בשבוע שעבר הפכה סיאטל לאלופה המכהנת הראשונה שניצחה משחק פלייאוף בשנה שלאחר הזכייה מאז עשתה זאת ניו אינגלנד בינואר 2006. כן, זו לא טעות. עכשיו, אחרי שהמשוכה המנטלית הזו נמצאת מאחורי הסיהוקס, שלא פיגרו לרגע, ברחו ברבע האחרון וניצחו די בקלות את קרוליינה החדשה, הם יכולים להתפנות למשימה הבאה: העפלה שנייה ברציפות לסופרבול.
מי שתעמוד בדרכה של סיאטל היא גרין ביי. הפאקרס הצליחו להסדר למרות הפציעה ממנה סובל ארון רוג'רס. הם חזרו מפיגור של שמונה נקודות בבית מול דאלאס, לשים 13 נקודות ברציפות ולחזור לגמר החטיבה לראשונה מאז עונת האליפות ב-2010/11. במשחק פתיחת העונה הגיעו האורזים לסנצ'ורי לינק וחטפו 36:16 חד צדדי מהאלופה ועכשיו הם מוכנים לנקום, כאשר השאלה הגדולה כמובן תלויה במצבו הבריאותי של הקוורטרבק שלהם (א', 22:05, FOX, METV).
סטטיסטיקות:
מאזן המפגשים בין הקבוצות: 7:10 לגרין ביי (כולל 0:2 בפלייאוף לפאקרס)
מאזן הנקודות בין הקבוצות: 371:455 לגרין ביי (כולל 47:75 בפלייאוף לפאקרס)
מאזן המשחקים בין הקבוצות בסיאטל: 2:4 לסיהוקס
מאזן הפלייאוף של הסיהוקס: 12:13
מאזן הפלייאוף של הפאקרס: 19:31
מה הסיהוקס צריכים לעשות?
1) לנצל עד תום את הביתיות
זה נשמע קצת קלישאתי, אבל כמו הפטריוטס, גם סיאטל עבדה כל העונה וחזרה ממצב של "בדרך לאי העפלה לפלייאוף" למצב של "יתרון ביתיות כל הדרך" בדיוק בשביל המשחק הזה, בדיוק בשביל שהיא תוכל לארח את הקבוצה שיכולה כנראה לאיים עליה יותר מכל יריבה אחרת מה-NFC. הסיהוקס בקושי מפסידים בבית. העונה זה קרה להם רק מול דאלאס, בשנה שעברה זה לא קרה להם בכלל. הרעש והטירוף של הקהל, "השחקן ה-12", עוזר להם לגרד ניצחונות גם במשחקים צמודים כמו שקרה העונה מול דנבר, אוקלנד וסן פרנסיסקו. הטיסה האחרונה של סיאטל הייתה לאריזונה ב-21 בדצמבר, לפני כמעט חודש. מאז, הסיהוקס ישנים בבית ומתכוננים בבית, הכי נוח שיכול להיות. לפני שנתיים וקצת, כשהם עוד היו קבוצה בינונית, הביתיות אפילו סידרה להם ניצחון ב"פייל מרי" הבלתי נשכח מול הפאקרס.
אבל זה לא רק מאזן הבית. זה גם מאזן החוץ, של הפאקרס. גרין ביי הייתה קבוצת חוץ רעה השנה. היא חטפה בסיאטל, בדטרויט ובניו אורלינס ושמטה משחק קריטי בבפאלו לפני חודש. היא גירדה ניצחונות במינסוטה ובעיקר במיאמי באותו דרייב מופתי של רוג'רס. אם כמה כדורים היו סוטים ממסלולם, הפאקרס היו מסיימים את העונה עם שני ניצחונות חוץ בלבד. לפני כל ניתוח מספרי או מאצ'-אפי, היתרון של סיאטל מתחיל בביתיות.
2) לבדוק כמה שיותר מהר מה המצב של רוג'רס
היתרון הבא הוא כבר במאצ'-אפ. ראסל ווילסון לא רע, אבל הוא לא ארון רוג'רס. אלא שארון רוג'רס פצוע, כבר הרבה זמן. כל כך פצוע שבשבוע שעבר מול הקאובויס הוא יצא מהפוקט רק ארבע פעמים, אבל זה הספיק לו כדי להשלים שלוש מסירות, שתיים מהן לטאצ'דאון. קו ההתקפה של גרין ביי שמר על רוג'רס הפצוע היטב, המאמנים הציבו אותו רק בשוט-גאן או בפיסטול כדי להקהל עליו והקאובויס, למרות ניסיונות הלחץ, הצליחו להגיע אליו רק פעמיים לכל אורך המחצית השנייה. אלא שלסיאטל יש יותר חוכמה הגנתית ויותר כלים מאשר לדאלאס. סיאטל חייבת, בכל מחיר ויפה שעה אחת קודם, לבדוק מה מצב השוק של מספר 12 וכמה הוא מסוגל לברוח החוצה מהפוקט ולמסור, כמו שהוא אוהב. תיקול קשוח אחד יכול להוציא את רוג'רס לגמרי מהעניינים ולהכניס בו פחד, שישתק אותו ואת ההתקפה כולה.
מה הפאקרס צריכים לעשות?
1) לתת לאדי לייסי לנצח
ריצת 0:17 בתשע הדקות הראשונות של הרבע האחרון סידרה לסיהוקס ניצחון מול הפנת'רס, אבל עד לאותו רגע, הפער עמד על ארבע נקודות בלבד. אם הפאקרס יגיעו למצב דומה, הלחץ יכול להכריע את האלופה. איך הם יגיעו למצב דומה? בתור התחלה, כדאי להם לעשות את מה שקרוליינה עשתה, רק קצת יותר טוב ועם קצת יותר התמדה. קרוליינה הריצה ברבע השני, הטוב שלה במשחק, 24 מהלכים לעומת חמישה בלבד של סיאטל. היא מנעה מהאלופה את הכדור והדרך לעשות זאת היא משחק ריצה טוב.
כאמור, רוג'רס לא ממש בריא ולכן הפוקוס עובר לאדי לייסי. הפנת'רס קיבלו 70 יארד מג'ונתן סטיוארט ובסך הכול, 132 יארד על הקרקע. זה לא רע, אבל לא מספיק. לייסי פתח בצורה אדירה את המשחק מול דאלאס וארבעה מהלכים מהירים שלו ל-45 יארד סידרו לגרין ביי יתרון מהיר. אחר כך, הפאקרס נקלעו לפיגור ומשחק הריצה נזנח. אסור להם לעשות את זה הפעם. אם לייסי יוכל לקבל את הכדור 30 פעם ולהוציא 120-130 יארד, לגרין ביי תהיה יותר שליטה בכדור ויותר צ'אנס לנצח. הגנת המסירה של סיאטל סיימה עם הכי פחות יארדים נגדה ב-NFL. הגנת הריצה "רק" במקום השלישי. עדיף לנסות את המזל מולה.
2) לנצח ב"מהלכים הגדולים"
ואם כבר כמויות יארדים: הדבר היחיד בערך בו סיאטל נמצאת בתחתית הליגה הוא יארדים במסירה. ראסל ווילסון הוא כאמור לא רוג'רס, גם לא בריידי ולא מאנינג. הוא לא ימסור 40 כדורים מדויקים בטווח בינוני, אבל הוא יכול להפציץ למרחק. גם מרשואן לינץ' אוהב מהלכים גדולים וכך גם ההגנה. מול הפנת'רס, ג'רמיין קרס תפס לטאצ'דאון של 63 יארד וקאם צ'נסלור חיסל את המשחק עם פיק סיקס של 90 יארד. הדברים הללו משנים מומנטום לחלוטין ולגרין ביי כדאי להיזהר.
שתי הקבוצות סיימו ראשונות בליגה העונה ב"מהלכים גדולים", ריצות של יותר מעשרה יארד או מסירות של יותר מ-25. לסיאטל היו 110 כאלה, 83 מהן על הקרקע. היא חטפה רק 44 כאלה (הכי מעט יחד עם דטרויט) נגדה ומאזן הפלוס מינוס שלה בקטגוריה הזו הוא הטוב בליגה בפער ענק. לפאקרס היו 101 כאלה ובאופן צפוי, אצלם הרוב הגיע במסירה (67). מצד שני, הם גם חטפו די הרבה כאלה, 78. היתרון של גרין ביי בתחום הזה הוא כמובן רוג'רס, אבל אם השחקנים סביבו יצליחו לייצר כמה מהלכים גדולים, הם ישתיקו את הקהל המקומי.
ההימור:
זה נראה כמו יותר מדי עבור גרין ביי, בטח כשרוג'רס פצוע. סיאטל תיתקל, לראשונה מאז המשחק אותו הפסידו בבית לטוני רומו ב-12 באוקטובר. זה יגרום למספרים הנדירים של ההגנה לרדת קצת, אבל הסיהוקס יקחו את זה. בעשר הפרש.