הוציא אותם מהבור: פיליפ קוקו מחזיר את איינדהובן לימים הגדולים

"חזרתי כדי לזכות באליפות", הצהיר פיליפ קוקו במסיבת העיתונאים הראשונה באיינדהובן בקיץ 2013. כשחקן כבר היו לו ארבע כאלה במדי קבוצתו האהובה – הראשונה ב-1997 כאשר רק עלה לגדולה וקיבל סוף כל סוף זימון לנבחרת הולנד, ועוד שלוש ברצף בין 2005 ל-2007, אחרי שחזר הביתה בתום התקופה המזהירה בברצלונה עבורה הפך לשחקן הזר עם מספר ההופעות הגבוה ביותר בליגה הספרדית – שיא שנשבר רק על ידי ליאו מסי לפני כשלוש שנים.

מבחינת האוהדים, לא היה אליל גדול יותר מקוקו. יש אפילו בדיחה לפיה האות הראשונה בשם PSV היא לא הקונצרן פיליפס שמחזיק במועדון אלא פיליפ. כולם ידעו מזמן שהוא הולך לקבל את המושכות גם כמאמן. לא היתה כל אופציה אחרת, קל וחומר כאשר הקבוצה לא ראתה אליפות מאז 2008.

ואולם, כדי לעמוד במילתו, היה צריך קוקו לגבור על חברו הקרוב פרנק דה בור. מזה שנים ארוכות הם מבלים את חופשותיהם ביחד, הולכים בצוותא לקונצרטים ועוזרים זה לזה בכל הזדמנות. היחסים האלה החלו בנבחרת, והתחזקו כאשר קוקו ודה בור חתמו בברצלונה על ידי לואיס ואן חאל. קוקו עשה זאת ב-1998, דה בור נאלץ להמתין חצי שנה יחד עם אחיו התאום רונאלד כי המועדון מאמסטרדם לא הסכים לשחררם.

גם אחרי שתלו את הנעליים הם המשיכו לשתף פעולה, ומונו ביחד לעוזריו של ברט ואן מרווייק בנבחרת הכתומה. זה היה אחד הגורמים החשובים ביותר לשקט התעשייתי הנדיר בסגל במונדיאל 2010, בו העפילו ההולנדים לגמר. מאמן שמזוהה עם פיינורד, עוזר מאיאקס, עוזר נוסף מאיינדהובן – זה השילוש האולטימטיבי. אולי העזיבה של דה בור, שהחליף את מרטין יול המפוטר על הקווים של איאקס בדצמבר 2010, היא שגרמה לפיאסקו ביורו 2012.

קוקו דווקא היה באוקראינה לצידו של ואן מרווייק. הוא בחר ללכת בצעדים מדודים במקום לקפוץ עם הראש למים, ולא חשק מידית במשרת מאמן איינדהובן גם כאשר מונה באופן זמני באביב 2012 כדי להחליף את פרד רוטן. במקום זאת, הוא אימן את קבוצת הנוער. רק כאשר דיק אדבוקאט הוותיק כשל ונטש, הרגיש קוקו שהוא בשל למשימה. הוא לקח על עצמו את תפקיד המושיע, ולא הסתיר לרגע את השאיפות. גם המועדון סמך עליו בעיניים עצומות והעניק חוזה לארבע שנים.

בשלב זה כבר היו באמתחתו של דה בור שלוש אליפויות רצופות, וכדי להיאבק בו בחר קוקו לחקות אותו. בעוד איאקס של יול התבססה בזמנו על ותיקים, קידם דה בור ללא חשש שחקני נוער מהאקדמיה ונתן להם את הבמה הגדולה. זה בדיוק מה שקוקו יישם באיינדהובן מהרגע הראשון. למעשה, ייתכן שהוא חיכה בסבלנות לפרישתו של מרק ואן בומל לפני שהסכים לאמן את הקבוצה. ביציעי איינדהובן אהבו את הקשר כמעט כמו את קוקו, ולראיה השיר המטריף הזה ששר כל האיצטדיון כדי לשכנע אותו להישאר לעונה נוספת. אלא שוואן בומל החליט לעזוב, וזה היה הסימן המובהק ביותר לחילופי דורות.

קוקו ראה בקיץ 2013 את שני השחקנים הבולטים של הקבוצה עוזבים לאיטליה – קווין סטרוטמן נמכר לרומא, דריס מרטנס הבלגי עבר לנאפולי. גם ג'רמיין לנס עשה את דרכו לדינמו קייב, בעוד המגן אריק פיטרס נדד לסטוק סיטי. המאמן החדש הימר על סגל צעיר מאוד. ממפיס דפאי המלהיב, אשר בקושי קיבל הזדמנויות אצל אדבוקאט, שודרג לכוכב. אדם מאהר, אז בקושי בן 20, הוחתם מאלקמאר כדי להיות הפליימייקר. ג'ורג'יניו ויינאלדום שהיה בן 22 קיבל את סרט הקפטן. ירון זוט הצעיר חזר מהשאלה בוואלווייק כדי להפוך מיד לשוער הראשון. יטרו וילמס שזכה לתהילה עוד ביורו 2012 חרש את האגף השמאלי. קרים רקיק חסר הניסיון הושאל ממנצ'סטר סיטי כדי להפוך לבלם מפתח. ישחקו הנערים לפנינו. פארק ג'י סונג הוותיק חזר מאנגליה כדי לסייע לחנך אותם.

וזה התחיל נהדר. הקדנציה של קוקו נפתחה בסערה עם רצף מרשים של ניצחונות, ובספטמבר 2013 פירקה איינדהובן ללא תנאי את איאקס עם 0:4 מהפנט, תוך שפארק מבשל צמד וכובש בעצמו. היה זה ניצחון מוחץ של קוקו על דה בור, שהפך את איינדהובן לפייבוריטית לזכות בתואר. לצערה, זה היה רגע השיא של הקמפיין. שישה ימים מאוחר יותר התארחה החבורה הצעירה באלקמאר, הפסידה 2:1 והעסק התרסק לרסיסים. במהלך חודשיים של משבר עמוק, צברה איינדהובן שתי נקודות בשבעה משחקים ואמרה שלום לחלום האליפות. למרות התאוששות מסוימת בסיבוב השני, היא סיימה רק רביעית, במרחק 12 נקודות מאיאקס. דה בור, שניצחה את חברו 0:1 בסיבוב השני, חגג אליפות רביעית ברציפות.

בשלב זה היו פרשנים שטענו כי קוקו עדיין לא מתאים להצעיד את הקבוצה להישגים. אמרו שהוא לא סמכותי, מופנם מדי, לא כריזמטי מספיק. המאמן לא התכוון לשנות את דרכיו. הוא עשה התאמות מסוימות בסגנון הניהול, בזכות נסיון רב יותר שצבר, אבל גישתו הכללית לא השתנתה. הוא עדיין האמין בכל ליבו בצעירים, והעונה בא על שכרו. איינדהובן מגלה יציבות מופלאה ודוהרת לאליפות בקצב חסר מעצורים, עם 14 ניצחונות ותיקו ב-15 המשחקים האחרונים. היא פתחה פער של 12 נקודות על איאקס במקום השני, והוא נראה בלתי מחיק לחלוטין כאשר נותרו 12 מחזורים לסיום. האליפות הראשונה מזה שבע שנים נמצאת בהישג יד.

למען האמת, איינדהובן הרוויחה מאוד מכך שיריבותיה נחלשו בקיץ האחרון. איאקס איבדה את שני המנהיגים שעברו לאנגליה – דיילי בלינד למנצ'סטר יונייטד וסים דה יונג לניוקאסל. פיינורד נפרדה ממאמנה רונאלד קומאן שלקח איתו לסאות'המפטון את הסקורר האיטלקי גרציאנו פלה, וגם ברונו מרטינס אינדי, סטפן דה פריי ודאריל יאנמאט התקדמו לקבוצות גדולות יותר. קומאן גם רכש את דושאן טאדיץ' הנפלא מטוונטה, שמכרה במקביל את קווינס פרומס לספרטק מוסקבה. רק הקבוצה של קוקו שמרה כנגד כל הסיכויים על הסגל, בעיקר על ויינאלדום ודפאי שזהרו במונדיאל והיו מבוקשים בכל רחבי אירופה. נהפוך הוא – היא התחזקה בכוכב המכסיקני אנדרס גוארדאדו שהושאל מוולנסיה ובחלוץ הנהדר לוק דה יונג ששב למולדת אחרי הרפתקה לא מוצלחת במנשנגלדבאך ובניוקאסל, בעוד פארק פרש. אבל יותר מכל, היא שידרגה מאוד את המנטליות שלה.

"בעונה שעברה, הצעירים לא ידעו כיצד להגיב כאשר משהו לא הלך כמתוכנן. העונה הם מתגברים ללא בעיות על הצרות. יש תחושה ששום דבר לא יכול לשבור אותם", אומר לוואלה! ספורט העיתונאי סטפן קורטס. ואכן, שחקניו של קוקו לא מתרגשים מכולם. הם ספגו שער מוקדם באמסטרדם מול איאקס, אבל ניצחו 1:3. הם פיגרו פעמיים מול פיינורד, וגם ספגו שער שיוויון בדקה ה-89, ובכל זאת ניצחו 3:4 במשחק כביר. הם נותרו בעשרה שחקנים בברדה כבר בדקה הראשונה, ובכל זאת השיגו שלוש נקודות בקלילות. מאז 2008 התרגלה איינדהובן להיות לוזרית, אבל היום היא הכי ווינרית שאפשר, בדיוק כפי שקוקו היה כשחקן. היא הבשילה.

קוקו מסכים שהשינוי המרכזי היה פסיכולוגי. "לא שינינו יותר מדי בהשוואה לעונה שעברה. דברים קטנים עשו את ההבדל. כבשנו יותר שערים ממצבים נייחים וספגנו פחות. אנחנו עובדים כקבוצה, יש רוח נהדרת בחדר ההלבשה, ואם נשמור עליה נוכל להגשים את החלום ולהשיג את המטרה", הוא אומר. הערב הוא יוצא לאלקמאר, שם החלה הקריסה בעונה שעברה, כדי להמשיך את שרשרת הניצחונות.

היכולת הנהדרת של ויינאלדום, שהחמיץ חלק נכבד מהעונה שעברה בגלל פציעה, וההתבגרות של דפאי הן העוגן של איינדהובן החדשה, והשניים החליטו להישאר למרות ההצעות המפתות בינואר. "דיברנו אחד עם השני והחלטנו שאנחנו רוצים לזכות באליפות ביחד", הצהיר הקפטן. "עדיין לא הייתי אלוף הולנד, ואני חייב זאת לעצמי", הסביר דפאי.

למרבה הצער, הסיכוי שהם ימשיכו לככב בפיליפס סטדיום גם בעונה הבאה שואף לאפס, וקוקו עלול לאבד גם שחקנים נוספים. לכן המאמן בוחן כבר עכשיו את שחקני הנוער שימלאו את מקומם, כי הרי גם דה בור נאלץ להיפרד מכוכבים ובכל זאת בנה שושלת באיאקס. חברו הטוב רוצה לשחזר את ההצלחה ולהשיג רצף משלו. הוא לא יסתפק בתואר אחד.

האם יצליח? זו כבר שאלה שאיש לא ידע את התשובה עליה, אבל תהיו בטוחים שידידו הטוב ייתן עצות במידת הצורך ויחלוק את ניסיונו. בהתבטאות מופלאה אמר בשבוע שעבר דה בור: "אם נגזר עלינו לאבד את האליפות, אני שמח שפיליפ יזכה בה". החברות האמיצה הזו לא תיהרס בגלל יריבות ספורטיבית, ויום אחד הם יחזרו לשתף פעולה גם על הקווים, אך בינתיים קוקו משיג את המטרה המוצהרת – להוריד את איאקס של דה בור מהאולימפוס.