בווידאו: ההצגה של מוחמד גדיר מול הפועל עכו
בוקר המשחק בין בית"ר ירושלים לבני סכנין לפני כחודש. בעוד שמרבית שחקני הקבוצות עוד עקבו באתרי האינטרנט השונים אחר הכתבות סביב נפיצות המשחק, וההנהלות עסקו בסידורים האחרונים כדי להבטיח שהמשחק יעבור בשלום, מוחמד גדיר הרגיש שפרץ האדרנלין שיש לו בגוף חייב לצאת החוצה. אחרי בירור קצר הוא הבין שמכון הכושר הקבוע אליו הוא הולך סגור בימי ראשון, אך זה לא עצר אותו. החלוץ נעל את נעלי הספורט והחל לרוץ בשדות הצמודים למקום מגוריו ביר אל מכסור. גדיר ערך שעה של ריצה קלילה, כזו שגרמה לאדרנלין להתפרץ מעט ולשרירים להשתחרר. "באירופה הרבה מועדונים עושים אימון שחרור ביום המשחק ", מסביר גדיר את הנוהל. "אני עושה שחרור לפני כל משחק ולא רק לפני בית"ר. זה עוזר לי מאוד".
כמה שעות מאוחר יותר, אחרי שגדיר נח כמו שצריך והספיק לאכול ארוחה עשירה בפחמימות הוא הגיע לאצטדיון דוחא ועל כר הדשא ניכר היה שההכנה המנטלית והפיזית עזרה לו. מספר 10 היה כמעט בכל מקום במגרש, הטריד את הגנת בית"ר פעם אחר פעם ולמרות שלא כבש את השער היחיד במשחק, היה אחד המשפיעים על הניצחון הכי חשוב לאוהדי סכנין. כנראה הכי חשוב למגזר הערבי בעולם הספורט.
בכלל, נדמה שמשהו בגדיר השתנה בשנים האחרונות. מי שכונה ילד פרא במכבי חיפה וכבר היו כאלה שהספידו אותו, גורם פעם אחר פעם למבקרים לאכול את הכובע. הוא מתנהל בבגרות שמאפיינת כוכבים גדולים ויותר מכל עובד ללא הפסקה בכל התחומים: הפיזיים, המנטליים ובעיקר המקצועיים.
אז איך קרה שהילד שפרץ לתודעה בסערה, לא קיבל אמון מראשי מכבי חיפה, לא הגיע לאירופה ולא הצליח להתבלט, בעיקר בגלל פציעה שעבר, הפך העונה, בגיל 24, לחלוץ שכל ההגנות חוששות מפניו? ההסברים לפניכם.
גדיר נחשב לילד פלא במחלקות הנוער של מכבי חיפה. כישרון יוצא דופן. סילון חמקמק, כזה שכובש שערים בקצב שאחרים מחליפים חולצות. את ההזדמנות הראשונה בבוגרים קיבל כשהיה בסך הכול בן 17. אלישע לוי ובעיקר ראשי המועדון האמינו שגדיר כבר בשל לקבוצה הבוגרת, והחלוץ הצעיר החזיר על האמון בריבית. גדיר כיכב בליגת האלופות והראה כמעט לכל שחקני ההגנה בארץ את הגב, אלא שאז נדמה שדווקא אותה הצלחה פגעה בו. "גדיר ואייל גולסה עלו בגיל צעיר מאוד לבוגרים של מכבי חיפה", מסביר אלישע לוי, "ובגיל צעיר כזה אתה עובר שלבים. לפעמים ההתנהגות שלו לא הייתה במקום, אבל אני מייחס את זה לגיל. הוא בעיקר היה צריך לעבור שלבים עד שיהיה שחקן שלם יותר".
כשלוי מדבר על התנהגות שלא במקום, הוא מתכוון בעיקר לפרצופים שהילד היה עושה כאשר התבקש לשבת על הספסל או חלילה וחס לצפות בחבריו מיציע הכבוד בקרית אליעזר. "לא יודע אם לקרוא לו ילד פרא", מסביר אלי אוחנה, מי שאימן את גדיר בנבחרת הנוער של ישראל, "אבל הוא בהחלט התקשה לקבל החלטות של מאמן בהרבה מקרים. חילופים היו מתקבלים בפרצופים, אבל אני מייחס את זה לגיל שלו".
כך היה גם בדצמבר 2011. גדיר, שהסתובב בתחושות קשות במשך תקופה ארוכה, לא זומן לסגל הקבוצה לקראת הדרבי מול הפועל חיפה, וזאת למרות שלוי רשם רק 17 שחקנים לסגל במקום 18. החלוץ לא אהב את ההחלטה וזה ניכר עליו. "הייתה תקופה שגדיר הרגיש שאלישע לא סופר אותו". קובע גורם במכבי חיפה. "הוא היה שחקן מצוין והייתה תחושה שתוקעים אותו במקום". אלישע מתנגד: "אני חושב שלא פספסנו כלום. הוא היה אצלי בשיא פריחתו. אמרתי כבר, היו שלבים שהוא היה צריך לעבור והוא עשה את זה. אני דווקא חושב שיש לו אופי טוב מאוד. הוא נחוש מאוד, הוא נועז מאוד וזה אופי טוב לשחקן".
יום לאחר אותו משחק, גדיר הגיע לאימון והתעמת עם סיידו יאיא, כשהשניים נזרקו יחד החוצה. בדיעבד, במכבי חיפה תלו את האשמה בעיקר בשחקן הזר, אבל לכולם כבר היה ברור שמשהו בין המועדון לגדיר לא מסתדר והילד הכישרוני חייב לשאוף אוויר. "תמיד הייתי מקצוען ותמיד התאמנתי הכי קשה שיש", מסביר גדיר. "תדמיות זה אתם בתקשורת יוצרים. כל שחקן רוצה לשחק כמה שיותר ואני עובד קשה כדי שזה יגיע לי".
בתום אותה עונה עזב אלישע לוי את מכבי חיפה וראובן עטר הגיע למועדון. אחת ההחלטות הראשונות שלו הייתה לשחרר את גדיר. החלוץ לא נבהל ויצא לשנת השאלה בבוורן. התקופה הזו אמנם מתויגת אצל רבים ככישלון, אך הייתה כנראה השנה החשובה בקריירה של גדיר - העונה שהפכה אותו לשחקן המצוין שהוא כיום. השינוי העיקרי לא היה בראש, תופתעו. בניגוד לתדמית, ולפי כל המאמנים שעבדו איתו בעבר, גדיר תמיד בלט בדבר אחד והוא המקצוענות והרצון לעבוד קשה, כשהשינוי בבלגיה היה בעיקר מקצועי. לפני האימון הראשון במדים החדשים שוחח גדיר עם סוכנו דודו דהאן, שהבהיר ללקוח שלו: "תגיד למאמן שאתה חלוץ שפיץ. לא שחקן קו ולא כלום, אתה חלוץ שפיץ". גדיר הקשיב ואמר זאת למאמן, ובאורח קסם עלתה רמת השחקן בכמה דרגות. "אני אוהב לשחק כחלוץ שפיץ וככה שיחקתי תמיד בנוער", מסביר גדיר. "אני שמח שהמאמנים האחרונים שלי הבינו. זה עוזר לי מאוד".
"מוחמד גדיר הוא פספוס ענק של כל המאמנים שאימנו אותו", קובע בנחרצות דהאן. "הוא מזמן היה צריך להיות החלוץ המוביל של הכדורגל הישראלי. המאמנים פספסו איכויות שאין כאן בארץ כששמו אותו כל הזמן על הקו. יש לו תנועה אדירה לעומק, הוא סקורר, אבל בארץ התעקשו לתת לו לשחק על הצדדים. הוא יכול לעשות את זה אבל לארבעה או חמישה משחקים ולא לאורך עונה שלמה". גם אלישע לוי מודה בטעות: "בדיעבד, הוא בהחלט יותר שחקן שפיץ מאשר שחקן קו. הוא שיחק בעיקר על הקו והוא יודע לעשות את זה, אבל הוא בהחלט מוכיח שהוא חלוץ שפיץ אמיתי".
גדיר הגיע עם התפקוד הזה למשחק הראשון של העונה. הוא נכנס לחצי שעה, כבש שער שנפסל והיה מצוין, אלא שלקראת הסיום נפצע ושבר את הרגל. הפציעה הקשה הזו גרמה לו להיעדר במשך תקופה ארוכה. "בחצי שעה במשחק הראשון ראיתי ממנו יותר ממה שהוא עשה בכל העונות בישראל. בחצי שעה ראיתי מי זה מוחה האמיתי", מסביר הסוכן. "אני בטוח שהוא היה מצליח שם, אלמלא הפציעה. לשבור רגל במשחק הראשון שלך זה משהו שקשה להתאושש ממנו. עד היום בבוורן תמיד שואלים אותי עליו".
גם כשחזר מהפציעה גדיר התקשה להתאקלם, אבל במקביל החל להתחזק פיזית, להבין שהמהירות והטכניקה לא מספיקים והחל להקפיד על תזונה נכונה ואימונים לחיזוק הגוף. בסוף אותה עונה עוד חשבו בבוורן להשאירו, אך גדיר שנחשב ל'ילד של אמא' התגעגע הביתה וחזר למקום הכי נכון עבורו - בני סכנין. מהרגע הראשון היה ברור שמי שלא מבוקש בקבוצת נעוריו, נחשב לסמל במגזר ולמלך בסכנין.
"גדיר מתאים מאוד לסכנין", מדגיש אחד מחבריו הקרובים, השוער מחמוד קנדיל. "הוא מלך פה. השחקנים משחקים במטרה שהוא יבקיע, וזה מה שהוא עושה. גם מבחינת האופי, הוא התארס ויתחתן במאי, וזה תמיד מבגר אנשים. הוא מסוג השחקנים שעובדים קשה. הוא יכול להצליח, במכבי חיפה או באירופה. מדברים על בוזגלו וזהבי, אבל אני לא חושב שהוא נופל מהם וזה גם מתבטא בסטטיסטיקה. הם בקבוצות גדולות, ובשביל התקשורת סכנין זו רק עוד קבוצה. בגלל זה לא מזכירים אותו בנשימה אחת איתם, אבל הוא בהחלט לא נופל מהם".
ואכן, בעונה שעברה גדיר סיים עם חמישה שערים והפך יחד עם פיראס מוגרבי ומוחמד כליבאת לשלישייה שכל הגנה חוששת ממנה. בחיפה קנו בקיץ את שחר הירש, שקלו אם להשאיר את שובל גוזלן והחזירו את כליבאת מההשאלה. רק שם אחד כלל לא עלה על הפרק, והוא שמו של גדיר. השחקן סירב להתרגש וסגר עם ראשי סכנין על עונה נוספת. הוא הבין שהפעם, ללא כליבאת, הוא הכוכב העיקרי והוא זה שצריך לסחוב את הקבוצה. באחד המשחקים הראשונים עוד חשב גדיר ששוב טעה, כשהמאמן גיא לוי רב איתו לעיני כל השחקנים ואמר לו שהוא חושב שהוא יהיה "האס מהספסל" העונה. גדיר לא נשאר חייב וענה למאמן: "אם אני מיועד להיות שחקן ספסל אז אני רוצה לעזוב".
לוי נרתע וראשי סכנין גם הביעו ברמיזה את דעתם על המהלך, לפני שהילד חזר לקדמת הבמה. מאז גדיר לא עוצר. הוא ממשיך להתחזק (לא רק על המגרש אלא גם בדת) ונותן הצגות מדי משחק, כאלו שמעלות שוב את השאלה האם יחזור בעונה הבאה הביתה. "יש לו חוזה לעוד עונה במכבי חיפה, אבל אני בטוח שבקיץ הוא יחזור לאירופה דרך הדלת הראשית", מבהיר דהאן לאן נושבת הרוח. "אין היום גם בנבחרת חלוץ יותר טוב ממנו, רק חלוצים שיש להם יחסי ציבור ויודעים להצטלם לגליצ'ים. אם גדיר משחק העונה באוסטריה או ברומניה, הוא מגיע ל-20 שערים".
גדיר עצמו מתעקש להישאר צנוע הפעם. הוא לא מדבר יותר מדי, אלא נותן לאחרים לספק את ההצהרות. "אמרת רק משפט אחד ואנחנו גולשים כבר הרבה מעבר", הוא אומר, ספק-מתנצל-ספק-כועס. "אני רק יכול להגיד שאני לא חושב על העונה הבאה, אלא רק על איך אני שוב מגיע עם בני סכנין לפלייאוף העליון ומסיים עם כמה שיותר שערים".
אוחנה מסכם: "אני מופתע מאוד שהפריצה שלו קרתה רק עכשיו ולא מוקדם יותר. אני לא יודע מה קרה בדרך בין הנוער לפריצה שלו, אבל יש לו את היכולות כדי להיות שחקן מצוין. הוא יודע להבקיע שערים, יש לו שליטה בכדור, הוא מהיר מאוד ולכן זה הפתיע אותי. אני לא מסכים שיש שחקנים שיכולים להצליח בקבוצות קטנות אבל לא בגדולות. אם אתה שחקן טוב, אז אתה שחקן טוב וזהו. לא יודע למה הוא לא הצליח בחיפה, אבל אני בטוח שהיום הוא יכול להשתלב לפני הרבה מאוד חלוצים שנמצאים שם".
