העלבון הכי גדול עבור איל ברקוביץ' הוא שהתפטרותו לא הפתיעה אף אחד, בוודאי שלא את כותב שורות אלה. זו לא רעידת אדמה. אם כבר, העובדה שסחב עד ינואר היא השוק. לברקוביץ' לא היה סיכוי להצליח בהפועל תל אביב - בגלל המועדון ובגלל אופיו שלו עצמו - וההחלטה להגיע לחודורוב היתה החלטה שגויה שלו, בערך כמו יתר ההחלטות שקיבל מאז.
איל ברקוביץ' התפטר מהפועל תל אביב: "הוא כשל ויצר כאוס"
חשיפה: הסעיף שהפועל תל אביב טוענת שאיל ברקוביץ' הפר
המופע במסע"ת, הפה הגדול, הלכלוכים והסכסוכים, ההחלטות התמוהות. להתראות ברקוביץ', היה מעניין
הכול החל באותה מסיבת עיתונאים ב-29 במאי. כבר אז היה ברור לי שלא יצליח. אז הצהיר שלא ידבר שנה עם התקשורת, ומאז דיבר יותר מבימיו כפרשן. ברקוביץ' תמיד היה מעניין ותמיד יהיה מעניין. הפה שלו מפגיז, והוא לעד יהיה מהיר יותר מהמוח. הוא גן עדן של רייטינג, קצת פחות לתפקיד שאותו ניסה למלא.
כי "מנהל מקצועי", או מה שכללו הגדרות התפקיד שלו נכון לינואר 2015, זה ג'וב שדורש תכונות מסוימות. לברקוביץ' אין את השקט כדי לקיים את אותן דרישות, בטח שבמועדון מתוסבך כזה, שבנוי כל כך עקום עד שכמעט בלתי אפשרי למצוא את האיש שיצליח בו.
דבר אחד היה ברור לי - האיש הנכון הוא לא ברקוביץ'. כשהיה צריך לייצר שלווה, הוא ייצר כותרות. בזמן שמנהל מקצועי אחר מתראיין פעמיים בשנה, הוא התנהג כאילו זה השואו שלו. הוא קיבל כסף מהפועל תל אביב, אבל אתר הבית נשאר ביתו, והתקשורת אכסנייתו. אמירותיו שמו את הפועל תל אביב בצל. לצערו של ברקו, או לשמחתו - הזרקור זרח עליו.
אחרי אירועי הדרבי, קרויף שם את מכבי תל אביב שלו גבוה. גבוה אפילו מהאמת. וברקוביץ'? הוא רצה לסגור את הליגה ודרש להעניש את קבוצתו. זה ברקו - האמת הפנימית מעל האינטרסים. וכשמאחוריך עומד מועדון שלם, זה לא עובר.
ברקוביץ' מתרברב בקיצוץ התקציב, אך לא לשם כך בא. הוא בא כדי לסחוף וכדי לבנות, ובזה כשל ב-100 אחוז. הוא הביא להפועל צי מושאלים שלא הצליחו ושגם אם כן היו מצליחים, היו בחודורוב רק למען השפשוף. אף רכש לא סיפק את הסחורה, ואף שחקן לא התקדם תחתיו.
הוא בעיקר המשיך להיות אותו אדם חסר פאסון. עם הצהרות על מקום שני וניצחונות בכל הדרבים (לא קרה), על תמיכה בלתי פוסקת במאמן (לא קרה), על שתיקה תקשורתית (לא קרה), על אי התערבות מקצועית (לא קרה), על כדורגל התקפי (לא קרה - הפועל במקום ה-11 בליגה בכיבושים) ומה לא. למעשה, קשה לחשוב על הבטחה אחת שבה עמד בכהונתו הקצרה והצפויה.
וכשראה שהסוף קרב, העסק הפך לצפוי. הודעת טקסט נמוכה, בוטה וחסרת סטייל, שהגיעה לתקשורת באותה מהירות שבה פועל פיו. הודעה זו לוותה בהודעה רשמית של הפועל, שהתיימרה שלא לרדת לאותו שפל אך שוב הוכיחה עד כמה החיבור בין הצדדים היה בעייתי. אוטוטו תגענה עוד התבטאויות של ברקו כנגד הפועל תל אביב. ברקוביץ' לא יטעה ברוב דבריו, סביר להניח. לכל האשמה שלו כנגד המועדון החולה והאומלל יהיה אפשר למצוא בסיס. אבל כמו במקרה קורצקי, שקפץ ראש לתוך הבריכה של טביב, גם ברקוביץ' לא יכול להסתתר מאחורי טענות. הוא זה שבחר להגיע לקן הצרעות המבורדק הזה, והוא זה שכשל בתפקידו. כצפוי.
הוא עוזב מבלי שהשאיר רושם אחד חיובי, ובעיקר, מבלי שהשאיר שורה אחת מסקרנת בקורות החיים שלו כמנהל מקצועי. אחרי שעזב בבום את מכבי נתניה, אמר באותה מסיבת עיתונאים, 200 קבוצות הציעו לו להגיע. מעניין כמה מתוך ה-200 עדיין חושקות בכישוריו. מעניין האם יהיה המאמן הבא של הנבחרת. מעניין איזו קבוצה באנגליה קוראת בשקיקה אודות מעלליו.
אין מה לדאוג לברקוביץ'. כמו שהיתה הפועל תל אביב, אולי כן יבוא המועדון שישים את הז'יטונים על הפה הגדול. ואם לא יהיה כזה, תמיד יוכל לחזור לחיק המיקרופון, אל מול המסך. בקיצור - לעשות את מה שעשה בחצי השנה האחרונה.