נירו לוי: "עם כל המיליונים של מכבי חיפה, אנחנו מעליהם בטבלה"

"גיסנו, גיסנו, גיסנו. באים אליי ברחוב, אומרים לי 'גיסנו, תן לנו הלוואה'.. מרגישים קרוב אליי", מספר נירו לוי. "אני עונה להם שאני לא יכול לתת להם הלוואה. אני יכול לתת עצה, אני יכול לתת בראש, אבל הלוואה? זה לא".

כמעט בכל תוכנית קאלט משהו אחד נתפס באמת, וה'גיסנו' של חפר גורי מרמזור בהחלט עונה לדרישות. בכלל, מדובר בדמות קונצנזוס מסדרה קונצנזוס, שכרגיל לדבר טוב בישראל - הסתיים מהר מדי. הפרק האהוב על לוי, אגב, הוא הפרק עם החברה הערבייה-נוצרייה של חפר, כריסטין ("אייווה עאלק יא חפר!"; "איזה כיף זה דו-קיום, אה, כריסטין?").

אז הסדרה שנוצרה ב-2006 הסתיימה אחרי ארבע עונות בלבד, וחבל לכולנו. "למה הפסקנו? את זה אתה צריך לשאול את [יוצר הסדרה] אדיר מילר. הוא וסיבותיו. הרי זה דבר לא קל. מתעייפים, הכתיבה נהיית קשה יותר, אינטנסיבית".

אז מה דעתך?

"גם לדעתי העסק מוצה. ממשיכים הלאה".

הלאה זה מופע הבידור שלו. "זו הצגה", הוא מדגיש. "לא ערב סטנדאפ. הצגה מצחיקה, על החיים שלי, על איך מתחילים עם בחורות וכל מני סיפורים עם התחלה, אמצע וסוף. זה תהליך שהתבשל הרבה זמן אצלי עד שמצאתי את האיש הנכון לכתוב איתו, רוני סיני. היו כבר 10 הופעות, אתמול ברחובות ובשבוע הבא בגבעתיים. תבואו, אני מדבר שם גם על כל עניין הגיסנו הזה".

מכל הפרויקטים שעשית, איזה הכי אהבת?

"עוד לא היה הדבר הזה".

הדמות הסטלנית של חפר גורי, שנראית מציאותית מדי - כאילו קרובה מדי לנירו האמיתי - לא עושה רושם של אחת שמתעניינת בספורט. אבל נירו כן, ועוד איך. אוהד הפועל חיפה, שלא מבסוט מדי ממה שקורה במועדון שלו.

"קטסטרופה", הוא אומר. "אני מתעניין ועוקב, אבל לא הולך למגרשים כבר. אין לי כוח יותר. אני כואב את כאבה של הקבוצה, כואב את הפיצול לשתי קבוצות. זה מכעיס ומחליש".

דעתך על יואב כץ?

"יואב כץ בסדר גמור, אני כל הזמן טוען".

אז מה לא בסדר?

"יש לי בעיה עם זה שהבעלים רחוק ולא מעורב באופן ישיר ואין מנג'ר. כמו במקרה של מכבי תל אביב - אם הבוס רחוק, יש פה מישהו שאחראי על הכול. זו תקופה אחרת, ניהול אחר, והכול חייב להשתנות. לא מספיק רק כסף ויציבות. צריך לעבור לשלב הבא, וזה לא קורה. ואז הגיע הפיצול וחוסר הסבלנות של הקהל. והיתה בחירת זרים לא טובה והמעבר למגרש גדול גם החליש - אצטדיון של 30 אלף כיסאות ובמקרה הטוב יש 2,000 אוהדים; עדיף היה לשחק בעכו. כל הסיבות התחברו ביחד, כמו תשבץ".

ראובן עטר התחיל רע, ובשבועות האחרונים המצב משתפר.

"אני אמרתי עוד מפתיחת העונה שראובן מאמן טוב, וצריך לתת לו זמן. בחירת הזרים היתה לא טובה, הוא מודה בזה. שחקן החיזוק הראשי היה אלכוהוליסט ולא יציב, וכו' וכו'. אבל עטר קיבל גב מהבעלים, והנה, הקבוצה התייצבה. עם כל המיליונים של מכבי חיפה, אנחנו מעליהם. וכל עוד אנחנו מעליהם…".

כמה אתה שמח לראות את מכבי חיפה במצבה?

"אין שמחה לאיד אצלי. אני פשוט מעדיף לראות אותנו גבוה מהם בטבלה. להיות מעליהם, לזכות באליפות. אבל זה חזון העצמות היבשות".

אין סיכוי לעוד חגיגה בקרוב, הא?

"לא יודע. כרגע זה נראה רחוק מאוד".


אורח: נירו לוי.
עונג שבת. מתחילים.

לעמוד הפייסבוק של יוסיפון

למעקב בטוויטר

orenjos@walla.co.il

1. שקרית שמונה ממש אוהבת את סמי עופר.

2. שמיכאל אוחנה מלא בקלאץ'.

3. שעדן בן בסט צריך להתחנן בשביל הגולים שלו.

4. שמסתמן שמרקו בלבול לא ייאמן את מכבי חיפה בעונה הבאה.

5. שחיים סילבס.

ארבע שנים וחצי.

ארבע שנים וחצי שמכבי תל אביב לא ניצחה באשדוד. חמישה משחקי ליגה וגביע, ונאדה. ג'ורדי קרויף לא טעם ניצחון שם. עם אוסקר גרסיה זה נגמר בהפסד 1:0 של יאיא פטי, עם פאולו סוזה היו שני מפגשים - 0:0 בליגה והפסד 2:1 בהארכה, בגביע, בהרכב שלישי. וכן, צריך לחזור עד אוקטובר 2009 כדי לדבר על הניצחון הצהוב האחרון בי"א. 1:2 של חאריס מדוניאנין ואלירן עטר - כיום האחד בחטאפה והשני ביענקל'ה. רק שריד מכביסטי אחד פתח בהרכב דאז - יואב זיו. גל אלברמן עלה מהספסל.

"אין לי יותר מדי מה להגיד על מכבי תל אביב", אומר נירו, שמקווה שהרצף יימשך: "אף פעם לא אהבתי את הקבוצה הזו".

בא בטוב: מחאת האוהדים. נכון לכתיבת שורות אלו, רק 530 כרטיסים נרכשו על ידי אוהדי מכבי תל אביב במכירה מוקדמת. הארגונים הצהובים מחרימים את המשחק ויערכו צפייה משותפת בבית דני שבתל אביב, בגלל שג'קי בן זקן דורש יותר מדי כסף. כמה? 80 באצטדיון, 93 אחרי עמלות, אבל זה לא ממש משנה. החורבה שבה בוחר בן זקן לארח את משחקי קבוצתו לא ראויה ליותר מ-30 שקל לראש, ומצדי שהיריבה תהיה צ'לסי או הארלם גלובטרוטרס. יהיה מעניין לראות האם המחאה תחזיק מעמד, וכמה צהובים יאכלסו את היציעים האומללים באשדוד. דן מימרון, מקים הארגון 'כרטיס לכל כיס': "מתחילת המחאה, המטרה העיקרית שלנו הייתה מחיר אחיד של 50 שקלים. אנחנו שמחים שהמודעות גוברת ואת התוצאות רואים בשטח. קהל אוהדי הכדורגל מרגיש היום חזק יותר. נמשיך לאפשר לכולם כרטיס לכל כיס".

בא ברע: ערן זהבי וטל בן חיים מחזיקים בארבעה כרטיסים צהובים. אזהרה מלירן וקסברגר בשבת תמנע מהם להשתתף בדרבי הביתי, שייערך במחזור ה-20. עד עכשיו, זהבי ניצח בכל הדרבים בהם פתח. בפעם היחידה בה עלה כמחליף בדקה ה-46 בעונה שעברה, הפועל כבר הוליכה 0:3. יהיה מעניין לראות כיצד ינהג פאקו אייסטרן בשני הכוכבים שלו.

באמת שנגמרו המילים הרעות על מכבי חיפה. נאמר כבר הכול, פעמיים. נירו, לפחות, חושב שדי, חלאס, הבכי ייעצר סוף סוף. "הם ינצחו את אלישע", הוא אומר, "למרות שאני ממש לא רוצה שזה יקרה".

השבוע היה בסימן עוד מסע רכש. אלירן עטר ומדו כבר בכיס, איתי שכטר תלוי בנאנט וגם בלם בדרך, כך אומרים. "אני רואה את הטירוף של יעקב שחר", נירו אומר, "יש פה מקרה יוצא דופן - מגרש כדורגל מלא מפה לפה ב-30 אלף איש, 20 אלף מנויים, חתיכת חבילה של כסף. שחר מרגיש שהוא חייב לבדר את האוהדים שלו, הוא מפחד שמה שקורה העונה, התמיכה הזו, לא תחזור בעונה הבאה אם העונה הזו תהיה כישלון. הוא מנסה לתקן, מנסה לשנות את זה בכל כוחו. עטר? שכטר? זה עוד הימור ענק שלו. 'מה שיהיה יהיה'. אף אחד מהם הרי לא יציל את המולדת. במקרה הטוב, הוא בונה את העונה הבאה".

בא בטוב: שלומי ארבייטמן. כי הוא כל כך אוהב לכבוש נגד אקסיות.

בא ברע: מאור מליקסון. כדי לצאת סוף סוף מהקטיגוריה הזו, הוא יהיה חייב לתת משחק טוב. 13 משחקי ליגה, וכלום. פשוט כלום, מהבחור שחזר מאירופה כדי להיות האקס פקטור, המסמר האחרון בדרך לצלחת בארון. בינתיים הוא אפילו לא נעץ. אולי בסמי עופר? אולי.

במקרה, או שלא במקרה, זה מה שהופיע על המסך בסוף השבוע האחרון (כן, אי אפשר שלא לחרוש על "סופרנוס" שוב ושוב).

הפסיכיאטרית: אנחנו צריכים לדבר על התנהגותך האחרונה. על ההתפרצות.

טוני: לדבר על זה? עכשיו? לא קיבלת את הפרחים?

הפסיכיארית: התנהגותך היתה לא מקובלת. אתה לא יכול להתפרץ ככה ולצפות שאסלח לך רק בגלל זר פרחים.

טוני: אני מצטער, בסדר?

הפסיכיאטרית: זה יפה שאתה מצטער, אבל לא, זה לא בסדר. זה גם קרה בעבר.

טוני: אני יודע, אני יודע.

הפסיכיאטרית: זה בסדר שאתה כועס, וזה טוב לדבר על הכעסים שלך, אבל כשזה מתבטא באופן פיזי, זה לא מקובל.

אבל אריאל הרוש זה לא דוקטור ג'ניפר מלפי. הוא, כנראה, טיפוס הרבה יותר סלחן. וכך, אחרי שהותקף השבוע לפני משחק, הוא הסכים לסלוח לפרחח שיום למחרת התייצב עם פרחים. החלטה רעה מאוד של הרוש, ולא משנה מי שידל אותו לבחור בה. על מה שעשה האוהד לא צריכה להיות מחילה. סולחה מרגשת? דיאלוג? מדוע? הוא בסך הכול אוהד. היחס לאוהדים סוררים טוב מדי, וכל עוד שחקני כדורגל ימשיכו להתנהג בסלחנות נפשעת, זה לא יפסיק.

הנה, השבוע גם שמענו שבאימון עכו הבלם אדי גוטליב התעמת עם אוהד, ושהעסק התחיל בפייסבוק. כן, עד כדי כך מטומטם מה שקורה כאן. "מה שקורה בכדורגל זה מה שקורה בחברה", נירו אומר. "אנחנו נהיים אלימים יותר, מאבדים את הרסן ואת חוש ההומור, את הקלילות. ספורט זה ספורט, ולא מלחמת עולם. חבל מאוד".

לאוהדים שתוקפים אין מחילה, וטוב יעשו במכבי נתניה אם יגרסו את זר הפרחים שקיבל השוער שלהם מהאוהד, וירחיקו את התוקף לכמה שנים טובות ממשחקיהם. נמאס מפרחים בכדורגל.

בא בטוב: רוני לוי. אחרי שהרשים בבכורה בסכנין, לוי מגיע למפגש מול האקסית. המאבק מול קורצקי צפוי להיות טקטי מדי מכדי ליהנות ממנו, אבל אם יצליח לחבר וי גם מול בית"ר, מעמדו של לוי יהיה בשמיים. והרי בנתניה הנוכחית אין ממש עתיד, ולכן חצי השנה הזו של לוי היא חצי שנה של שדרוג רזומה בדרך ליעד טוב יותר.

בא ברע: אריאל הרוש. כן, שוב הוא, הפעם בגזרה המקצועית. כי אנחנו בשבת, ועדיין לא נראה שהוא יוכל לשחק. זו עוד תסבוכת בשרשרת תסבוכות של הרוש, והפעם מול אלי טביב - עקשן יותר מכל אוהד סורר.

הפועל תל אביב VS הפועל פתח תקוה (שבת, 17:00, בלומפילד)

הבטן: 1:1.

הבטן של נירו: 1:1. "שתי קבוצות מפורקות. אייל ברקוביץ' היה שחקן גדול, אבל בינתיים הוא רק פה גדול".

בא בטוב: דודו ביטון/שחר הירש. ביטון, שלא ברור איך נחת דווקא בחודורוב, אמור להסתדר עם הליגה הישראלית, והירש הצעיר אמור להסתדר עם ההגנה של הפועל תל אביב.

בא ברע: אסי דומב. נראה שבכל העולם יש רק אדם/חבר אחד שחפץ ביקרו. זה לא יחזיק מעמד. בשבועות האחרונים אנחנו לומדים עד כמה מה שצפוי כל כך, קורה. וכמו שאיל ברקוביץ' היה חסר סיכוי, דומב עוד יותר. מינוי שנולד בחטא על חטא על חטא, ושסופו היה ידוע מראש עוד הרבה לפני שהתחיל.

הפועל עכו VS הפועל רעננה (שבת, 18:00, טוטו-עכו)

הבטן: 1:2 לרעננה.

הבטן של נירו: 0:2 לרעננה.

בא בטוב: חיים סילבס. עם 9 מ-9 אחרי שפוטר-הוחזר, מאמן רעננה לוהט. "זה מראה עד כמה מושפעים פה מברווזים בתקשורת", אומר נירו. "עושים שטויות בגלל שאיזה פרשן אמר משהו לא נכון, ואז שואלים 'למה מיהרנו?'".

בא ברע: יובל אבידור. 17 הופעות, 0 שערים. אין מה להוסיף.

מכבי פתח תקוה VS הפועל חיפה (שבת, 18:30, המושבה)

מנהרת הזמן: 31 במרץ, 2012. מכבי פתח תקוה - הפועל חיפה 1:2

המלאבסים ניצחו, אבל כולם זוכרים רק את הפיניש המצחין. את המכות, את ההשעיות, את הורדת הנקודות. "זה היה יום נוראי", נזכר נירו. "אחד מהשיאים השפלים של הכדורגל הישראלי. זה השפיע עליי מאוד. כל ההתנהלות של מכבי פתח תקוה לא היתה טובה. המשחק ההוא הזכיר לי את מה שקרה עם משחק השרוכים. והנה, לאחר מכן בית שאן נעלמה מהמפה. מה שצריך לקרות, קורה. גם מכבי פתח תקוה נענשה על התנהגותה. גם עלי חטיב די נעלם מאז. תמיד יש צדק, גם אם לא תמיד שמים לב לכך".

הבטן: 0:2 למכבי פתח תקוה.

הבטן של נירו: 1:2 לנו.

בא בטוב: עוז פרץ. אחלה צ'אנס לעוד עקיצה.

בא ברע: פז'מיסל קובארז'. השוער של הפועל חיפה, כמו יתר הזרים שנרכשו בתחילת העונה, לא מצדיק עד-כה את אפודת ההרכב.

עירוני קרית שמונה VS בני סכנין (ראשון, 20:55, קרית שמונה)

הבטן: 1:2 לקרית שמונה

הבטן של נירו: 1:3 לסכנין.

בא בטוב: רוג'רס קולה. צפוי לכבוש גם במחזור הזה.

בא ברע: אברהם פאס מבוקש על ידי בלבול? ראשית, שיתרכז בלחזור לעצמו. צמד מנתניה ושלישייה מאשדוד - בבית - לא מסייעים לרזומה.

לעמוד הפייסבוק של אורן יוסיפוביץ

למעקב בטוויטר

orenjos@walla.co.il