ב-2012 פרש מרדי פיש רגע לפני משחק שמינית גמר אליפות ארצות הברית מול רוג'ר פדרר. את הטיסה בחזרה הביתה הוא זוכר, בדיעבד, כנקודה הנמוכה ביותר בחיים שלי. "אשתי ואני ניסינו למצוא טיסה עוד באותו יום כדי לנסוע הביתה מניו יורק", סיפר לאחרונה האמריקאי שדורג בשיאו במקום השביעי בעולם, "עלינו כבר על המטוס, סגרו את הדלתות ואני פתאום הרגשתי שאני לא מסוגל, אני פשוט לא יכול. אני מודה לאלוהים שאשתי הייתה שם איתי כי אני חושב שלא הייתה לי החוצפה והאומץ להגיד למישהו שאני חייב לרדת מהמטוס הזה. אשתי קפצה ואמרה שאנחנו חייבים לרדת מהמטוס בדחיפות. עזבנו את המטוס וחזרנו בחזרה, זה היה מביך. השארנו את המזוודות שלנו על המטוס והבנו שניקח אותן כבר בהזדמנות אחרת. לאחר מכן כבר הייתי חייב לשכור מטוס פרטי כדי לטוס בחזרה הביתה כי פחדתי שזה שוב יקרה לי".
רגע לפני הקאמבק שלו הלילה בטורניר אינדיאן וולס מסבב המאסטרס 1,000, מעניין מאוד לקרוא ולהבין את סיפורו של מרדי פיש. טניסאי מצוין, שכאמור דורג כבר במקום השביעי בעולם בשיאו, וב-2012 החל לסבול מדיכאון והתקפי חרדות ברמה קשה מאוד. עד כדי כך קשה שהיא גרמה לו לעזוב את הטניס באוגוסט 2013 ולחזור רק עכשיו, יותר משנה וחצי לאחר מכן. מנוסה, חכם והרבה יותר שלם עם עצמו.
המשבר הקשה של פיש התחיל ב-2012 עוד לפני שנאלץ לפרוש מהמשחק מול פדרר במגרש המרכזי בניו יורק. במרץ של אותה השנה, ואחרי הפסד לחואן מונאקו, התגלתה אצל פיש הפרעה בקצב הלב. האמריקאי, שזכה במהלך הקריירה שלו בשישה תארי ATP והרוויח 7.3 מיליון דולר, טיפל בבעיה הרפואית, אבל היא השאירה לו צלקות בנפש. פיש התחיל לחוות התקפי חרדה ותהיות קיומיות שהקשו עליו לתפקד, לאכול, להתאמן ולא נתנו לו מנוח גם בזמן משחקים.
פיש הצליח להמשיך עד אותו משחק מדובר מול פדרר, אז כבר לא הצליח לתפקד. אחרי הטיסה הביתה במטוס פרטי, האמריקאי ננעל בביתו למשך שלושה חודשים וחצי והתבודד מהעולם. את היציאות היחידות שלו מהבית עשה רק כדי ללכת לפסיכיאטר. "באותם ימים הייתי במצב נורא, היה לי התקף חרדה פעם בחצי שעה והם פשוט לא פסקו. זה היה הכי גרוע שהרגשתי", אמר פיש בריאיון ל-USA TODAY בשנה שעברה. אחרי התקופה הקשה הזו, פיש ניסה לחזור לסבב ושיחק בצורה די ספורדית ב-2013 עד למשחק מול ירקו ניימינן בווינסטון סיילם, ממנו פרש בפיגור 7:5, 6:7 (3), 3:2 וכשהוא שוב חווה התקף חרדה קשה. מאז, הוא זרק הצידה את מחבט הטניס ולא נגע בו במשך קרוב לשנה. הוא פשוט לא היה מסוגל.
כשאשתו של פיש, סטייסי, רצתה להוציא את בן זוגה מעט מהבית, היא הצליחה לשכנע אותו לקולנוע, אבל גם שם היו לשניים תנאים ברורים. "היינו חייבים ללכת במהלך היום ולשבת בכיסאות הקרובים ביותר לדלת", אמר הטניסאי ל-ESPN, "ואמרתי לה מראש שאם לא ארגיש טוב, אנחנו נצטרך לעזוב. הלכתי עם קסנקס בכיס לכל מקרה שלא יהיה". בסופו של דבר, פיש הרגיש חזק יותר אחרי שהצליח לשרוד במקרה אחד סרט שלם. הוא לא זוכר איזה סרט זה היה, אבל הוא זוכר את זה כרגע מכונן, ממנו הוא התחיל לצאת מהמצב הקשה בו היה.
פיש סיפר על התחושות הקיומיות והקשות שליוו אותו באותה תקופה איומה: "היו זמנים בהם חשבתי שלעולם לא אקבל בחזרה את החיים שהיו לי לפני כן. חשבתי שלא אוכל לחזור להיות בנאדם נורמלי שיכול לצאת עם חברים שלו, לשתות בירה ולא לחשוב כל הזמן על זה שהוא הולך להתעורר בשלוש בבוקר עם מחשבות חרדתיות על מה אנשים נורמליים עושים. האם מתישהו אוכל ללכת לישון לבד? אני יכול לנסוע לאנשהו לבד. הייתי בתחתית של התחתית, במקום עמוק, עמוק מאוד. זה לא שהייתי זקוק לאיזשהו טיפול קצר ואני בחזרה בעניינים. ממש לא. כל הזמן עלו לי שאלות כמו: 'האם אני נושם כמו שצריך?, האם אני עומד להפסיק לנשום? אולי אני צריך אמבולנס? אכלתי יותר מדי? שתיתי יותר מדי?'".
אחד הדברים היחידים שפיש היה מסוגל לעשות במהלך ההיעדרות שלו מהטניס היה לשחק גולף והוא עשה את זה בלי הפסקה, במשך שעות רבות. לאט לאט חזר לו גם חיידק הטניס והוא שוב אסף את המחבט והלך להתאמן עם חברו, שגם הפך למאמנו, שחקן הזוגות מארק נואלס ועם אלוף ארצות הברית לשעבר אנדי רודיק. בסופו של דבר, ולשמחת רבים, פיש החליט לחזור ואמר לאחרונה לניו יורק טיימס: "יש מיליונים על מיליונים של אנשים שנאבקים במחלה ממנה סבלתי. אפשר לנצח את זה, אפשר להכריע אותה. אני הולך לנסות להראות לאנשים שזה אפשרי גם ברמות הגבוהות ביותר של הספורט".
יש לציין שהקאמבק של פיש בן ה-33 הוא הדרגתי. האמריקאי נרשם רק לאינדיאן וולס, שקרוב לביתו ולמיאמי בינתיים. הוא לא רוצה להתחייב לטווח ארוך ולא לתכנן נסיעות רחוקות מדי. כמו כן, הסביבה הקרובה אליו והחשובה לו כל כך תלווה אותו כדי להשרות לו את תחושת הביטחון שהוא כל כך זקוק לה. כל המשפחה שלו תהיה במגרש כשהוא יפגוש את ריאן הריסון: בנו בן השנה בקט, אשתו, הוריו והורי אשתו, וגם הכלב שלו ילווה אותו. הכל כדי שירגיש טוב בשני טורנירי המאסטרס בהם ישחק. "אני רוצה לקבל את החיים הקודמים שלי בחזרה, וזה הצעד הבא בכיוון של לעשות את זה", אמר פיש, "זה מהווה דוגמה לקהילה שסובלת ממחלות מהסוג הזה כמו התקפי חרדה, דיכאון ופאניקה. בחברה שלנו, כולם מתעלמים מהנושא הזה. זה חשוב, חשוב מאוד, בשבילי לספר לאנשים שעוברים את זה ולהראות להם שגם אני עברתי את זה. כולי תקווה שהם יוכלו להיקשר אלי ולראות בי סיפור הצלחה".
