אות אקין: סיפורו של אקין אקינגבלה, שגרם לסערה בגלל ציוץ

"אם לא הייתה לי משפחה בארצות הברית הייתי נשאר בצרפת כל חיי, גם הרבה אחרי הפרישה. כאן זה הבית השני שלי. כשהגעתי לצרפת לא חשבתי שאקשר בקלות כזו, אבל היום אני כבר שבוי בקסמה. אין לי מילים לתאר את ההערכה שיש לי כלפי המקום בו אני נמצא"

(אקין אקינגבלה, יוני 2011)

גם אחרי שהאדים מחגיגות האליפות התפוגגו, התחושות של אקין אקינגבלה נותרו בעינן. זו לא הייתה אופוריה רגעית, לא עוד הצהרה בלי כיסוי, אלא השתפכות מעומק הלב. אקינגבלה מצא בנאנסי בית. ארבע עונות הוא העביר שם, ולרגע השיא הגיע באותו ערב ביוני 2011, בגמר הפלייאוף הצרפתי. נאנסי עמדה בפני משחק גמר על כל קופה מול שולה, שהייתה נחשבת אז לפייבוריטית המובהקת. ערב לפני המשחק, שעות ספורות אחרי האימון המסכם, אקינגבלה נפל למשכב. הרופא אבחן למעלה מ-38 מעלות חום, התריע מפני שפעת מתקרבת והזהיר כי אם ישחק, מצבו רק יילך ויחמיר.

אבל צו מצפונו של אקינגבלה לא הותיר לו שום ברירה. במונחים של הכדורסל הצרפתי, אקינגבלה עשה ג'ורדן. את המשחק ההוא הוא סיים עם 10 נקודות, 7 ריבאונדים, 4 חסימות, מהלכי קלאץ' ענקיים, תואר סנסציוני ואפילו כינוי חדש: ה'אקינייטור', המחסל.

זו הייתה רק תחילתה של מערכת היחסים המורכבת של אקינגבלה עם הכדורסל הצרפתי. הקריירה בנאנסי נמשכה, ואקינגבלה הפך לאחד הזרים האהובים והמוערכים בצרפת. מסוג הזרים שעל פי כל האינדיקציות המוקדמות אמורים לסמן טריטוריה ולהפוך לסמל. מהסוג שעשוי להישאר באותה ליגה שנים ארוכות, אולי אפילו עד הפרישה. להפוך לחלק אינטגרלי מנוף הכדורסל המקומי. להיטמע בתרבות. לנו הישראלים היה את אולסי פרי, ג'ו דאוסן, אנדרו קנדי, קני וויליאמס ודומיהם. בצרפת האמינו בכל מאודם שאקינגבלה קורץ מאותם חומרים.

אבל אז, ברגע אחד, הוא הפך מאוהב לאויב. עכשיו, ניתן להניח, הוא כבר לא יחזור לצרפת לעולם. והכל בגלל ציוץ אחד ועלוב בעל גוון פוליטי, שאפילו לא הוא עצמו ניסח.

זה עד כמה ארעית ושברירית היא המציאות בצל טראומה של אומה שלמה.

לכאורה, אין בנתונים היבשים סביב חייו של אקינגבלה שום פרט יוצא דופן. הנה כמה מילים על שנותיו המוקדמות, רק כדי לבנות את סיפור הרקע: הוא נולד בלאגוס, ניגריה. כמו לא מעט אפריקאים, היגר עם משפחתו בגיל צעיר לארצות הברית ומצא את עצמו בקונטיקט. בשנות התיכון צמח לפתע בלמעלה מ-15 סנטימטרים בתוך פחות משנה, והתייצב על קרוב ל-2.08 מטר. עם קפיצים כמו שלו ברגליים, זה הספיק כדי להפוך לשחקן כדורסל. את קריירת המכללות העביר בקלמזון. למרות הפרופיל הפיזי המרשים, לא נבחר בדראפט. ניסה את מזלו בליגת הקיץ עם בוסטון, קיבל חוזה על תנאי ונחתך עוד לפני שהחלה העונה. מכאן עבר לאירופה: תחילה ביידה מהליגה הספרדית. אחר כך בונטספילס הלטבית ובסורגוט הרוסית.

ואז הגיעה ההצעה מנאנסי, בה הפך אקין לאקינייטור, וצבר מוניטין של אחד הגבוהים המסקרנים ביבשת. אחרי שזכה באליפות צרפת, הצטיין גם ביורוליג (12 נקודות, 7 ריבאונדים וחסימה בממוצע למשחק בעונת 2011/12) ונכנס לפנקסים של קבוצות גדולות. בסופו של דבר, אחרי שהתמהמה ופספס הזדמנות להצטרף ללבוראל קוצ'ה, אקינגבלה נחת במאריופול האוקראינית, אז עוד קבוצה עתירת משאבים ושאיפות. מה שמנע בעדו להמשיך בגרף ההתקדמות היא פציעה קשה בברך, שהשביתה אותו למשך כמה חודשים ועצרה את ההתקדמות.

אלמלא הפציעה ההיא, אקינגבלה וודאי היה נמנה כיום על סגל של אחת מדיירות הקבע ביורוליג. אחרי הכל, יש כיום ביקוש גדול למדי לשחקנים מסוגו, שמעמדת הסנטר מפצים על מחסור בסנטימטרים באמצעות אתלטיות, מהירות ולחימה.
אז הקיץ הוא חזר לכדורסל הצרפתי, המקום בו הכיסים אולי לא מתמלאים במעות, אבל משופעים באפשרויות להתקדם.

בסיבוב הנוכחי הגיע דווקא לרואן, קבוצה חביבה בעלת שאיפות צנועות מנורמנדי. זו אמורה הייתה להיות העונה שלו. רואן קיוותה להשתדרג לאחד המקומות הראשונים בליגה ולשם כך הקצתה לסנטר החדש שלה סכום חסר תקדים מבחינתה – כ-120 אלף יורו לעונה. אקינגבלה אמור היה להיות לא רק הכוכב, אלא גם להתהוות דרך. את הדברים שהעניק לנאנסי, שעל פי רבים הפכו אותה לקבוצה מנצחת – לחימה בלתי מתפשרת, עבודה שחורה מתחת לסלים והגנה – היה עליו לשכפל כעת בסביבה החדשה.

מתי הנסיון הזה התפוצץ לרואן בפרצוף? סביר להניח שבדיוק באותו רגע בו אקינגבלה החליט לצייץ מחדש את המילים הבאות:

כל מי שמעורה בכדורסל הצרפתי השתומם לנוכח הבעת הדעה נטולת התקינות פוליטית הזו בנוגע לטבח בשארלי הבדו, הגם שהובאה בשמו של מישהו אחר. הלא אקינגבלה הוא נוצרי אמריקאי שאף פעם לא נחשב לדעתן מדי בנושאים פוליטיים. גליון ההרשעות ההתנהגותיות שלו היה ונשאר ריק לאורך כל הקריירה.

ופתאום, אאוט אוף דה בלו, עוד לפני שיבשו הדמעות של האומה הצרפתית מהטבח, הוא נותן במה לפעיל איסלאמיסטי שנודע בהסתה פרועה. הטראומה עוד לא שככה, ואקינגבלה כבר מצהיר בעקיפין על דעות המנוגדות לרוב בצרפת. "אני לא שארלי. אני אחמד, השוטר שנרצח (מתכוון לאחמד מראבט, שוטר מוסלמי שנרצח במהלך הפיגוע בעת שערך סיור באזור, י.א). שארלי הגחיכה את האמונות שלי, ונהרגתי עבור זכותה לעולל לי את זה", כתב דיאב אבו ג'חג'ה, עיתונאי ופעיל חברתי מוסלמי בבלגיה.

אקינגבלה החליט לשתף את עוקביו בציוץ המדובר, ולא ידע למה הוא נכנס. זה הספיק כדי לייצר רעש גדול בכדורסל ובספורט הצרפתי בכלל, ולהקים קול זעקה מצד אוהדים הקוראים להחרימו. עם או בלי כוונה, אקינגבלה חיטט בפצע הכואב ביותר בדיוק ברגע הלא נכון. בצרפת שאחרי הטראומה, מתברר, אין מקום לשחוט פרות קדושות.

לא עברו כמה ימים, ורואן פרסמה את גזר הדין המחמיר: ביטול החוזה באופן מיידי ושחרור ללא פיצוי כספי. "לא רק שהציוץ הזה אינו ראוי ואפילו מביש, הוא גם גרם לנו כמועדון לפגיעה תדמיתית קשה. לא נוכל להרשות לעצמנו להחזיק שחקן שמתבטא בצורה כזאת זמן כה קצר אחרי שחווינו כזו טראומה. הוא ישוחרר מיידית תחת סעיף של התנהגות בלתי הולמת", הצהיר נשיא רואן. וכך הפך אקינגבלה ככל הנראה לספורטאי הראשון עלי אדמות שמוענש על ציוץ שאפילו לא מובא מפיו. אולי הוא אפילו המפוטר הראשון בעולם כולו בגין סעיף משונה שכזה. אבל במקרה שלו מדובר בסיפור ביזארי ומורכב גם יחד.

מאז פרסום החלטתה של רואן בשבוע שעבר, עורר המקרה דיון מחודש על גבולות חופש הביטוי בספורט הצרפתי ובכלל. הרי חטאו הגדול של אקינגבלה היה בכך שרק שיתף, אפילו לא ניסח בעצמו, ציוץ שעלול להתפרש כפוגעני. העיתוי עלוב, זה נכון, אך האם זה מספיק כדי לחרוץ את דינו? מאז, אגב, הוא עוד הספיק להתנצל ולנסח ציוץ חדש משל עצמו בנושא, אבל זה כבר היה מאוחר מדי. כך או כך, אקינגבלה ונציגיו כבר הגישו ערעור להחלטה בבית הדיון העליון ברואן, בטענה שהפיטורים אינם קבילים משפטית.

"הכדורסל הצרפתי גועש ורועש בעקבות הסיפור הזה. השחקנים הזרים רצו להתאגד ולנקוט בצעדי מחאה, אבל חוששים שגם הם יאבדו את מקום עבודתם", אומר בנג'מין גיו, עיתונאי מגזין הכדורסל הנפוץ Catch And Shoot. "הרבה מאוד שחקנים, מאמנים ומנהלים חשבו שמדובר בהזיה, או במתיחה כלשהי. מי היה מאמין שיזרקו שחקן סתם ככה, ועוד שחקן כה מוערך? אני חושב שזה הכניס את כולם לשוק".

היו שטענו כי רואן בסך הכל עשתה שימוש ציני במצב הרגיש, וניצלה את הציוץ של אקינגבלה כדי שתוכל לשחרר אותו ללא פיצוי, מהלך שזממה כבר כמה חודשים (אקינגבלה מאכזב ומרבה להיפצע והממוצעים שלו העונה חלשים במיוחד – 1.8 נקודות ב-10 משחקים בלבד). "לא ברור איך זה ייגמר, אבל על דבר אחד אף לא יכול לחלוק – הסיפור הזה הוא רק עוד סימפטום לטראומה שעובר העם הצרפתי", חותם בנג'מין גיו. "כל מי שלא יפנים ויזדהה עם המסר הכללי בימים הללו, ימצא את עצמו מחוץ לחברה. ומי שיעז לצאת נגד מה שבקונצנזוס, אפילו אם הוא ספורטאי בענף זניח ולא מאוד פופולארי, יעלה על המוקד לעיני כולם".