חמדי סליחי לא חשב שישחק העונה בהפועל עכו. עם סיום העונה שעברה, ארז האלבני את כל חפציו מתוך אמונה שתגיע הצעה שתתאים לשני הצדדים. "לא היה מועדון שרצה לשלם גם לי וגם 300-400 אלף יורו לעכו. מאמן א.א.ל לימסול התקשר וניסה לשכנע אותי לבוא. התקציב שהיה להם הוא פחות ממה שאני מרוויח בעכו. אמרתי להם: 'קודם תשלמו לעכו ודבר שני, אני לא בן 20'. אולי אם הייתי צעיר, הייתי הולך לשם, מבקיע 20 שערים ואז מתקדם למועדון גדול יותר. אמרו לי: 'אנחנו משחקים בליגה האירופית ואנחנו מועדון טוב', אבל זה לא עשה עליי רושם. אני בן 30, גמרתי עם הצעות כאלה. לפני סגירת חלון ההעברות הייתה הצעה מאזרבייג'אן. ביקשתי מההנהלה והמאמן לעזוב והם סירבו. אמרו לי: 'אנחנו צריכים אותך, אנחנו לא יכולים לשחרר אותך ולא נוכל למצוא שחקן יותר טוב ממך'. אני לא מתחרט כי לא משנה באיזה מועדון אני נמצא, אני אוהב שמכבדים אותי וגורמים לי להרגיש חשוב. ההצעות היו טובות בשבילי, אבל לא לעכו".
כמעט שנה עברה מאז שהאלבני נחת בישראל. שנה בה סליחי הבקיע 12 שערי ליגה ומחזיק כמעט לבד את עכו. שנה בה עדיין לא נמצאה תשובה לשאלה: איך שחקן ברמתו, שכיכב בליגה האוסטרית וזכה להתעניינות מקבוצות גדולות ביבשת, הגיע דווקא לאחד המועדונים הכי קטנים בליגת העל. גם לסליחי אין ממש תשובה לשאלות הללו. בראיון לוואלה! ספורט הוא מדבר על הקריירה שקצת התפספסה, ההחלטות השגויות, ההלם שחטף בישראל, חוסר המקצוענות שמטריף אותו בעכו וגם על מכבי חיפה, בית"ר ירושלים, ערן זהבי, אלכסנדר סטנוייביץ' ואלון חרזי. ראיון לא שגרתי עם אדם לא שגרתי.
ספר לנו איך שחקן כמוך מגיע לעכו.
"לא היה לי קל לקבל החלטה כזו. סיימתי את העונה בסין בנובמבר וחשבתי שאמשיך שם, אבל בינואר, רגע לפני תחילת ההכנות לעונה החדשה, דברים השתנו ונשארתי בלי קבוצה. היו הצעות מאוסטריה שלא היו טובות כלכלית. הייתה הצעה כספית טובה משוויץ, אבל היא הייתה מקבוצה שלא היה לה סיכוי להישאר בליגה ולקריירה שלי זה לא טוב. כמו כן, היו הצעות מהליגה השנייה בגרמניה, אבל חשבתי יותר מדי, הזמן עבר ופספסתי כמה קבוצות שלא היה להן זמן לחכות לי והביאו שחקן במקומי. פברואר הגיע ואחרי שהתאמנתי לבד במשך שלושה חודשים, קיבלתי הצעה טובה מעכו. דיברתי עם אנשים בישראל וראיתי כמה הם צריכים ורוצים אותי. חשבתי שעדיף שאבוא ואשחק. גם האקלים בישראל נוח. יותר קל לשחקן להתאקלם במזג אוויר כזה מאשר להגיע לשוויץ בחורף".
מה מצאת בעכו?
"עשיתי בדיקה באינטרנט וידעתי שלא מדובר במועדון גדול ואני לא יכול לצפות לדברים גדולים. אני תמיד מכין את עצמי לגרוע מכול. עשיתי את זה גם כשעברתי לסין. כשאתה מכין את עצמך לגרוע מכל, אתה יכול להיות שמח מדברים קטנים מאוד. מצאתי שחקנים טובים מאוד שחסרים קצת ארגון ומקצוענות".
למה אתה מתכוון?
"מהרגע הראשון ראיתי שאחרי שמנצחים במשחק לא באים בגישה של 'חייבים לנצח במשחק הבא', אלא 'מותר לנו להפסיד שלושה כי ניצחנו אחד'. זה רע מאוד בכדורגל. אני לא אוהב את זה. רק אחרי שלא מנצחים שניים-שלושה משחקים, נלחמים ואומרים שחייבים לנצח. המנטאליות לא טובה. שחקנים לא תמיד מוכנים לעבוד, להתקדם ולהשתפר לקראת המשחק הבא. חוץ מזה, בעכו חסרים הרבה דברים שאתה מצפה ממועדון מקצועני. אנחנו עוברים ממקום למקום כדי להתאמן. שחקן רוצה לפעמים לעבוד בחדר כושר לפני האימון או להיכנס לסאונה ולג'קוזי אחריו. זה לא לוקסוס".
לא שאלת את עצמך מה לעזאזל אני עושה פה?
"לפעמים כן. במצבים קשים של הפסדים, אתה מנסה להילחם ולסדר את העניינים בקבוצה ואתה רואה ששום דבר מסביבך לא נכון ולא מקצועי ".
מה קורה לעכו במשחקי הבית העונה?
"שיחקנו טוב נגד בית"ר ובאר שבע ובשאר המשחקים נגד הפועל חיפה, אשדוד ונתניה שיחקנו רע. הבעיה היא שהגענו למשחקים האלה אחרי ניצחון או משחק טוב. נגד הפועל תל אביב כולם לא הפסיקו לרוץ ולהילחם והייתה לנו מוטיבציה גבוהה אחרי ההפסד לאשדוד. ואז הגענו נגד נתניה בלי אותה מוטיבציה. היו שחקנים שאמרו לעצמם: 'היום לא צריך לרוץ יותר מדי ולהילחם כי ננצח בקלות'".
במבט לאחור על הקריירה שלך, אלבניה, יוון, שוב אלבניה, אוסטריה, ארה"ב וסין, אתה חושב שתמיד קיבלת החלטות נכונות?
"לא תמיד, אבל בדיעבד תמיד הייתי שמח מההחלטות שקיבלתי. אני חושב שכל החלטה מקצועית שקיבלתי נכפתה בגלל סיטואציה מסוימת. כשעזבתי לאמריקה, הייתי החלוץ הכי טוב בראפיד וינה. ציפיתי לעבור לריינג'רס או סלטיק, מועדונים גדולים כבר פנו לגביי. במצב שנוצר, היה ברור שאעזוב ולא יצאתי למחנה אימונים. ואז ריינג'רס התפרקה כלכלית, הצעה שהייתה לי מפרנקפורט נפלה, נשארתי בלי כלום וקיבלתי הצעה גבוהה מאוד מה-MLS".
בגיל 28 כשאתה כוכב בראפיד וכובש בלי הפסקה, למה לעזוב את אירופה?
"חשבתי על איפה אהיה מחר. הייתי בטוח שאעבור לקבוצה גדולה, אבל גם הסוכנים שלי עשו טעויות. סמכתי על הרבה אנשים. ראפיד כבר ניסו להביא חלוץ במקומי והיו משוכנעים שאעזוב. יחד עם המאמן, החלטנו שאני לא ממשיך. כל יום היו לי הצעות והמאמן אמר לי: 'אני רואה שאתה עובד קשה כדי ללכת למקום אחר. אתה לא מרוכז במה שקורה כאן'. עניתי לו: 'זה נכון' והוא אישר לי לא לצאת למחנה האימונים".
מזל רע?
"מזל רע וניהול לא נכון. אולי לא עבדתי עם הסוכנים הנכונים. גם אני עשיתי טעויות. היו לי הצעות ללכת לחתום וחשבתי שמגיע לי יותר. היו לי הצעות מפרנקפורט והופנהיים, אבל רציתי לחכות לשטוטגרט ו-ורדר ברמן. גם אנשים שעבדו בשבילי חשבו באותה צורה, שאפשר לקבל הצעות יותר טובות. בסופו של דבר, מועדונים גדולים שרצו אותי הלכו על שחקן אחר וגם מועדונים יותר קטנים שמאוד רצו אותי, החליטו לא לחכות".
לפעמים אתה אומר לעצמך: 'יכולתי להיות עכשיו בבונדסליגה ולא בישראל'?
"יש לי חברים שהורגים את עצמם עם מחשבות כאלה. מבחינתי, כשמשהו נגמר הוא נגמר ואני לא חושב עליו יותר. היו לי כל כך הרבה הצעות והייתי קרוב לחתום בכל כך הרבה מקומות ואם הייתי חושב על הדברים האלה, לא הייתי מסוגל להתרכז בלשחק טוב בעכו".
הרמה בישראל טובה?
"הרמה טובה ויש כאן כישרונות, אבל המנטאליות של יותר מ-70 אחוז מהאנשים לא נכונה. לא מחפשים כאן להתקדם ולהשתפר אלא לשרוד ולשמור על הקיים. זו המנטאליות גם של המנהלים שלא מבינים שמועדון צריך לשאוף כל הזמן להשתפר. מבחינת תנאים, ההבדלים פה גדולים גם לעומת מועדונים בינוניים בעולם".
לפני 10 שנים הכדורגל הישראלי היה קרוב יותר לאירופה.
"אחת הסיבות שהסכמתי להגיע לכאן הייתה כי שיחקתי לפני כמה שנים עם ראפיד נגד הפועל תל אביב. ראיתי שם שחקנים נהדרים וכדורגל מצוין. הם הרגו אותנו. אני זוכר גם את הפועל תל אביב מנצחת את זלצבורג ואת מכבי חיפה בליגת האלופות. אמרתי לעצמי שאם לפני חמש שנים הן היו כל כך טובות, עכשיו הן בטח יותר טובות. זה לא קרה. הן גם לא מנסות להיות יותר טובות. המדיניות של הגדולות לא עושה טוב לליגה. קבוצות עם תקציבים גבוהים צריכות לקנות שחקנים מהקטנות כדי לעזור להן כלכלית ולא לשלם מיליון יורו לשחקן זר. באיירן מינכן קונה בגרמניה מהקטנות והכסף נשאר בליגה. זה לא קורה בישראל".
ערן זהבי לדוגמה, הוא בכושר הטוב בחייו. שיחק שנה וחצי בפאלרמו וחזר הרבה יותר טוב. עדיף לו לשחק כאן ולהיות מלך או לקחת סיכון ולצאת?
"נבחרת ישראל צריכה את ערן זהבי בכושר הזה ובתחושות האלה. אחרי שנה באירופה, הוא לא יהיה אותו שחקן. אני חושב שעדיף לו להישאר".
כשאתה היית השחקן הכי טוב באלבניה רק רצית לצאת.
"הבקעתי 42 שערי ליגה ב-50 משחקים בשנה וחצי, אבל הייתי בן 21-22. ידעתי שאם אצא, אהפוך לשחקן טוב יותר. המצב של ערן שונה גם מבחינת הגיל וגם כי הוא נמצא במכבי תל אביב שזה מועדון מקצועני עם אימונים ברמה גבוהה. אם הוא ייצא, הוא לא יהפוך לשחקן טוב יותר. אם הוא היה בן 20, זה היה נורמאלי לצאת. בגילו, אני לא יודע. אני לא אומר שהוא לא יכול לשחק בחו"ל. הוא שחקן טוב מאוד. אבל מבחינה פיזית ומה שהוא מביא למשחק, אני לא חושב שהוא יכול להשתפר בחוץ".
אתה לא קורא עברית, אבל השם שלך הוזכר לאחרונה לא אחת בהקשר של מכבי חיפה.
"אני מתרגם את האתר שלכם ודווקא קורא לפעמים (צוחק)... ראיתי את הדיווחים, אבל למען האמת לא דיברתי עם אף אחד ממכבי חיפה. אני מרוצה מהידיעות. זה אומר שאני עושה עבודה טובה ומייצר עניין ממועדונים גדולים, ומכבי חיפה היא עבורי מועדון גדול. לפני שנתיים וחצי הייתה לי הצעה משם. אלון חרזי ראה אותי במשחק הכנה של ראפיד וינה, אבל הקשבתי לאנשים לא נכונים והייתי בראש אחר. קבוצה כמו מכבי חיפה תוכל לשפר אותי והיא טובה לקריירה שלי, לרזומה שלי ולמספרים שלי. אם שואלים אותי אם ארצה לשחק במועדון גדול יותר, אהיה צבוע אם אגיד שלא ואני רוצה להישאר בעכו".
ראית את מכבי חיפה השנה? אחת הבעיות שם זו עמדת החלוץ.
"אני לא חושב שהבעיה שלהם היא בהתקפה. יש שם איכות. אני רואה את המצב כמוזר. יש משחקים שהחלוצים טובים וההגנה עושה טעויות טיפשיות שעולות במשחק ושבוע אחר כך ההגנה משחקת טוב והחלוצים מחמיצים הזדמנויות. הבעיה שהקבוצה נבנתה להיות בטופ. הם הפסידו משחקים ולאחר מכן ניסו הכול כדי לשנות את המצב. הם מקבלים החלטות פזיזות תוך כדי משחק. אין להם סבלנות. מכבי תל אביב יכולה להניע כדור 60 דקות ואף אוהד לא שורק. יש שם רוגע. מכבי חיפה הפסידה בתחילת העונה וכולם רוצים רק לנצח. הם מחפשים להוביל 0:2 אחרי 10 דקות. לגמור את המשחק כמה שיותר מהר. לכן הם עושים טעויות של לחץ. הסגנון והצורה לא משנים, כולם לחוצים להבקיע ולהשיג תוצאות. מכבי חיפה צריכה רוגע, להתחיל מאפס. לשחק כאילו כלום לא קרה בתחילת העונה".
אלכסנדר סטנוייביץ' הצליח בסין. אתה מופתע ממה שקורה לו במכבי חיפה?
"הוא מאמן גדול, אבל הציפיות שם כנראה היו גבוהות מדי בגלל האצטדיון החדש וההגעה של יוסי בניון. הוא הצליח בסין וחשבתי שהוא יעשה עבודה טובה ויביא שחקנים טובים למכבי חיפה. כשהציפיות גבוהות ומפסידים פעם-פעמיים הכול מתפרק. קשה להבין מה קרה שם. יש שם שחקנים טובים שעושים טעויות של חובבנים".
ואלון חרזי מאמן טוב?
"אני אוהב את חרזי כי הוא תמיד עם רגליים על הקרקע. הוא יודע איפה הוא ומה הוא צריך לעשות. הוא מבין כדורגל מצוין. בעכו צריך לעבוד עם השחקנים על מנטאליות, טקטיקה ואז טכניקה ולא תמיד יש זמן בגלל צפיפות המשחקים. הכדורגל הישראלי צריך עוד שחקנים שחושבים כמו חרזי. שחקנים צריכים לחשוב כמו מאמנים. זה דבר בסיסי בכל מועדון והבעיה גם במכבי חיפה. השחקנים והמאמן צריך להיות שותפים לאותו קו מחשבה בנוגע למשחק".
בגילך יש עדיין חלומות בכדורגל?
"אני מרגיש מצוין והמספרים לא משתנים. אני מבקיע באותם ממוצעים כמו בגיל 20 או 24 ואני שמח. תמיד יש לי חלומות כמו לשחק במועדון גדול יותר, להיות אלוף ולנצח. להיות ווינר. אני רוצה להמשיך להיות שחקן חשוב ולא סתם שחקן במועדון שזוכה באליפות. עוד חלום הוא לעלות עם אלבניה לאליפות אירופה או למונדיאל ואנחנו בדרך הנכונה".
סליחי לא אוהב לדבר על דת. "באלבניה יש מוסלמים, נוצרים ו(אלבנים) אורתודוכסים. אין קיצונות דתית. גם המשפחות מעורבות. למשל, אשתי נוצרייה, אני מוסלמי מצד האבא ואימא שלי אורתודוכסית. לא הדת מכתיבה את החיים באלבניה כמו במדינות אחרות".
על בית"ר ירושלים שמעת?
"שמעתי שבתחילה הייתה להם בעיה עם שחקנים ערבים ואז שמעתי את הסיפור על הצ'צ'נים. אלו דברים שחייבים להשתנות".
לבית"ר היה שחקן אלבני בעבר.
"כן, ויקטור פאצ'ה. הוא מוסלמי. פעם קראתי ראיון איתו בו הוא אמר שהבעיה היא עם שחקנים ערבים. תגידו, זה מצב נורמאלי? לשחקן זר זה בטוח לא מצב רגיל. אתה משחק בכל מקום בעולם ולאף אחד לא אכפת מהדת שלך. כולם משחקים בכל מקום. אני לא מבין איך שחקנים ועיתונאים בישראל מקבלים את זה כל כך בקלות".
אם ירצו אותך, תסכים ללכת לשם?
"אני לא מפחד ללכת לשם, אבל אראה אם באמת רוצים אותי. אני מגיע לשם לשחק כדורגל ולא לפגוע באף אחד. אם רוצים אותי, הם צריכים לדעת למה לצפות כשלוקחים אותי. אני בטוח שזו הסיבה שהמועדון לא לוקח סיכונים (עם שחקן מוסלמי). מבחינתי, אם יש לי אפשרות, אלך אפילו מחר".
