ב-1994 זה קרה לו. ויקטור אסטריה בורגוס קיבל את האפשרות הראשונה שלו לשחק בטורניר של בוגרים והוא בן 14 בלבד. זה היה בטורניר שנערך בעיר מגוריו סנטיאגו שברפובליקה הדומיניקנית. אסטריה בורגוס הגיע למועדון המקומי, בו התאמן, ורצה לשחק בטורניר, אך חווה אכזבה גדולה. בשנה שעברה הוא נזכר בה בריאיון לניו יורק טיימס: "לא רצו שאשחק כי הייתי נמוך מדי, קטן מדי. הייתי אולי 1.50 מטר, מקסימום. הם לא רצו שאשחק כי חברת אלכוהול הייתה הספונסר של הטורניר, הייניקן. הם אמרו לי: 'לא, אתה לא יכול לשחק'. בכיתי, נלחמתי איתם, 'בבקשה, תנו לי לשחק'". בסופו של דבר, אפשרו לו לשחק באותו טורניר והוא אפילו הגיע לחצי הגמר. "אחר כך כבר נתנו לי לשחק בכל טורנירי האלכוהול האלה", הוא אמר.
היום, 21 שנה לאחר אותו טורניר זניח שכמובן לא נמנה על טורנירי הסבב השונים, אסטריה בורגוס הפך כנראה לסיפור הסינדרלה הגדול ביותר שהיה בטניס העולמי כבר הרבה מאוד זמן. בגיל 34 הטניסאי הדומיניקני נמצא בשיא הקריירה שלו, מנפץ שיא אחר שיא ומפיץ את הבשורה במדינה מטורפת הבייסבול שלו. האיש שבספטמבר 2013 היה במקום ה-271 בעולם ודירוג השיא שלו עמד על 163 בעולם, הולך והופך לאחת ההפתעות הגדולות ביותר שהיו בטניס אי פעם. זה הגיע לשיא עם הזכייה בטורניר קיטו והפיכתו לטניסאי המבוגר ביותר אי פעם שזוכה בטורניר ATP ראשון בקריירה. אז איפה הוא היה במשך כל השנים?
מאיפה צצת?
אסטריה בורגוס לא הגיע ממשפחה ספורטיבית במיוחד. למזלו, אביו היה מיודד עם מאמן טניס מהעיר שלהם, סנטיאגו. כשבגיל שמונה ראו שהילד ויקטור הוא היפראקטיבי ומקדיש שעות רבות לריבים עם אחיו הגדולים ממנו, שלחו אותו הוריו למרכז הטניס המקומי, שהיה מרחק הליכה של כמה דקות מהבית שלהם. מאמן הטניס המקומי השתמש במרץ הבלתי נגמר של הילד כדי שיאסוף כדורים. "בפעם הראשונה ששיחקתי טניס, אף אחד לא לימד אותי", סיפר אסטריה בורגוס בניו יורק טיימס, "ראיתי וחיקיתי אנשים אחרים. ראיתי איך שהם משחקים ואז התחלתי לשחק בעצמי. תודה לאל שהמועדון אפשר לי לשחק שם כי הייתי ילד היפר, אבל מעולם לא עשיתי בעיות".
אחרי אותו טורניר בסנטיאגו וטורנירים אחרים בסדר גודל דומה, החליט אסטריה בורגוס שכסף לא ייצא לו מכל העניין הזה ועבר לאמן במועדון המקומי. בשנת 2002, וכשהוא כבר בן 22, החליט לתת הזדמנות נוספת לחלום שלו. הניסיון הזה לא בדיוק הוכיח את עצמו ואסטריה בורגוס היה רחוק מלהרשים בטורנירים מסבב הפיוצ'ר בדרום אמריקה. משם, החזרה למגרשים בסנטיאגו כמאמן הייתה ברורה מאליה. במקביל לעבודתו כמאמן ובשל מחסור בשחקנים, נקרא הדומיניקני לדגל ושיחק בהתמודדויות גביע דייויס האזוריות. בין היתר, ניצח שם בשלוש מערכות טניסאי דרום אמריקאי שבעצמו הפך לשם דבר בעתיד, פאבלו קואבס האורוגוואי.
בשנת 2006 עבר אסטריה בורגוס למיאמי כדי להתאמן שם ("זו הייתה ההזדמנות האחרונה שלי, נתתי את כל מה שהיה בתוכי"). כך גם החל המסע שלו למה שהפך כעבור שמונה שנים לתהילה. כבר באותה שנה זכה הדומיניקני בשני תארים מסבב הפיוצ'ר והגיע לשני גמרים. ב-2007 הוא כבר זכה בארבעה תארים מסבב הפיוצ'ר ואפילו הכניס לכיס 14,531 דולר, סכום לא מבוטל בשבילו באותם הימים. שנה לאחר מכן, התחיל אסטריה בורגוס להתקדם ולהיכנס לטורנירים מסבב הצ'לנג'ר דרך מוקדמות, אבל שם לרוב נתקל ביריבים חזקים והודח די מוקדם. הכישלונות בסבב הצ'לנג'ר החזירו אותו לאזור הנוחות שלו בפיוצ'רים ומשם הוא קיבל בחזרה את הביטחון. בסך הכל, אסטרייה בורגוס זכה בלא פחות מ-18 תארי פיוצ'ר עד שב-2011, וכשנראה שהוא כבר בדמדומי הקריירה בגיל 31, הצליח הדומיניקני לזכות בצ'לנג'ר ראשון. זה קרה במדין שבקולומביה, כשבדרך הוא מנצח שני שחקני טופ 100.
ביולי 2013 הצליח הדומיניקני לרשום הישג מרשים במיוחד כשהגיע לסיבוב השני בטורניר ATP 250 בבוגוטה. עד סוף השנה הוא כבר זכה בשני צ'לנג'רים נוספים והגיע למקום ה-143 בעולם. את הפריצה שלו לתודעה, בגיל בו טניסאים רבים כבר פורשים (34), השלים אסטריה בורגוס בשנה שעברה כשזכה בצ'לנג'ר בסלינאס, אקוואדור. הזכייה הזו סידרה לו, לראשונה בקריירה ובניגוד לכל המצופה, את הכניסה הראשונה שלו לדירוג 100 הטניסאים הטובים ביותר בעולם. "בלי שום ספק, זה היה הרגע הטוב ביותר שלי כטניסאי מקצוען", הוא אמר לאתר ה-ATP על אותה זכייה, "זה היה אושר צרוף, לדעת שכל העבודה הקשה והמאמץ השתלמו לי. העובדה שהתגברתי על כל כך הרבה מכשולים ונאבקתי קשה, גורמים לי לא להיות מרוצה מעצמי אף פעם ולהמשיך לעבוד קשה".
ויקטור אסטריה בורגוס, אלוף קיטו
בעקבות העלייה בדירוג, הצליח אסטריה בורגוס להפוך לטניסאי הראשון מהרפובליקה הדומיניקנית שמשחק בהגרלה הראשית של טורניר גרנד סלאם. אמנם זה נגמר כבר בסיבוב הראשון של הרולאן גארוס, אבל עם הופעה מכובדת והפסד 6:1, 6:4, 6:7 (6), 6:4 לייז'י ינוביץ' הפולני, שדורג אז במקום ה-23 בעולם ועם המחאה על סך 24 אלף יורו. בווימבלדון, אסטריה בורגוס לא ממש הותיר את חותמו ופרש בפיגור 5:1 מול ייז'י וסלי הצ'כי בסיבוב הראשון.
שום דבר לא רמז על כך שאסטריה בורגוס עומד לפני החודשים הגדולים בחייו. בטורניר לאחר ווימבלדון, הצליח הדומיניקני להגיע עד לחצי הגמר בטורניר ה-ATP 250 בבוגוטה (משטח קשה), כשבדרך הוא רושם ניצחון עצום 3:6, 4:6 על לא אחר מאשר רישאר גאסקה שדורג אז 14. בסופו של דבר, זה נגמר עם הפסד 7:6 (2), 6:7 (5), 7:6 (5) בחצי הגמר לברנרד טומיץ', שגם זכה בטורניר בסופו של דבר. משם, הוא המשיך לטורניר מצוין בוושינגטון ולאליפות ארצות הברית הפתוחה. בניו יורק, בה מתגוררים למעלה מ-650 אלף דומיניקנים, זכה אסטריה בורגוס לתמיכה אדירה. התמיכה הזו, ובעיקר הטניס המצוין שלו, הביאו אותו עד לסיבוב השלישי, כשהוא מנצח את איגור סיסלינג (72) ועוצר את הילד הכישרוני בורנה צ'וריץ' הקרואטי בסיבוב השני. מי שעצר אותו בסופו של דבר, וגם זה לאחר קרב לא פשוט, היה מילוש ראוניץ' (6), שגבר עליו 6:7 (5), 6:7 (5), 6:7 (3).
גם הנפיל הקנדי לא נשאר אדיש להתקדמות הסנסציונית של היריב שלו ואמר בסיום: "תמיד הייתי רואה אותו כששיחקתי בצ'לנג'רים. הייתי רואה אותו משחק מוקדמות או נכנס כאחד המדורגים האחרונים להגרלה הראשית. עכשיו פתאום לראות אותו נכנס להגרלות ראשיות בטורנירי גרנד סלאם ולטורנירים גדולים אחרים, זה נחמד מאוד לראות את זה". אגב, באותו טורניר הפך אסטריה בורגוס לטניסאי המבוגר ביותר שרושם הופעת בכורה באליפות ארצות הברית כשהוא כבר בן 34. כמו כן, הוא הפך כמובן גם לדומיניקני הראשון שמשחק שם או שמגיע לטופ 100 בדירוג העולמי.
אסטריה בורגוס עצמו נשאל מה גרם לו לפרוץ דווקא בגיל כל כך מאוחר ואמר: "עברתי פציעה (בגביע דייויס, אוקטובר 2012 מול מקסיקו), ביליתי שישה חודשים קשים מאוד במחשבות על פרישה. קיבלתי תמיכה מהאנשים שקרובים אלי וזה נתן לי את הכוח לא לוותר. כשהתחלתי בתהליך השיקום, הפכתי להיות אפילו נחוש יותר, מלא אנרגיות מבחינה פיזית ולא יכולתי לחכות לחזרה. התבגרתי מאוד והתחזקתי מאוד מבחינה מנטאלית".
רבים, כולל כותב שורות אלה, היו משוכנעים שהדומיניקני המבוגר תפס תקופה של מומנטום אדיר של כמה חודשים ושבשנת 2015 הוא יחזור לתהום הנשייה. את ההוכחה קיבלנו כשהובס בסיבוב הראשון של אליפות אוסטרליה 6:1, 6:4, 6:2 על ידי יורגן מלצר, אבל אז הגיע טורניר קיטו כמו סטירה לפרצוף של כל הספקנים.
אתה? באמת?
לא רק מסלול הקריירה המוזר והפריחה המאוחרת הופכים את אסטריה בורגוס לסיפור סינדרלה, אלא גם ואולי בעיקר המימדים הפיזיים שלו. הוא מתנשא לגובה של 1.73 מטר בלבד (גמד במונחי הטניס של היום) ובעל מה שנראה כמו רגליים קצרות מאוד ולא עבות או שריריות יותר מדי שתמיד מעוטרות בנעליים די משונות. בנוסף, הוא לא בריון כמו טניסאים נמוכים אחרים דוגמת דויד פרר, אלא בעל מבנה גוף שנראה אפילו קצת גמלוני. הסרב שלו ממש לא חזק ולא מתקרב לעוצמות שכל טניסאי כמעט בטופ 100 יכול לייצר והבקהנד שלו די נורא והוא מפיק משם רק סלייסים. על כל זה הוא מחפה בעזרת פורהנד מעולה, משחק רשת טוב באופן מפתיע, תנועה שלא פוסקת לשנייה (כיאה למי שהיה ילד היפראקטיבי) וסליחה על הקלישאה, אבל גם רוח לחימה ואופי שיש רק למעטים בסבב. אסטריה בורגוס אומר, באופן די מפתיע, שהמשטחים המהירים הם האהובים עליו ולא החימר וטוען שאם כבר חימר, אז רק חימר מהיר בשבילו.
אלמנט נוסף שכמובן מוסיף לגודל ההישג של אסטריה בורגוס הוא המקום ממנו הגיע. לא רק שגדל במשפחה די ענייה בסנטיאגו, אלא שגם הגיע מסנטיאגו, כלומר מהרפובליקה הדומיניקנית. מדובר במדינה שמרבית מתושביה (קרוב ל-9.5 מיליון) לא רק שלא מתעניינים בטניס, גם בקושי יודעים מה זה. הרפובליקה הדומיניקנית היא אימפריה של בייסבול ושולחת ל-MLB את כמות השחקנים השנייה לאחר ארצות הברית כמובן. אפילו בכדורסל נרשם שם שיפור, כמובן בעזרתו של אל הורפורד המצוין מאטלנטה הוקס וכמובן שגם באתלטיקה היא רשמה הישגים יפים, בעיקר בזכות פליקס סאנצ'ס, שזכה בשתי מדליות זהב אולימפיות בריצה ל-400 מטר משוכות באתונה 2004 ובלונדון 2012.
טניס הוא ענף שכמעט לא קיים ברפובליקה הדומיניקנית. תעיד על כך העובדה שבסנטיאגו, העיר ממנה מגיע אסטריה בורגוס, יש רק תשעה מגרשים לציבור הרחב, כשרובם במצב די גרוע. וזה בעיר של 550,753 תושבים. "זה עושה אותי עצוב מאוד", אמר על המצב הזה אסטריה בורגוס, "יש הרבה בחורים קטנים, אני חושב שיש להם כישרון, אבל הם לא יכולים לשחק כי אין להם חברות במועדונים. אני מקווה ומאמין שהם יקבלו השראה ממני, כי אני הראשון מהמדינה הזו שמצליח בטניס. אני מקבל המון הודעות מילדים בכל מקום, אבל זה לא הולך להיות קל, הם צריכים לעבוד קשה מאוד ולגלות עניין. ההצלחה שלי אומרת כל כך הרבה עבור הטניס ברפובליקה הדומיניקנית ובכלל למדינה. כולם צפו היום במשחק (מול פליסיאנו לופס בגמר קיטו) בבארים ומסעדות. הטניס גדל מאוד במדינה והפך לפופולארי. לפני כן, שחקני הבייסבול היו אלה שיצאו לרחובות וקיבלו הכרה ואהבה. היום, כשאני הולך ברחוב אנשים עוצרים אותי ושואלים אותי שאלות. הטניס כל כך גדל במדינה שלי, שלראשונה אי פעם העניקו את תואר ספורטאי השנה לטניסאי, לי".
כחלק מאותה צמיחה של המשחק ברפובליקה הדומיניקנית, ביקר השבוע, ובעקבות הזכייה בקיטו, אסטריה בורגוס בלשכתו של נשיא המדינה דנילו מדינה. האחרון העניק לטניסאי תואר "שגריר של כבוד" מטעם המדינה, בעוד אסטריה בורגוס נתן לנשיא את המחבט איתו הפך לטניסאי הדומיניקני הראשון שזוכה בתואר ATP ולטניסאי המבוגר ביותר שזוכה בתואר ATP ראשון בקריירה שלו. "זו הכרה שלא תיאמן וכבוד עצום בשבילי", אמר אסטריה בורגוס, "אני מאושר לגבי כל מה שקורה איתי. לפגוש את הנשיא ולבלות איתו קצת זמן היה נחמד מאוד. שוחחנו על הרבה דברים, זה כבוד גדול לבלות זמן עם נשיא המדינה שלך".
אסטריה בורגוס אמר שלא יכול היה לתאר לעצמו לפרוש מהסבב בלי תואר ATP אחד לפחות וסיפר שזה החלום של כל שחקן. עכשיו, כשהוא כבר במקום ה-52 בעולם, בניגוד לכל הציפיות, נראה שלטניסאי החביב הזה נותר רק עוד חלום אחד. "אהבתי מאוד את אנדרה אגאסי, פיט סמפראס וג'ון מקנרו, אבל במשך כל חיי הערצתי ואני עדיין מעריץ את רוג'ר פדרר. בשבילי, הוא הטוב מבין הכי טובים. החלום שלי הוא לשחק נגדו יום אחד". בקצב הזה, נראה שאין שום סיבה שאסטריה בורגוס לא יגשים גם את החלום הזה בקרוב.