פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        עוד ג'וב נוח: הגימיק בהצטרפותו של אלי אוחנה לחיים הפוליטיים

        אלי אוחנה שייכנס לכנסת הבאה הוא הדבר הכי רחוק מאלי אוחנה שחשב להיות שר החינוך בשנות ה-90, אבל עבורו החיבור עם הבית היהודי הוא המשך לפועלו בנבחרת הנוער. הבעיה בסיפור הזה היא הבית היהודי. חמי אוזן על הגימיק הספורטיבי החדש של הבחירות

        עוד ג'וב נוח: הגימיק בהצטרפותו של אלי אוחנה לחיים הפוליטיים
        מתוך קמפיין הבית היהודי

        עריקתו של אלי אוחנה לחיים הפוליטיים אומרת יותר על המפלגה שבחרה בו מסיבותיה המשונות מאשר עליו. כי היום מצביעי ומעריצי הבית היהודי אמורים להבין את מה שריחף באוויר כבר זמן רב: מפלגתם היא לא יותר מגימיק, גימיק זול, נטול עומק או מבט מבריק לעתיד. כמו המחנה הציוני, כולנו, ישראל ביתנו, גם האידאליסטים עם הכיפה הם לא יותר מטוקבקיסטים פשטניים ואכזריים למציאות המורכבת שבה אנחנו חיים. במקרה של תנועת הנוער של בנט, מדובר בהפצת שנאה וחיפוש אובססיבי של פגמים אצל האחר, הוא האחר לא משנה מה יגיד ומה יעשה.

        אז מה לאלי אוחנה ולכל זה? לא הרבה. בעיקר הפה. המפלגות הלא רציניות של ימינו בעיקר תרות גם אחר פה שידברר, יותר נכון יצעק, את האמת שלהן, מבלי להיות מודע לעומק למה שהוא אומר, ולבטח לא יחדור ספק כלשהו בדבריו. ברשימת הדוברים האלה ניתן למצוא את ינון מגל, שרון גל, זוהיר בהלול ועוד רבים וטובים. קודמיהם בגימיקים בבחירות מהעבר, כמו עפר שלח, לא טובים יותר ולא רעים יותר. רק המצב שלנו נהיה יותר גרוע.

        אלי אוחנה ונפתלי בנט סיכמו על הצטרפותו של כדורגלן העבר למפלגה, ינואר 2015 (מערכת וואלה! NEWS , דוברות הבית היהודי)
        (צילום: דוברות הבית היהודי)

        נפתלי בנט חושב ודאי שאלי אוחנה יביא לו שני דברים חשובים: חזות מזרחית ומצביעים מהליכוד. לגבי הראשון, ברור לכולם שהחזות הזו מזויפת וקנויה בכסף זול, אבל את מצביעי הגימיק זה לא ממש מעניין. לגבי האפשרות השנייה ניתן לזהות ניצוץ של גאונות אצל ממציא הגימיק המוצלח ביותר מאז רחבעם זאבי. אוחנה, כמו איילת שקד, מרחיב את בסיס התנועה ומראה שהבית היהודי הוא בית לכולם. הוא הבית האמתי של הימין, של הליכודניקים או מה שזה לא יהיה, העיקר שישלשלו את הפתק הנכון בקלפי.

        מבלי להיכנס לעומק למה מהלך כזה יכול לחולל בבית היהודי, חשוב להבין מה כל זה עושה לאלי אוחנה מודל 2015. אוחנה הכדורגלן הענק שאף להיות בשנות ה-90 שר החינוך או משהו בסגנון מטעם הליכוד. אז מהלך כזה היה נגזרת טבעית של כוחו, של הצלחתו העממית, של היותו בשר מבשרה של תנועת הליכוד האוטנטית. היום אוחנה נכנס לכנסת כקישוט. כסיפור כיסוי של מפלגה שאין לו דבר וחצי דבר איתה. גם במשנת ארץ ישראל השלמה, אוחנה גילה בעבר הלא רחוק פתיחות מחשבתית ופרגמטיות אידיאולוגית. שזה בדיוק ההפך מתנועת הנוער המשיחית, היא הפאשיזם החייכני והבלתי מתפשר של בנט.

        ספק אם חיבור לא רציני שכזה יעשה טוב לאלי אוחנה, אבל ראינו בעבר איך קשקושים כאלה מחזיקים מעמד לאורך זמן כחברי כנסת. כי מה אוחנה החדש, לא זה משנות ה-90, צריך? עבודה קבועה, כמו בנבחרת הנוער - דבר שההתאחדות לכדורגל לא יכולה להציע לו, וגם לא אלי טביב, בעלי בית"ר ירושלים. אז מה עדיף? להתבזות בתור מאמן ולהתחנן לעבודה אצל בעלי קבוצות שלא ימהרו להעסיק אותך כי אתה לא כזה טוב בתפקיד הזה? בכנסת אתה לפחות מתבזה ונכשל וממשיך לקבל משכורת. בתפקידו החדש, אוחנה ירוויח מחדש את דמות מרגיז האליטות השנוי במחלוקת, אותה הוא יודע לגלם כמעט יותר טוב מכל אחד אחר. אלא שפעם עמד מאחורי זה ספורטאי כביר וכדורגלן עצום, סיפור הצלחה אנושי מעורר השראה. והיום? בעיקר פוליטיקאי שמנסה לשרוד.