חצי גמר NFC יפגיש בין שתי הקבוצות שנמצאות במומנטום הכי מרשים בליגה. סיאטל מגיעה אחרי שישה ניצחונות רצופים, קרוליינה אחרי חמישה, אבל איזה הבדל יש ביניהן. אחת מגיעה כדי להצדיק את מקומה בפלייאוף, השנייה מתייצבת כדי להמשיך את המסע אל הריפיט.
שבוע אחרי הניצחון המוחץ על אריזונה, הפנתרים כבר לא מתנצלים על העונה הגרועה ועל המאזן השלילי. בית הפח, מבחינתם, הוא כל כך 2014. ובכל זאת, למשחק הזה הם מגיעים עם ברכיים רועדות. שלושת המפגשים האחרונים מול היריבה מצדה השני של היבשת הסתיימו בהפסד. הפסד מינימלי אמנם, אבל הפסד. הבעיה המטרידה יותר: כל אותם משחקים התקיימו בשארלוט. בלילה בין שבת לראשון (3:15, FOX, METV), הם מגיעים לסנצ'ורי לינק, המקום בו האורחים לא מנצחים. סיאטל של שלוש השנים האחרונות הפסידה בבית בדיוק פעמיים. לא נתון אופטימי עבור הפנת'רס, שמגבת ה-PI שנאספה בדאלאס פגעה בהם לא פחות משפגעה בדטרויט (טוב, אולי טיפטיפה פחות). הגעגועים ללמבו פילד מעולם לא היו גדולים יותר.
לחתולים אין כוונה לקפל את הזנב. ממש לא. הם מטילים את יהבם על הגנה קשוחה ונהדרת, שעשתה את העבודה גם בשבוע שעבר בגביע הטוטו (ע.ו.) ועל הספיישל טים, שניצח את המשחק בפועל. רק שהפעם הם עומדים לפגוש ציפורים מסוג שונה לגמרי.
אם העונה של קרוליינה מתחילה מבחינתה רק בדצמבר, הרי שגם סיאטל היא קבוצה "חדשה" החל מ... המפגש עם קרוליינה במחזור השמיני. הניצים הגיעו למפגש ההוא כקבוצה בינונית עם מאזן חצוי, כשסיכויי הפוסטסיזן שלהם מוטלים בספק. הם יצאו ממנו קבוצה אחרת לגמרי והמשיכו לדהרה מרשימה של 1:9, שכללה יכולת מופלאה משני צדי הכדור. סיאטל היא הקבוצה שאף אחד לא רוצה לפגוש. בטח שלא בבית שלה.
לכאורה, הסיפור של ניצי הים הוא ההגנה. הם קבוצת ההגנה הכי טובה בליגה זו השנה השנייה ברציפות, מאפשרים הכי פחות יארדים וסופגים פחות מ-16 נקודות למשחק! אבל סיאטל של השנים האחרונות היא קבוצה מיוחדת דווקא בהתקפה. כדי להבין עד כמה מיוחדת צריך לראות את הקונטקסט הרחב: מתחילת העשור, במסגרת ההכרזה הלא רשמית על פרויקט "צמר-גפן" (הפרויקט במסגרתו אסור לנשום עמוק מדי בסביבת הקוורטרבקים), הליגה עברה למוד של "הכול הולך באוויר", מרוץ מטורף של שבירת שיאי המסירה. מ-2010, בכל עונה נשברים שיאי ליגה שכבר נשברו בעונה הקודמת וכך זה נמשך.
בכל עונה יש יותר יארדים בכל משחק, יותר מסירות בכל התמודדות, כל מסירה מניבה בממוצע יותר יארדים, החטיפות מתמעטות. ולא שזה בא על חשבון היארדים בריצה, זה פשוט בונוס. 2014 היא העונה עם אחוז ההשלמות הגבוה בהיסטוריה (62.6), מספר המסירות הגבוה בהיסטוריה והיא העונה שהושגו במהלכה יותר דאונים ראשונים באמצעות מסירה מאי פעם. זה עד כדי כך מטורף שאפילו הרצים מתחפשים לתופסים. מאט פורטה הפך העונה להיות הרץ עם מספר התפיסות הגבוה לעונה אחת (102), מספר שאפילו תופסים טובים לא תמיד הגיעו אליו. בכל אחת מארבע העונות האחרונות קיבלנו חמישה קוורטרבקים שסיימו עם 30 טאצ'דאונים ומעלה וכבר זה היה שיא ליגה. השנה, תחזיקו טוב, תשעה קוורטרבקים עברו את קו ה-30! כמעט מחצית ממספר המוסרים הקבועים ששיחקו העונה. ראסל ווילסון הוא לא אחד מהם.
ווילסון הוא גרסה דחוסה ויעילה של כל מה שקאם ניוטון היה אמור להיות: הוא רץ מצוין (מוביל את הליגה עם 7.2 יארד לנשיאה), נפרד בזמן מהכדור, מוסר באחוזים טובים, לא מהמר, ממעט להיחטף, לא משתולל ולא שם מגבת על הראש. סיאטל, זו עונה שלישית ברציפות, זורקת הכי פחות בליגה. בשלוש השנים האלה היא הקבוצה שבוחרת יותר מכל אחת אחרת ללכת למהלכי ריצה. היא לא חלק מהטרנד האווירי. היא אולד-סקול פוטבול שהולך ונכחד. וזה עובד לה.
מאזן בין הקבוצות: 2:6 לסיהוקס (כולל 0:1 בפלייאוף)
מאזן נקודות בין הקבוצות: 112:142 לסיהוקס (14:34 בפלייאוף)
מאזן במשחקים בסיאטל: 0:3 לסיהוקס
מאזן הפלייאוף של הסיהוקס: 12:12
מאזן הפלייאוף של הפנת'רס: 5:7
מה סיאטל צריכה לעשות?
1. לכוון שעון מעורר
אי אפשר לנצח אם אתה לא מגיע למגרש, אבל ברגע שהסיהוקס יגיעו לאצטדיון, העניין יהיה סגור. ניצחון של הפנתרים ב"אצטדיון השחקן ה-12" יהיה סנסציה אמיתית.
2. לרוץ
משחק בין קבוצת ההגנה הטובה בליגה לקבוצת הריצה הטובה בליגה יכול לראות מי שבא לאימון פנימי של סיאטל. על ווילסון כבר דיברנו, אבל גם מרשואן לינץ', ברגע שקיבל את מנת הסקיטלס היומית שלו, לא מפסיק לרוץ ומוביל את הליגה בטאצ'דאונים קרקעיים. סיאטל משיגה את עיקר היארדים שלה מהאדמה ובעוד ממוצע הליגה נושק ל-40 אחוז מהלכי ריצה, אצל סיאטל במשחק האחרון 55 אחוז מהסנאפים היו על הקרקע. מה שעובד לא מקלקלים, במיוחד כאשר החלק הכי חלש בהגנת קרוליינה הוא קו ההגנה.
מה קרוליינה צריכה לעשות?
1. לצמצם את המסירה
הגנת הריצה של סיאטל בשלושת המשחקים האחרונים אפשרה בקושי 70 יארד בממוצע. לא פיקניק לרוץ מול הסיהוקס, אבל מה לעשות שאת המרחב האווירי הם סוגרים עוד יותר טוב. הסקנדרי של סיאטל מיירט כמעט כל מה שעף ומאפשר הכי פחות מסירות מוצלחות והכי פחות יארדים בהפרש גדול משאר הקבוצות. בלית ברירה, ניוטון, סטיוארט שתפס תאוצה עצומה מאז המחזור ה-13 ודיאנג'לו וויליאמס המתקאמבק ייאלצו לקחת את הרגליים ולהתחיל לזוז.
2. להילחם על הקו ולהישאר על המגרש
פשוט זה לא יהיה. סיאטל מובילה את הליגה במהלכי ריצה גדולים, בהפרש של 20 אחוז מהמקום השני. כאשר היא מגיעה לדאון שלישי קצר, אף קבוצה לא מתקרבת להצלחות ההמרה שלה. זו קבוצה שמתמחה בקו ההתנגשות, אבל גם אחת שמבצעת הכי הרבה עבירות. כמעט 1,200 יארד עלו לה העבירות האלה העונה, בעיקר בהתקפה. אם הפנתרים יצליחו לייצר דרייבים ארוכים, יסחטו עבירות, יתסכלו את ההגנה וישמרו על פער נקודות סביר, אולי תהיה להם האפשרות לעקוץ לקראת הסיום.
3. לשים יותר נקודות על הלוח
מחקרים ארוכי טווח בדקו ומצאו שזה אחד המנבאים הטובים ביותר לניצחון. נו, טוב. בהצלחה עם זה.
הימור
כבר עשר שנים שאף אלופה מכהנת לא מצליחה להגן על התואר. למעשה, כבר חמש שנים שאף אלופה לא הצליחה אפילו לנצח משחק פלייאוף בעונה שאחרי. האירוע השני יקרה כבר מחר. השעון יראה חצות, ניוטון יהפוך לדלעת, סינדרוליינה תחזור לבית הפח ורון ריברה יוכל להתנחם בעובדה שהאוהדים, גם אם ירצו, הם לא יוכלו לשרוף לו את הבית.