פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        ממראדונה ועד מסי: דירוג הארגנטינאים הכי גדולים בדור האחרון

        אליפות אנגליה (בשתי קבוצות) ואיטליה. אליפות ארגנטינה וברזיל. צ'מפיונס, ליברטדורס, סודאמריקנה, שחקן השנה בברזיל ופעמיים בארגנטינה. מלך שערי הפרמיירליג והאולימפיאדה. גם השנה קרלוס טבס ממשיך להיות קבלן תארים נדיר. אולי הוא בעצם הארגנטינאי הגדול מאז מראדונה?

        לאונל מסי, דייגו מראדונה, נבחרת ארגנטינה (GettyImages , Chris McGrath)
        קשה להתווכח על העובדה שהם שני הגדולים. אבל מי עוד בצמרת הרשימה? מראדונה ומסי (צילום: אימג’בנק, Gettyimages)

        מקום 11: אנחל די מריה

        הישגים בולטים: אליפות עם בנפיקה, אליפות, שני גביעים וזכייה בצ'מפיונס עם ריאל מדריד, אליפות העולם עד גיל 20 ומדליית זהב אולימפית עם ארגנטינה, העפלה לגמר מונדיאל 2014

        בנבחרת: 57 הופעות, 11 שערים

        בדצמבר האחרון, "המלאך" נבחר על ידי העיתונאים הארגנטינאים לשחקן השנה בארצו, כשהוא מקדים את ליאו מסי באופן מפתיע. די מריה העלה את רמת המשחק שלו בעונה האחרונה בריאל והיה חלק מרכזי בזכייה בליגת האלופות. במונדיאל, הוא בישל ברבע הגמר את שער הניצחון מול בלגיה ואז נפצע ופספס את ההמשך. חודשיים אחרי הגמר, הוא גם הזכיר לכולם מה היה יכול להיות, כאשר נתן קונצרט ב-2:4 על גרמניה במשחק ידידות. בסקר שנערך לאחרונה בארגנטינה, די מריה הגיע למקום ה-19 מבין הארגנטינאים בכל הזמנים ומבחינת כישרון, כנראה ששמו יכול להיות גבוה יותר ברשימה, אבל הפציעות המרובות והתחושה שהוא לא ממצה את הפוטנציאל עד תום, כמו העונה ביונייטד אחרי עסקת הענק שהעבירה אותו לפרמיירליג, מורידות אותו מעט אחורה.

        אנחל די מריה ריאל מדריד חוגג (AP)
        ביונייטד עוד קשה לו, אבל בלעדיו ריאל כנראה לא הייתה זוכה בדסימה. די מריה (צילום: AP)

        מקום 10: פאבלו איימאר

        הישגים בולטים: חמש אליפויות וזכייה בליברטדורס עם ריבר פלייט, שתי אליפויות, גביע אופ"א והעפלה לגמר ליגת האלופות עם ולנסיה, אליפות והעפלה לגמר גביע אופ"א עם בנפיקה, אליפות עם ג'והור המאלזית, אליפות העולם עד גיל 20 והעפלה לגמר הקופה אמריקה ולגמר הקונפדרציות עם ארגנטינה

        בנבחרת: 52 הופעות, 8 שערים

        "אל פאשסו" (הליצן), הוא אחד השחקנים הכי מעוטרים שיש לכדורגל הארגנטינאי להציע, אבל גם הוא, כמו רבים וטובים מבני דורו, לא הצליח לעמוד בהשוואות למראדונה ודעך מהר מדי. כאשר איימאר חתם במדי העטלפים בחורף 2001, בגיל 21 בלבד, מראדונה אמר עליו: "הוא השחקן היחיד בעולם שאשלם כסף כדי לראות אותו" ואכן, בחמש וחצי השנים שלו במדי ולנסיה, עם רפא בניטס ופאקו אייסטרן (עמו נפגש בהמשך גם בבנפיקה), איימאר כבש את ספרד בסערה, לקח מבארסה וריאל צמד אליפויות והביא למסטאייה גביע אירופי. בפורטוגל, חאבייר סאביולה העיד עליו: "בחיים לא שיחקתי עם מישהו שיודע למצוא אותי ככה". לאחרונה הוא חזר לריבר פלייט, לאחר שלא שיחק קרוב לשנה בגלל פציעות. לא בטוח שהוא יכול לשוב ולספק לאוהדי המיז'ונריוס את היכולת מתחילת הקריירה, זו שבגללה חשבו שהוא הולך לכבוש את העולם, זו שבגללה נכתב עליו ביולי 2000 ב"לה נאסיון": "איימאר, המלך של הכישרון".

        פאבלו איימאר שחקן בנפיקה בין שי אבוטבול (ימין) וגילי ורמוט שחקני הפועל תל אביב (קובי אליהו)
        אליפויות גדולות עם ולנסיה וגם, תבוסה מול הפועל תל אביב בליגת האלופות. איימאר (צילום: קובי אליהו)

        מקום 9: אריאל אורטגה

        הישגים בולטים: שש אליפויות וזכייה בליברטדורס עם ריבר פלייט, אליפות עם ניואלס אולד בויס, מדליית כסף באולימפיאדת 1996 עם ארגנטינה

        בנבחרת: 87 הופעות, 16 שערים

        "אל בוריטו" (החמור הקטן) פרץ במדי ריבר ממש בשלהי התקופה המוצלחת האמיתית האחרונה של הכדורגל הארגנטינאי, בראשית שנות ה-90'. הוא אחד השחקנים הכי מעוטרים של המיז'ונריוס וגם חזר אליהם שלוש פעמים לאורך השנים, אבל לצערו גם הוא נכנס לרשימת ה"קריירות הלא מנוצלות מספיק". אורטגה שיחק בנבחרת בקושי שמונה שנים מלאות ומה שייזכר ממנו יותר מכל במדי האלביסלסטה זה הכרטיס האדום המטופש במונדיאל 1998, ברבע הגמר מול הולנד אחרי נגיחה באדווין ואן דר סאר. ההשוואות למראדונה היו ברורות ואורטגה אף היה שותפו לחדר בתחילת דרכו בנבחרת וקיבל ממנו את החולצה עם המספר 10 לקראת מונדיאל 1994, אבל כמו שכתבה עליו בעבר מרסלה מורה ב"גארדיאן": "הוא בסך הכול גאון שגרתי. אל בוריטו עבר כל מה שאפשר לדמיין לאורך הקריירה. מעוני קיצוני לשלל שערוריות על המגרשים הכי גדולים".

        אריאל אורטגה שחקן נבחרת ארגנטינה מול פול סקולס שחקן נבחרת אנגליה במונדיאל 2002 (AP , Ed Wray)
        כמה מוכשר, ככה בעייתי. אורטגה (צילום: AP)

        מקום 8: חואן ורון

        הישגים בולטים: שתי אליפויות וזכייה בליברטדורס עם אסטודיאנטס, גביע איטלקי וגביע אופ"א עם פארמה, אליפות וגביע עם לאציו, אליפות עם מנצ'סטר יונייטד, אליפות ושני גביעים עם אינטר, שחקן השנה בארגנטינה ב-2006 ו-2009, שחקן השנה בדרום אמריקה פעמיים

        בנבחרת: 73 הופעות, 9 שערים

        בגיל 26, בשיא הקריירה, מנצ'סטר יונייטד, אז עוד אחת הקבוצות הטובות בעולם, שברה את שיא ההעברות באנגליה וקנתה את אחד הכוכבים הגדולים של הליגה האיטלקית ב-28.1 מיליון ליש"ט. אלא שהמעבר לקצב המהיר של הפרמיירליג היה גם תחילת הדעיכה של "לה ברוחיטה" (המכשפה הקטנה) ולמרות הניסיונות של סר אלכס פרגוסון להגן עליו, ורון לא סיפק את הסחורה, גם לא כאשר עבר אחרי שנתיים לצ'לסי. כאשר ה"טיימס" דירג את 50 ההעברות הגרועות בתולדות הפרמיירליג, אלה של ורון ליונייטד ולצ'לסי נכנסו לרשימה. אלא שמעבר לתקופה באי הבריטי, הרי שהקשר הדינמי והמבריק עשה חיל באיטליה, בעיקר בימי פארמה ולאציו ואחר כך גם באסטודיאנטס, קבוצת נעוריו אליה חזר לקראת סוף הקריירה כדי להשיג כמה תארים גדולים במיוחד. לנבחרת הוא התקשה לתרום מספיק ובארגנטינה לא שוכחים איך היה הקפטן ב-2002, אז הנבחרת הודחה בשלב הבתים למרות שהייתה אחת הטובות בעולם.

        שחקן מנצ'סטר יונייטד לשעבר, חואן סבסטיאן ורון, עם אלכס פרגוסון (GettyImages)
        משהו נעצר אחרי המעבר לאנגליה. ורון עם סר אלכס (צילום: אימג’בנק, Gettyimages)

        מקום 7: הרנן קרספו

        הישגים בולטים: שלוש אליפויות וזכייה בליברטדורס עם ריבר פלייט, גביע איטלקי וגביע אופ"א עם פארמה, אליפות עם צ'לסי, גמר ליגת האלופות עם מילאן, שלוש אליפויות עם אינטר, מדליית כסף אולימפית עם הנבחרת ב-1996, מלך שערי הסרייה A ב-2000/01

        בנבחרת: 64 הופעות, 35 שערים

        שמו של הסקורר האדיר הזה עלה לאחרונה לכותרות לאחר שהוא סיפר, בתור מאמן קבוצת הנוער של פארמה, על המצב הקשה השורר במועדון. המצב הזה נגרם למרות שלפני 15 שנה, בקיץ 2000, קרספו הפך את פארמה לעשירה מאוד לאחר שהוא נמכר ממנה ללאציו בתור השחקן היקר בעולם באותם ימים, תמורת 56 מיליון יורו. 35 השערים של קרספו במדים הלאומיים מציבים אותו במקום השלישי בטבלת מלכות השערים ופלה הכניס אותו לפני עשור לרשימת 100 השחקנים החיים הגדולה בעולם, אך הוא גם מסמל את הדור שלא הצליח להוביל את הנבחרת להישגים משמעותיים מלבד מדליית הכסף האולימפית באטלנטה. את רוב התארים המשמעותיים שלו השיג קרספו כנער בריבר פלייט ואחר כך עם פארמה ואז, בשלהי הקריירה, כשחקן שולי באינטר הגדולה של אמצע העשור הקודם. במדי היריבה העירונית מילאן, שם שיחק עונה אחת, הוא דווקא זכור כגיבור הטראגי של גמר ליגת האלופות המפורסם מול ליברפול, אז צמד שלו ממש לפני ההפסקה קבע 0:3 שלא הספיק. אגב, קרספו הוא השחקן היחיד בתולדות ליגת האלופות שכבש עבור חמש קבוצות שונות במפעל.

        שחקן פארמה, הרנן קרספו (GettyImages , Claudio Villa)
        מחזיק בשיא מפואר בליגת האלופות. קרספו (צילום: אימג’בנק, Gettyimages)

        מקום 6: דייגו סימאונה

        הישגים בולטים: אליפות וגביע עם אתלטיקו מדריד, גביע אופ"א עם אינטר, אליפות וגביע איטלקי עם לאציו, שתי זכיות בקופה אמריקה, זכייה בגביע הקונפדרציות ומדליית כסף אולימפית עם ארגנטינה

        בנבחרת: 106 הופעות, 11 שערים

        פעם, עוד לפני ש"צ'ולו" סימאונה היה מאמן על, הוא היה שחקן מאוד מיוחד. גם הוא אחד מאלה שסבלו מדעיכתו של הכדורגל הארגנטינאי אחרי מראדונה, אבל למזלו הוא עוד הספיק להיות בנבחרת שזכתה בשלושת התארים האחרונים שלה, שניים בקופה אמריקה ואחד בגביע הביניבשתי. עוד במסגרת ההיילייטס שלו מהנבחרת: הכרטיס האדום המפורסם שסחט מדייויד בקהאם בשמינית גמר מונדיאל 1998. סימאונה זכור בעיקר כמנוע של אתלטיקו מדריד בדאבל העצום שלה ב-1995/96, אז היה בשיאו וגם כמעט לקח זהב אולימפי. עם אינטר הוא זכה בתואר אירופי וכאשר עקף את את מראדונה כשיאן ההופעות של ארגנטינה, הוא הודה שהוא "נבוך".

        דייויד בקהאם שחקן נבחרת אנגליה מקבל כרטיס אדום לאחר שפגע בשחקן ארגנטינה דייגו סימאונה (GettyImages , Ben Radford)
        גם זה חלק מהקריירה של סימאונה. בקהאם רואה את האדום במונדיאל 98' (צילום: אימג’בנק, Gettyimages)

        מקום 5: סרחיו אגוארו

        הישגים בולטים: גביע אופ"א עם אתלטיקו מדריד, שתי אליפויות עם מנצ'סטר סיטי, מדליית זהב אולימפית, שתי אליפויות עולם עד גיל 20 והעפלה לגמר המונדיאל עם ארגנטינה

        בנבחרת: 59 הופעות, 22 שערים

        "קון" רק מתחמם ויכול מאוד להיות שאם הוא ימשיך במסלול בו הוא צועד לאורך הקריירה הקצרה שלו, מקומו ברשימה דומה בעתיד יהיה הרבה יותר גבוה. מאמנו במנצ'סטר סיטי, מנואל פלגריני, משוכנע שהבחור, רק בן 26, יכול להפוך במהרה לשחקן הטוב בעולם והסיטיזנס כבר מפחדים שאם הם לא יתחילו להגביר את קצב הזכייה שלהם בתארים משמעותיים, החלוץ הארגנטינאי יילך בדרכם של גארת' בייל ולואיס סוארס וינטוש את הפרמיירליג, אולי בחזרה לספרד שם ריאל מדריד רודפת אחריו כבר כמה שנים, בערך מאז שעזב את היריבה העירונית אתלטיקו. לאגוארו כבר יש רגע מיתולוגי בקריירה, אותו שער אליפות עם סיטי בשנייה האחרונה של עונת 2011/12 ויש לו גם תואר אירופי עם אתלטיקו וכמה זכיות מרשימות עם נבחרת ארגנטינה הצעירה/האולימפית, אבל במונדיאל האחרון הוא שוב לא הצליח להסתדר על המגרש עם החבר הטוב מסי וסיים ללא שער, למרות שהנבחרת הגיעה עד הגמר. על פי כל שחקן ופרשן, אגוארו הוא אחד משניים-שלושה החלוצים הטובים בעולם ואחרי 101 שערים באתלטיקו ועוד 98 בסיטי, לא קשה להבין למה, אבל כדי לטפס עוד קצת ברשימה הזו, הוא יצטרך לשדרג את הקבוצה שלו, אולי סיטי, אולי אחרת.

        סרחיו אגוארו שחקן מנצ'סטר סיטי (רויטרס)
        רגע מיתולוגי כבר יש לו. אגוארו אחרי שער האליפות של סיטי (צילום: רויטרס)

        מקום 4: חאבייר סאנטי

        הישגים בולטים: חמש אליפויות, ארבעה גביעים, ליגת האלופות, גביע אופ"א ואליפות העולם לקבוצות עם אינטר, שתי העפלות לגמר הקופה אמריקה, שתי העפלות לגמר גביע הקונפדרציות ומדליית כסף אולימפית עם ארגנטינה

        בנבחרת: 145 הופעות, 5 שערים

        הנה חידה: איך שחקן שהספיק בתחילת הקריירה לשחק שלוש עונות מלאות במולדתו מסוגל להמשיך משם לעוד 19 (!) עונות באירופה, כולן באותה קבוצה? ובכן, יש רק שחקן אחד בהיסטוריה שיכול. אם סאנטי היה שחקן התקפה ולא כזה שכבש ב-858 הופעות במדי אינטר 21 שערים, יש סיכוי טוב מאוד שהוא היה ניצב בראש הרשימה הזו. אם היה מצליח לעשות עוד קצת עם הנבחרת, גם אז היה אולי היה נתפס כקצת גדול יותר ועדיין, קשה שלא להישאר המומים כאשר מעיפים מבט במספרים של סאנטי, וברשימת התארים. הוא הקפטן היחיד שהוביל אי פעם קבוצה איטלקית לטרבל, מה שהעניק לו את הכינוי המתבקש "אל קפיטנו", גרם לאינטר להפריש את המספר שלו והפך אותו למלך העיר מילאנו פחות או יותר. סאנטי היה השחקן הראשון שמאסימו מוראטי רכש כבעלים של אינטר ולאחר הפרישה עם תום העונה שעברה, בגיל 40 וחצי, כתב עליו פאולו באנדיני מה"גארדיאן": "מה כבר אפשר היה לצפות מבן אדם שהגיע לחתונה שלו בכנסייה עם בגדי ספורט בשקית ויצא לריצת אימון מיד לאחר הטקס?".

        חאבייר זאנטי, אינטר, מניף את הסופר קופה האיטלקי (רויטרס)
        אין דברים כאלה. "אל קפיטנו" מניף עוד תואר (צילום: רויטרס)

        מקום 3: גבריאל באטיסטוטה

        הישגים בולטים: אליפות עם ריבר פלייט, אליפות עם בוקה ג'וניורס, גביע איטלקי עם פיורנטינה, אליפות עם רומא, שתי זכיות בקופה אמריקה וזכייה בגביע הקונפדרציות עם ארגנטינה, מלך שערי הקופה אמריקה פעמיים, מלך שערי הסרייה A ב-1995/96, שחקן השנה בארגנטינה ב-1998, מקום שלישי בשחקן השנה של פיפ"א ב-1999, מלך שערי נבחרת ארגנטינה בכל הזמנים

        בנבחרת: 78 הופעות, 56 שערים

        איך הרבה שיאים שליאו מסי לא שבר עדיין וגם אותם, הוא כנראה ישבור בעתיד. אחד מאלה שכוכב ברצלונה עוד רודף אחריהם שייך ל"מלאך גבריאל", מלך שערי נבחרת ארגנטינה בכל הזמנים. הפרעוש מדורג שני כרגע, 11 שערים מאחורי באטיגול וכנראה שהוא יעקוף אותו יום אחד, אבל כאשר הוא הגיע להופעה ה-78 שלו בנבחרת, בדיוק כמו שהיו לבאטיסטוטה לאורך הקריירה, הוא עמד על 32 שערים לעומת 56 שכבש החלוץ הכביר. "אין לי שום ספק שהוא החלוץ הטוב ביותר שראיתי מימי", אמר עליו פעם מראדונה. באטיסטוטה "נתקע" יותר מדי שנים בפיורנטינה ואף העלה את הקבוצה מהליגה השנייה ב-1994, אבל זה השאיר אותו עם מעט מדי תארים ואת האליפות היחידה באירופה הוא השיג אחרי שעבר לרומא. הוא היה מלך השערים בזכייה של הנבחרת בקופה ב-1991 וסיים כסגן בזכייה כעבור שנתיים והוא גם היחיד אי פעם שכבש שלושער בשני מונדיאלים שונים, אך כמו כל הנבחרת, לא זכה להצלחות רבות באותם טורנירים. הפציעות עצרו את הקריירה של באטיסטוטה מוקדם מדי ובשנה שעברה הוא סיפר שבשלב מסוים התחנן בפני רופא שיכרות לו את הרגליים בשל הכאבים. בראיון ל"ספורט" הקטאלני לפני כשנתיים הוא אמר: "אם הייתי צריך להתחרות עם מסי באותו דור, הייתי עובר לשחק פולו".

        גבריאל באטיסטוטה, חלוץ נבחרת ארגנטינה בימין כשחקן (AP , Fernando Llano)
        מראדונה מאוהב. באטיגול (צילום: AP)

        מקום 2: קרלוס טבס

        הישגים בולטים: אליפות, זכייה בליברטדורס, בסודאמריקנה ובגביע הביניבשתי עם בוקה ג'וניורס, אליפות עם קורינתיאנס, שתי אליפויות וזכייה בליגת האלופות ובגביע העולם לקבוצות עם מנצ'סטר יונייטד, אליפות וגביע עם מנצ'סטר סיטי, אליפות עם יובנטוס, מדליית זהב אולימפית עם ארגנטינה, שחקן השנה בדרום אמריקה שלוש פעמים (2003-2005), שחקן השנה בארגנטינה פעמיים, שחקן העונה בברזיל, מלך שערי הפרמיירליג, מלך שערי האולימפיאדה ב-2004

        בנבחרת: 66 הופעות, 13 שערים

        קרליטו שיחק לאורך הקריירה בשש קבוצות. יש לו אליפות, לפחות אחת, עם חמש מהן (רק עם ווסטהאם לא, ואותה הוא הציל מירידת ליגה כמעט בטוחה). מה עוד אפשר לבקש כשמביאים חלוץ כזה? הסקורר האנרגטי הוא קבלן תארים רציני ובמאזן שלו אפשר למצוא גם זכיות בליברטדורס ובצ'מפיונס ומדליית זהב אולימפית. ואם הראש היה קצת יותר במקום, טבס כנראה היה נתפס כגדול יותר אפילו ממה שרואים בו היום. 239 שערים ב-538 הופעות בקריירה יש לו, נתון אדיר, בוודאי בהתחשב בעובדה שבאנגליה, במשך שבע עונות עם ווסטהאם, יונייטד וסיטי, הוא סבל מכל רגע ועדיין חורר רשתות. "לא הסתדרתי עם השפה, בלי החברים, עם מזג האוויר. פשוט לא הסתדרתי. בניגוד לטורינו, לא הצלחתי להתאקלם שם אף פעם", הוא הודה לאחרונה. בנובמבר אמר עליו חואן ורון: "הוא בכושר הטוב בקריירה שלו עכשיו, ביובנטוס" וטבס עצמו כבר הודיע שבתום העונה הבאה, אז יסתיים החוזה שלו, הוא חוזר לבוקה אהובתו, לסיים את הקריירה.

        לטבס לא חסרות צרות וזכור בעיקר העימות שלו עם מאנצ'יני, כאשר סירב לעלות מהספסל במשחק של מנצ'סטר סיטי מול באיירן מינכן בליגת האלופות, עימות שהשאיר אותו מחוץ לסגל של התכולים למשחק כמעט חצי שנה. גם המעבר השנוי במחלוקת מקורינתיאנס לווסטהאם והכסאח עם ליאו מסי, שמנע ממנו לשחק בנבחרת במשך שלוש שנים והשאיר אותו מחוץ למונדיאל האחרון, שם הוא חסר מאוד לארגנטינה, לא עזרו לקריירה של טבס ולמרות כל הצרות הללו, הוא במקום השני ברשימה הזו וזה אומר הכול.

        חלוץ יובנטוס קרלוס טבס חוגג שער (AP)
        איפה שלא תשימו אותו, טבס כובש וזוכה בתארים. מה עוד צריך? (צילום: AP)

        מקום 1: לא קשה לנחש...