בשבוע שעבר, זאק לואו מהאתר גרנטלנד כתב על כוונה לקצר מעט את תקופת ההכנה כדי לפרוס את העונה הרגילה על יותר זמן. עומס היתר בעונה של 82 משחקים זו בעיה מוכרת, והפחתת כמות המשחקים לא באה בחשבון כי כל משחק זה כסף שבסופו של דבר מגיע גם לכיס של הבעלים וגם לזה של השחקנים. מסוג העובדות בשטח שאחרי שנקבעו אין דרך לשנות אותן, גם אם הן מאוד לא הגיוניות. לכן נדרשים פתרונות יצירתיים, והוספה של שבוע-שבועיים לעונה הרגילה תוכל לאפשר קצת יותר מנוחות, להקטין כמות משחקי בק-טו-בק ולהוריד מעט מהעומס העצום על השחקנים.
השבועיים האחרונים של קליבלנד היוו דוגמא נהדרת לעומס הזה. השחקנים של דיוויד בלאט שיחקו שבעה משחקים ב-11 ימים שהסתיימו בארבעה משחקים בחמישה ימים. המשחקים האלה נערכו בשישה אולמות שונים וחמש ערים שונות, לא היה משחק עוקב באותה עיר כך שבין כל צמד משחקים היו נסיעות משמעותיות. אפילו ב-NBA מדובר בתקופה עמוסה במיוחד שהשחקנים מסיימים עם הלשון בחוץ. זה ההסבר הטוב ביותר לכך שגבול 70 הניצחונות נפרץ רק פעם אחת, בכל עונה יש לפחות חמישה-שישה הפסדי לשון בחוץ לכל קבוצה.
בהתאם לכך, השבוע האחרון של קליבלנד עמד בסימן הגוף, אותו כלי שמאפשר את כל הטוב הזה שנקרא ספורט מקצועני ונלקח כמובן מאליו עד הרגע בו הוא קורס. עד לשבוע הזה הקאבס היו די בריאים, ההיעדרות המשמעותית היחידה הייתה של מתיו דלבדובה, שאמנם הזכיר מול טורונטו ואוקלהומה סיטי כמה הוא יעיל וכמה הוא היה חסר בתקופות הפחות טובות אבל הוא עדיין לא שחקן בכיר ברוטציה של בלאט. השבוע היו יותר היעדרויות קטנות - מייק מילר מתאושש מזעזוע מוח, דיון ווייטרס ודלבדובה סבלו ממחלה בניו אורלינס והוגבלו בדקות, אבל הסיפור המרכזי נסוב סביב הבריאות של הכוכבים.
בלאט: "הלוואי שהייתי יכול לעשות קסם ולהפוך 20 יתרון ל-40"
אחרי פתיחה מוחצת: קליבלנד חזרה לנצח, 88:97 את שארלוט
אטלנטה מסרבת להיעצר, עוד הפסד לסן אנטוניו
לברון ג'יימס החמיץ משחק בגלל כאב בברך. לא סתם משחק, מפגש מול OKC וקווין דוראנט שקינג ג'יימס בוודאי לא רצה להחמיץ. לברון לא מרבה להחמיץ משחקים וזה השלב המוקדם ביותר בעונה בו זה קרה, מה שהיווה תזכורת לכך שהילד אוטוטו בן 30. ולא מדובר בסתם שחקן בן 30, אלא בכזה שמגיל 18 משחק כמעט 40 דקות לערב כשהכול עובר דרכו. לברון עבר כבר את רף אלף המשחקים ו-40 אלף הדקות בשילוב העונה הרגילה והפלייאוף, אלה מספרים שגם שחקנים בכירים לא אמורים להגיע אליהם לפני גיל 32-33. לא היה חשש לפציעה רצינית, אבל זו הייתה תזכורת לכך שגם המלך הוא רק בן אדם שבסופו של דבר לא תהיה ברירה אלא להוריד ממנו עומס, ויגיע היום שגם זה לא יספיק.
חשש גדול הרבה יותר היה כשקיירי אירווינג נתקל עם הברך בראסל ווסטברוק במהלך אותו משחק נטול לברון ולכמה דקות נדמה היה שמדובר בפציעה רצינית. בסוף גם זו הייתה אזעקת שווא וקיירי חזר לשחק בפתיחת המחצית השנייה, אך בזמן אמת זה נראה מפחיד. זו הייתה תזכורת לקלות שבה עונה יכולה להיהרס, לכך שנחיתה אחת לא טובה וכל הפרויקט הענק הזה נכנס להמתנה.
כמובן, יש טווח ביניים רחב בין פציעה מסיימת עונה לפציעה של דקה וחצי. החשש מפציעה של קיירי העלה גם את התהייה עד כמה קליבלנד בנויה להתמודד עם היעדרות ממושכת של שחקן מפתח. גם קיירי וגם קווין לאב סבלו מפציעות במהלך הקריירה, וזה עוד לפני שמזכירים את אנדרסון ורז'או שנחשב לאחד השחקנים הכי מועדים לפציעה ב-NBA. ורז'או רלוונטי כי כרגע יש לבלאט רק שני סנטרים לגיטימיים, פציעה של אחד תכריח אותו לבחור בין שימוש נרחב בברנדון הייווד החלוד ולו אמונדסון נטול הכישרון לבין מעבר לדקות ארוכות של הרכבים נמוכים עם לאב כסנטר.
בסך הכול, ניתן להניח שקליבלנד תהיה קבוצה לא רעה גם ללא שחקן מפתח, היא נתנה פייט יפה ל-OKC בחוץ, בלי לברון ובתוך העומס, אבל כדי להמשיך לנצח בקצב של קבוצת צמרת היא זקוקה לעוד שחקן-שניים לרוטציה. הג'נרל מנג'ר דיוויד גריפין הוא זה שאחראי על כך שבינתיים זה לא המצב. אני מניח שהוא מחכה להחלטה של ריי אלן בפברואר ובהתאם לכך ישתמש בחריגת הטריידים כדי להביא שחקן אחר. במקרה של פציעה, יש לו גם אפשרות לחזק את הקבוצה מהר יותר, זה עשוי להיות דחוף בעיקר אם צריך שחקן פנים נוסף.
התקופה העמוסה עזרה גם להבין איך שלושת הגדולים, שהם היחידים שמשחקים יותר מ-26 דקות למשחק ברוטציה של בלאט, מתמודדים עם העומס הפיזי. הרושם הוא שמבין השלושה, לקווין לאב הכי קשה. זה לא מקרה שיש פער עצום בין היכולת של לאב ברבעים הראשונים ליכולת שלו בשאר המשחק. הוא עובד קשה מאוד בהגנה, הוא לא רגיל לשחק בקבוצה שבה אסור לזייף בצד הזה ויש ציפייה לנצח כל משחק, זה שואב ממנו כוחות וזה בא על חשבון ההתקפה ככל שהמשחק מתקדם. במשחקים האחרונים בלאט נותן לו עוד דקה-שתיים של מנוחה כל מחצית ביחס ללברון, וזו עוד סיבה פחות מדוברת לכך שקשה לבלאט לאפשר לקינג ג'יימס קצת יותר מנוחה.
לאור כל זאת, שני ההפסדים השבוע לחלוטין מתקבלים על הדעת. בניו אורלינס קליבלנד שיחקה משחק לשון בחוץ קלאסי. השחקנים איחרו כל פעם מחדש ברוטציה ההגנתית שהם כבר למדו לעשות, ההגנה האישית הייתה פחות טובה והירידה להגנה אחרי החטאות הייתה איטית במיוחד. משחקים כאלה חושפים את המקומות בהם קבוצה עדיין חלשה יותר ובשאר הזמן מצליחה להחביא את זה, מול הפליקנס בלט הקושי של לאב להתמודד עם סטרץ' 4 איכותי כמו ראיין אנדרסון. לאב יודע להיות במקום הנכון בעזרה וללוות שחקני חוץ בחדירות, אבל כשנדרש ממנו גם לצאת לקלע הסיפור הופך להרבה יותר קשה. מדי פעם הוא מצליח, מול שארלוט הלילה לו פוזשן הגנתי מושלם בו הוא חיסל מהלך פיק נ' רול בזכות עזרה מתוזמנת, יצא מהר לשחקן שלו שעמד על קו השלוש והכריח אותו לכדרר וחזר לצבע כדי לחטוף את המסירה שלו. אבל בדרך כלל הוא לא מספיק מהיר ולא מצליח למנוע זריקה נוחה. בשלב מסוים מול ניו אורלינס בלאט העביר את לברון אל אנדרסון ושם את לאב על לוק באביט - שחקן חוץ לא מאיים במיוחד (עד שקלע את השלשה הכי חשובה במשחק), מול יריבות עמוקות יותר לא תהיה אפשרות להחביא כך את לאב.
כאן נכנס לתמונה טריסטן תומפסון. כאשר לאב משחק עם ורז'או, הוא חייב לשמור על שחקן הפנים הנייד יותר של היריבה, אך כאשר הוא משחק עם טריסטן הוא בדרך כלל מקבל את הסנטר בעוד שתומפסון הזריז יותר שומר על הפאוור פורוורד. היכולת של טריסטן להתמודד עם שחקני חוץ הולכת ומתבררת כתופעה אמיתית, זה קורה גם בחילופים אוטומטיים מול פוינט גארדים. זו אחת הסיבות לכך שבלאט מאוד אוהב להשתמש בטריסטן במאני טיים. סיבה נוספת היא שהוא מסתמן גם כשחקן רבע רביעי נהדר, ככל שהמשחק מתקדם הוא חד יותר בפיק נ' רול ואגרסיבי יותר בריבאונד ההתקפה. בתחילת השנה היו לי חששות לגביו, אך טריסטן מוכיח שההתאמה שלו לקליבלנד מושלמת והרוויח את החוזה הגדול שהוא יקבל בקיץ.
השבוע ניתן להחמיא גם לדלבדובה שיום אחד עוד ארחיב לגבי מגוון תרומותיו ולדיון ווייטרס שרשמית יצא מהסלאמפ, אבל זה קודם כל היה השבוע של לברון. בשלושת המשחקים בהם שיחק זה היה לברון המוכר, הקרוב לשלמות, זה שיום אחד סוחב קבוצה עייפה על הגב לניצחון על טורונטו, יום אחד משאיר לבד במשחק את הקבוצה מול ניו אורלינס ויום אחד מספק שש דקות מופלאות מול שארלוט בלי לזרוק לסל. הפתיחה המוחצת של הקאבס הלילה הייתה כולה לברון- הוא ביצע מהלכי הגנה חשובים, התנפל על כל ריבאונד, הוביל את הכדור, חילק מסירות לזריקות חופשיות והכניס את כולם למשחק עם אנרגיות אדירות. זה היה שבוע של MVP משחקן שעד השבוע עוד לא היה ברמה הזאת השנה.
בעוד שהלו"ז של קליבלנד אכן היה עמוס במיוחד, היא לא יכולה להתלונן עליו יותר מדי. קודם כל, כי החלק הקשה ביותר מבחינת עומס עבר. לקאבס היה כבר שבע פעמים בק-טו-בק מתוך 20 כל העונה, מכאן והלאה התדירות תרד. והרבה יותר חשוב מכך - היא במזרח, מה שאומר שאחרי כל שבוע קשה יגיע משחק מול קבוצה כמו שארלוט שאפשר לנצח בעזרת שש דקות גדולות ו-42 בינוניות. ושגם המשחקים הקשים לא עד כדי כך קשים.
קליבלנד ניצחה את ארבע היריבות הבכירות שלה במזרח (הרביעית היא אטלנטה המפתיעה שתגיע לקליבלנד שוב בקרוב) ועומדת מולן על מאזן של 2:5, אך הפסידה בשלושת המשחקים מול יריבות ממה שנקרא כבר רשמית מרחץ הדמים במערב (הכנסתי לרשימה את OKC, שבזכות חזרה מוקדמת של ווסטברוק ודוראנט וחולשה של פיניקס תיכף משתלטת על המקום השמיני). התהייה האם יש בכלל קבוצות במזרח שמסוגלות להתמודד עם אחת מחברות מרחץ הדמים זו תהייה לגיטימית לגמרי. למזלו של בלאט, אם היא תטריד אותו זה יקרה רק בחודש יוני. בינתיים התהייה תיבחן במפגשים מזדמנים של קליבלנד מולן, השבוע תגיע לביקור ממפיס.
