כמה טוב לעזוב את הפועל תל אביב: יוסיפוביץ על הצגה משולשת

כמה שילמתם? 50 שקלים, מחיר אחיד.

דברים שרואים בסטטיסטיקה: ערן זהבי כבש 15 שערי ליגה ב-11 משחקים. זה 1.36 שערים למשחק. הוא, לבדו, מקדים בקטיגוריה זו את נתניה, סכנין, מכבי פתח תקוה, אשדוד, בית"ר ירושלים, הפועל תל אביב, הפועל עכו, רעננה והפועל חיפה. הוא כבש יותר מפי 2 מהפועל חיפה כולה, ועשה את זה במשחק אחד פחות.


קהל מכבי נתניה: הופעה יפה מאוד עם כמות יפה מאוד. להם לפחות לא הגיע 0:0. ציון: 7

קהל מ.ס. אשדוד: 15:00, נעים, אידיאלי, לא רחוק מהבית, רק 50 שקל. ועדיין, רק 100 אנשים הטריחו עצמם. כאילו לא אוהבים כדורגל בעיר הזו. ציון: 4


קהל הפועל פתח תקוה: המסורת מנצחת. נתנו פייט לקהל שממול, אבל זה ממש לא הספיק. ציון: 8

קהל מכבי תל אביב: מילאו את מה שנתנו להם. קהל חוץ הכי ביתי שיש בליגה כיום. ציון: 9

קהל הפועל תל אביב: לפי הקאונטר, 5,352 אנשים ששווים יותר ממה שהיה על הדשא הגיעו, ושרו כל המשחק. נכס. ציון: 8

קהל מכבי פתח תקוה: ב-1:2 שמעו אותם. באמת. איפשהו בפינה, אבל שמעו אותם. ציון: 5

הבורסה: לצחי גיגי יש בעיות בכדורי גובה, ראינו את זה אמש. אבל אם את הבעיות האלה הוא מכסה עם שלוש הצלות נהדרות כמו אתמול - והן היו פשוט נהדרות - שייצא רע לכדורי גובה עד מחר. שלוש הנקודות הן של רב"ש הבוקר, בעיקר בזכותו. בצד השני, למרות ובגלל שלא שיחק - עדן בן בסט. 400 ועודף דקות ליגה, 4 משחקים בהרכב. מקום 13 ברוטציה של מכבי תל אביב. 13. אין שום תיאום ציפיות שהיה מכין את החלוץ לתסריט כזה.

ציוץ השבת:

תמונת השבת: הצגה כפולה - לא תנקו?

תודות לצ'רלטון ולרדיוסים, הלו"ז הזה נקבע למחזור ה-13:
15:00 בנתניה. 17:15 במושבה. 19:45 בנתניה. שני אצטדיונים שביניהם קצת יותר מ-20 קילומטרים. שלושה משחקי כדורגל בשבת אחת? צ'אלנג' אקספטד.

הווייז אמר 23 דקות מהבית לאצטדיון בנתניה. יכול היה לומר גם 429 דקות, ולא היינו מפסידים שום דבר. ההגעה, בניחותא, היישר לתוך כדורגל של צהריים - על פניו הכדורגל הכי טוב לצופים, אבל לעתים הכי רע לשחקנים, שלא מבינים מדוע מפריעים להם באמצע השנ"צ. הסטיגמה מיד מחפשת את ערן לוי, אבל הג'וקר של מכבי נתניה דווקא היה הטוב במגרש במחצית הראשונה. משקוף מהקרן, עוד קרן נהדרת, וולה שמצא את עצמו מטר מהקורה ואסיסט נהדר ללארי קאיודה שלא נעצר על ידי מרציאנו אבל כן על ידי הקוון. גם לאשדוד המסודרת היו כמה צ'אנסים, אבל בסופו של דבר מחצית ראשונה נגמרה ב-0:0 ולא היה צריך להיות גאון גדול כדי לדעת שכך ייגמר. "שיחקנו טוב ואני מרוצה", יגידו שני המאמנים לאחר מעשה - דא.

הקבינט הביטחוני שכלל אדם אחד החליט: נטישה. הפחד מהפקקים הרתיע, ולכן בדקה ה-50 העוגן הורם לכיוון המושבה. ברדיו "הוא עוד ישוב", כאילו גם שם יודעים שבעוד כשלוש שעות אכן נחזור לנתניה.

בחניון מחוץ למושבה היה עמוס, והרכב הוחנה בפינה אסטרטגית. כניסת העיתונאים מוליכה לכר הדשא, וכך מצא עצמו עומרי בן הרוש מאבד כדור בחימום היישר לרגלי כותב שורות אלה. על מסירת ההחזרה אין טעם להרחיב במילים, ובואו נאמר שפאקו לא היה מרוצה אם היה רואה את הדאבל פס הגרוע בהיסטוריה.

ההגעה המוקדמת לפתח תקוה סיפקה את הסחורה, כצפוי. ולא ייאמן שהכצפוי הוא על ספיגה של מכבי תל אביב. זה היה הפיגור המוקדם החמישי של הצהובים העונה - רביעי בששת המחזורים האחרונים - ובמוקדם הכוונה ל-15 הדקות הראשונות. זוכרים את פאולו סוזה? אז להפך. אין ספק שיש פה בעיה, תסמין - מה שתרצו. שילוב של שלוש סיבות:

1. ההגנה של מכבי תל אביב פחות טובה.
2. חוסר תיאום בין שחקני מכבי או בין פאקו אליהם.
3. מה קורה עם חואן פאבלו, או הזרת של חואן פאבלו?

בכל מקרה, שחר הירש אמר תודה, הדביק שער שישי העונה לרשת (במכבי חיפה אין אף חלוץ שהגיע למאזן הזה) ורץ לחגוג.

אבל ההמשך, כצפוי, היה פחות ורוד מבחינת המלאבסים. מהראן ראדי זכה סוף סוף לתשואות כוללניות, והפגז שהדביק בשמאל לרשת של קאלה - איך קאלה תמיד חוטף את הגולים הכי יפים - זיכה אותו באהבה שמגיעה לו. אבל זה עשה רק 1:1. כדי לנצח, מכבי היתה צריכה את המובן מאליו.

שמונה חודשים ויום עברו מאז 13 באפריל, 2014. שמונה חודשים ויום שבהם, בכל בוקר, מספרים שהשמש זרחה. אבל בגלל שאני זוכר בוודאות כמה ימים מאוד אפורים בלי שמש, אפשר אולי לקבוע ששער ליגה של ערן זהבי הוא ודאי יותר מזריחת השמש. כי מאז אותו 13 באפריל, בכל משחק ליגה שערן זהבי שיחק הוא כבש. והיו 17 כאלה, 16 מינוס הדרבי. 16 משחקים רצופים עם גול. שמש, עאלק.

וכך, מילות השיר "רקדי" נצרחו כבר 15 פעמים העונה - קצב אש של 49. שיא הכיבושים פר עונה בישראל הוא 30, של נסים אלמליח הגדול. רק בשביל זה שווה לזהבי להישאר פה עד תום העונה.

אבל עם כל הכבוד לזהבי ולישי לוי, שעתם הגדולה של אוהדי מכבי תל אביב היתה בכלל בחניון. למרות ההימלטות בדקה ה-88, לא היה שום סיכוי ליציאה מוקדמת מהמקום האסטרטגי. שירים ושערים ברדיו, חלונות פתוחים, וזוהיר בהלול שואג "שער של סליחי, רק 1:2 לקרית שמונה". כמה אוהדים צהובים חטפו אופטימיות. ואז, "גולללללל". רז שטיין עשה 2:2, ומאות אוהדים בטירוף. המכוניות צפצפו צפצופים של דרבי או של תואר, ובשילוב השני של סכנין - הרגע הצהוב הכי חזק אתמול היה בכלל בחניה.

בלית ברירה, ווייזי לקח אותנו דרך רחובות קטנים וצדדיים - טוב שלא הוביל אותנו דרך חדר ההלבשה של קטמון. מבעד לטיפות הוא ניווט לנתניה. חזרנו.

שוב, רצה הגורל, והזמן בדרכים לא עלה בשערים. דקה 18 במושבה, ועדיין 0:0 בין הפועל תל אביב למכבי פתח תקוה. הדרבי הפרטי של רן בן שמעון. המחצית הראשונה החלשה הסתיימה בלא כלום, לא לאחר החמצה מזעזעת ורגילה של שלומי אזולאי, שהחמיץ ממטר מול גיגי וכאילו התלונן שלשוער מותר להשתמש בידיים. במחצית התנגן השיר "צא מזה" של אריק איינשטיין. "אז אולי, תפסיק עם העולם לריב / אז אולי, תרגיש הרבה יותר יציב". אבל שלומי אז-אולי, למורת רוחו של אריק, לא יכבוש גם מסנטימטר.

מחצית, והמסדרון שמחוץ ליציע שומם יותר מהשער של גיגי. אין קפיטריה אחת פתוחה, אין שתייה ואין אוכל. זזתי ליציע שמאכלס את אוהדי מכבי פתח תקוה, וגם שם אזל המזון.

"חשבנו לצרף אתכם ל-VIP", אמר מפקד המזנון, "אבל בסוף באתם הרבה".

אז איך נאכל, שאלו הבחורים ממלאבס.

"אנחנו עושים נגלות מהמזנון של הפועל", השיב המפקד. אוי יא ברוך.

בדקה ה-47 נרשם שילוב בין השחקן הכי פורה בהפועל, גילי ורמוט, לשחקן הכי לוחם בהפועל, לוקאס סאשה. הבעיה היא שאין עוד מלבדם, ומהר מאוד זה התהפך. שני שערים משום מקום, תודות לכדור מוסט והחלקה של אבו אל היג'א, ובשניהם דני עמוס עשה את מה שהוא עושה יותר מדי העונה - לא לעשות כלום.

נגמר המשחק, והבוז התעצם, ואבו אל היג'א ינוקא בכה על הכדור שאבד והסטופקס שלא ננעל. בחור צעיר אבו אל היג'א, אבל גם עבור מבוגרים ממנו זו הפועל תל אביב הכי גרועה שיש. אין כישרון, אין חזון, אין כלום ואיפה העתיד? תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר, אומרים, אבל המצב יותר שחור משחור ועדיין אין בוס על סוס לבן שיגאל את המועדון הזה מייסוריו הקשים.

לוקאס סאשה יצא מחדר ההלבשה בפנים של מה-אני-צריך-את-זה, ואמר: "קשה מאוד למצוא את המילים. קשה לתאר. אנחנו מקבלים גולים מטומטמים, וזה רק נהיה קשה יותר. כולנו עצובים. אנחנו מנסים. מה לעשות, לפעמים להילחם זה לא מספיק".

הסגל הזה מספיק? שאלתי. והוא אמר: "צריך לשכוח מהכול. צריך להתחיל את הליגה מחדש. לא יודע איך ולמה, אבל לשנות".

בהפועל מדברים על שינויים רבים, אבל אחד השינויים הגדולים שצריכים להיעשות הוא בגזרת המאמן. אם לא בזהותו, אז בגישתו. אסי דומב יצא והראה אופטימיות שגובלת בניתוק מוחלט מהמציאות. הוא באמת אמר "עלינו בכל פרמטר על היריב" וסיפר על נתונים סטטיסטיים מעודדים אודות ההפסד באשדוד. "הגולים שקיבלנו הם תוצאה של טעויות אנוש", קבל המאמן. נו, באמת.

זו הפועל נוראית, אסי, נוראית. נוראית על סף ירידה. נכון, הליגה צמודה ושני ניצחונות שוב יעיפו אתכם לכאילו-אירופה, אבל כרגע, הקבוצה מרוסקת וזה לא בגלל טעויות אנוש. זה לא משבר; זה מה שיש. זו התקפה שנראית כמו טור הכיבושים של שלומי אזולאי וההגנה הכי גרועה שבלם עבר יכול להעמיד. לא היו אתמול יותר משתי דקות טובות של הפועל תל אביב, ולא צריך חברות סטטיסטיקה שיגידו את זה.

ורב"ש, שהפסיד בדרבי הקבוצתי אבל ניצח בדרבי הפרטי, עמד דקות ארוכות על הדשא, צופה ביציעים המתרוקנים ושמח מכל הלב. "אתה מכיר אותי, עם ספר הקלישאות", הוא אומר, ומיד שופך כמה זה לא ניצחון אישי אלא של מכבי פתח תקוה כולה. אז לא נספר לכם כאן מה בן שמעון אמר אלא מה חשב.

הוא לבטח חשב כמה אלה שמנהלים את הקבוצה שמולו לא טובים בניהול קבוצת כדורגל, וכמה הם טעו כשוויתרו עליו, וכמה נורא הם נראים, כפי שמעולם לא נראו כשהוא בעמדת המאמן. ולבטח הבין את מה שכולם מבינים - אין דבר טוב יותר מלעזוב את הפועל תל אביב.

עד כמה העובדה שאימנת אותם בעונה שעברה עזרה לך לנצח?

"להכנה שלי זה עזר מאוד, אבל היו דברים שדרשו תגובה במהלך המשחק עצמו".

ההגנה של הפועל תל אביב היא ההגנה החלשה בליגה?

"יש לך שאלה על מכבי פתח תקוה?"

ההגנה של מכבי פתח תקוה היא ההגנה החלשה בליגה?

רב"ש צחק, לא ענה ועלה במדרגות שמוציאות מהאצטדיון. סוף סיבוב, ולמרות 23 ספיגות ומינוס 6 בטור השערים, והוא במקום הרביעי. מעל האקסית. אין ספק, לבטח חשב שוב - אין דבר טוב יותר מלעזוב את הפועל תל אביב.

יאללה, הביתה.

לעמוד הפייסבוק של יוסיפון

למעקב בטוויטר

orenjos@walla.co.il