פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        פתאום גודס וגרשון משרטטים לו תרגילים: בריאן רנדל שלא הכרנו

        הפורוורד של מכבי תל אביב מתגלה העונה כפקטור התקפי ודומיננטי ועושה דברים שלא ראינו ממנו לאורך כל הקריירה. שי האוזמן מסכם מחזור, מסמן להפועל ירושלים מטרות ומרחם על קצורין

        פתאום גודס וגרשון משרטטים לו תרגילים: בריאן רנדל שלא הכרנו

        1. אחרי הקרב המתיש וה-היי הגדול מול ריאל מדריד ביום חמישי, וכשהיא צפויה לשחק משחק ליגה נוסף פחות מ-48 שעות אחרי, מכבי תל אביב לא הייתה יכולה לחלום על יריבה נוחה יותר מאשר הפועל גלבוע/גליל – ועוד בבית. כשהיא סחוטה פיזית ורגשית ונטולת סופו וג'רמי פארגו ומלבישה ארבעה זרים בלבד, היא הייתה יכולה למצוא עצמה כשהיא מאותגרת על ידי לא מעט קבוצות בליגה. לא מול גליל גלבוע.

        על המשחק עצמו אין טעם להתעכב. מכבי תל אביב רצתה לחזור הביתה בשלום – וגם הקבוצה של ברק פלג, כך שהתוצאה היא ווין ווין לכולם. יוגב אוחיון חזר להיראות סולידי ובשליטה, ג'ו אלכסנדר המשיך להפגין שפוטנציאל כאן יש, סילבן לנדסברג קלע כשצריך וג'ייק כהן המשיך להיראות יוצא מן הכלל, זה משחק שני ברציפות. אבל בואו נדבר על בריאן רנדל, בסדר? אז נכון שסיפור השלשות הבלתי מוסבר מתחילת העונה כבר איננו רלוונטי יותר (בסך הכל 4 שלשות מצטברות בשלולית ו-5 ביורוליג), אבל הדומיננטיות של הבחור מאילינוי במכבי הפכה להיות מובנת מאליה. בריאן רנדל – דומיננטי במכבי תל אביב. וזה נשמע לכם הגיוני.

        התקפית אנחנו רואים מרנדל דברים שלא ראינו ממנו לאורך כל הקריירה. דחילק, גודס את גרשון משרטטים עבורו תרגילים של אחד על אחד בפתיחת ואפילו בסיום משחקים. ובמקום לראות את בעיות הסיומת המוכרות לכולם כל כך, הפאוור פורוורד של הצהובים מתגלה לא רק כפינישר מצוין (WTF?), אלא כגורם מרכזי בתוך קבוצת התקפה איכותית.

        בצד השני של המשוואה יש את גלבוע/גליל, שהמשחק הצמוד יכול לעשות לה רק רע. אם באמת חושבים שם דברים בהתאם לדברים שנאמרו על ידי ברק פלג בסיום המשחק, אז המצב רע שבעתיים. לגלבוע אין שום חלק בתוצאה הסופית מול מכבי תל אביב במוצ"ש והיא ממשיכה להיראות כמו הקבוצה הכי חלשה בליגה, שנואשת לשינוי משמעותי. לא אחר כך – אלא עכשיו. שני המשחקים הקרובים שלה, מול הרצליה ואשדוד, יכולים לשתול אותה במרתף הטבלה ולקרב אותה לדרבי מול גליל עליון.

        שחקן מכבי תל אביב בריאן רנדל (קובי אליהו)
        גורם מרכזי בקבוצת התקפה איכותית. רנדל (צילום: קובי אליהו)

        2. בדומה למכבי תל אביב, גם הפועל ירושלים הצליחה לשרוד משחק בעייתי ולמצוא את הדרך שלא להפסיד שוב. קצת משונה לכתוב את המשפט הבא, אבל דווקא מול הקבוצה שמדורגת אחרונה בליגה, מצאה עצמה ירושלים כשהיא מתמודדת מול אתגר שזכור לה ממשחקי היורוקאפ. על הכדורסל של אשדוד, לפחות כרגע, לא ניתן להגיד שום דבר מיוחד. אבל בניגוד לרכרוכיות שנצפתה בשבוע שעבר בנהריה, אתמול היא הגיעה לפוצץ. והיא אכן פוצצה.

        אם הספקנו ללמוד משהו על הקבוצה של דני פרנקו העונה, זה שהיא חשה הרבה יותר בנוח כשמשחקים מולה טקטי. מכות זה לא בשבילה. זוכרים שירושלים היא קבוצת השלשות הטובה ביותר בליגה? אז מול אשדוד, בדיוק כמו במשחקי היורוקאפ, היא התקשתה להרים שלשה נוחה, וסיימה עם 1 מ-12 לשלוש נקודות. בכל מקרה, ירושלים יכולה לשאוב עידוד מכך שהיא הצליחה לשפר את רמת האינטנסיביות שלה ברבע השלישי ולפתוח פער שאיכשהו הספיק. כמה נקודות מהזדמנות שניה, כמה ערבוביות שהסתיימו עם הכדור בידיים שלה. זה הכול – וזה לא מעט.

        ועכשיו מה, מה עכשיו? 3 נקודות צריכות להעסיק את פרנקו וההנהלה שלו, כשבועיים לפני הגביע:

        א. מבצעים שינוי בסגל? על פי פרסומים מקומיים, ירושלים עומדת לבצע את חילוף הזרים האחרון שנותר לה העונה, כשמועמד מוביל ללכת הביתה הוא ג'וזף ג'ונס, ה-MVP אתמול מול אשדוד. החלטה לא פשוטה.

        ב. עמדת הרכז – מקי נראה רע בשני המשחקים האחרונים. והדברים לא נראים הרבה יותר טוב כשהוא נח, מאחר שלירושלים אין אף רכז טבעי אחר ברוטציה. אם הכדור נמצא בידיים של ברייסי רייט או דונטה סמית' כפליימייקרים מחליפים, סימן שיש בעיה.

        ג. דונטה סמית' – הפרנצ'ייז פלייר של ירושלים אמור להיות שובר השוויון בליגה. אחרי 18 מחזורים, אפשר להגיד שזה לא קורה איתו. בינתיים. השחקן הבלתי עציר שהכרנו בירוק נראה, מזה יותר מדי מחזורים, מוגבל. מתקשה לייצר לעצמו ומתקשה עוד יותר בקליעה מבחוץ. פתאום קשה לו לסיים בפוסטאפ מול שומר בינוני כמו ננאלי. פתאום הוא מתקשה לעבור בכדרור את השומרים שלו. נדמה שגם בביטחון העצמי שלו ושל הקבוצה בו משהו נסדק.

        אשדוד, כפי שאמרנו, נראתה אתמול כקבוצה קשוחה ואגרסיבית, להבדיל ממשחק הבכורה של צביקה שרף. לחץ על הכדור, ערנות במצבי חדירה, ניסיון להפריע בקווי מסירה. לא משהו שאפשר לזלזל בו, ובהחלט חומרים מהם עשויה קבוצה שיכולה וצריכה לשרוד בסופו של יום. וזה לא השינוי היחידי שהגיע עם חילופי המאמנים. עושה רושם שבואו של שרף גם הציל את אשדוד מעצמה ומפוטנציאל למבוכה לא קטנה עת מנע רישומו של טרנס וויליאמס הבעייתי. כולה עלה לאשדוד עוד כמה דולרים. מסתבר שכסף שם לא חסר.

        דונטה סמית' הפועל ירושלים מול ג'יימס נונאלי מכבי אשדוד (ניב אהרונסון)
        משהו נסדק. דונטה סמית' (צילום: ניב אהרונסון)

        3. אנקדוטה אישית, ברשותכם. לפני מספר קיצים, ישבתי לצידו של דני פרנקו וצפינו בשחקנים שנטלו חלק בטורניר בלאס וגאס. גם מולי קצורין ישב והתבונן. אחרי מספר דקות, הגיע אלינו מולי כדי לשאול את פרנקו לגבי אחד השחקנים, אשר שיחק תחתיו בעבר. פרנקו התחיל להסביר, אבל קצורין ביקש לדעת רק דבר אחד: תגיד, איך הוא בהגנה? פרנקו היסס קצת לפני שהתחיל להשיב, וזה הספיק למאמן הנבחרת לשעבר כדי לאבד עניין לגבי השחקן ולסובב את הגב.

        הסיפור הקטן הזה נועד להמחיש את גודל התסכול שוודאי חש המאמן הותיק כשהוא עומד על הקווים וחוזה בחבורת הפרזיטים נטולי הכבוד העצמי אותם הוא אמור לנהל. למאמן של הרצליה יש חלק משמעותי באיך שהקבוצה שלו נראית, אבל צריכים לחבר חבורה מיוחדת של סמרטוטים כדי לאפשר לקבוצה היריבה לקחת לעשות בהם כרצונה, ללא כל התנגדות, כולל 21 (!!) ריבאונדים בהתקפה.

        בצד השני והאדום, לא נותר אלא להמשיך ולמחוא כפיים. הפועל תל אביב ממשיכה להרשים אותנו. גם כשהיא נטולת אובאנון, ראינו שהפועל יודעת מה היא רוצה מעצמה. התקפית והגנתית. המשכנו להתרשם מחבורת הפועלים השחורים נטולי האגו ששמים את הכול על הפרקט, אם זה סקוורר המצוין או מתן נאור, אם זה דוראנד סקוט או ג'רון מיימון. כשיש חבורה מסייעת כזאת, קל יותר להבליט את הכוכבים לימונד וגייטס.