עונג שבת: "הגיע הזמן שעם תקציב כזה מכבי תל אביב תגיע לליגת האלופות"

"אתה נולד לתוך קבוצה, לא בוחר אותה", אומר ח"כ איתן כבל, שרץ עם המחנה הציוני לכנסת. כבל, יו"ר סיעת העבודה בכנסת היוצאת, מאמין שאוהד אמיתי זה רק מלידה. "אני מכביסט, על כל המשתמע מכך, ולא משנה לי שאני נמצא במפלגה שרובה של פועלים", הוא מצהיר. "אני שם, במשחקים, בהכל. אני מכבי גם בדוקים. התחלתי בשנות ה-60', ראיתי את שנות השיא - שפיגל, כל החבורה של הנערים של ג'רי. משם התחברתי. יש לי בעיות במפלגה, לפעמים", הוא צוחק. "הנושא מציק לכל מני אנשים שם, תמיד היו קטעים. בפריימריס היו כאלה שלא הצביעו לי רק בגלל זה. לא נורא, אני מכביסט. ויתרתי על הקול שלהם".

השיחה נערכת ביום חמישי בערב, וכבל במשרדים, עובד על מה שיהיה ב-17 במרץ. "המשרדים מול יד אליהו", הוא אומר, ואוטוטו מכבי פוגשת את ריאל מדריד. "פעם החברים האדומים שלי היו עוקצים אותי כל הזמן, והיום אני עוקץ אותם. הם היו מציקים, סמסים אחרי כל דרבי. אבל היום אני בפורמה. היום אנני מציק להם". אבל הרי הזהות הפוליטית-ספורטיבית התעמעמה בשנים האחרונות. "ממש לא", הוא מסכים. "אם תעשה בדיקה, יכול להיות שיש יותר אחוזים במכבי שמצביעים לעבודה מאשר בהפועל".

בדרבי האחרון הוא לא ניצח, והכיר פואד שונה מהפואד שהוא מכיר. איך מונעים את האלימות והענישה המטומטמות האלו? "בנוקשות", הוא עונה. "בנוקשות שלא משתמעת לשני פנים. הייתי שותף לחוק הספורט, אני עוסק בזה המון בכנסת. זה לא כיף לבוא למקום שיש בו אלימות. זה הורס את הכיף של המשחק. עד שלא יושיבו אוהד מאחורי סורג ובריח, עד שיבין את מה שעשה, את הנזק הכלכלי והחברתי…".

אבל לא עושים. לא מושיבים.

"אני יודע… אתה פותח פה תיבה ש… התייחסתי לזה, אין עוד מה להוסיף".

נחזור למכבי. הוא מחמיא למיטש גולדהאר, ולסגנון, אבל משהו עדיין חסר לכבל. "הדבר הכי חשוב עכשיו זה שהפעם נעלה לליגת האלופות. אנחנו לוקחים אליפויות, אבל הגיע הזמן שעם התקציב הזה, נעלה. אם באזל יכולה, גם אנחנו צריכים להיות שם. אני רוצה לראות אותנו בין הגדולים. לא בשכונה. השכונה כבר לא מעניינת. רוצים את שלב הבתים. ויותר".

ואם ג'ורדי יעזוב בקיץ, מה יהיה?

"אני מקווה שהתשתית תהיה מספיק חזקה".

זו מכבי הכי טובה שראית? הכי יציבה? הכי עמידה?

"זו בהחלט מכבי אחרת ממה שהיינו רגילים. אבל הייתי רוצה לראות אותה יותר דורסנית".

חיים רמון, קולגה וחבר לשעבר, מחזיק היום בזכויות הניהול של הפועל תל אביב, ודועך יחד עמה. "חיים רמון זה לא גולדהאר", כבל מבהיר. "אין לו את הכסף, וכל מה שיש לו זה רצון טוב. בספורט, רצון זה לא דבר שמספיק. אני לא שמח לאיד מהמצב שלו, להפך - חשוב לי שתהיה ליגה חזקה. אני רוצה לנצח קבוצות חזקות". בדרבי הזה מכבי לא תפגוש קבוצה חזקה. גם כבל לא. "אני יו"ר מטה הבחירות ואין לי זמן לנשום", הוא מתרץ, אבל קובע: "אבוי לנו אם לא ננצח".

ומה יהיה ב-18 במרץ? גם בפוליטיקה וגם בכדורגל.

"מה יהיה? אנחנו נהיה האלופים".

משוגעים על ספורט? הצטרפו לעמוד הפייסבוק של יוסיפון

למעקב בטוויטר

1 שמנחם קורצקי כבר לא. וגם אסי דומב.

2. שאלי טביב צריך לבקש מיענקל'ה שחר שייצג אותו בבית הדין.

3. שמכבי תל אביב יודעת מה זה לנצח בי"א.

4. שרוני לוי וחיים סילבס הם פרסומת לפיטורי מאמנים.

5. שק"ש וב"ש לא באמת-באמת מוכנות.

בשבת שעברה נערכה אליפות הכדורסל של המועצה האזורית מטה אשר. לשלבים המוקדמים [התעצלתי ולכן] לא הגעתי, אבל בחצי הגמר עליתי מהספסל. זה היה באולם ברגבה - ביתה של משפחת ברקוביץ' - ובחצי הגמר קבוצת מושב בן עמי שלי התמודדה מול המקומיים. המשחק היה פיזי, והשתוללנו על השופט כאילו היה ארז פפיר. כל שריקה נראתה שגויה בעינינו, והעסק נהיה יותר ויותר אגרסיבי. ואז, אחרי ריבאונד התקפה (חשוב!) שלי, הרגשתי מכה בראש. זה היה אושרי לוי, לשעבר שוער הפועל כפר סבא, כדורגלן וכדורסלן שחלקכם מכירים.

בכל מקרה, אושרי דפק לי זפטה לתוך הראש, בטעות - לטענתו. זה כאב, אבל לא כאב שמצריך נפילה משוגעת על הקרקע. ואני, בתת מודע או איפה שצריך, בניתי על זה שהשופט שלקח לנו כל כך הרבה, יחזיר עם איזה פאול טכני או בלתי ספורטיבי או הרחקה או משהו שיעזור לנו לעלות לגמר. נמרחתי עם ידיים על הראש, אבל קיבלתי רק כדור מהצד והתנצלות ממר לוי. בסופו של יום ואחרי הארכה, הוא ורגבה עלו לגמר ואנחנו זכינו במקום השלישי המכובד.

מוסר ההשכל: בלהט המשחק, אתה תעשה כמעט הכול כדי לנצח. ומה שיוסי בניון עשה מול רעננה בהחלט נכנס לקטיגוריה של כמעט הכול. אפשר לבקר את הקפטן הירוק על הרבה דברים - סגנון המשחק, חוסר הכשירות, חוסר המחץ, מבחן התוצאה - אבל הביקורת העזה על הצלילה שלו מול קרית שמונה הראתה על צביעות או בורות.

בניון, עם ניסיון של אחד שיודע, ידע שפפיר גשר מט ליפול, ובניון נפל, וגם פפיר. אם הייתי המאמן של בניון הייתי גאה ושמח על כך שיש לי מישהו שרוצה לנצח בכל דרך אפשרית. כמו לואיס סוארס, אגב. וכל עוד אין מצלמות וקל לרמות, ירמו. אז במה שגה בניון? בחגיגה המוגזמת של הפנדל. עבדת על כולם? יפה מאוד, רק אל תתגאה יותר מדי. לצערו של בניון ולצערה של חיפה, גם הצלילה לא עזרה, וכל הקבוצה שלו צוללת ביחד איתו - לים. ואנחנו רק בחודש ינואר.

בא בטוב: איתמר ניצן. בחמשת המשחקים האחרונים נכנס לשער איתמר ניצן, ושינה את תמונת הספיגות של מכבי פתח תקוה. מאז - רק שתי ספיגות ב-5 משחקים לקבוצה שהיתה מסננת. ניצן היה שוער מושמץ בעונות האחרונות, אחד הגורמים בירידת רמת השרון בעונה שעברה. אז חובה להחמיא על המהפך. בסערת הפנדל של הפועל חיפה ושמואלביץ', נשכח ניצן בצד. הצלת פנדל עצומה שלו, הצלה של חוכמה ובעיקר קלאץ'. נראה אותו גם בסמי עופר.

בא ברע: אלון תורג'מן. הפנדל הרע, החדות שנעלמה, האלירן עטר והאיתי שכטר שיגנבו לו את המקום. החלוץ שכבש 15 שערי ליגה בעונה שעברה לא מוצא את הדרך העונה, ועלול בקרוב למצוא את הקבוצה הבאה שלו.

ברק בכר עשה בדיוק את ההפך ממנחם קורצקי. שניהם רצו רכש. שניהם לא קיבלו. ובעוד שקורצקי חזר ודיבר בפומבי על הצורך בחיזוק וכמה שקשה בלי, בכר - בראיונות - אומר שהסגל מצוין ושאפשר להסתדר עם מה שיש. זה מחזק את הקשר עם הבוס אבל עוד יותר את הביטחון של הסגל הנוכחי. וכשיש ביטחון כזה, אז מגיעים לסמי עופר בתקופה רעה, ומנצחים בפנדלים, אפילו כשארבעת הבועטים שלך בני 22, 25, 25 ו-21. וכשאין ביטחון כזה אז אפשר להפסיד לכל קבוצה. גם לכאלו מליגה א'.

בא בטוב: אחמד עאבד. כבש במפגש הקודם בין השתיים, ויכבוש גם הפעם.

בא ברע: תומר סוויסה. איציק כהן מורחק, ואין חלוץ נוסף. כל הלחץ עליו, ובטדי לחץ זה לחץ.

מנהרת הזמן: 11 בפברואר, 2013. מכבי תל אביב - הפועל תל אביב 0:4

הדרבי ששינה את העיר שינה אותה 20 ימים לפני שבכלל החל. ערן זהבי נחת בנתב"ג מפאלרמו, "אני כבר 100 אחוז צהוב". כמה ימים אחרי אותו ערן הגיע למועדון שמזוהה עם מכבי תל אביב. לא ידוע אם שתה, ואם כמה, אבל כבר אז אמר לסובביו: "כבר מזמן שכחתי מאיפה באתי. אני בא לנצח את הדרבי". כמה ימים לאחר מכן, הוא הגיע לבלומפילד, לדרבי של פברואר, והוא צהוב. בהתקפה הרצינית הראשונה הרים ידיים למעלה, כאילו אומר לקהל 'איתם איתי עכשיו'. בהתקפה הרצינית השנייה בישל לפריצה תוך כדי נפילה. ואז אלירן עטר, ושוב עטר, וראדי בין הרגליים של אדל. 0:4, כמעט 1970. זה היה הדרבי שקיפל את ההגמוניה האדומה וזרק אותה לפח. מאז, למעט הזיה של דגני, הכול צהוב. ביום שני אנחנו שוב בדרבי של פברואר. שוב זהבי, ושוב אדל. שוב הפועל נראית נורא, ועוד אז התברכה בהרכב טוב בהרבה. מה יהיה? כמעט 2013?

בא בטוב: ערן זהבי. מעולם לא פתח בדרבי והפסיד. בשני הצדדים. ופתאום, הוא כבר סוחב רצף של שישה משחקים בלי שער שדה. מאז השלושער המשוגע ב-2:3 הוא לא כבש שער בדרבי בו מכבי ניצחה. ביום שני יש סיכוי סביר ששני הרצפים ימחקו, ואחרים יתחילו.

אז חבר הכנסת, ראיתם את שלושתם - שפיגל, נמני, זהבי. מי הכי? "אההה", הוא מושך, "תראה… אלו תקופות אחרות וזמנים אחרים ולא נעים אפילו להשוות". פוליטיקאי גם כשמדברים על כדורגל. "לא, לא", הוא אומר. "תראה, גדלתי על שפיגל. בשבילי הוא תמיד יהיה הגדול מכולם, אבל זה לא הוגן כי מי יודע כמה ההם היו מחזיקים בכדורגל של היום. בין ערן לאבי? לזהבי יש עוד הרבה דשא לשרוף או לאכול".

בא ברע: פאקו. אין להפועל תל אביב סיי במשחק הזה. רק למכבי. רק לפאקו אייסטרן. הבאסקי, בשבועות האחרונים, הפך את עורו המקצועי ומקבוצה שרק רוצה לכבוש ו"לא משנה כמה נספוג" אנחנו פתאום רואים מכבי אחרת. טקטית, חסרת מחץ אבל עם חומת ברזל. התוצאה בדרבי הזה תוכרע על ידי ההרכב של פאקו. אם ייתן לכל התותחים אישור ירי, בלומפילד צפוי לרעום. אם. "כל מאמן במכבי של קרויף נתן את הערך המוסף שלו", אומר כבל. "סוזה היה יותר עוצמתי מכולם".

בני סכנין vs הפועל חיפה (שבת, 18:00, דוחא)

הבטן: 0:2 לסכנין

הבטן של כבל: 0:1 לסכנין

בא בטוב: מוחמד גאדיר. לא כבש שלושה משחקים רצוף, והפעם יחזור לעצמו.

בא ברע: ז'רקו קוראץ'. בגלל כל סיפור שמואלביץ' נשכח שהחלוץ החמיץ פנדל גורלי במחזור האחרון.

הפועל פתח תקוה vs מכבי נתניה (שבת, 18:30, המושבה)

הבטן: 2:1

הבטן של כבל: 0:0

בא בטוב: ערן לוי. רק שימשיך לגרום לכולנו לדבר על בעיטות וולה שלו, ולא על דברים אחרים.

בא ברע: עידן בר און. עשוי למצוא את עצמו ישן לצד הפועל עכו.

הפועל רעננה vs אשדוד (שני, 19:00, נתניה)

הבטן: 1:1

הבטן של כבל: 0:1


בא בטוב: צ'אם ממאדו. הלהיט של הליגה - שלושה שערים בארבעה מחזורים - לא יעצור מול ההגנה של אשדוד.

בא ברע: דניאל ליפשיץ. בין ראשון לשני יש סופרבול, ודניאל ליפשיץ אוהד נלהב של הענף. אחרי לילה ללא שינה, לכו תדעו…

הפועל באר שבע vs הפועל עכו (שבת, 19:20, וסרמיל)

הבטן: 0:3

הבטן של כבל: 0:2

בא בטוב: מאור מליקסון. עונה עגומה מאוד שלו לוותה בדקות טובות בגביע מול רעננה. אם ימשיך ככה בשבת, שער השדה הראשון יגיע מול עכו.

בא ברע: אליניב ברדה. ב-32 המשחקים האחרונים, כבש רק במשחק אחד (שלושער מול פאקו). המאבק מול ג'ון אוגו, למרות השיחוק העצום בסרטון הסולחה, מראה שימים לא שקטים עוברים על הקפטן. כדי שבאר שבע תחזור לתמונה, גם הוא צריך.

משוגעים על ספורט? הצטרפו לעמוד הפייסבוק של יוסיפון

למעקב בטוויטר

orenjos@walla.co.il