נסיך הגאונות והשפל: ז'רמי מנז מגשים במילאן את הכישרון שלו

בינואר 2005 יצאה צרפת מגדרה למראה נער בן 17 שהבקיע שלושער תוך שבע דקות. ז'רמי מנז עשה בימים ההם היסטוריה ביותר ממובן אחד. הוא היה השחקן הצרפתי הצעיר ביותר שחתם אי פעם על חוזה מקצועני – סושו, שטיפחה אותו באהבה דאגה להבטיח תמורה למקרה שיעזוב כבר כאשר היה בן 16 ו-10 חודשים. במשחק נגד בורדו הוא הפך לכובש השלישיה הצעיר ביותר אי פעם, ועשה זאת בסטייל מול אולריך ראמה, אחד השוערים המוערכים במדינה. הקהל הביתי של סושו העניק לו סטנדינג אוביישן כאשר הוחלף בדקות הסיום, וחיוך נבוך היה על פניו.

חיוך של ילד קצת מופנם שלא רגיל לקבל תשואות. "הוא בחור ביישן שמעדיף לצחוק מבדיחות של אחרים מאשר לספר אותן בעצמו", אמר אז מאמן הנבחרת הצעירה פיליפ ברז'רו. "אני בכלל לא סקורר טבעי, פשוט היה לי מזל", אמר אחרי השלושער מנז, על אף שהבקיע 12 שערים ב-14 משחקים בנבחרת עד גיל 16 ומשך תשומת לב של אלכס פרגוסון. עוד לפני החגיגה מול בורדו קיבל ז'רמי הצעיר הזמנה אישית מהמנג'ר הסקוטי לבוא לאולד טראפורד ולהצטרף לאקדמיה. הוא נסע לאנגליה עם אחיו הגדול, ישב במשרדו של הבוס, שמע כיצד הוא הולך להשתלב בקבוצה, ואז סירב בנימוס.

"התרגשתי מאוד שמועדון כמו יונייטד התעניין בי, אבל העדפתי להישאר בקבוצה שהאמינה בי מלכתחילה. עדיין מוקדם לי לצאת להרפתקה גדולה", הוא אמר. המאמן גי לאקומב היה מאושר. מתי תראו עוד שחקן כה צעיר עם רגליים יציבות על הקרקע. השתן לא עלה לו לראש, והוא היה מופת של צניעות ושיקול דעת. על רקע התנהלותם של יתר כוכבי "דור 87" המפורסם – סמיר נאסרי, קארים בנזמה וחאתם בן ארפה, לא היה ספק שמנז בולט לטובה. "צרפת יכולה להיות בטוחה בעתיד שלה", אמר ברז'רו.

עשור שלם חלף מאז, ולזכותו של מנז רשומים 24 משחקים בלבד בנבחרת צרפת, עם שני שערים מסכנים. כאשר בוחנים את ההספק אל מול הפוטנציאל, מדובר בפיאסקו קולוסאלי, בבזבוז של גאונות טהורה על שטויות. אפילו נאסרי, עם אופיו הבלתי נסבל שגרם לשלל שערוריות ולפרישה מוקדמת מהמדים הלאומיים, יכול להתגאות ברזומה מרשים יותר.

גם בקבוצותיו תסכל מנז את כולם בחוסר יציבות. השלושער ההוא מול בורדו היה ונותר היחיד בקריירה שלו, והוא מעולם לא שבר את מחסום שבעה שערי הליגה לעונה – התפוקה שלו בשתי עונות סבירות מינוס במונאקו. רומא החתימה את הצרפתי בקיץ 2008 תמורת 12 מיליון יורו וקיוותה לקבל ללטש את היהלום, אבל מנז כבר מזמן לא היה ביישן שלא פותח את הפה. ההמולה הגדולה בגיל צעיר שינתה את גישתו לרעה, והאוהדים התקשו לקבל את התנודות הקיצוניות במצב רוחו. את עונת 2009/10, למשל, הוא סיים עם שער בודד ו-10 כרטיסים צהובים, וכל מילה נוספת מיותרת.

את אולימפיקו עזב מנז ב-2011, אחרי מה שתואר בתקשורת כסכסוך עם המאמן הזמני וינצ'נצו מונטלה, ועשה את דרכו לפריז סן ז'רמן, קבוצה אותה אהד בילדות. כאשר גדל מנז בפרברי עיר האורות, היתה פ.ס.ז' הלוזרית האולטימטיבית עם שתי אליפויות בלבד בתולדותיה. כאשר הגיע אליה, היא בדיוק נרכשה על ידי הקטארים ששאפו להפוך אותה לאימפריה בקנה מידה עולמי ולשנות את התדמית אחת ולתמיד. מנז היה שותף מלא לחוויה. הוא מצא שפה משותפת עם המאמן קרלו אנצ'לוטי, והיה בסופו של דבר זה שהבקיע את השער שהביא ניצחון 0:1 במאי 2013 והבטיח את האליפות המיוחלת.

ביציעי פארק דה-פרנס אהבו לראות את הכדרורים הראוותניים של מנז, אבל לא הכול היה חלק מבחינתו. המועדון רכש כוכבים בכמויות מסחריות והעדיף באופן ברור זרים על פני צרפתים. מנז לא התנגד אולי לנגן כינור שני לצד זלאטן איברהימוביץ', אבל הגעתם של אסקיאל לאבצי הארגנטיני ולוקאס מורה הברזילאי על חשבונו לא התקבלה בעין יפה.

לדבריו של ג'ונתן ג'ונסן, פרשן ESPN לענייני פ.ס.ז', "ז'רמי רץ רק כאשר המצלמות מופנות אליו". ב-2013/14 נהנו אחרים מאור הזרקורים, והצרפתי נותר מתוסכל עד מאוד. העובדה שלורן בלאן החליף על הספסל את אנצ'לוטי לא הועילה כלל, כי הרי הקדנציה של המאמן בנבחרת הסתיימה ברבע גמר יורו 2012 בטונים צורמים, בעוד מנז מקלל את כל העולם ואשתו, ובמיוחד את הקפטן הוגו לוריס. בלאן לא שכח, וכנראה לא ממש סלח. הוא גם שינה את המערך מ-2-4-4 בו תופקד מנז ליד זלאטן ל-3-3-4, בו יועד לו (כאשר שיחק) תפקיד הקיצוני הימני. זו המשבצת שמנז מילא בקבוצות רבות ובהזדמנויות שונות, אבל זה לא אומר שהוא אמור לאהוב אותה. הוא שונא אותה.

וכך הסתיימה הקדנציה שלו בפריז במפח נפש. במשחקיו האחרונים, האוהדים שרקו לו בוז, והכוכב עצמו שפך את ליבו בתקשורת. "בהשוואה לשחקנים אחרים, המאזן שלי לא רע בכלל. לוקאס היה בפריס שנתיים וכבש שלושה שערים – אבל הוא עלה 40 מיליון יותר ממני, והוא ברזילאי. אלא שכדאי להיות זר בפ.ס.ז' עכשיו, וגם חשוב לטפח את התדמית. אני צרפתי ופריזאי, ואני לא מפרסם תמונות באינסטגרם וצועק 'קדימה פריז!' זה לא בגלל שאני לא אוהב את המועדון, בדיוק להיפך. אני פשוט אמתי ולא מזויף", הוא אמר.

יש צדק בדבריו. בלאן מרכיב פעמים רבות הרכב עם צרפתי אחד בלבד, ובתנאים אלה לא היה סיכוי להארכת החוזה. אז מנז הפך הקיץ לשחקן חופשי, והדבר גרם באופן טבעי להמולה רבתי. עם כל הספקות לגבי יציבותו, על הכישרון אין ויכוח, וכישרון כזה לא קל למצוא ללא תמורה. מאמן שחשק מאוד בהחתמתו של מנז היה דווקא מונטלה בפיורנטינה, והדבר לא בדיוק מסתדר עם הדיווחים על קרע בלתי ניתן לאיחוי בין השניים. אלא שהצרפתי לא התלהב במיוחד מהפרויקט בפירנצה. הוא שוכנע שמילאן היא הבית הנכון עבורו. פיפו אינזאגי הפך אותו לרכש הראשון בתחילת הקדנציה בסן סירו.

נכון לעכשיו, התוצאה לא פחות מפנומנלית. "אני רוצה להבקיע 10 שערים העונה", קבע לעצמו מנז יעד "שאפתני" בסטנדרטים שלו בתחילת העונה. עוד לא סיימנו את דצמבר, והוא כבר שבר את השיא האישי עם שמונה שערי ליגה. שלושה אמנם נכבשו בפנדלים, אבל כל היתר גרמו לאוהדים לתפוס את הראש בהתפעלות, במיוחד הכיבוש היצירתי בעקב בניצחון 4:5 בפארמה בתחילת העונה. אחר כך הגיעו שער מרהיב בדרבי מול אינטר, ובשבועות האחרונים היה הצרפתי הכוכב הגדול בנצחונות על אודינזה ונאפולי. הוא הפך לפתע למנהיג – משהו שמעולם לא עשה באף קבוצה, ואיש לא ציפה שיעשה.

להצלחה המסחררת הזו מספר סיבות. ראשית, מריו באלוטלי עדיין היה שחקן מילאן כאשר אינזאגי הביא את מנז, אבל המאמן כבר תכנן את החיים בלעדיו. בהשוואה לחלוץ שהביא צרות לברנדן רוג'רס, כל אחד ייראה סלע של יציבות, וכך זכה מנז במובן מסוים מההפקר, וגם כושרו העלוב של פרננדו טורס היטיב עמו. שנית, אינזאגי העניק למנז את התפקיד אליו הוא כה התגעגע עוד מימי סושו מלפני עשור – החלוץ המרכזי. "ז'רמי הוא מספר 9", הצהיר סגן הנשיא אדריאנו גליאני, וכך הוא משחק.

שלישית, היחסים עם אינזאגי לא יכולים בשלב זה להיות טובים יותר. אחרי השנה המתוחה עם בלאן, מנז מרוצה עד הגג מהבוס החדש, והשניים מחמיאים זה לזה ללא הפסקה. "אינזאגי תמיד מאמין בי, ואני מחזיר לו על המגרש. אני פשוט לא יכול לאכזב אותו. אני מרגיש נוח בקבוצה, החברים עוזרים לי, ואני יכול לשחק עם ראש נקי", אומר הסקורר. "מנז הוא חלוץ נהדר, ולא אנוכי כפי שאמרו עליו", טוען פיפו. לבסוף, גם הבן שנולד בנובמבר תורם למצב הרוח, אם כי לא כולם בטוחים שהיה זה רעיון מבריק לקרוא לו מנזו מנז, ותוהים מה זה אומר על האב המאושר.

ברומא משפשפים את העיניים ולא מאמינים. האם זה באמת מנז ששיחק בבירת איטליה עד לפני ארבע שנים ואף פעם לא מצא את הרשת? הערב תהיה להם הזדמנות לצפות בו מקרוב, ולצרפתי תהיה מוטיבציה מיוחדת להמשיך ברצף ההצלחות על חשבון האקסית. יש לו גם יעד לטווח ארוך יותר – לחזור לנבחרת בה לא שיחק מאז תחילת 2013 ולבסס את מקומו לקראת אליפות אירופה שתיערך במולדתו. ואז, אולי, באיחור של עשור, הנבואה של ברז'רו תתגשם. אבל עוד חזון למועד.