אין שוער בשער: השערורייה המוזרה אי פעם בכדורגל הצרפתי

מה מרגיש חלוץ אם הוא עולה למגרש ומגלה שהיריבה בחרה לשחק ללא שוער? האם הוא מאושר מהאפשרות להבקיע ללא הפרעה? האם כועס על הזלזול בו ובמשחק? האופציה הזו אמנם נשמעת הזויה ובלתי אפשרית, אבל לו היה איתי שכטר נולד בדור אחר ומשחק בנאנט במאי 1982, הוא היה זוכה לחוויה מיוחדת במינה. במחאה מקורית וחריגה, עוררה בורדו את השערורייה המשעשעת והביזארית ביותר בתולדות הכדורגל הצרפתי, והותירה את השער חשוף במשך רוב דקות המשחק באצטדיון לה-בוז'ואר.

לאיש שגרם בעקיפין לאירוע המטורף קוראים דרגאן פאנטליץ'. בקיץ 1981 רכשה בורדו את השוער היוגוסלבי הנהדר מהקבוצה היחידה בה שיחק במולדתו, רדניצ'קי ניש, על אף שחוזר במשך שנים על ידי שתי האימפריות מבלגראד, הכוכב האדום ופרטיזן. היתה להן סיבה טובה לחשוק בו – פאנטליץ' היה אחד השוערים הבולטים באירופה באותה תקופה, מכל הבחינות האפשריות.

לשם התחלה, הוא היה מצוין על קו השער, עם אינסטינקטים מדהימים וגמישות חייתית – לא לחינם כינו אותו אוהדיו יאשין הסרבי. בנוסף, סיגל לעצמו פאנטליץ' סגנון ייחודי. הוא אהב לצאת מהרחבה ולכדרר, ולהשתתף בבניית המשחק מאחור, וידע לשלוח גם כדורים ארוכים שהוציאו את קבוצתו להתקפות מתרפצות. עוצמת הבעיטות שלו היתה מדהימה, ויום אחד הוא אפילו הדהים את שוער ולז' מוסטאר, אנבר מאריץ' שעמד בין הקורות של יוגוסלביה במונדיאל 1974, בבעיטה מתוך הרחבה שלו עצמו – הכדור קיבל גם תאוצה מהרוח החזקה. התוצאה למטה.

אם זה לא מספיק, הרי שפאנטליץ' התמחה גם בפנדלים – הן בהדיפתם והן בכיבושם. במדי ניש היו לו 15 בעיטות מדויקות מהנקודה הלבנה, ובנבחרת יוגוסלביה הוא הוסיף שתיים, כולל מול יוון במוקדמות מונדיאל 82'. תוסיפו כריזמה שנטפה ממנו, כושר מנהיגות וחוש הומור נפלא, ותקבלו רכש חלומי עבור כל מועדון. בורדו היתה מאושרת כאשר פאנטליץ' הגיע לשורותיה והצטרף לסגל עמוס כוכבים שהתיימר לזכות באליפות השניה בתולדות המועדון, אחרי בצורת בת 32 שנה.

הנשיא קלוד בז, בעל השפם המפואר והמטופח ביותר בצרפת, רצה להפוך את הקבוצה לאחת הטובות בתבל. המאמן הצעיר איימה ז'אקה, זה שיוביל את צרפת למדליות הזהב בגביע העולם הביתי ב-1998, חתם ב-1980 והפיק את המקסימום מהגאונות של אלן ז'ירס – המאסטרו הפנומנלי הפך בהדרכתו מעוד שחקן לשחקן הטוב ביותר במדינה, לסקורר מדופלם ולמנהיג הנבחרת לצד מישל פלאטיני וז'אן טיגאנה. טיגאנה עצמו הגיע בעקבות ז'אקה מליון, בעוד את ההגנה החזיק הבלם האגדי מריוס טרזור, ובהתקפה כיכב ברנאר לאקומב.

זו היתה קבוצה איכותית ומהנה, ובכל זאת הצליח השוער להתעלות מעל כולם. עונת 1981/82 זכורה עד היום בבורדו בעונת פאנטליץ'. הוא סיפק הצלות מרהיבות, שיגע את הקהל בכדרורים שלו, וגם הבקיע שלושה פנדלים, לרשת ולנסיין ומונפלייה בליגה ומול פ.ס.ז' בגביע. היוגוסלבי משך תשומת לב כה עצומה שהשדר המפורסם ביותר בצרפת, תיירי רולאן, החליט לעשות עליו כתבה מיוחדת. הוא הגיע למתקן האימונים של בורדו והתנדב לעמוד בשער מול הפנדלים של פאנטליץ'. זה נגמר רע מאוד מבחינת רולאן – הכדור האדיר שבעט השוער שבר את ידו.

ארבעה מחזורים לסיום העונה אירחה בורדו את לאנס מהתחתית והייתה זקוקה לניצחון כדי להמשיך להיאבק על האליפות. החלום נגוז בעקבות הפסד 1:0 צורב, בתצוגת שיפוט שזכורה לשמצה בעיר היין עד עצם היום הזה. עיקר הזעם הופנה כלפי הקוון, שלא הניף את הדגל כהלכה, ובירידה לחדרי ההלבשה הרוחות התלהטו מאוד. בשלב מסוים הרגיש הקוון מכה חזקה בישבנו, וכאשר הסתובב ראה את פאנטליץ' מאחוריו. הוא הסיק כי השוער היוגוסלבי תקף אותו, והדבר נרשם בדוח השיפוט על אף שעדי ראייה טענו לחפותו.

שלושה שבועות מאוחר יותר, אחרי שבורדו הפסידה פעמיים נוספות בליגה, הודחה מהגביע וראתה את העונה מתרסקת לרסיסים, התקיים ב-5 במאי הדיון בוועדת המשמעת של ההתאחדות. פאנטליץ' הכחיש את ההאשמות מכל וכל, ונשבע שלא נגע בקוון האומלל, אך הוועדה לא האמינה לו ופסקה על עונש חמור במיוחד – השעיה מפעילות למשך שנה. זו היתה מכה אנושה לקריירה של השוער הצבעוני, ומכה גדולה לא פחות לבורדו שאיבדה את אחד הכוכבים הגדולים שלה.

גזר הדין קומם את ראשי המועדון. תחושת חוסר הצדק והקיפוח הרתיחה את דמו של בז, והוא החליט לעשות מעשה. ב-7 במאי התקיים המחזור האחרון, וזו היתה ההזדמנות של הנשיא לומר להתאחדות מה הוא חושב עליה. היה זה תרגיל מבריק שנכנס באופן מידי לפנתיאון.

יום לפני המשחק נכנס בז לחדר ההלבשה אחרי האימון והודיע לשחקנים: "מחר אנחנו משחקים בנאנט בלי שוער. אצא מהחדר ואתן לכם 20 שניות לחשוב על זה". הוא עזב, חזר מיד והמשיך: "טוב, אני מבין שאתם מסכימים". בשלב זה הצביע בז על זי'רס ואמר: "ז'יז'י, אתה הקפטן. אתה תהיה השוער". כולם פערו את פיהם ובהו בגאון הצנום, השחקן הנמוך ביותר בליגה – כולה 163 סנטימטרים. הנשיא חייך והוסיף מיד: "אל תדאגו, תקבלו בונוס על תיקו בלי קשר לתוצאה". בשלב זה התעשת מעט ז'ראר סולר ותהה: "ומה אם ננצח?", וכל השחקנים פרצו בצחוק.

בז עזב עם חיוך רחב על פניו, וממשרדי המועדון הופצה ההודעה לתקשורת: "לאות הזדהות עם דרגאן פאנטליץ' שהושעה לשנה על לא עוול בכפו, הנהלת בורדו ושחקניה החליטו לשחק ללא שוער אמתי. את אפודת השוער ילבש אלן ז'ירס". "אנחנו לא מתכוונים לגנוב את ההצגה, ולא בא לנו לספוג 30 שערים. אנחנו באים לנצח", הצהיר בז.

ובינתיים, לא כל השחקנים היו מאושרים. כוכבי בורדו היו אמורים לשחק במונדיאל, וחלקם עדיין נלחמו על המקום בסגל של מישל הידאלגו. "היינו אמורים להשתתף במשחק הכנה מול בולגריה כעבור שבוע, ולכן משחק הליגה האחרון היה חשוב לנו. אבל אי אפשר היה להתנגד לדעתו של הנשיא. בחרנו לא לקחת את כל זה ללב, ולהתייחס לאירוע בבדיחות דעת", סיפר לימים ז'ירס. וכך עלה הכוכב הנמוך עם החולצה מספר 1, אבל הוא עמד בין הקורות אך ורק כאשר נאנט ביצעה כדורים חופשיים ליד השער או קרנות. בכל יתר הדקות תופקד ז'ירס בתפקידו הטבעי במרכז המגרש, והוא אפילו לא לבש כפפות. הוא כבש 14 שערי ליגה באותה עונה, והמשימה היתה לנסות להבקיע גם בתור "שוער".

שחקני נאנט ממש לא התלהבו למראה הפארסה. בלחיצת הידיים לפני המשחק, אמר קפטן הקנריות פטריס ריו לז'ירס: "אתם עושים צחוק, ולא אכפת לכם מאיתנו". "ניסיתי להסביר לו שזה נכפה עלינו, אבל הוא לא השתכנע", סיפר ז'ירס שנגע לראשונה בכדור בידו רק בדקה ה-14. בשלב זה כבר הובילה נאנט 0:2. הקשר המחונן ז'יל ראמפיון הבקיע מיד אחרי שריקת הפתיחה, ובדקה ה-4 הכפיל ואהיד חלילהודז'יץ' הבוסני, אחד הסקוררים הגדולים בצרפת בשנות ה-80', את התוצאה.

טרזור, ששיחק כבלם ללא שוער, סיפר ששחקני נאנט לא הצליחו להתרגל לרעיון במחצית הראשונה, ולכן נתפסו פעמים רבות בנבדל. החלוצים ראו את טרזור לפניהם והניחו באופן אינסטינקטיבי שהם נמצאים בעמדה חוקית, כאשר בפועל היה איש מאחוריו, והקוון הרים את הדגל פעם אחר פעם. ובכל זאת, הקנריות לא התקשו להגיע למצבי הבקעה. ז'וזה טורה קבע 0:3 בדקה ה-22– טרזור ניסה לשווא לעצור את הכדור בראשו על קו השער. המגן השמאלי תיירי טוסו הבקיע את הרביעי בדקה ה-26.

האוהדים ביציעים המתינו באופן מפתיע עד הדקה ה-58 כדי לראות את השער החמישי ברשת – הפעם היה זה תורו של הקיצוני המהיר לואיק אמיס להבקיע. בשלב זה החליט ז'אקה לבצע "שינוי טקטי" – הוא הוריד את ז'ירס לספסל, והאפודה עברה דווקא לטרזור. כעת הוא היה גם שוער וגם בלם, והוציא מיד את הכדור השישי מהרשת כאשר חלילהודז'יץ' השלים צמד בדקה ה-61. אלא שזה היה השער האחרון. טרזור עשה את עבודתו נאמנה.

התוצאה הסופית עמדה על 0:6 בלבד, וזה היה הישג לא מבוטל עבור בורדו. די לציין כי במקביל הביסה סנט אטיין 2:9 את מץ, שהעמידה כמובן שוער אמתי בין הקורות. התוצאה הזו הרסה במידה לא מבוטלת את האפקט לו ציפה בז. תאמינו או לא, אבל בתקשורת הצרפתית התרכזו יותר בתשיעייה, והפארסה המופלאה אוזכרה בדרך אגב. "לו זה היה קורה עכשיו, כולם היו מדברים על זה שבועות", העיר בדיעבד ז'ירס.

אלא שאז הוסטה תשומת הלב למונדיאל שעמד בפתח. שישה שחקני בורדו הצטרפו לנבחרת הטריקולור שהגיעה לחצי הגמר, שם כבשו ז'ירס וטרזור בהארכה בחצי הגמר הבלתי נשכח והדרמטי מול מערב גרמניה שהסתיים בדמעות. גם פאנטליץ' נסע למונדיאל בשורות יוגוסלביה והצטיין בכל המשחקים. הוא אפילו הדף פנדל של חואניטו בקרב מול המארחת ספרד, אבל השופט הורה על בעיטה חוזרת אותה כבר לא הצליח לעצור.

ההפסד גרם להפסד היוגוסלבים שנסעו הביתה בתום שלב הבתים. העונש האכזרי לא קוצר, ופאנטליץ' החמיץ את כל עונת 1982/83, חזר למולדתו ותלה את הכפפות כעבור שנתיים נוספות, בגיל 34 בלבד. הוא המשיך לקריירה מגוונת כנשיא מועדונו האהוב רדניצ'קי ניש, חבר פרלמנט, פרשן טלוויזיה, וגם מאמן שוערים בנבחרת סרביה עד גיל 17.

בבורדו הוא כיכב רק במשך העונה המופלאה ההיא, והקבוצה המשיכה להישגים מעולים בשנות ה-80' בלעדיו, עם שלוש אליפויות ושני גביעים. טיגאנה חתום על כל התארים, וז'ירס על רובם לפני שעשה את טעות חייו ועבר למארסיי ב-1986, אבל זה כבר סיפור אחר לגמרי. נגיע גם אליו.