מסנדרלנד עד פלה: סיפורו של דניס טיוארט

"לאן נוסעים?" שאל דניס טיוארט את בוב סטוקו. מנג'ר סנדרלנד לא ענה. הוא הושיב את הכוכב שלו ואת הקשר מיקי הורסוויל ברכב, והם יצאו לדרך אל הלא נודע. רק כאשר המכונית עצרה ליד בית מלון, וטיוארט ראה בלובי את אנשי מנצ'סטר סיטי, הוא התבשר מה צפוי לעלות בגורלו.

אחת ההעברות החשובות ביותר של אפריל 1974 נסגרה במהירות, כי סטוקו היה לחוץ. הוא ידע שביל שאנקלי רוצה מעוניין להביא את טיוארט לליברפול, אך הבין היטב שהאוהדים יאכלו אותו בלי מלח אם ימכור את האליל האהוב שלהם תמורת כסף בלבד. סנדרלנד שיחקה אז בליגת המשנה, ואף שחקן מאנפילד לא היה מיועד להגיע אליה. לעומת זאת, סיטי הסכימה לשלוח מזרחה בתמורה לטיוארט והורסוויל את הקשר טוני טאוארס, וזה היה הפתרון האופטימלי מבחינת החתולים השחורים אשר ראו את שחקניהם מבוקשים במיוחד בעקבות ניצחון סנסציוני במיוחד.

שום מסע בגביע האנגלי לא משתווה למה שעשתה סנדרלנד בעונת 1972/73. סטוקו הגיע אליה בנובמבר כאשר הקבוצה היתה במקום הלפני האחרון בדרך לליגה השלישית. היא סיימה שישית, ועם גביע ביד. בפברואר, לקראת המפגש עם מנצ'סטר סיטי בשמינית הגמר, העניקו סוכני ההימורים יחס של 1 ל-100 לזכייתה של סנדרלנד בתואר, אבל היא כפתה משחק חוזר אחרי 2:2 במיין רואד, ואז ניצחה 1:3 במופע אדיר של טיוארט, ויק הלום ובובי יוז. 90 הדקות האלה נבחרו על ידי אוהדי סנדרלנד למשחק הגדול ביותר בתולדות רוקר פארק, האיצטדיון ששימש את הקבוצה במשך 90 שנה עד שנהרס ב-1997 ופינה את מקומו לאיצטדיון האור החדיש.

אחרי 1:2 מפתיע לא פחות על ארסנל בחצי הגמר, הגיע הרגע הגדול של סנדרלנד – גמר ראשון בוומבלי מאז 1937. איש לא נתן לה סיכוי מול לידס, מחזיקת הגביע הקשוחה של המנג'ר דון רווי, וכולם אכלו את הכובע. איאן פורטרפילד הבקיע את השער היחיד, השוער ג'ימי מונטגומרי ביצע הצלה מטורפת מבעיטה של פיטר לורימר, ואחרי שריקת הסיום פצח סטוקו בריצת אמוק לעבר השוער– הפסל שמנציח את הרגע הוצב ליד איצטדיון האור. כל תושבי סנדרלנד יצאו לרחובות כדי לקבל את פני הגיבורים שחזרו הביתה עם הגביע.

מבחינת משפחת טיוארט, כולם אוהדים שרופים של ניוקאסל, היה זה דווקא יום קשה. טוב, גם טיוארט עצמו מעולם לא הפסיק לתמוך במגפייז. הוא נולד בניוקאסל והלך לאקדמיה שלה עד גיל 15, אז הוחלט שאינו מתאים. סנדרלנד איתרה את הנער, הציעה לו להצטרף לשורותיה וקיבלה יהלום של ממש. עוד בימיו בניוקאסל למד טיוארט לשחק באגף השמאלי, על אף היותו ימני.

"זה הסתדר כי אתה צריך להיות שונה כדי להפוך לטוב ביותר", הוא סיפר לימים על הקריירה המפוארת. אחרי שהתברג בהרכב סנדרלנד בגיל 19, במהלך 1969, הוא לא רק אייש את המשבצת הרגילה שלו, אלא כיסה את כל המגרש, תוך שהוא מלהיב את האוהדים עם ביצועים בלתי צפויים. טיוארט היה אמן, שחקן ששווה לקנות כרטיס רק כדי לצפות בו, כפי שיעיד השער המרהיב הבא.

עוד לפני שהספיק טיוארט לצבור נסיון, ירדו החתולים השחורים לליגת המשנה ב-1970, וכישוריו זכו להערכה רק ברוקר פארק. ואולם הזכיה בגביע העמידה את כוכבי סנדרלנד באור הזרקורים, והחלוץ החל לחלום על צעד גדול קדימה. סטוקו הצליח להשאירו בקיץ 1973, אך אחרי שגם הפעם לא הצליחה הקבוצה במאמציה לעלות, לא היתה ברירה אלא לתת לו ללכת. ההצעה של סיטי היתה, כאמור, האטרקטיבית ביותר, וכך קיבלו התכולים לשורותיהם את האיש שהפך תוך שבועות ספורים לאהוב ליבם של היציעים.

אם תשוחחו עם אוהד סיטי ותיק על שנות ה-70', יקבל טיוארט מקום של כבוד, שני רק לקולין בל המיתולוגי שתרם 13 שנה מחייו למועדון. טיוארט היה שם פחות מארבע שנים בקדנציה הראשונה, ובכל זאת הספיק להותיר רושם עצום, וייזכר לתמיד כאגדה. יש לכך לא מעט סיבות. דניס לא היה רק שחקן מבריק, תחבולן בחסד, נמוך קומה וערמומי, עם יכולת פריצה מסחררת וסיומת נהדרת, חלוץ רב גוני ששיחק משמאל, מימין ובמרכז, אלא גם הבקיע שערים היסטוריים שנרשמו בספרי הזהב של המועדון.

בעונתו המלאה הראשונה בקבוצה היו לו 16 כיבושים בכל המסגרות. בעונתו השניה, 1975/76, הוא שיפר את המאזן ל-24, מתוכם שמונה בגביע הליגה – וזה היה אחד הקמפיינים החשובים בתולדות הקבוצה. ב-12 בנובמבר אירחה סיטי את מנצ'סטר יונייטד לוהט בשמינית הגמר, וטיוארט ניצל ערבוביה ביזארית למדי ברחבה כדי לדחוק פנימה את השער שהיה ונשאר המהיר ביותר בתולדות הדרבי, אחרי 39 שניות. עוד לפני המחצית הוא הוסיף את השלישי אחרי דהירה ממרכז המגרש, וסיטי ניצחה 0:4. בערב יצאו השחקנים לחגוג, וכאשר נכנסו למסעדה קמו כל הנוכחים על רגליהם ומחאו להם כפיים. "רק אז הבנתי כמה התוצאה הזו חשובה לאנשים", אמר טיוארט.

משם המשיכה סיטי עד הגמר, ופגשה בפברואר 1976 את ניוקאסל. הסיטואציה לא היתה פשוטה כלל עבור החלוץ – אביו, אחיו, ולמעשה כל משפחתו וכל חברי ילדותו – הגיעו לוומבלי כאוהדי מגפייז. הם היו נגדו, ללא צל של היסוס. מיד עם פתיחת המחצית השניה, כאשר התוצאה עמדה על 1:1, הוגבה כדור לא מדויק במיוחד לרחבת ניוקאסל. טיוארט הגיב במהירות, והטיס אותו במספרת מרהיבה לרשת. היה זה שער הניצחון, ובמשך 35 שנה, עד 2011, היה גביע הליגה הזה התואר האחרון בארונה של סיטי.

"תמיד היתה לי מוטיבציה מיוחד נגד הקבוצה שדחתה אותי. רציתי להראות להם כמה הם טעו. אבל עבור המשפחה שלי זה היה רגע קשה מאוד. הם היו מורידים לי את הראש, לו רק היו מצליחים להגיע אלי", התלוצץ טיוארט במבט לאחור.

מיותר לציין שגם אוהדי סנדרלנד קיבלו את המספרת בשביעות רצון אדירה, מכל הסיבות האפשריות. הם שמחו הרבה פחות כאשר טיוארט הגיע לרוקר פארק בסטפמבר באותה שנה, ונתן הצגה עם שער ובישול בניצחון 0:2.

באותם ימים האמין החלוץ שסיטי מסוגלת להיאבק על אליפות, אבל הדברים לא הסתדרו כמתוכנן, והאווירה במועדון השתנתה ב-1978. זה גרם לטיוארט לחשוק בשינוי, והאופציה שבחר היתה מפתיעה במיוחד. הוא סירב לנוטינגהאם פורסט של בריאן קלאף, וגם למנצ'סטר יונייטד, וחצה את האוקיאנוס כדי לחתום בניו יורק קוסמוס.

עבור כוכב בגיל 28, הצעד לא התקבל בטבעיות. אנגלים אחרים, כמו צ'רלי ג'ורג', יצאו להרפתקאות ב-NASL העשירה, אבל עשו זאת לתקופות קצרות. לעומתם, חתם טיוארט לשנתיים, ואמר: "אני מאמין שצריך להיות מחויב ב-100 האחוזים לקבוצה שאתה משחק בה". כאשר הגיע לתפוח הגדול התברר שהמועדון רואה בו מחליף ישיר לפלה – לא פחות ולא יותר. הברזילאי פרש, ולקוסמוס נדרש חלוץ שיוכל להיכנס לנעליו. טיוארט עשה זאת, ועוד איך.

כבר בעונתו הראשונה הוא היה אחד הכוכבים הבולטים של הקבוצה שדהרה לאליפות. בניצחון 1:3 בגמר על טמפה ביי, היה זה טיוארט שהבקיע צמד וזכה בפרס ה-MVP, על אף שלצידו כיכבו ענקים בדמותם של פרנץ בקנבאואר, קרלוס אלברטו וג'ורג'ו קינאליה. איך שלא תסתכלו על זה, מדובר בכוכב על, והוא יכול היה להותיר מורשת גדולה הרבה יותר בקנה מידה עולמי לו היתה אנגליה מעפילה למונדיאל ב-1978. היא כשלה במוקדמות, ומאזנו של טיוארט במדים הלאומיים עומד על שישה משחקים בלבד. כמה חבל.

אחרי שהבקיע 16 שערים עבור קוסמוס ב-1979, שב החלוץ לסיטי. הקדנציה השניה שלו היתה מוצלחת פחות – אחרי גיל 30 איבד טיוארט את המהירות, והפציעות הפריעו לא פעם. בכל זאת, הוא רשם מספר משחקים נהדרים נוספים, כולל הרביעייה הזו לרשת נוטס קאונטי. כאשר עזב את הקבוצה בפעם השניה, ב-1983, היו לזכותו במצטבר 106 שערים ב-276 משחקים.

הוא לא עזב לתמיד. כאשר ירדה סיטי לליגה השלישית ב-1998, עזב טיוארט את חברת התיירות המצליחה שלו ושב למועדון כמנהל על מנת להצילו. הוא היה שותף בכיר בשיקום שהוביל לשתי עליות ברציפות ולחזרה למקום הטבעי בפרמייר-ליג. במקביל, הוא עמל על הקמה ושדרוג של האקדמיה, ואחראי באופן ישיר לעשרות רבות של כשרונות שצמחו בה בשנות ה-2000. תרומתו של טיוארט כבירה, ולכן צרמה במיוחד, גם לו וגם לאוהדים, הדרך בה פיטר אותו הבעלים התאילנדי הכושל תקסין שינאוואטרה – ההוא שכמעט דירדר את המועדון לתהום לפני שמכר אותו למשקיעים מאבו דאבי.

את זמנו הפנוי ניצל טיוארט כדי לכתוב אוטוביוגרפיה, אחד הספרים המרתקים ביותר על הכדורגל האנגלי, ואת כל ההכנסות ממכירת הספר תרם למחלקה לטיפול בסרטן של נוער וצעירים בבית חולים במנצ'סטר. מאז עזיבת שינאוואטרה, הוא מגיע באופן קבוע למשחקי הבית, ומעניק בנדיבות ראיונות לתקשורת, כי תמיד יש לו מה להגיד. הוא אמור להיות שם גם היום, כאשר סיטי תארח את סנדרלנד, בקרב בין שתי הקבוצות של חייו.