משונה לומר זאת אחרי משחק בו הקבוצה הביתית קולעת 70 נקודות ב 36% מהשדה, אבל מכבי תל אביב שיחקה כדורסל מרשים וטוב אמש מול ברצלונה. סביר להניח שהצוות המקצועי של הצהובים שבר את הראש במהלך השבוע כדי למצוא פתרון לבעיה מובנית אחת בהתמודדות מול הקטלונים: מכבי מוליכה את היורוליג במספר הזריקות לשלוש נקודות של יריבותיה.
כלומר, הקבוצות שמשחקות נגד מכבי זורקות הכי הרבה שלשות ביורוליג. מהצד השני, הגיעה לה יריבה שקולעת כמעט 40% בממוצע לשלוש (וקולעת במשחקי חוץ אפילו טוב יותר מאשר בבית). ועוד אחרי הצגות של 12-20 לשלוש מול פנאתינייקוס ו- 20:34 מטורף לשלוש מול מלאגה. השילוב התאורטי בין קבוצה שמפתה את הצד השני להטיל ובין קטלונים שעושים זאת בהצלחה שיטתית עלול היה להסתיים בבכי, אילולא הכינו התאמות טקטיות מתאימות. ואלו אכן הוכנו.
ההגנה של אלופת היורוליג עשתה בדיוק מה שהיא עושה תמיד, רק הפוך. במקום לפתות את היריבה להשליך, היא גרמה לה לשחק בתוך קשת שלוש הנקודות. זינוקים, יציאות אגרסיביות וחילופים הגנתיים על חסימות בכלל ופיק אנד רולים בפרט נתנו לאורחים את התחושה שאפשר לייצר נקודות קלות באזור הצבע. כך יצא שברבע הראשון זרקה הקבוצה של פסקואל רק שלשה אחת ובעיקר החטיאה זריקות לשתיים. כמה החטיאה? ברצלונה קולעת בממוצע מעט מעל 50% ל-2 נקודות. את הרבע הראשון היא סיימה עם 5:18.
מעניין יותר לראות את המספרים של הגבוהים: טומיץ'+לאמפה+דולמן קלעו ברבע הראשון, ביחד, 3-12 מהשדה. למרות מיסמאצ'ים על הנייר מול גארדים של מכבי. למרות שהם הניעו את הכדור בכלל לא רע. למרות שחלק לא קטן מהזריקות הגיע ממצבים לא רעים בכלל. ככל שהמשחק התקדם השתנתה מעט המגמה ובסופו של יום הצליחה ברצלונה, אם אפשר לקרוא לזה כך, לעמוד במכסת הזריקות שלה מבחוץ (אבל לקלוע רק 5 שלשות בלמטה מ-21%) וליישר במעט את האחוזים בפנים. אבל אם צריך לשים את האצבע על נקודה אחת שהביאה אמש את הניצחון החשוב והיפה למכבי תל אביב, היא תהיה אחוזי הקליעה של היריבה.
ואם רוצים לשים את האצבע על נקודה חשובה נוספת, היא נוגעת לשיתוק המוחלט של מרסליניו הוארטס, בעל הבית של ברסה. דיברנו על כך במשחק מקדים ונזכיר זאת שוב. זוהי עונתו הטובה ביותר של הפליימייקר הברזילאי ביורוליג. בנקודות, באסיסטים ובמיוחד באחוזים ל-3. 51.3% עונתי ו 9-12 בשני המשחקים האחרונים. אתמול דאגו מרקז היינס ובמיוחד יוגב אוחיון עם גיבוי של קו קדמי הגנתי אקטיבי (כולל התנפלויות בפיק אנד רול מביג סופו), לפרק את הוארטס לחתיכות. לא רק שהוא לא קלע אף שלשה, אלא שהוא בקושי הצליח להרים 2 מסכנות בלמעלה מ-25 דקות משחק. על עבודה קשה ומוצלחת אמורים לקבל פרס. והפרס אתמול הגיע בדמות הספסול של הוארטס בדקות האחרות לטובת סטורנסקי.
דיברנו עד עכשיו רק על הגנה, אבל גודס יכול להיות גאה בלא מעט פרמטרים התקפיים של הקבוצה שלו. למשל היכולת להפעיל את ג'רמי פארגו וביג סופו שניים שראויים להיקרא שחקני מטרה. יפה וחכם היה לראות איך מכבי מאפשרת לפרנצ'ייז פלייר פארגו לקחת את השומר שלו לטבעת פוזשן אחר פוזשן, ולמצות את המהלך הזה עד תום. יהיו חשובים ומכובדים שיעקמו את האף נוכח ההתקפות בהן פארגו מרים לעצמו קרן ורץ לנגוח, אבל בעינינו זה מעיד בעיקר על הבנת המשחק. ובחלק לא מבוטל מהדקות בהן מכבי הייתה צריכה להבקיע, היא הלכה למי שיודע להבקיע. והוא הבקיע. [מצד שני, צריך לומר שחלק מהריכוז הזה נשבר בדקות האחרונות, כשפתאום ראינו (ביציאה מפסק זמן!!) בידוד מיותר של בריאן רנדל על לאמפה או עוד איבוד כדור מיותר של יוגב אוחיון בזמן קריטי במשחק, בפעם המי יודע כמה. ושלא יהיו אי הבנות אוחיון היה טוב מאוד אתמול בשני צידי המגרש, אבל כנראה שבדקות אחרונות של משחק צריך לבחור עבור הקפטן מבין שתי אפשרויות: או שינוח על הספסל, או שיעשה, כמילותיו של האח אורי האוזמן, את האלמנט על שם הלפרין].
שחורציאניטיס, למרות הנסיון של פסקוואל להפריע לו עם הציוות של טיבור פלייס, סיפק למכבי משחק שני מצוין בק טו בק. כמעט 20 דקות על המגרש וכמעט דאבל דאבל, אבל בעיקר אקטיביות שמול יריבות אחרות תאפשר לצהובים להעניש, במיוחד כשתוכל להקיף את היווני הגדול בארבעה שחקנים שיכולים לקלוע מבחוץ. אחד כזה הוא דווין סמית' שנתן אתמול עוד משחק יוצא מן הכלל. בריאן רנדל, לעומת זאת, לא מתאים לנישה הזאת. אבל כשהוא תורם בכל קטגוריה אפשרית, לרבות החיסול הממוקד שביצע לעמדה מספר 4 של ברצלונה, אפשר לסלוח.
בקרב בין המאמנים אמש נראה שדווקא גיא גודס הטירון יצא עם ידו על העליונה. על תכנית המשחק דיברנו בפתיחה, אבל גם בכל הנוגע לניהול החילופים נראה שהיתרון נשאר בבית. על הטעות בתחילת הרבע הרביעי (כשלינהארט ולנדסברג שיחקו יחדיו) ידעה מכבי להגיב מהר יחסית. ממשחק ההתקפה הנוראי של מרקז היינס ידע הספסל הצהוב להעלים עין כדי לאפשר לו להמשיך ולהפעיל לחץ הגנתי על הקו האחורי של היריבה. הדקות של הפורוורדים סמית' ורנדל תוזמנו באופן שהשאיר אותם חיים כשהיה חשוב ואפילו סכמת החילופים בין ביג סופו לבין טיוס הצליחה יפה מאוד. ודווקא נדמה שפסקוואל, אחד המאמנים המוערכים והטובים ביותר שיש ליבשת להציע, היה שמח להתחיל מחדש את המשחק של אתמול ולשנות בדיעבד כמה מהחלטותיו.
למשל ההחלטה לבזבז כמעט 22 דקות משחק על ג'קסון הצרפתי, שהתרומה ההתקפית וההגנתית שלו הייתה קלושה (וזה בלט במיוחד במצב 58-56, כשש דקות לסוף, כשמצד אחד החטיא שלשה קלע לאחר מסירה של סטורנסקי ומיד לאחר מכן איבד שוב את פארגו ואפשר לו סל ועבירה) במיוחד מאחר שכל דקה שלו על הפרקט הותירה את הזוניה המצוין על הספסל. למשל ההחלטה ללכת למהלך האחרון עם לאמפה הפולני במקום עם טומיץ' שנתן ביד אליהו את משחקו הטוב ביותר העונה ביורוליג. יכול להיות שלפסקוואל יש משהו נגד קרואטים?
בכל מקרה, השורה התחתונה היא שמכבי ניצחה, לראשונה העונה, קבוצה טובה ממנה. על הדרך, היא המשיכה להפגין יכולת למצוא את הדרך לנצח משחקים צמודים. החמאנו כאן לצוות המקצועי ולשחקנים. עכשיו תפקידם של מקבלי ההחלטות בצהוב לעשות את תפקידם. מכבי צריכה עוד גארד איכותי כדי להגיע למקומות עליהם היא חולמת. החתמה אחת נכונה וזה בהחלט אפשרי.
