37 דקות לתוך המשחק אמש באיסטנבול, נראה היה שזהו אחד מהימים הללו בהם פשוט צריך למצוא הדרך לנצח ולחזור הביתה בשלום. 8 דקות (נטו) מאוחר יותר העלו את המחשבה שאולי הנצחון המשונה אך האדיר הזה מול גלאטסראיי שווה הרבה יותר מסתם עוד וי בדרך להצלבה. כשנייט לינהארט מתחזה לדרק שארפ (במוסקבה) ולוקח ריבאונד התקפה בלתי הגיוני בעליל לאחר החטאת עונשין; כשזוראן ארצג מחליט להתחפש ללנגפורד ולהחטיא זריקות עונשין שסוגרות עניין; כשלמוניקה האיום (בינינו? באמת איום) מאפשר לג'רמי פארגו לרשום עוד סל נצחון א-לה הסדרה ההיא מול ויטוריה אנשי מכבי יכולים לחוש את ההרגשה המוכרת ההיא, מפעם, שמשהו כאן מתבשל.
ולא שמכבי שיחקה טוב, חכם או הגיוני אתמול. ממש לא. הטיב לתאר את נצחון החוץ בטורקיה הפרשן רמי פורטיס, בשירו אין קשר:
מה מסתתר מאחורי הגישה
אולי יש קוד ויש שיטה
ואין קשר, אין קשר
למכבי תל אביב של העונה יש גישה, יש קוד ויש שיטה. ואין בינם ובין הניצחון אתמול שום קשר.
עוד מעט נדבר על הטעויות של המאמן הטורקי עתמאן. נתחיל עם היהודים: בניגוד לקלישאה המקובלת אך השגויה, יש דבר כזה יום רע בהגנה. ואל תאמינו למי שאומר לכם אחרת. כפי שיש יום רע בכל עבודה אחרת. ככה זה בחיים. אז מכבי הגיעה אתמול חדה הרבה פחות, אולי בהמשך לחדשות טרום המשחק נוכח היעדרותם של שני שחקני המפתח ארויו ומיצוב ואולי מסיבה אחרת, אבל זו עובדה. אפשר להבין וגם לקבל את זה. קשה יותר להפנים מצב שבו הקבוצה מתקשה לבצע התאמות הגנתיות בתנועה.
זוראן ארצג, הקלע המוביל של הטורקים, אשר בהיעדרם של ארויו את מיצוב הפך כמעט לאיום ההתקפי היחידי על מכבי, סיים את המשחק עם 29 נקודות. לא נעים, אבל לא נורא. גיא גודס חשב שהטיפול ההגנתי הנכון לאיש הגבוה אך הרכרוכי למדי של עתמאן עובר דרך חילופים הגנתיים, פתרון שאמור להשיג כמה מטרות. למשל, מניעת קליעה חופשית אחרי חסימה של נמוך לגבוה או ההיפך. למשל, להכריח את ארצג לנסות ולנצל מיסמאצ'ים מול שומר נמוך באזורים פחות נוחים לו, כמו באזור שמסביב לצבע.
לגבי התאוריה הזאת, צריך לומר שני דברים:
הראשון וכפי שהראנו במסגרת משחק מקדים מכבי היא הקבוצה הכי גרועה ביורוליג בכל הנוגע לנקודות שהיא חוטפת מהשחקנים הגבוהים היריבים, לרבות עמדה 4 היריבה. כלומר, הארצגים של היורוליג קולעים הכי הרבה דווקא נגד מכבי תל אביב ודווקא נגד שומר אדיר כמו רנדל. זאת, בין היתר, מאחר שרנדל לא שומר מספיק את ה-4 היריב. הוא עסוק מדי בחילופים ושאר ירקות.
השני, שהתאוריה הזאת התרסקה אמש מול הטורקים. אולי ארצג רך, אבל הוא עדיין ביג גאי בגובה 2.11 עם ידיים טובות. וכשהוא קיבל במצבי פוסט אפ שומרים כמו אוחיון או פארגו, פעם אחר פעם, הוא עשה חיים. ואם מכבי חשבה שאפשר לעזור עליו ולעזוב את הקלעים של הקבוצה המארחת, היא חטפה לא מעט שלשות מארסלן שכמעט ועלו לה במשחק. ומכבי עמדה שם, עם תכנית המשחק הלא נכונה ולא הגיבה. גם כשרנדל וסמית' סיימו את המשחק עם 5 עבירות, ניתן היה לחשוב על פתרונות הגנתיים אחרים ומוצלחים יותר מנייט לינהארט. על הספסל המתין ג'ו אלכסנדר, למרות עוד משחק שבו הפגין את הבעיות ההגנתיות שלו. על הספסל המתין ג'ייק כהן, שכבר הראה בהזדמנויות קודמות שהוא יכול לסייע. שניהם מסוגלים לספק פתרון הגנתי טוב יותר. שניהם מסוגלים גם לקלוע מחצי מרחק ומעלה ולרווח את המשחק בשביל ביג סופו.
התחלנו לדבר על ההרכב החסר של הטורקים. כשהיא בהרכב מלא, מזכירה גלאטסראיי ומזכיר המאמן שלה, במובן מסוים, קבוצות ישראליות. הטורקים אוהבים להתחכם הגנתית, לא אוהבים יותר מדי מגע, וגם קצב המשחק הנוח עבורם מזכיר (גם אם ברמת ביצוע אחרת) דברים שניתן לראות בשלולית. נוהגים אצלנו לומר, ובצדק, שהקבוצות הישראליות מתכוננות טוב יותר למשחקים מול מכבי מאשר האירופאיות. ועתמאן, כבר אמרנו, מזכיר יותר מאמנים משלנו. האזוריות של עתמאן גרמו למכבי להרגיש פחות נוח. ההליכה של הטורקים על הרגליים של השומרים הטובים פחות של מכבי הייתה מתוכננת ומוצלחת.
ודווקא ההרכב החסר גרם לטורקים לספק עוד כמה אלמנטים שלא רואים אצלם בכל משחק. כשהכדור אצל ארסלן ולא אצל ארויו, גלאטסראיי דוחפת את הכדור קדימה ולא מחכה עד שבעל הבית יסדר את העניינים. ולמרות שהרוטציה שלהם בפועל אתמול הייתה בת 5 שחקנים בלבד, הטורקים שיחקו בחמת זעם והבליטו שחקנים שמרגישים בנוח לשחק כך, כמו פטריק יאנג וג'סטין קרטר. אז פתאום הם לוקחים 19 ריבאונדים בהתקפה כשהממוצע שלהם פחות מחצי ופתאום הם חוטפים יותר כדורים מהממוצע ואפילו הולכים יותר לקו העונשין מהרגיל.
ואז הגיעה העבירה הרביעית של רנדל (לאחר מהלך התקפי קודם במסגרתו איבדה מכבי כדור ודווקא רנדל בחר שלא לרדת להגנה) והכניסה של דווין סמית' לעמדה מספר 4 ולסמול בול המפורסם. מהלך שהתברר כשח-מט של גודס. במקום להגיב במהלך הגנתי מתאים, הלך עתמאן הפוך על הפוך ופתאום הציב מול ההרכב הקטן של הצהובים דווקא את גונלום ואת מאריץ' המקפץ. לך תבין. זה כל מה שמכבי וסמית' היו צריכים בשביל להצית ניצוץ קטן שאותו כבר היה קשה לכבות לאחר מכן. וכשמכבי של העונה מרגישה בנוח, פתאום הרכב עם לנדסברג עושה את ההבדל. בהתקפה וגם בהגנה. אני חוזר: ההרכב ההגנתי הטוב ביותר של מכבי אתמול היה כשסילבן לנדסברג משחק ובריאן רנדל לא. לך תבין.
גיא גודס מקבל מחמאות מכל עבר על יכולת ניהול המשחק שלו. על האופן שבו הוא מזהה מי חם ומי לא. על האינסטינקטים המצוינים שלו. כל המחמאות מוצדקות. גם אתמול הוא הבריק עם המעבר לסמול בול בדיוק ברגע הנכון. אבל היו גם לא מעט בעיות. אתמול, מעבר לנושא ההגנה על הרצג, חזינו בקשיים התקפיים של מכבי בדקות האחרונות, כשצריך היה להרוג את המשחק.
לא רק שתי המתפרצות המהירות והמיותרות שעזרו לטורקים לייצר נקודות מהירות בצד השני. גם סימוני התרגילים בהתקפה המסודרת של הצהובים. אין שום בעיה עם מהלכי בידוד או פיק אנד רול בסוף משחק. ראינו כבר שמכבי יודעת לבצע זאת בצורה אלגנטית וחכמה הרבה יותר מאשר הפוזשנים האחרונים אמש באיסטנבול. מכבי נראתה אבודה לחלוטין, מסורבלת, לא חכמה ובדרך הבטוחה להפסיד משחק חשוב עוד בזמן החוקי או במהלך ההארכה.
ואז הגיע פארגו.
איך כתב פורטיס?
הכל מתחבר נשבר וחוזר
מסתבך ושוב מסתדר
בלי קשר, אין קשר
