סקאלה אחרת: האיש שהפך את פארמה הקטנה לאימפריה באירופה

היום, כאשר פארמה עומדת בפני פשיטת רגל, צצות בכל מקום תמונות הסגלים המפוארים של הקבוצה משנות ה-90', עם ליליאן טוראם, פאביו קנבארו, חואן סבסטיאן ורון, הרנן קרספו וכוכבי על אחרים. זוהי פארמה עבור רבים – מועדון שפיזר כספים וקרס בסופו של דבר בגלל אי סדרים כלכליים. ואולם, עבורי פארמה היא משהו אחר לגמרי. פארמה האמתית היא קבוצה פרובינציאלית קטנה שהציגה כדורגל מהפכני ומופלא, קידמה שחקנים אלמוניים, הצליחה נגד הגדולות כנגד כל הסיכויים ושידרה רומנטיקה אין קץ.

את הסיפור הזה צריך להתחיל כנראה ב-1976, אז השתלט על הקבוצה מהליגה השלישית ארנסטו צ'רזיני, איש עסקים מקומי בן 36 שהתאלמן וניסה להתגבר על האובדן באמצעות פרויקט שסיפק לו תעסוקה חדש. זה הצליח, לפחות חלקית. פארמה היתה אהבתו של צ'רזיני, ועל אף שהתנדנדה בין הליגות הנמוכות השונות שמות מעניינים מאוד עברו בה בתקופתו של הבעלים הנערץ. צ'זארה מלדיני אימן את פארמה בין 1978 ל-1980, ואחד השחקנים שלו היה הקשר הצעיר קרלו אנצ'לוטי, בוגר בית הספר של המועדון. ב-1985, כאשר פארמה היתה בליגה השלישית, הימר צ'רזיני על מאמן אלמוני בשם אריגו סאקי. איש המקצוע המקריח העלה את הקבוצה לליגה השניה, וגם ניצח פעמיים את מילאן בגביע. הדבר שיכנע את סילביו ברלוסקוני להחתים אותו ב-1987, והכדורגל בסן סירו השתנה לתמיד.

1987 היתה גם שנה חשובה ביותר בתולדות פארמה, כי צ'רזיני הכניס כשותף זוטר לשליטה במועדון את קונצרן המזון המקומי פארמלאט. החברה העשירה, שהיתה אז הספונסור הראשי של ריאל מדריד, ארגנה משחק ידידות בין שתי הקבוצות בקיץ, ומבחינת אוהדי פארמה היה זה אירוע בלתי נתפס. המאמן הצ'כי השאפתן זדנק זמאן, גם הוא עדיין אלמוני לחלוטין, חתם אז בקבוצה, אבל סגנון הלחץ שלו לא התאים לסגל, והוא הועזב. ב-1989 נחת על הספסל האיש ששינה את פני המועדון – נביו סקאלה.

סקאלה, קשר עבר לא רע, היה רק בן 42. הוא העלה את רג'ינה מהדרום לליגה השניה, ובכך הסתכם ניסיונו על הקווים. צ'רזיני החליט שהוא האיש הנכון למשימה, והתוצאה היתה מופלאה. בעונתו הראשונה בעיר הגבינה, העלה סקאלה את פארמה לראשונה בתולדותיה לליגה הבכירה. כן, אתם קוראים זאת נכון – עד 1990 מעולם לא שיחקה פארמה בסרייה A. העליה הזו היתה קשה – הקבוצה הבטיחה את המקום הרביעי, שהעניק אז כרטיס עליה אוטומטי, רק במחזור האחרון, בזכות הניצחון הביתי 0:2 בדרבי על רג'אנה. מרקו אוזיו ואלסנדרו מלי, מהשחקנים האהובים ביותר של הקבוצה, כבשו את השערים. אצטדיון אניו טרדיני התפוצץ מאושר בצהוב-כחול. עד הרגע האחרון לא האמינו האוהדים שהחלום הזה אפשרי. הם לא תיארו לעצמם שאפשר לשחק במגרש של הגדולים. הם היו בסך הכל עיר קטנה שלא חוותה הצלחה של ממש מעולם.

רק דבר אחד העיב את השמחה. צ'רזיני הלך לעולמו בגלל בעיות לב בפברואר 1990 ולא זכה לראות את הרגע הגדול אליו שאף במשך 14 שנה. בנו היה ביציע במשחק העלייה ובכה בגלל רגשות מעורבים. עם לכתו של הבעלים, השתלטה פארמלאט באופן מוחלט על פארמה, ומנהל השיווק שלה, דומניקו בארילי, אמר: "זה המתכון המושלם, כאשר נותן החסות הראשי הוא גם הבעלים". זה אכן היה חדשני, ופארלמאט שמה לעצמה מטרה לקדם את עסקיה באמצעות המועדון. בשנים הראשונות, ההשקעה היתה שפויה ומדודה, וחלק ניכר מהשחקנים שהצעידו את הקבוצה לעליה נותרו בה ועשו התקדמות מופלאה בהדרכתו של סקאלה.

הבשורה הגדולה של סקאלה עם הצטרפותו לליגה הבכירה היתה שיטת משחק שלא נראתה בארץ המגף מאז ומעולם – מערך 2-3-5 עם מגנים שתמכו ללא הרף בהתקפה. לורנצו מינוטי, שהצטרף לפארמה עוד ב-1987, היה מנהיג ההגנה כליברו – בלם אחורי קלאסי עם חופש פעולה לנווט התקפות בסגנון בקנבאואר. לצידו שיחק הבלם הג'ינג'י הקשוח לואיג'י אפולוני, ואף הוא השתייך לסגל מאז 1987, שלוש שנים לפני העלייה. המאמן ידע שהם זקוקים לצלע שלישית עם נסיון רב יותר, ופארמה החתימה מאנדרלכט את הבלם הבלגי בן ה-28 ג'ורג' גרון. שני הזרים הנוספים שנרכשו לקראת עונת הבכורה היו השוער הברזילאי טפארל והחלוץ השבדי הצעיר תומאס ברולין שעשה רושם מעולה במונדיאל באיטליה, על אף שנבחרתו הפסידה בכל המשחקים.

העונה הראשונה בטופ היתה מזהירה. את הניצחון הראשון בסרייה A רשמה פארמה על חשבון נאפולי של דייגו מראדונה, משער של אוזיו, בחור שופע כריזמה עם זיפים ושיער ארוך, אשר הפך לדמות קאלט במונחים מקומיים. לא פחות חשוב היה מלי, בנו של חלוץ פארמה לשעבר שגדל לחלוץ טוב הרבה יותר, והסתגל באופן מיידי לחיים בליגה הבכירה, עם 13 כיבושים ב-1990/91 – רק אחד פחות מרוברטו באג'ו ויורגן קלינסמן. הסגנון ההרפתקני שלה לא רק שבה לבבות אלא הניב הישג אדיר עם מקום שישי בטבלה הסופית.

בקיץ 1991 ביצע סקאלה שתי רכישות קריטיות כדי לאייש את האגפים טוב יותר. אנטוניו בנאריבו הצעיר, שהיה אלמוני לחלוטין, הגיע מפאדובה, והתפתח בזכות המאמן למגן מזהיר עם יכולת התקפית פנומנלית ויכולת לשחק ביעילות זהה מימין ומשמאל. אלברטו די קיארה, קיצוני בעברו, הוחתם מפיורנטינה ותופקד כמגן שמאלי. חמישיית ההגנה התייצבה, ופארמה זכתה ב-1992 בגביע האיטלקי – התואר הראשון בתולדותיה – בזכות ניצחון על יובנטוס בגמר. מלי ואוזיו, גיבורי משחק העליה מלפני שנתיים, הבקיעו גם את שני השערים ב-0:2 בגומלין מול הגברת הזקנה אחרי הפסד 1:0 בטורינו, ומינוטי הניף את הגביע כקפטן.

זו עדיין היתה סנסציה במונחים המקומיים, וגם הרכש הגדול בקיץ 1992 לא היה גדול במיוחד. אף אחד לא שמע על פאוסטינו אספרייה כשהוא הגיע לפארמה. למעשה, החלוץ הקולומביאני אפילו לא שיחק במדי נבחרתו עד שפרח באיטליה. הוא שידרג את ההתקפה של סקאלה, והיה חתום על אחד השערים המפורסמים של הקבוצה, כאשר כדור חופשי שלו מול מילאן הגדולה בסן סירו העניק לפארמה ניצחון 0:1 וקטע לרוסונרי רצף של 58 משחקי ליגה ללא הפסד. זה היה היום בו האמינה פארמה שהיא מסוגלת להתמודד מול כל אחת, והתאבון של פארלמאט החל לצמוח.

עד שזה בא לידי ביטוי, נהנתה פארמה מעונה חלומית בגביע המחזיקות. ב-1991 היא הודחה מגביע אופ"א כבר בסיבוב הראשון בידי צסק"א סופיה, אבל ההתנסות השנייה באירופה הניבה תואר. מלי ואספרייה העניקו לסקאלה ניצחון על ספרטה פראג ברבע הגמר. הקולומביאני כבש גם את שער הקריטי בויסנטה קלדרון מול אתלטיקו מדריד בחצי הגמר, אבל פציעה מנעה ממנו לשחק בגמר בוומבלי, שם פגשה פארמה ב-12 במאי 1993 את אנטוורפן.

שם, באחד האיצטדיונים החשובים ביותר בתולדות המשחק, הבקיע מינוטי שער מרהיב בחצי מספרת, שנכנס למצעד השערים הגדולים של אופ"א בכל הזמנים. הבלגים הישוו, אבל מלי קבע 1:2 עוד לפני ההפסקה, וסטפאנו קואוגי הבטיח את הניצחון שבע דקות לסיום. כל פארמה יצאה מגדרה. זה היה סיפור סינדרלה בלתי נתפס עבור קבוצה שהיתה בליגה השלישית שבע שנים בלבד קודם לכן.

כעבור שנה כבר היו שותפים שלושה שחקני ההגנה המצטיינים לסגל איטליה שהעפיל לגמר המונדיאל. בנאריבו היה אחד הגיבורים של הטורניר לכל אורכו, גם אפולוני היה על הדשא בגמר מול ברזיל. מינוטי, אחד הבלמים האלגנטיים שידע הכדורגל האיטלקי אי פעם, לא שותף כלל – למזלו הרע הוא היה בשיא פריחתו בעידן פרנקו בארזי, וזה חסם את דרכו לתהילה במדי סקואדרה אזורה.

אחר כך הגיעו הכסף הגדול, הרכישות האדירות, הניסיון להחתים את לואיס פיגו, ההגעה הכושלת של חריסטו סטויצ'קוב, השמועות על שימוש בסמי מרץ, המאבקים על האליפות שלא התגשמו בסופו של דבר. אלא שפארמה האמיתית והטהורה, פארמה שרבים כמוני התאהבו בה, השתנתה, והיא נעלמה סופית עם עזיבתו של סקאלה ב-1996. מאז זה לא היה אותו דבר. פארמלאט קרסה ב-2004, ולקחה איתה לתהום גם את מועדון הפאר.

הבעלים שניסה להקים את המועדון מחדש, תומאסו גירארדי, ערך בשלהי 2013 חגיגה לציון מאה שנה להיווסדו של המועדון והזמין את כל שחקני העבר להתרוצץ על הדשא באניו טארדיני. במסגרת האירוע נערך גם משאל האוהדים שבחרו את 11 השחקנים הגדולים בתולדות המועדון. ובכן, טוראם וקנבארו לא נכללו בהרכב. את ההגנה במשאל זה איישו בנאריבו, אפולוני, מינוטי ודי קיארה. אוזיו (ולא ורון) הנהיג את הקישור. מלי היה שם לצד קרספו בחוד. סקאלה נבחר לגדול מאמני הקבוצה בהיסטוריה.

וזה אומר הכל.

אז היום, כאשר תצטרך פארמה להיבנות שוב, בפעם המי-יודע-כמה, מחדש, הסגל של 1999 מרגיש לא רלוונטי. האוהדים האמתיים של הקבוצה מתגעגעים לתחושת השחרור והכיף בימי הסינדרלה ולשער של מינוטי בוומבלי. לשם, יש להאמין, פארמה תצליח לחזור, וזה מקומה הטבעי.