אחד הדברים הראשונים שתשמעו משחקן צעיר שיצא ממכבי תל אביב והגיע לקבוצת בוגרים אחרת בליגת העל הוא הגעגוע. ניר לוין מספר שיש 40 כאלה קיימים ב-14 הקבוצות הבכירות בישראל, ועבור אותו חלק שצמח בעידן מיטש גולדהאר מדובר בשוק של ממש. כולם חוזרים על אותו משפט: התנאים, הארגון, החשיבה, הגישה והציוד שפגשנו במחלקת הנוער הם הרבה יותר טובים ממש שיש לנו כעת בקבוצת בוגרים שהיא לא מכבי תל אביב. ואפילו הבכירות שבהן.
לא נציין שמות כדי לא לפגוע בשחקנים, אבל איש מהם לא יסתור זאת. להיפך. גם ראשי מכבי תל אביב משתמשים בכך כדי להזהיר שחקנים לבל ימהרו לצאת בהשאלה, אלא שכאן בדיוק נמצאת האנומליה. מצד אחד אותם צעירים יודעים שהם נמצאים בבית חרושת חריג ברמתו שייתן להם את כל הכלים כדי להתפתח, אבל מצד שני הרבה שחקנים כל הזמן פוזלים החוצה ומגנים על עצמם מראש עם טפסי הסגר ודברים דומים. כי גם הם יודעים שבשלוש השנים האחרונות כמות הנקלטים מקבוצת הנוער בקבוצה הבוגרים רק הולכת ופוחתת. כיצד זה מסתדר? הנה הצצה קטנה לגן עדן מקצועי, והצרות שיש בו.
צוות האימון של קבוצת הנוער כולל את המאמן זיו אריה ואיתו שני עוזרים - גילי לנדאו (הג'ינג'י, לא הסמל האדום) שמתמחה בגילאים צעירים, וגיל מלצר שנמצא על המגרש ומסייע בנושא של ניתוחים, עריכות וידאו ואנליזה. בנוסף, מאמן הכושר הצמוד של הקבוצה, ד"ר בוקי ירון, אחראי למעשה על כל הבנייה הגופנית במחלקה, כאשר ארבעה מאמני כושר נוספים במחלקת הנוער הם תחת פיקודו. לקבוצה יש גם פסיכולוג ספורט שעובד עם השחקנים על הצד המנטאלי ועוד מספר אנשי מקצוע לתוספות עבור השחקנים באם יזדקקו.
אחד השינויים הגדולים שעשתה קבוצת הנוער הוא השימוש ב-"טים סיסטם", מערכת שנכנסה לשימוש בבוגרים בשנת 2013\2012 ובעונה שעברה גם בקבוצת הנוער. זאת למעשה מערכת המעבירה נתונים משבב אלקטרוני המחובר לגוף השחקן באמצעות רצועה אל תוכנת מחשב המתרגמת את הנתונים לגרפיים סטטיסטיים. היא מודדת תפוקה, מהירות, מאמץ וקבוצת הנוער עובדת כך באופן שוטף בכל השבוע ובמשחקים. זה הרבה מעבר לצ'יפים שמודדים מרחק בלבד ושאר עזרים המתמקדמים בנתונים ספציפיים.
בנוסף, המנהל המקצועי ניר לוין מלווה את הקבוצה, נמצא באימונים, מעביר יחידות אימון עם המאמנים השונים ולעתים בנפרד. השחקנים מקבלים ארוחות חמות ומזינות בסיום אימון בקרית שלום. מעבר לכך, כל מה שצריך להתאוששות לאחר אימונים קשים ומשחקים, קרי אמבטיות קרח, פיזיותרפיסטים, מעסים ועוד, לא נגרע מהצעירים הצהוב, כולל שימוש במתקני הבוגרים כשניתן.
תכנית האימונים עצמה היא סוג של סימולציית בוגרים. השחקנים מקבלים את מבנה האימונים והמכלול בהתאמה לקבוצת הבוגרים, כאשר התכנים מאוד דומים בכדי שלא יופתעו אם וכאשר ייקראו לדגל. לדוגמה, ההחלטה לעבור ולשחק באיצטדיון ברמלה נפלה בשל המגרש הגדול יותר והמתקן שטובים יותר מקרית שלום ודומים יותר למתקנים בהם ייתקלו השחקנים כאשר יגיעו לבוגרים. כי כמו שאמרו - זו סימולציה של הבוגרים.
שחקנים בקבוצת הנוער סיפרו על כל התנאים הנלווים כי "זה משהו ששינה לנו את כל הפרספקטיבה וההסתכלות על המשחק. אלו גילאים שבדרך כלל הרבה עדיין מתייחסים לזה כתחביב ולא סגורים על קריירה. פתאום אתה הופך למקצוען שבאמת מבין כמה זה יכול לשפר אותך ולגרום לך לעשות קריירה".
שחקן נוסף אמר כי "אנחנו מרגישים את היתרון על היריבות. אנחנו עובדים מאוד קשה ובלא מעט משחקים שמים לב שהחל מהדקה ה-60 המשחקים תלויים רק בנו. זה לא בכל משחק, אבל מרגישים את היתרון הפיזי, גם במשחקים נגד הקבוצות הבכירות".
עם כל הטוב והתקווה שגם מועדונים אחרים יאמצו זאת לאורך כל שדרת הליגה (פרט למכבי חיפה אין קבוצה שבכלל מתקרבת למה שיש במכבי תל אביב), להתפתחות הזאת מתלווים גם בעיות וקשיים. לדוגמה, כל נושא השימוש של מכבי תל אביב בשחקנים חריגים. באחד הדיונים בקורס הפרו האחרון נשמע ג'ורדי קרויף מתווכח עם הנוכחים וטען כי בגילאים האלה המטרה היא אך ורק בכדי להשביח שחקנים ולא תוצאות והישגים, בזמן שאחרים טענו כי בגילאי נוער חשוב לחנך גם לתוצאות. כיצד זה מתיישב עם המציאות במכבי תל אביב. זו כבר שאלה אחרת.
במכבי תל אביב היו בשנים האחרונות לא מעט ויכוחים עם שחקנים שרצו לצאת בהשאלה ובמחלקה העדיפו כי ימשיכו לשחק בקבוצת הנוער כחריגים. במכבי הכחישו ומכחישים גם היום כי ההחלטה נעשתה בשל הרצון לזכות בתארים. המנהל המקצועי ניר לוין מסביר זאת: "בקבוצת נוער אפשר להחזיק שישה חריגים, ארבעה יכולים להיות בטופס ושלושה על המגרש באותו זמן. השנה השארנו שלושה חריגים, וכעת נשארו לנו רק שניים.
שון גולדברג הלך בהשאלה להפועל תל אביב. אם מישהו היה חושב רק על האליפות, היו משאירים אותו בקבוצת הנוער. העובדה היא שהשאלנו אותו בכדי שיקבל הכשרה, ישחק בליגת העל ויחווה משחקים עם קהל ותקשורת באינטנסיביות אחרת. כרגע נשארו רק שני חריגים, שחר פיבן וסהר קלדרון. המחשבה היא רק על פי מי יכול להיות פוטנציאל בוגרים למכבי תל אביב, ועל פי זה גם מקבלים החלטות בנושא קידום השחקנים ולא הזכייה באליפות ובמפעלים הנוספים".
"המטרה היא לגדל שחקנים", ממשיך לוין, "לטפח, להשביח ולהכשיר כדורגלנים מכל ההיבטים - מקצועיים ומנטאליים. חלק מכל זה הוא גם ללמד כדורגלן להיות ווינר עם מנטאליות של שחקן מנצח. לא להישבר כשהוא בפיגור ולטפח גישה מנצחת. אנחנו רוצים שהקבוצה תגיע הכי רחוק והכי גבוה מבחינת הישגים, אך לעולם זה לא יבוא על חשבון הכשרת השחקנים. אם בכדי לזכות בתואר צריך לעשות דברים שלא עולים בקנה אחד עם הכשרת השחקנים, אנחנו לא נעשה אותם".
אבל זו רק הבעיה הקטנה. הערת אגב. כי אי אפשר להתעלם מכך שקבוצת הבוגרים הפכה למפלצת עבור השחקנים הצעירים. לא מעט מסתכלים קדימה ומתקשים לראות סיטואציה בה יהיה להם סיכוי אמיתי להגיע לבוגרים. החשש הזה גורם ללא מעט מהם לנסות ולחפש את מקומם בחוץ.
בקבוצת נערים א', למשל, ארבעה שחקנים הכניסו העונה טופס הסגר. מה שמפתיע הוא שמרבית הכדורגלנים משחקים ואינם יודעים בוודאות כי יעזבו, אך משאירים לעצמם את האופציה הזאת באמצעות ההסגר. למכבי תל אביב זה לא מפריע. בסופו של דבר גם במכבי יודעים גם קבוצה קולטת תצטרך לשלם להם פיצוי עבור השחקן, ויודעים שזה ירתיע. באימפריה של גולדהאר לא מסתכלים על מישהו עם טופס הסגר כעל שחקן שבדרך החוצה, ולכן נותנים לו לשחק. במכבי אף הדגישו כי מרבית השחקנים שהכניסו טופס הסגר בשנים האחרונות לא מימשו אותו בתום העונה.
אב לשחקן שהכניס טופס הסגר בשנה האחרונה הסביר השבוע כי "בישראל המטרה היא קודם כל להישאר ולהצליח במכבי, אבל יש מטרה ויש מציאות. אי אפשר להיות עיוורים למה שקורה. יש כאלה שעוד יכולים להאמין ויש כאלה שבכלל לא. קח לדוגמה בנערים א' את עומר כץ - הוא הכניס טופס הסגר ומשחק שוער ראשון, אבל במועדון שהולך בשנים האחרונות על שוערים זרים ואחריהם יש את ברק לוי וחביב אוחיון שמטפחים אותו, קשה לשחקן להאמין כי יש לו בכלל סיכוי".
ניר לוין לא עיוור לחששות ולמחשבות של כל אחד ואחד, אך חושב שבכל מקרה מדובר בטובת השחקן להישאר במכבי. "אני מבין את הפחדים של מה יקרה אם הם יהיו פה ולא ישחקו, או מה יקרה אם לא ירצו אותם ומה יקרו אם לא יסמנו אותם", אומר המנהל המקצועי. "ברור שרובם לא יהיו שחקנים בקבוצת הבוגרים של מכבי תל אביב. אבל מה ששחקנים מבינים יותר ויותר זה שגם אם זה לא יהיה במכבי הם יוכלו להיות שחקני ליגת על לגיטימיים. היום יש 40 שחקנים בליגת העל שהם יוצאי מחלקת הנוער של מכבי תל אביב בכל הגילאים.
"גם אם שחקנים לא יהיו במכבי תל אביב, הם יוכלו ללכת ולשחק בחוץ כמו משה לוגסי במכבי פתח תקוה, עומרי אלטמן בהפועל פתח תקוה או מואנס דאבור בגראהופרס. יש כאלה שהולכים בגילאים הצעירים וכמעט כולם מנסים לחזור בחזרה כי הם מבינים מה יש במקומות אחרים, נזכרים ברמת האימון וכל מה שמקבלים כאן ומבינים שזה הכי טוב עבורם".
ואם לא די בכך, מכבי תל אביב ממשיכה להגדיל את הפער מאחרות עם האקדמיה שהקימה עבור שנתון 99' של המועדון. הכדורגלנים הצעירים לומדים ביחד, עושים אימוני בוקר ומגיעים לקרית שלום אחר הצהריים. בשל הצלחת האקדמיה מוסיפים כעת גם את שנתון 2000. זאת השקעה כספית לא קטנה ונראה שבמכבי לפחות מנסים למקסם את כל מה שקשור בפיתוח שחקנים דרך קבוצת הנוער, גם כאידיאולוגיה וגם כתו תקן של מועדון. גם אם מרביתם בוודאות לא יגיעו לבוגרים, לפחות הכדורגל הישראלי ירוויח.
עם כל הכבוד לתנאים והקידמה במכבי תל אביב, בכל קבוצת הנוער אין שחקן אחד שמתקרב במשהו לכישרון הגדול שהיה לראובן עובד. אותו שחקן שניצן שירזי ז"ל אמר פעם כי "אם הוא לא יהיה כוכב כדורגל, זה יהיה פשע". עובד פרש לאחרונה ממשחק פעיל בגיל 31 עם אכזבה אחת גדולה ותווית של אחד הפיספוסים הגדולים ביותר בתולדות הכדורגל הישראלי.
עובד, שאישר את המידע, היה כוכב אמיתי במחלקות הצעירות של מכבי תל אביב ובגיל נוער אף טס לטורקיה כאשר פנרבחצ'ה רצתה לרכוש אותו. רק מחלוקת עם מכבי ת"א מנעה זאת. הוא שיחק בכל נבחרות הנערים, נוער והצעירה. הוא עלה לבוגרים של מכבי תל אביב בתחילת המילניום וזכה בגביע בשנת 2002 ובאליפות עם ניר קלינגר ב-2003, כאשר הוא כובש את אחד השערים במשחק האליפות בו ניצחה הקבוצה 0:3 את הפועל פתח תקוה.
לאחר מכן עובד החל לדשדש. הוא חתם בהפועל חיפה, משם לשנתיים לא רעות בבני יהודה ומשם עבר עם גיא לוזון להפועל תל אביב. הכישלון בהפועל תל אביב היה למעשה הסוף שלו ברמות הגבוהות והוא שוחרר מהקבוצה בסיום עונת 2008. עונה לאחר מכן עובד נשאר בהפועל תל אביב בשל חוזהו אך לא שיחק. הוא עבר בינואר לנתניה אך לא הסתדר עם לותאר מתיאוס. ב-2010 הוא חתם בבני סכנין, אך לא הסתדר עם מרקו בלבול ועזב. בינואר סגר בהפועל פתח תקוה שהכניסה לו סעיף משמעת שבעקבותיו שיחררה אותו בהמשך.
את 2011 הוא העביר ברמת השרון והכח רמת גן ועונה לאחר מכן טייל באירופה וחתם בסופו של דבר ב-א.ק גראצר מהליגה השלישית באוסטריה. בתום העונה הקבוצה התפרקה ועובד חזר לארץ אך שבת ממשחק לכמה חודשים. בשנה שעברה הוא החל להשתקם בעירוני קרית גת בליגה א' כשעלה איתה ליגה אך בתום העונה עזב. את העונה הנוכחית עובד החל במחנה יהודה, עבר למועדון ספורט באר שבע, משם לשני משחקים בהפועל מורשה ובינואר נרשם באליצור יפו-תל אביב מליגה ג'. הוא שיחק שני משחקים במדיה בינואר ומאז הפסיק פעילות ופרש מכדורגל.
עובד תמיד ייזכר ככישרון אדיר שלא אהב את העבודה הקשה, סבל מחוסר משמעת ושידר חוסר רצינות לאורך מרבית הקריירה, מה שגרם ללא מעט מאמנים לוותר עליו או לא לגעת בו. עובד, כאמור, אישר לנו שפרש מכדורגל, אך סירב לדבר מעבר לכך.