם אבי לוזון בשלום".

איך בכלל החיבור הזה קרה? כשטל בן חיים עבר מהפועל למכבי זו היתה נראית כמו מלחמה עם עמוס לוזון.

"אעשה את זה פשוט - אנשים שמתחממים מהר אם אלה שמתקררים מהר. אני מרגיש אהוב במכבי פתח תקוה".

הופתעת כשהתקשרו אליך?

"כן".

ובפגישה אחת אמרת 'כן'?

"לא. לא כל כך מהר. היו לי תהיות, דילמות ושאלות. גם הם היו צריכים לשאול את עצמם. אחרי כמה ימים זה הסתדר".

ואיפה אתם נמצאים עכשיו?

"שני הצדדים - החלטנו שכרגע מוקדם לדבר על העונה הבאה. זה לוקח את הפוקוס ממי שמגיע לו", הוא אומר, ומפרט רשימת קרדיטים ארוכה שמתחילה בעומר גולן וייטב לוזון, ממשיכה במאמן הכושר שלמה ישינובסקי, ובמציאות לא נגמרה אבל אצלנו נגמר המקום.

מה עובר בראש כשעוברים מהפועל תל אביב למכבי פתח תקוה? זו ירידה ברמה? אתגר? הוכחה?

"אם הייתי לוקח עבודה באיזשהי קבוצה כירידה ברמה, כבר נכשלתי. המועדון שלי תמיד יהיה הכי חשוב בעולם. יותר מברצלונה וריאל מדריד. אני כל שנה משקיע יותר ויותר".

מרגיש שצריך להוכיח את עצמך מחדש?

"מגיל 14, כשמינו אותי לקפטן נבחרת הנערים, אני חי עם תחושה שאני צריך להוכיח את עצמי".

ובכל זאת, לפני הפועל תל אביב היית המצרך הכי מבוקש.

"זה אתם רואים, לא אני", והטורים מתחילים לעלות. "אתה תופס אותי כסחורה, אתה אולי לא, והוא [מצביע על הבחור שיושב שולחן לידינו] אולי כן. אני תופס את עצמי כאותו הדבר, תמיד. אני לא רואה את עצמי ככה ולא מעניין אותי מה השוק מרגיש לגביי".

מבחינת מטרות, האם במכבי פתח תקוה יש תקרת זכוכית? בטח שאחרי מה שעשיתם בקרית שמונה.

"אין לי אבחנה מדויקת יותר. תקרת זכוכית היא משהו אמורפי, לא קיים. יש גבול למה שאדם יכול לעשות, כן, אבל מכבי פתח תקוה לא קרובה לגבול הזה. כמאמן, לפעמים האתגר הוא להשיג יותר עם הצעירים ולא השחקנים הכי מוכשרים. לבוא למכבי פתח תקוה זה אתגר גדול. אולי זה לא נוצץ בעיני אנשים, אבל בעיני זה הפרויקט הכי נוצץ והכי איכותי שיכולתי לבקש לעצמי".

אז לפי מה שאתה אומר, גם אם מכבי חיפה תציע לך להגיע - יש סיכוי שתמשיך במכבי פתח תקוה?

"לא מדבר על העונה הבאה. יש לי עוד הרבה משימות. תפרסמו מה שאתם רוצים, בטור. מבחינת השאלות שלכם - אלו התשובות שלי".

הוא מאוד לא אוהב את ההתעסקות בעונה הבאה, ועוד יותר כשמנסים לשאול אותו על איזי שרצקי, גורמים בהפועל תל אביב ומי אשם בפרדה.

"זה שבתקשורת מתחילים לפרסם בחודש פברואר מי יאמן באיזו קבוצה, אני לא יכול להתעסק בזה. לא אתעסק בדברים בזמן שאתם רוצים", והקול שוב עולה. "יש לי הרבה יותר מידע מכל אחד אחר, ולא אחלוק אותו אתכם כי זה לא נכון לי. הרבה אומרים שאני פוליטיקאי, אבל אני בוחר לא לדבר רע על אנשים שעבדתי איתם".

אבל איזי…

"אתם עושים לי ראיון לסוף החיים? יש משהו שאני לא יודע? בואו נדבר על הנוער של מכבי…", הוא אומר, וצוחק. "אפשר מים?", הוא מבקש מהמלצרית, וכשהיא מגישה לו את הכוס הוא מגיש אותה לנו. "קחו, להירגע". ושוב צוחק.

מה קרה מול עפולה?

"כל הסימנים היו שם. ההדחה מהגביע זו נקודה שחורה בעונה מדהימה. חטאנו. כל מה שמכבי פתח תקוה נשענה עליו השנה זו אופי. וכל זה אבד לנו ברגע שהובלנו 0:2 על הפולע. לא הרגשנו שיש יריב שצריך להיזהר ממנו. הסתכלנו קדימה ונכשלנו. מכבי פתח תקוה של העונה - בכל פעם שנשענה לאחור - היתה מאוד פגיעה".

אירופה זו מטרה ריאלית?

"ריאלית מאוד. אם נצליח ליישם את כל מה שדיברנו עליו בשאלה הקודמת. אין ספק שיש לנו סיכוי טוב".

אתם בפלייאוף עם כדורגל שלא קל לראות.

"במרבית חיי הייתי בקבוצות צמרת, שצריכות ליזום. ניסיתי קצת ליזום בהתחלת העונה, וראיתם מה קרה. אז היינו צריכים ליזום פחות. היו מקרים שאחרי ניצחונות במקומות מדהימים הלכתי הביתה ואמרתי לעצמי שאת הניצחון הזה אני מוחק, שאני לא גאה בו, שזה לא כדורגל. הלכתי הביתה בטעם מר".

ומאזן השערים שלכם שלילי.

"זה למחוק את הפתיחה הרעה. אנחנו לא מקבלים גולים במשחקים האחרונים, לא הפסדנו ב-11 המשחקים האחרונים. אין ספק שהקבוצה הפכה לקבוצה חזקה".

מפריע לך שאתה לא ממש בדיונים לגבי 'מאמן העונה'?

"יש לי רגשות ויש דברים שמלטפים. אבל זה לא מניע אותי ואני לא מתעסק בזה. מעבר לרגע הקטן שזה סוחט איזשהו חיוך, אין בזה שום דבר מבחינתי".

נסיים עם הנבחרת. כמה נקודות ישראל משיגה מול וויילס ובלגיה?

"יש לי תחושה טובה מאוד לגבי הנבחרת הזו, חדר ההלבשה, והדרך שאלי גוטמן מוביל אותה".

כלומר - ארבע?

"בין ארבע לשש, אני חושב".