מאת יוסי כהן
קצת יותר משבוע מפתיחת הליגה ושלוש קבוצות שלא עשו יותר מדי רעש בטרום-עונה מובילות את ה-NBA ללא הפסדים. פילדלפיה, קליבלנד ויוטה נראות טוב ולמרות שמדובר בשלב מוקדם מאוד של העונה, הן בהחלט יכולות להיות מרוצות מהתוצאות שהשיגו עד כה.
בפילדלפיה נראה שהיחסים הטעונים בין לארי בראון ואלן אייברסון נעים לפסים חיוביים. אייברסון עדיין נוטר טינה לבראון בעקבות הכוונות להעביר אותו בקיץ בטרייד ואת העונה התחיל הכוכב בשערוריות מחוץ למגרש בעקבות תמלילי השירים בתקליט הראפ שלו. מרגע שהמשחקים התחילו נראה אייברסון מפוקס מאוד על המטרה: לפחות גמר מזרח בסיום העונה. "התשובה" תורם עד עתה (אחרי חמישה משחקים) 26 נק', 5.6 אס' ו-5.6 רב' וחשוב מכך, הוא משחק הרבה יותר עם חבריו לקבוצה ובצורה פחות אנוכית מבעבר. עם חמישייה אפורה שכוללת את טיירון היל, תיאו רטליף, ג'ורג' לינץ' ואריק סנו עושים הסיקסרס עבודה קבוצתית מצוינת שמחפה על חוסר בכוח אמיתי מתחת לסל. ורנון מקסוול, שחתם בקבוצה אחרי שהועף מסיאטל, נותן תפוקה יפה מאוד מהספסל וגם טוני קוקוץ' ואהרון מק'י נותנים יחד קרוב ל-20 נקודות כשהם עולים מהספסל. הפתיחה הטובה ביותר של המועדון ב-16 השנים האחרונות נותנת לסיקסרס הרבה בטחון לקראת המשך הדרך.
המחלקה הגריאטרית ביוטה
ביוטה מתקרב גילם המשותף של ג'ון סטוקטון וקרל מאלון ל-80, אבל זה לא מפריע להם לרשום מספרים מדהימים בחמשת המשחקים הראשונים של העונה. מאלון, שממשיך לתת ארבעים דקות במשחק, רושם עד עתה 30 נק' ו-10 רב' במשחק. סטוקטון תורם 14 נק' ו-11 אס' למשחק והג'ז עם מאזן 0:5, אחרי נצחונות על דאלאס והלייקרס (ונכון, שני נצחונות גם על הקליפרס, שששש!). ג'ון סטארקס משתלב בצורה יוצאת מהכלל במשבצת שהשאיר ג'ף הורנאסק והקבוצה הגריאטרית של יוטה (הכוללת גם את אולדן פוליניס בן ה-36 ודני מנינג בן ה-34), מעלה בחמישיה ארבעה שחקנים שעברו כבר את גיל 35!
במידה שג'רי סלואן יצליח לשמור את כולם בריאים ומחוברים למכונות החמצן הנכונות יכולה יוטה לעשות דברים יפים העונה. דוניאל מרשל מוכיח שההבטחה לא תתקיים ומפגין חולשה רבה כשהוא עולה מהספסל. דווקא מנינג, עם ברך ששופצה כבר פעמיים, תורם הרבה ניסיון ונקודות חשובות מהספסל. אבל הסיפור הוא מאלון. "הדוור" נראה כמי שיכול לשחק בשקט עוד חמש שנים. איש הברזל, שמלבד פציעה אחת בשנת 98' אשר השביתה אותו ל-33 משחקים, החמיץ ב-14 עונות חמישה משחקים בלבד!
עכשיו נותר לו רק תואר אחד להשלים, אליפות.
תסתכלו על הסגל של קליבלנד ותשוו לסגל של הקליפרס. אין כמעט הבדלים במהות, רק השמות שונים. קבוצות אפורות עם שחקני קולג' גדולים שלא מגיעות לשום מקום. השנה אולי קורה משהו בקליבלנד שפתחה את העונה עם 0:4. דני פרי ובובי סורה כבר לא בקאבס לנד אבל אנדרה מילר שולט בעניינים. הפוינט גארד הנפלא, שהוביל את יוטה לגמר המכללות והפסיד לקנטאקי ב-98', הופך למנהיג אמיתי בקבוצה. שלושה נצחונות על חודו של סל, נגד סקרמנטו, בוסטון וניו יורק מוכיחות שלקבוצה יש אופי. מילר, עם ממוצעים של 14 נק' ו-6.5 אס' מוביל את הקבוצה בנקודות כשאחריו עושים עבודה טובה גם מט הרפרינג, למונד מוריי וכריס גטלינג שמצא בית חדש אחרי טיולים באינסוף קבוצות בקריירה הארוכה שלו.
הקאבס עדיין מחכים למשחקים יציבים יותר של זידרונאס איגלאוסקס כדי ליהנות ממשחק פנים קשוח ופורה. בימבו קולס, קלרנס וותרספון ווסלי פרסון נותנים את מימד הניסיון ורנדי וויטמן מצליח להדביק את חבורת הלוחמים האפורים שלו כשהשאלה הגדולה היא כמה זמן זה ימשך.
אי אפשר בלי מילת כבוד לונקובר. עם מאזן 1:4, כשההפסד היחיד נרשם מול הלייקרס, נראים הגריזליס ככוח עולה ואולי בדרך להיות הפתעת העונה.
מילות גנאי למילווקי (4:1), פורטלנד (3:2) וסיאטל (4:1) שנראות רע מאוד עד עכשיו.