"מת שבניון ישים שלישייה. גומרים לאנשים קריירה. גם איתי זה היה ככה"

"חיכיתי למשחק של מכבי חיפה בעכו, רק בשביל לראות את המצ'-אפ של דורה נגד מרקו".

איתי שגב לא סוגר עם פאנץ'; הוא פותח איתו. ובמשך יותר משעה של קומדי סטור בטלפון, אך מתבקש שנקבע את ההרכב.

סדר לי 11 דמויות של הקומדי סטור באיזה מערך שתרצה.

"אין הרכב", הוא אומר, "כי אף אחת מהדמויות המשוגעות האלה לא ראויה לשחק בנבחרת".

אז מה בכל זאת?

"אפשר להתאים אותן לרוח התקופה", אומר שגב, בין היתר אוהד הפועל פתח תקוה וארסנל - שתיהן באותה מידה של טירוף.

"יפת הוא הקהל", הוא מתחיל. "שר מלא, לכל אחד. ז'וז'ו הוא האולטראס. 'אנחנו, אנחנו'", הוא מחקה את הדמות המיתולוגית של צביקה הדר. "ערסיות, אבל בתשוקה. אוהד שמאמין כל הזמן. בא לפצח גרעינים ולא לאכול סושי. יש לי יש לי הוא השופט. תמיד טועה, מתבלבל. לפי מה שרואים לאחרונה, לפחות".

"ג'ודי לוץ אהרונוב היא הדוברת", הוא אומר ונקרע מצחוק. "היא בול מיכל גרונלנד. קופי".

"ולולו?", הוא ממשיך, "לולו לא תוכל לשחק בבית"ר. הייתי שמח אם היתה משחקת בבית"ר, אבל היא לא. לולו זו הדמות האהובה עליי. אתה יודע איפה צילמנו את השיר של לולו? בבית של רפעת טורק".

יותר מ-20 שנה חלפו מאז עלתה הקומדי סטור למסכים, ועבור דור שלם היתה הדבר הכי טוב בטלוויזיה. דור שהיה יוצא לשטח עם מצלמה (ומגלה לאחר מכן ששכח לשים קלטת) כדי לעשות ז'וז'ו או המבזק של ז'אק. איתי שגב יצר ויוצר, זכה בהישרדות VIP, ועובד עכשיו על מיזם אינטרנטי בנושא תוכן, ניו מדיה ("עוד מעט לא תהיה טלוויזיה, לא?"), אבל הוא קודם כל ולעד חבר הקומדי סטור.

"ז'וז'ו חלסטרה לא יעבוד היום", הוא אומר. "אבל השאר… לפני כמה שנים הבת שלי באה אליי ואמרה 'אבא, אבא, אתה חייב לשמוע' ובטלפון השמיעה את אין אין אין כמו עמבה. 'אורי, זה אבא שר', אמרתי לה. ואז הלכנו לראות קומדי ב-VOD. ראסמי, ז'וז'ו אולי כבר לא עובר, אבל המערכונים מבריקים. זה יעבוד גם היום. בתקופה ההיא החמישייה היו האינטליגנטים והקומדי סטור הערסים אבל אנחנו לא אמרנו 'בוא תמצוץ לי' כמו שאמרו שם. 'הארץ' קטלו אותנו אז, אבל ב-20 שנה לקומדי סטור כתבו 'התוכנית ששינתה את הכול'".

וכתבה על הכול. אחרי שירושלים הרביצה במכבי תל אביב 30 הפרש בתחילת העונה, שגב העלה לפייסבוק את המערכון 'הבועט מבוסטון'. נו, עם הבריון שדופק 'מסור את הכדור' ומעיף אותו קיבינימט. גיא גודס בעצמו מצולם שם בתפקיד קמיאו, מתבכיין על זה שלקחו לו את הכדור והוא לא יודע מה לעשות. "זה התאים בול", אומר שגב וצודק. גם מערכון השוטר המכה מתאים. ויש עוד, והרבה. "לא מזמן היה מופע איחוד", מזכיר שגב. "האולם היה חצי ריק לפני שהזמינו אותנו. מרגע ששמעו שאנחנו מגיעים, כל הכרטיסים נמכרו בתוך ארבע שעות".

כיום, בנוסף לביזנס, הוא גם מרצה על שירה. "המון שירים נכתבו על כדורגל. זה אולי פלצני", הוא מתנצל, "אבל זה נכון. אלתרמן כתב שיר על פצועים בדרבי, ומה המקור של אל אל ישראל? כותב השירים הנהדר אמיר גלבע היה גר מעל אצטדיון רמת גן. בשנת 1956 הגיעה ברית המועצות למגרש, הוא שמע את הקהל צועק וכתב את השיר 'אל אל ישראל'. השיר מדבר על הקהל שמעודד את ישראל מול רוסיה, משמע יעקב משחק מול אלוהים. מדהים".

וכן, שגב אוהד את ארסנל ("ברמות קשות") ואת הפועל פתח תקוה. ארסנל, הפועל פתח תקוה, מכור ללוזריות, לא? "הרבה אומרים לי 'רק אל תכניס את הבת שלך לזה', ואני אומר וממליץ לכל הורה ולכל איש חינוך ללמד את כולם חינוך הפועל פתח תקואוי וחינוך ארסנלי. לדעת שלא כל דבר שרוצים, מקבלים; ללמוד להסתפק במועט, ליהנות מהדברים הקטנים. מכבי, אם הם לא לוקחים אליפות, זה סוף העולם. מי יותר שמח - מכביסט שזכה באליפות או אוהד הפועל פתח תקוה שניצח בדרבי?".

"ושמע", הוא ממשיך בהתלהבות, "לא צריך להגיד הפועל פתח תקוה. בשבילנו זה הפועל. שכולם יכניסו את זה לראש. הפועל זה לא הפועל תל אביב. זו פתח תקוה. ומה השאיפות שלנו? אליפות לא ניקח בחיים. גם גביע. יש שלוש שאיפות: להיות מעל מכבי, לנצח בדרבי ולא לרדת ליגה. אני חותם עכשיו שדבר אחד מאלו יתגשם העונה. אבל מה שיהיה, יהיה. יש מסורת, יש קהל מדהים. בסוף יבוא טייקון ויקנה אותנו".

אפילו את הפועל לא קונים.

"יקנו, והפועל זה הפועל פתח תקוה, אני מזכיר לך".

אז מה יקרה העונה? תישארו בליגה?

"אני לא יודע. לא יכול להגיד אחרת. אני אומר כן, אבל חוץ מעכו, מי? מי חוץ מאיתנו?".

הפועל חיפה?

"כן. חיפה. הפועל חיפה זה המשחק. ואני מת מפחד".

אורח: איתי שגב.
עונג שבת. מתחילים.

לעמוד הפייסבוק של יוסיפון

למעקב בטוויטר

orenjos@walla.co.il

1. שיש אחלה התקפות בליגה הזו, עם שיא של 27 שערים במחזור.

2. שבית"ר ירושלים ממש אוהבת את סמי עופר, עם 7 מ-9.

3. שהטקטיקה של רוני לוי מתגברת גם על פאקו וגם על אלי שגב.

4. שקרלוס גרסיה כבר לא.

5. ששום דבר לא מזיז לבן רייכרט.

עם כל הכבוד למשחק ביום שני, זה המשחק הכי קריטי של המחזור. ניצחון חיפאי יפתח פער של שבע נקודות בין השתיים, ולפתח תקוה יהיה קשה מאוד לצאת ממנו. זהו המשחק הראשון מאז פיטורי המאמנים. הפיילוט בדמות מאמן צעיר וזול כעידן בר און נכשל, ועכשיו עוברים למאמן קצת פחות צעיר וקצת פחות זול, מנחם קורצקי. "לזכות ההנהלה ייאמר שהם לא התערבו לבר און בדבר", אומר שגב. "כמה שהוא מאמן של שקל תשעים, כמו שאומרים, אני שמעתי למשל שברוכיאן יכול היה להגיע, ולא הגיע רק כי המאמן לא רצה. לא התערבו". עד שהתערבו.

בא בטוב: מנחם קורצקי צריך את הפועל פתח תקוה. אחרי הפיאסקו הצפוי בבית"ר, הוא הגיע למועדון שמתאים יותר למידותיו העכשוויות. הפועל פתח תקוה צריכה את קורצקי. 39 שערי חובה זה מספר של ירידה, ואם יש יכולת ודאית של קורצקי, היא בטקטיקה, בעמידה על המגרש, בחסימת השער. "אני חושב שהוא מאמן טוב", אומר שגב. "מוטיבציה והגנה. אבל אני הייתי רוצה את בנין. אחד שהיה שחקן-שחקן, קפטן נבחרת. אם אחד כזה נותן דוגמה לשחקנים, הם מקשיבים. קורצקי הוא מאלה שיודעים לדרבן, אומרים לך 'אחי אל תדאג, יהיה בסדר'. אבל מאיפה לך שיהיה בסדר? היית שם? כשמישהו כמו טל בנין אומר 'יהיה בסדר', אתה מאמין".

בא ברע: ז'רקו קוראץ'. החלוץ שאכל מרורים בבית"ר למרות שכבש הכי הרבה שערים במועדון, חזר הביתה. אבל שם כבר יש את מהראן לאלה ואת חמדי סליחי. אז מה נשאר לקוראץ'?

מנהרת הזמן: 21 באוגוסט, 1999. הפועל פתח תקוה - מכבי חיפה 5:2

אמנם החיפאית השנייה, אבל זה הסיפור של שגב. "21 שנה במקצוע, וזה היה הקלוז-אפ הכי מביך שהיה לי אי פעם. הובלנו 0:2 במחצית הראשונה, והיו לנו משקופים, קורות, הכול. הייתי בטירוף והמצלמות קלטו אותי, חיפשתי אותן. ואז תפסתי תחת, 'יאללה הפועל, מי אתם בכלל?', וכו'. עפתי על עצמי. איזה פתטי הייתי. ואז חטפנו חמישייה, רביעייה של קלשצ'נקו. שנים אחר כך עוד הראו לי את הקלוז-אפ הזה וצחקו עליי".

אמנם קצת באיחור, אבל התייחסות לסוגיית אג'ידה-פאיוביץ', שהיו אמורים להישלח בטרייד לקבוצות אחרות על הבאזר, ובסוף נשארו בגלל פיצוץ העסקה.

היו ששאלו "איך הם אמורים לתפקד עכשיו?". יש תשובה ברורה: הם אמורים לתפקד בדיוק כמו שתפקדו קודם. הם שחקנים מקצוענים, ושחקנים מקצוענים צריכים להיות מוכנים לכל תרחיש. וכמו שכשהם נהדרים הם דורשים לפתוח את החוזה ולהגדיל את התלוש, כך הם צריכים לקבל את העובדה שחשבו להחליפם במשהו שכרגע נראה טוב יותר. ככה זה. זה ביזנס. ביקרו את הפועל באר שבע על חוסר באנושיות בחלון הזה. אבל הביקורת ההגיונית היחידה על הפועל באר שבע בחלון הזה היא על כך שלא השלימה את הדיל הזה בזמן.

בא בטוב: מאור מליקסון. זה המשחק שבו יצטרך להוכיח שהסיר את החלודה סופית. מול הקישור ה(עדיין) דל של הפועל תל אביב, ומול ה(אין) הגנה, זו הזדמנות טובה לעשות זאת.

בא ברע: אפולה אדל. שווה גול במשחק. ליריבה.

קרית שמונה השתדרגה לאין שיעור בשנים האחרונות, אבל לגורילה שנותרה על הגב קוראים בלומפילד. בחמשת המפגשים האחרונים הקריה לא ליקטה שם נקודה, בארבעת האחרונים הפסידה במצטבר 11:1. כאוס. מתוך 11 מפגשים ביפו מול מכבי, הקריה ניצחה רק בשניים. פעמיים 0:1. ומי כבשו? עדן בן בסט (2008) וברק בדש (2010). איפה הם היום? בדיוק.

כשבתיק כבר שבעה הפסדים, הקריה יצטרו לעשות את הסוויץ'. אחרי יותר מדי איבודי נקודות, הצפונים קיבלו מתנה מרוני לוי. עכשיו תורם לקחת. בבלומפילד הם יצטרכו לעשות שני דברים שכמעט אף קבוצה לא מעשה לעשות מול מכבי תל אביב - להעז ולנצח.

איתי, משהו מקצועי?

"אפשר למסור ד"ש? אז אני רוצה לפרגן למישהו ממכבי, חבר יקר ואהוב שתמיד שוכחים - הפיזיותרפיסט נמרוד, בעלה של מיכל גבריאלוב. נימי עושה עבודה מדהימה, כולם במכבי כל הזמן בריאים. הדבר הכי מטריד אותי זה שתהיה לנמרוד חניה אחרי המשחק. זה נושא כאוב".

בא בטוב: שמעון אבוחצירא. בקרית שמונה מתלהבים, ועם צמד בבכורה המחודשת, אי אפשר שלא. אחרי הכישלון המהדהד במכבי חיפה, כמו כל דבר שהיה שם, החלוץ מצא קבוצה שמתאימה לו מקצועית, ובקרית שמונה אכן שיוועו לאחד כמוהו. "כל הזמן אומרים שאבוחצירא חזר הביתה", רוטן שגב. "אבל כשהפועל פתח תקוה היו הביתר נס טוברוק של הליגה, הוא היה נהדר. הפריצה שלו לא היתה בקרית שמונה אלא אצלנו. תמיד היינו סבלניים אליו, למרות שהיה נופל הרבה ונתפס הרבה בנבדל. תזכרו - הוא היה שלנו".

בא ברע: קרלוס גרסיה. אם ישחק, יתמודד מול הקבוצה שעשתה לו הכי הרבה צרות העונה. אם לא ישחק, אחרי שלא פתח גם בדרבי, זה אומר הרבה על הנחיצות שלו למכונה הצהובה, בואכה שיחות הארכת החוזה.

מכבי חיפה – מ.ס. אשדוד (שבת, 17:30, בלומפילד)

הבטן: 0:2 למכבי חיפה.

הבטן של איתי: 0:2 לחיפה.

שגב: "איך אני מת שחיפה ינצחו ושיוסי בניון ישים שלישייה. שיפסיקו לדבר עליו כמו שמדברים עליו. זה מוציא אותי מדעתי, הנטייה הזו לבטל אנשים. גם אם הוא לא משחק טוב, יש דרכים. אני רואה ומתחרפן. זה לא רק בניון, זה לא רק בספורט. גומרים לאנשים קריירה. שחר פאר הפסידה כמה פעמים ומציעים לה לפרוש. איך אתם לא מתביישים? כשאתם תדליקו משואה, תדברו עליה. גם עליי זה ככה. כולם אמרו 'סטאר', עד שנגמר הקומדי סטור וכולם שואלים 'איפה איתי שגב'. אז כן, כשאין עבודה, תביים מסיבת סיום. אז הלוואי שבניון יכבוש שלושער".

בא בטוב: בלומפילד. את חרפת מאי 2010 הירוקים לא ישכחו, אבל בלומפילד זה אצטדיון שהם אוהבים. גם אלירן עטר. גם איתי שכטר.

בא ברע: מרקו בלבול. אחרי 0 שערי שדה ב-5 משחקים, לא משנה כבר מה התוצאה תהיה. בלבול חייב להתפרע, לשנות, לאלתר. מכבי חיפה חייבת להציג כדורגל קצת יותר פורה, ומהר.

הפועל עכו – מכבי פתח תקוה (שבת, 18:00, טוטו-עכו)

הבטן: 0:2 למכבי פתח תקוה

הבטן של איתי: מצטער. לא יכול לתת ל'הם' ניצחון. לא יכול להגיד את השם שלהם. עכשיו אכלתי. 0:7 להפועל עכו.

בא בטוב: איתמר ניצן. לא ספג ביותר משמונה שעות של כדורגל. כשמולך קבוצה שכבשה רק 8 שערים העונה בלי חמדי סליחי, הרצף אמור להימשך, לא?

בא ברע: יובל אבידור. 20 משחקים, 0 שערי ליגה. יכול להיות שמדובר באחד החלוצים המאכזבים בעולם.

הפועל רעננה – מכבי נתניה (שבת, 18:30, נתניה)

הבטן: 0:1 למכבי נתניה.

הבטן של איתי: 1:2 לרעננה.

בא בטוב: לארי קאיודה. כשהוא רוצה, הוא בטופ-10 של ליגת העל. ונראה שהוא רוצה.

בא ברע: אריאל הרוש. יותר מדי פרשיות, יותר מדי סכסוכים, יותר מדי ספיגות. נתניה נראית מתאוששת, וגם הרוש צריך להתחיל להראות את זה.

בית"ר ירושלים – בני סכנין (ראשון, 20:15, טדי)

הבטן: 1:3 לבית"ר ירושלים.

הבטן של איתי: 0:0.

בא בטוב: חנן ממן. המרוויח העיקרי מחילופי המאמנים. היה נהדר בסמי עופר מול הפועל חיפה, שכרקד על המגרש. אם ימשיך כך, גם בית"ר תמשיך.

בא ברע: אלי כהן. ההרגשה היא שהפסד בטדי יגרום לתבערה בתוך המועדון, והאש תופנה כלפי המאמן.