"אני שיניתי את ההיסטוריה של מכבי תל אביב"

גם היום, אחרי כמעט 40 שנה, הצלקת של פרד דווילי מהתקופה ההיא במכבי תל אביב לא הגלידה. הוא שם את הכדורסל מאחור לפני יותר משלושה עשורים, פתח בקריירה חדשה ומשגשגת כאיש עסקים, ועדיין, משהו בישראל נשאר אצלו בלתי מפוענח. לא כל הקצוות נסגרו. לא הכל בא על פתרונו. את החודשים המעטים שהעביר כמאמן מכבי תל אביב, אי שם בשנת 1976, הוא מגדיר כ"פספוס הכי גדול בקריירה". מאז, לדבריו, הוא "חסר מנוח".

האוהדים הוותיקים של מכבי תל אביב וודאי זוכרים במעומעם את המאמן האמריקאי האלמוני, שמונה באופן מעורר תמיהה למשרת המאמן בקיץ 1975, ועזב כלעומת שבא. בתקופה הקצרה בה עמד מאחורי הקווים ביד אליהו הוא נודע כעוף מוזר. דמות צבעונית, אקסצנטרית יש שיאמרו, שעל שמה רשומים כמה וכמה מקרים הזויים לחלוטין. לו היה מתגלגל לאותה משרה בעידן הנוכחי, עידן שבו הכל מצולם ומתועד, היה הופך לדמות קאלט. אבל הימים היו אחרים. מכבי תל אביב עוד לא ממש חדרה ללב הקונצנזוס הישראלי. הסיקור התקשורתי ממסדרונות יד אליהו היה קטן יחסית. וכך ימי פרד דווילי במכבי תל אביב הפכו לאפיזודה נשכחת.

בחודש הבא הוא ינחת בישראל לראשונה אחרי עשרות שנים, במטרה להשיג קלוז'ר. גם הוא עצמו לא מגדיר מה מטרת הנסיעה, מלבד איזה זיכוך שנפשו מבקשת לעת זקנה. במסגרת הביקור, הוא יתארח ביד אליהו במשחק הבית של הצהובים מול פנאתינייקוס. סביר להניח שמעט מאוד אנשים, אם בכלל, יזהו במי מדובר.

וגם אם כן, וודאי ישאלו על משחק אחד ויחיד: המשחק הארור ההוא מול ריאל מדריד לפני קצת יותר מ-39 שנה, בשמיני בינואר 1976. או בשמו המוכר יותר – התבוסה הגדולה בתולדות מכבי תל אביב באירופה.

איך דווילי התגלגל למכבי תל אביב? זו שאלה שעוד לא נמצאה לה תשובה המניחה את הדעת. עונה קודם לכן הוא אימן את סומה וינה, שהייתה רחוקה שנות ממכבי תל אביב מבחינה מקצועית וכלכלית. כשהגיע עם הקבוצה האוסטרית לישראל, חטף תבוסה ב-30 הפרש ממכבי רמת גן. אבל אנשי מכבי תל אביב ראו בו משהו, ולמורת רוחם של המאמנים הישראלים אשר חשקו בתפקיד, החליטו להפקיד את האתגר דווקא בידי האמריקאי האלמוני.

שמואל יעקובסון אמור היה להתמנות כמנהל מקצועי ולהוות אוטוריטה מעל דווילי, אך ביצע סיבוב פרסה אחרי שכבר סיכם, מכיוון שסירב לעבוד עם המאמן החדש. רלף קליין, שכבר אימן קודם לכן את מכבי תל אביב, מחל על כבודו והסכים לשמש כעוזרו של דווילי. זה היה הצעד הראשון בדרך לפיצוץ.
"רלף קרא את המפה והסכים להשפיל את עצמו. המסלול היה לשמש כעוזרו, לחכות שיזרקו אותו ולתפוס את מקומו", כתב יעקובסון בספרו "כדורסל 2000". עד מהרה התגלה דווילי כאישיות ססגונית ויצרית. הוא החליף קללות וכמעט התעמת פיזית עם מאמן קאנטו; הוא בכה אחרי ההפסד הראשון; הוא רטן על שופטים וגער תכופות בשחקנים; אבל יותר מכל, הוא פשוט לא אהב את רלף קליין.

האגדה מספרת שהשניים נהגו להתעמר זה בזה. דווילי ניסה לדחוק את קליין ככל האפשר ושלח אותו ל'משימות' מרוחקות, לבד שלא יתערב בעבודתו. גם היום, אחרי כמעט 40 שנה וכשקליין כבר איננו בין החיים, דווילי לא שוכח ולא סולח.

"להסכים לקבל את רלף קליין כעוזר הייתה כנראה ההחלטה הגרועה בקריירה שלי", הוא אומר בלהט. "אם יש משהו שאני מצטער עליו, זה זה. מעולם לא חיבבתי, כיבדתי או בטחתי בו. מהאימון הראשון ידעתי שיהיה סיוט לעבוד איתו. הוא לא עשה כלום באימונים או במשחקים. היחסים בינינו היו איומים ואף מעבר לכך. אם היו נותנים לי הזדמנות להחתים את חיים שטרקמן, אותו רציתי כעוזר, הכל היה נראה אחרת. כפו אותו עליי, וזו הייתה 'מתנה' רעה מאוד. כשהוא הפך אחר כך למאמן הראשי נתנו לו להחתים את מי שרצה כעוזר. אני לא זכיתי לפריבילגיה הזו, ומה שקיבלתי זה כעוזר שחותר תחתיי. רלף קליין היה אדם לא לויאלי באופן קיצוני".

והעונה החלה. כפי שניתן היה לצפות, מערכת היחסים העכורה בין דווילי לקליין לא היטיבה. כך, בתהליך מקביל, גם הקבוצה דרכה במקום. הצהובים התקשו להסתגל למציאות החדשה ללא מיקי ברקוביץ', שעזב זמנית למכללת לאס וגאס, והציגו יכולת בינונית.

ואז הגיע השמיני בינואר. מכבי תל אביב הגיעה לפאביליון של ריאל מדריד, אז הקבוצה הטובה באירופה בהפרש ניכר. דווילי, שתמיד היה נאמן לדרכו, החליט שלא לזנוח את סגנון המשחק ההתקפי והמהיר של מכבי תל אביב, אפילו שהדבר היה מתבקש לאור הכישרון הבלתי נדלה של הספרדים. "אני בא למדריד כדי לנצח, ונעשה את זה בדרך שלי", הצהיר. רלף קליין הפציר בו להאט את הקצב ולא לשחק לידיים של הספרדים, אך דווילי נשאר בשלו.

וולטר שצ'רביאק, ווין בראבנדר ויתר כוכבי ריאל עוד חסו על דווילי ומכבי תל אביב והובילו ב-20 נקודות "בלבד" במחצית, אך המחצית השנייה הפכה כבר להשפלה בממדים חסרי תקדים. תוכנית המשחק של דווילי קרסה, וסייעה לריאל לרוץ ולרוץ עד שנעצרה על 125 נקודות. מכבי תל אביב, מנגד, סיימה עם 78. "אולם הכדורסל במדריד הפך לזירת פרים. שעה שכדורסלני ריאל מדריד הפכו למטאדורים ופגעו שוב ושוב ביריביהם, דמו הישראלים לפרים מובסים", נכתב למחרת ב'ידיעות אחרונות'.

התבוסה הגדולה ב-47 הפרש היא שיא שמחזיק עד היום. למעשה, אף פעם הצהובים לא באמת איימו עליו. הכי קרוב שהגיעו היה בעונה שעברה במוסקבה, אז הובסו ב-35 הפרש לצסק"א. ההפסד ההוא הכניס את דווילי להיסטוריה, רק מהצד הלא נכון שלה.

"אני מודה, לא הערכתי נכון את פערי האיכות לפני המשחק", הוא אומר בחרטה. "הם היו כל כך הרבה יותר טובים מאיתנו. בכל עמדה הם היו עדיפים. לאור פערי הרמות, יכול להיות שהיינו צריכים לנקוט באסטרטגיה שונה. הייתה לי קבוצה חדשה בסך הכל, וריאל מדריד הייתה מגובשת ומחוברת. רק לקראת הסיום ההפרש גדל כל כך, אבל נראה שבישראל לא ישכחו לי את זה לעולם. אני הייתי מזכיר לכם שאולי הפסדתי לריאל בפער גדול, אבל הבסתי את הפועל תל אביב במשהו כמו 30 הפרש, וגם זה לא היה דבר שכיח במיוחד בזמנו".

בהמשך דווילי עשה היסטוריה פעם נוספת, אבל שוב נכנס לרשימה שחורה: הוא הפך למאמן הראשון שמכבי תל אביב מפטרת באמצע עונה. ידיהם של ראשי הצהובים לא היו קלות כל כך על ההדק כפי שהם היום, ופיטורים היוו מפלט אחרון. אבל דווילי לקח את מכבי תל אביב לקצה. אם לא היה די בהתנהגות המשונה שלו ובתבוסה לריאל מדריד, זמן קצר לאחר מכן הכישלון האירופי נחתם עם הפסד לקאנטו, שהביא להדחה לפני חצי הגמר. אם ההשפלה בפאביליון הייתה הרמה להנחתה, ההפסד בקאנטו, בסיומו דווילי השתולל מאחורי הקווים, נתן את המכה האחרונה.

האויב רלף קליין קיבל את מבוקשו והחליף את דווילי, והשאר היסטוריה. זה נמשך בזכיות היסטוריות בגביע אירופה, שהעניקה לקליין מעמד מיתי. דווילי המאוכזב עזב רגע לפני האקזיט, ולא בפעם הראשונה: גם אחר כך, כשאימן באריס סלוניקי, פוטר ממש לפני תור הזהב של הקבוצה. הוא היה זה ששכנע את ניקי גאליס להגיע מארצות הברית ליוון, שם הפך לאגדה. הוא זה שנאלץ לעמוד על רגליו האחוריות כשראשי אריס פקפקו ביכולותיו של גאליס מכיוון ש"הוא נמוך מדי וחסרה לו פיזיות". כמו במכבי תל אביב, את השנים הגדולות שבאו אחר כך הוא פספס.

אז עכשיו הוא מבקש קרדיט.

"שיניתי את פני הכדורסל האירופי", הוא מצהיר. "הכדורסל הישראלי והיווני לא היה נראה אותו דבר בלעדי. אם לא הייתי מביא את גאליס לאריס, הכדורסל היווני לא היה הופך לאימפריה שהוא היום. אם לא הייתי בונה את מוטי ארואסטי ומעניק לו קרדיט למרות שהיה צעיר, מכבי תל אביב לא הייתה הופכת למה שהיא. לו סילבר עשה את הצעדים הראשונים שלו במכבי תל אביב תחתיי. אני הנחתי את היסודות לקבוצה המיתולוגית של מכבי. אם הייתי ממשיך כמאמן, גם אני הייתי מגיע לאותם הישגים".

39 שנה עברו מאז התבוסה ההיסטורית לריאל מדריד. שצ'רביאק ובראבנדר כבר לא לובשים את מדי הבלאנקוס, אבל סוללת הכישרונות של ריאל הנוכחית איכותית מספיק כדי להביס שוב את מכבי תל אביב. לפחות גיא גודס לא יחזור על אותה טעות. אמש (רביעי) במסיבת העיתונאים הצהיר ש"בקרב יריות לא ננצח".

אם רק פרד דווילי היה יודע.

פיני גרשון הצהיר השבוע בערוץ 10 שהוא "רוצה להפוך את גיא גודס לאחד המאמנים האגדיים במכבי תל אביב". אם לשפוט על פי התפקוד של המאמן בחודשים הראשונים שבהם הוא עומד בפרונט ביד אליהו, זו לא אמירה כל כך מופרכת. גודס כבר צלח את המשבר הגדול הראשון ועבר את תקופת הביניים שבו כסאו מתנדנד.

בכל פעם שמכבי תל אביב מפטרת מאמן בעידן הנוכחי באמצע העונה, היא עושה את זה בשלב מוקדם, לא יאוחר משלושה חודשים אחרי פתיחתה. הדפוס הזה חזר על עצמו בכל ארבעת המקרים בהם פוטרו מאמנים במהלך עונה ב-20 השנים האחרונות. יורם חרוש, אפי בירנבוים ועודד קטש, שהחלו את הקדנציות במכבי תל אביב עם מעמד חלש בין כה וכה, שילמו את המחיר בשלב מוקדם אך גם רלף קליין הנערץ איבד את משרתו ב-1996 לצביקה שרף, כשהקבוצה דשדשה בפתיחת העונה.

גודס יכול לשחרר אנחת רווחה, אפילו לנפח את החזה בגאווה. מלבד העובדה שעבר בהצלחה את החודשים ה'מסוכנים' ביותר, הוא גם רושם את אחת מפתיחות העונה הכי מרשימות שנראו אי פעם עבור מאמן בשנתו הראשונה במכבי תל אביב. לצורך העניין, הספתח שלו כמאמן ראשי במכבי תל אביב טוב יותר אפילו משל מאמני עבר אגדיים ביד אליהו, כולל עוזרו פיני גרשון. רק דיוויד בלאט רשם הישגים טובים יותר בחודשים הראשונים שלו כמאמן ראשי במכבי תל אביב.

גם אם לא מחשיבים את המשחק הערב מול ריאל מדריד, גודס מגיע לחודש פברואר במאזן מצוין ואחוזי הצלחה כמעט חסרי תקדים למאמן בעונתו הראשונה במכבי תל אביב בעידן הנוכחי. שימו לב איך נראו ארבעת החודשים הראשונים של מאמני עונה ראשונה במכבי תל אביב לעומת גיא גודס בתקופה המקבילה (לא כולל אלה שפוטרו בשלב מוקדם). אולי זו העובדה שפיני גרשון מסייע לו, אולי זו העובדה שקיבל קבוצה מן המוכן, עם בסיס טוב מעונה קודמת מה שבטוח: מדובר בסיפור הצלחה.

* מלבד פיני גרשון, כל המאמנים המוזכרים בטבלה הגיעו בתחילת העונה. המאזן לקוח מארבעת החודשים הראשונים שלהם בתפקיד.

** הנתונים מתייחסים ל-20 השנים האחרונות.