הוגו בוס: המעבר של הוגו סאנצ'ס מאתלטיקו לריאל

הוגו סאנצ'ס כה מזוהה עם ריאל מדריד, עד שרבים מחוץ לספרד לא יודעים שהוא כיכב במשך ארבע שנים במדי אתלטיקו. המעבר של הסקורר המקסיקני היה אחד המתוקשרים, השנויים במחלוקת והחשובים ביותר בתולדות הכדורגל הספרדי. כמעט שלושה עשורים חלפו מאז, ולקראת הדרבי הלוהט זה הזמן לחזור ולחוש את האווירה של 1985.

מבחינת ריאל, ההחלטה נפלה הסופית נפלה ב-4 באפריל, בהשפלה הגדולה ביותר שלה בעונה כושלת. שלושה מחזורים לסיום, הגיעה אתלטיקו לסנטיאגו ברנבאו, בעוד היא מדורגת במקום השני, לעומת לוס בלאנקוס במקום החמישי. המטרה היחידה שנותרה לריאל היתה לפחות להשלים ניצחון כפול על היריבה העירונית. התוצאה היתה מדהימה – אתלטיקו הנחילה ללבנים את התבוסה הביתית הגדולה ביותר בתולדות הדרבי של מדריד, 0:4.

לסאנצ'ס היה חלק עצום בהצגה. הוא נגח את שער היתרון כבר בדקה השלישית, וכעבור שמונה דקות פריצה סוחפת שלו באגף השמאלי הובילה ל-0:2 של רוברטו מרינה. לקראת סיום המחצית הראשונה הורחק אנחל הוותיק על מרפק בפניו של המכסיקני, וריאל התפרקה לחלוטין. סאנצ'ס בישל את השלישי ללואיס קאבררה, ורק בשער הרביעי לא היה מעורב ישירות – אך משך את תשומת לב כל ההגנה.

אתלטיקו סיימה כסגנית האלופה של ברצלונה, וסאנצ'ס הוכתר למלך שערי הליגה עם 19 כיבושים. עבור ריאל, היתה זו השנה החמישית ברציפות ללא אליפות – הרצף הארוך ביותר מאז תחילת שנות ה-50', והיה ברור כי דרושה מהפכה של ממש כדי לקטוע את הבצורת. במאי 1985 נערכו הבחירות לנשיאות המועדון, בהם היה רמון מנדוסה המועמד היחיד. הוא הציב לעצמו שני יעדים מרכזיים בשוק ההעברות, אותם הבטיח לאוהדים – סאנצ'ס וכוכב בטיס רפאל גורדיו.

לצערם של אוהדי אתלטיקו, הוא לא נדרש לשכנע את החלוץ במשך זמן רב מדי. המקסיקני הסכים מיד לחצות את הכביש, והצהיר עוד לפני קיום הבחירות: "מיציתי את עצמי, ואני מוכן לאתגרים חדשים. ריאל היא הבחירה הראשונה שלי". הזעם בקרב קולצ'ונרוס היה עצום. החלוץ האהוב הפך לבוגד שנוא, ובמהלך נגד בטיס בגביע הליגה – מפעל משונה שאורגן באמצע שנות ה-80 אחרי תום העונה על מנת להגדיל הכנסות ולסחוט את השחקנים עד תום – הם שרקו לו בוז בכל נגיעה. המאמן לואיס אראגונס אפילו נאלץ להחליף אותו, וכאשר ירד מהמגרש נישק סאנצ'ס את סמל אתלטיקו על החולצה. הוא ממש לא רצה לזלזל בקבוצה לה הקדיש חלק ניכר מהקריירה.

הנשיקה הזו הרגיזה את אוהדי ריאל, שלא מתו על כוכב היריבה מלכתחילה, וביציעי ברנבאו נתלו שלטים נגד הרכישה המסתמנת. "אולי כן, הוגו לא", נכתב שם במסר ברור למנדוסה להשאיר בקבוצה את הכוכב הגרמני הנערץ אולי שטיליקה, אשר עזב באותו קיץ לטובת הליגה השווייצרית. המחאה הזו לא עשתה רושם על הנשיא המיועד, והמגעים בין שני המועדונים נכנסו להילוך גבוה ביוני.

נשיא אתלטיקו ויסנטה קלדרון ידע שאין ביכולתו לשמור שחקן בניגוד לרצונו, מה גם שחוזהו היה אמור להסתיים ב-1986. מצד שני, הוא ידע שמהלך כזה עלול לגרום לזעזוע גדול מאוד בקרב חברי המועדון האדום-לבן. "אם תיקח ממני את הוגו, הם יזרקו אותי לנהר", הוא אמר למנדוסה. ריאל הגישה הצעה בסך 200 מיליון פסטות, ואז נכנסה לתמונה גם ברצלונה. הקטלונים הבינו שקדלרון יעדיף לעשות את העסקה איתם, והציעו לסאנצ'ס חוזה נדיב לחמש שנים. לו רק היה רוצה, סאנצ'ס היה מוטס לקאמפ נואו באופן מיידי. אלא שהוא לא רצה. הוא היה הנעול על ריאל.

בסופו של דבר, נערכה פגישה מכרעת בין שני הנשיאים והשחקן סביב שולחן קטן במסעדה. סאנצ'ס הבהיר שוב שהחלטתו סופית, וקלדרון הגה רעיון ביזארי למדי שימנע את מעברו הישיר לריאל. ב-28 ביוני נמכר החלוץ לפומאס, מועדון הפאר המכסיקני בו החל את הקריירה. במשחקו האחרון במדי אתלטיקו, הוא כבש צמד בגמר הגביע מול בילבאו, הביא ניצחון 1:2 ונפרד מהקהל שלא ידע אם להריע או לקלל אותו. כעבור מספר ימים, מכרה אותו פומאס לריאל, תוך שהיא גורפת עמלה נאה על הסיוע. עזאזל יודע מדוע נדרש תרגיל מסוג זה, וכיצד הוא היה אמור להפחית את הכאב, אבל זה מה שקרה.

"זכיתי ללבוש את החולצה הלבנה. היתה לי אפשרות לקבל שכר גבוה יותר בברצלונה, וגם באיטליה, אבל בחרתי להגיע לכאן", אמר סאנצ'ס בעת הצגתו. אחרי ששמעו זאת, גם אוהדי ריאל שתיעבו אותו שינו את גישתם ב-180 מעלות. הם אהבו את המקסיקני עוד יותר כאשר הוא החל לקרוע רשתות בקצב מהיר הרבה יותר מאשר עשה באתלטיקו. עם חברים כמו אמיליו בוטראגניו, חואניטו, חורחה ולדאנו הארגנטיני, כאשר מיצ'ל מאחוריהם, החוד של ריאל היה בלתי ניתן לעצירה. ריאל זכתה באליפות בקלילות, וסאנצ'ס שכבש 22 פעמים שמר על תואר מלך השערים.

זו היתה תחילתה של תקופה מופלאה. אחרי השנים השחונות, זכתה ריאל בחמש אליפויות רצופות, וסאנצ'ס המשיך להפציץ בקצב מסחרר. 34 שערי ליגה ב-1986/87, 29 ב-1987/88, 27 ב-1988/89 אז הצליח להקדים אותו באופן מפתיע בלטזאר הברזילאי של אתלטיקו בדירוג המבקיעים, ושיא אדיר של 38 כיבושים ב-35 משחקים בעונת 1989/90, אשר נשבר רק על ידי כריסטיאנו רונאלדו ב-2011. עם חמישה תארי פיצ'יצ'י בשש שנים, שיחזר המקסיקני את ההישג של אלפרדו די סטפאנו. באופן לא מפתיע, בספרד קראו לו "הוגול".

לא רק הכמות, אלא גם איכות השערים השאירה את האוהדים עם פה פעור. לו היה סאנצ'ס משחק בעידן האינטרנט ויוטיוב, לא היה להיט גדול ממנו ברשת. הוא היה ידוע בנגיחות זינוק נהדרות, בבעיטות מזוויות בלתי אפשריות, בכדורים חופשיים לחיבורים ומעל הכל – ביכולת נדירה לבצע בעיטות מספרת. לא היה ולא יהיה אמן ברמתו של המקסיקני, ואפילו הגרמני הדגול קלאוס פישר לא יכול להתקרב אליו. אחרי ביצוע מושלם במיוחד, כמעט בלתי אפשרי, במשחק מול לוגרונייס, אמר מאמנה ההולנדי של ריאל, ליאו ביינהאקר: "כאשר מישהו כובש שער כזה, צריך לעצור את המשחק לחלק כוס שמפניה לכל צופה שחזה בו. תראו אותו באמצע המקבץ עוצר הנשימה הבא.

את כל השערים חגג סאנצ'ס עם סלטה, ולא במקרה. זו היתה הקדשה לאחותו, שייצגה את מקסיקו בהתעלמות במשחקים האולימפיים ב-1976, בה השתתף הוגו עצמו. בכלל, היתה לו משפחה ספורטיבית לתפארת. אמו שיחקה כדורעף, אביו היה כדורגלן מקצועי, וגם שני אחיו הגדולים שיחקו כדורגל – אחד מהם היה בכלל שוער. הוגו היה המוכשר מכולם, חתם על חוזה מקצועני בפומאס כבר בגיל 18, ונכלל כעבור שנתיים בסגל למונדיאל בארגנטינה ב-1978. בתחילת דרכו הוא שולב באגף השמאלי, בזכות הכדרור הנהדר והמהירות המסחררת, אבל אז פגש את בורה מילוטינוביץ'. המאמן הסרבי התפרסם בכך שהדריך חמש נבחרות שונות בגביעי עולם, אולם סביר להניח שאת ההחלטה הטובה והחשובה ביותר בחייו הוא קיבל בתחילת הקריירה. הוא הסיט את סאנצ'ס למרכז הרחבה, והסקורר נשאר שם עד שתלה את הנעליים.

מילוטינוביץ' הבין היטב איזה כשרון יש לחניכו, אבל סאנצ'ס עצמו לא תיכנן בהתחלה להפוך את הכדורגל למקצוע. הוא שיחק בשביל הכיף, ובמקביל למד רפואת שיניים, אותה החשיב לייעודו הרציני בחיים. רק אחרי שהשלים את התואר, הסכים לחשוב על מעבר לאירופה, וארסנל הביעה בו עניין רב. זו יכולה היתה להיות מהפכה בכדורגל האנגלי, התשובה של התותחנים להחתמתם של אוסי ארדילס וריקי ויז'ה בטוטנהאם, אבל סאנצ'ס העדיף הרפתקה פחות חדשנית. "בחרתי באתלטיקו על פני ארסנל בגלל השפה והמנטליות, וגם בגלל שמונדיאל 82' נערך בספרד", הוא הסביר בדיעבד.

זה היה הרגע בו זנח סאנצ'ס את השאיפה להיות רופא, אם כי הוא עשה במהלך השנים כסף מצוין מפרסומות למשחות שיניים. כאשר נחת באירופה, הציפיות ממנו היו נמוכות. העיתונאים כינו אותו אינדיאני, האוהדים לא הבינו מדוע צריך להשקיע בשחקן מליגה מקסיקנית שנתפסה כחלשה, ובהנהלה היו שדרשו להיפטר ממנו בהזדמנות הראשונה, במיוחד אחרי שבילה את מרבית עונת הבכורה על הספסל, והכריחו אותו לקצץ בשכרו. רק התערבותו האישית של ויסנטה קלדרון סייעה לסאנצ'ס להתגבר על הביקורת ועל הגעגועים למולדת. רק כאשר אראגונס חזר לעמדת המאמן באוגוסט 1982, השתנתה המגמה, והוא החל לשחק בהרכב ולהבקיע.

אבל מי יודע – אולי בעיות הקליטה הן אלה שגרמו לאיש הסלטות לרצות, בסתר ליבו, לנקום באנשים מסוימים ולעבור לריאל. ואולי הוא פשוט הבין עד כמה המועדון המלכותי מתאים לו. כך או כך, הוא נכנס לספרי ההיסטוריה כאחד מגדולי הסקוררים שכיכבו אי פעם במדי ריאל, עם 207 שערים ב-283 משחקים בכל המסגרות, ורצף האליפויות הנהדר של לוס בלאנקוס נעצר רק כאשר הוגול ירד בכושרו ונפצע. שניים בלבד מתוכם, אגב, היו לרשת אתלטיקו, אשר שחזרה את ה-0:4 בברנבאו גם ב-1987, נגד סאנצ'ס, עם לואיס ססאר מנוטי על הקווים ופאולו פוטרה בחוד. אבל את זה נשאיר לפעם אחרת.