ממש אתמול לפני עשר שנים, ב-8 בדצמבר 2004, רשם סטיבן ג'רארד את אחד הערבים הגדולים בקריירה שלו, ודאי לפחות עד אותו יום. ליברפול אירחה את אולימפיאקוס במסגרת המחזור השישי של שלב הבתים בליגת האלופות, כשהקבוצה היוונית מגיעה למשחק מהמקום השני ועם יתרון של שלוש נקודות ויחס ראש בראש עדיף אחרי 0:1 במשחק הראשון ביניהן. כלומר, לא רק שהמייטי רדס נזקקו לניצחון על מנת לסיים במקום השני אחרי מונאקו, אלא גם לנצח בהפרש של שני שערים לפחות.
בדקה ה-27 זה נראה רע מאוד עבור הקבוצה של רפא בניטס, כשריבאלדו בכבודו ובעצמו העלה את אולימפיאקוס ליתרון. במצב הזה, ליברפול הייתה צריכה שלושה שערים. המחליף פלורן סינמה פוניול הצליח להשוות בדקה ה-47, מחליף נוסף ניל מלור השלים את המהפך בדקה ה-80, אבל הרגע הקסום של המשחק באנפילד הגיע בדקה ה-86. סטיבן ג'רארד הניף את רגל ימין שלו ושחרר כדור אדיר לפינה מ-22 מטר בערך כדי לקבוע 1:3 ולשלוח את הקבוצה שלו לשמינית גמר ליגת האלופות. את המשחק שידרו מרטין טיילר ואנדי גריי, המוכרים היטב לכל חובב פיפ"א בעולם ואפילו הם לא שמרו על קור הרוח המפורסם שלהם. את אותה עונה ליברפול סיימה כמובן עם אותה זכייה הירואית בליגת האלופות לאחר הקאמבק מול מילאן בגמר באיסטנבול.
21:45, ספורט5: ליברפול - באזל
מאז אותו ערב, עברו כאמור בדיוק עשר שנים וכל כך הרבה השתנה מאז, גם בליברפול וגם במי שהיה ועדיין הפנים של המועדון המפואר. אותו כובש שער ניצחון, סטיבן ג'רארד. הערב, וכשהוא כבר בן 34, ינסה הקשר האנגלי לספק עוד תצוגה מונומטאלית בדרך לשמינית גמר ליגת האלופות. המצב דומה מאוד, כשגם הפעם ליברפול צריכה ניצחון כדי להמשיך הלאה, אבל מבחינת ג'רארד יש הבדלים רבים. הרגליים הרבה יותר עייפות, היכולת פחות מרשימה והלחץ שמופעל עליו כבד פי כמה וכמה. אם זה לא מספיק, אז כשהוא מסתכל ימינה, שמאלה, קדימה ואחורה הוא כבר לא מוצא שם שחקנים כמו צ'אבי אלונסו, דיטמאר המאן, חאבייר מסצ'ראנו, פרננדו טורס ולואיס סוארס, אלא שחקנים בינוניים בהרבה.
האם סטיבן ג'רארד, אולי אחרון הסמלים האמיתיים בצמרת הכדורגל העולמי ולבטח אחד מגדולי השחקנים האנגלים ב-20 השנה האחרונות, הפך לנטל על ליברפול יותר מאשר נכס או האם הוא בסך הכל קורבן של הנסיבות?
אחרי הופעה לא מרשימה, בלשון המעטה, באופן קבוצתי ואישי בגביע העולם בברזיל, חזר ג'רארד לליברפול בקיץ חבול ומוכה. בטח מבחינה נפשית. הפצע מאותה החלקה מפורסמת מול צ'לסי בהפסד 2:0, שהובילה בסופו של דבר גם לאובדן האליפות של ליברפול, עדיין לא הגדיל. "אלה היו שלושה החודשים הגרועים ביותר בחיי", הודה ג'רארד בזמן שהמייטי רדס שהו בארצות הברית במסע משחקים לקראת העונה החדשה, "כבר ראיתי את ההחלקה הזו כמה פעמים. אני לא צריך לצפות במשהו כמו זה כדי לחוש את אותו כאב שוב ושוב ושוב. סבלתי מהכאב הזה מיד אחרי המשחק בחדר ההלבשה, בשבועות ובחודשים שלאחר מכן. פשוט נתקלתי בזה בכל פינה, זה לא התחבא ממני. יש לי טלויזיות בבית ואני קורא עיתונים, יש רשתות חברתיות. אין לי מה לעשות חוץ מלקבל את זה שקרה מה שקרה, אני לא יכול לשנות את זה".
ג'רארד לא רק הרגיש נורא, אלא גם לא הביא את היכולת שלו למגרש כמו שעשה בעונה שעברה, אותה סיים עם 13 שערים בפרמיירליג. לזכותו ייאמר שסוארס כבר לא משחק לפניו וגם דניאל סטארידג' פצוע, מה שגורם לו לשחק בעיקר מתחת לשחקנים בקליבר של מריו באלוטלי וריקי לאמברט. בנוסף, אחרי פתיחת העונה החלשה הוסט הקשר הוותיק לעמדת הקשר מתחת לחלוץ ולא במרכז המגרש. היעדר האיכות בהתקפה והשיבוץ ההתקפי שלו, גורמים ליריבות להתרכז בו יותר ולחסל אותו. "הכל שונה העונה", הוא אמר בראיון לדיילי מייל, "כמה קבוצות הציבו עלי שמירה אישית וסימנו אותי. נגד אסטון וילה, גבריאל אגבונלהאור לא התעניין בכלל במשחק, אלא רק בליווי שלי. גם נגד ווסטהאם זה קרה, אבל סם אלרדייס תמיד עשה את זה נגדי. היה לי קשה מאוד להשפיע על הקבוצה בשני המשחקים האלה".
פול סקולס, אחד שיש לו קצת ניסיון בעמדת הקשר מאחורי החלוצים ובמרכז השדה אמר לאינדיפנדט שהתפקיד הנוכחי לא מתאים לג'רארד. "לשחק כמספר 10 ובתפקיד הפליימייקר זה קשה מאוד כשאתה נמצא בשנות ה-30 שלך", אמר הג'ינג'י, "יש כל הזמן את הסכנה שהמשחק יעבור אותך, במיוחד כשהקשרים שמאחוריך הם לא ברמה הכי גבוהה שיש. קחו את לוקאס לייבה למשל. יש לו את האיכויות שלו, אבל במשחק האחרון מול לסטר (משחק בו ליברפול דווקא ניצחה 1:3, ר.פ.) אפשר היה לראות שהוא מתקשה להוציא התקפות כשהוא מקבל את הכדור מההגנה שלו".
מי שחושב אחרת מסקולס הוא פרשן סקיי וחברו של ג'רארד בליברפול לשעבר ג'יימי קראגר. בלם העבר חושב שסטיבי ג'י צריך לשחק מקדימה ולא כקשר אחורי וטען שעדיף שלייבה יעשה את העבודה הזו. "סטיבי הוא לא מסצ'ראנו או המאן, ששיחקו לפני", אמר קרא, "אותם לא עניין להשיג את הכדור מההגנה כדי להתחיל התקפה, אלא רק לחלץ אותו מהיריבה. זה תמיד היה התפקיד של צ'אבי אלונסו וסטיבי. היום קבוצות שומרות עליו אישית ומנטרלות אותו. עדיף שישימו מישהו אחר בעמדה הזו, מישהו כמו לייבה. סטיבי הוא לא מגן טוב של ההגנה, הוא לא המאן או מסצ'ראנו, צריך לשים שם שחקן אחר שיעזור להגנה ולקבוצה לשמור על רשת נקייה".
קשר אחורי או קשר התקפי? התשובה מבחינת מנג'ר ליברפול ברנדן רוג'רס במקרים רבים העונה הייתה לא זה ולא זה, אלא על הספסל. רוג'רס טוען, ובמידה רבה של צדק, שג'רארד כבר לא מסוגל לשחק שלושה משחקים בשבוע ברמה כל כך גבוהה ולכן הוא נותן לו לנוח הרבה יותר מאשר נתנו לו בעבר. אחרי ה-0:0 המאכזב מול סנדרלנד בשבת האחרונה, משחק בו נכנס הקשר הוותיק רק בדקה ה-67, אמר רוג'רס: "אנחנו לא יכולים להסתמך רק עליו. לא יכול להיות שרק הוא יהיה מכריע המשחקים שלנו. הכישרון שלו הוא ברמה הכי גבוהה שיש בעולם, אבל הקבוצה צריכה לדעת להסתדר גם בלעדיו". הצפון אירי הכחיש שיש בינו לבין מספר 8 שלו מערכת יחסים עכורה ואמר: "קשה מאוד להחליף את האיכות שלו, אבל זה משהו שאנחנו צריכים לעשות. הוא היה נהדר אחרי שעלה מהספסל והוא ישחק נגד באזל, יש לו כישרון אדיר, אבל צריך לדעת להתמודד עם זה וזה מה שאני מנסה לעשות".
אחד ששמח מאוד לראות שג'רארד לא בהרכב הוא גאס פוייט, מנג'ר סנדרלנד. פוייט חולל מיני סערה בעונה שעברה כשטען שבלי סוארס ליברפול היא קבוצת אמצע טבלה ולא יותר מזה, סיפר איך הרגיש כששמע שישחק מול ליברפול נטולת סטיבי ג'י. "בחנו כבר את כל האפשרויות, שהוא ישחק מאחורה או מקדימה", אמר פוייט, "הוא מיוחד ולכן כשהראיתי לשחקנים את ההרכב של היריבה וראינו שהוא לא בהרכב? פווו אלה היו חדשות טובות. ברגע שהוא נכנס, אלה לא היו רק השחקנים שהושפעו. הקהל, האווירה, הכל השתנה. אחרי שהוא נכנס התחלנו לסבול, כי ליברפול לחצה והייתה מסוכנת. הוא שחקן עם נוכחות מדהימה על הדשא, הוא הופך את כל הקבוצה להרבה יותר טובה. לכן אלה היו חדשות טובות כשראינו שהוא לא משחק. הייתי די מרוצה מזה".
ובסופו של דבר, כמו שאומרים המרקסיסטים משחר ההיסטוריה, הכל מתרכז לכסף וסובב סביבו. סטיבן ג'רארד אמור לסיים את החוזה שלו בליברפול בקיץ הנוכחי. רוג'רס טען בכמה הזדמנויות שונות שהקבוצה הציעה לו חוזה חדש, אבל לפי דיווחים שונים הסכום היה רחוק מ-140 אלף הליש"ט לשבוע אותם דורש הקשר, אבל גם עם הבטחה שיישאר במועדון בתפקיד מקצועי אחרי הפרישה. לפי השמועות, ג'רארד זוכה לחיזור מה-MLS ואפילו מקבוצות אחרות בפרמיירליג, כשאפילו מנואל פלגריני הודה שהיה שמח מאוד לראות אותו במנצ'סטר סיטי. קפטן ליברפול בעצמו כבר אמר שימשיך לשחק כדורגל בעונה הבאה, ואמר שכרגע אין לו מושג איפה זה יהיה.
הדעות בנושא חלוקות. רבים טוענים כי ג'רארד וליברפול מיצו אחד את השני מעל ומעבר והקשר צריך ללכת לעשות קצת כסף ולחיות את החיים הטובים בניו יורק רד בולס או לוס אנג'לס גלאקסי. מנגד, יש רבים שטוענים שאחרי כל השנים האלה ביחד, השניים צריכים להמשיך עד סוף הקריירה של האגדה ולא יום אחד לפני כך. ג'ו אלן ("הוא ההשראה שלנו"), קולו טורה ("האיש שיכול לעשות את הקסם") וריקי לאמברט ("הוא מר ליברפול, אנחנו נואשים להשאיר אותו איתנו") הם חלק מאלה שמבטאים את הגישה, כשגם רוג'רס בעצמו הביע את הרצון שלו לראות את ג'רארד ממשיך בקבוצה.
מי שהציע דעה מקורית יחסית בנושא וביסס אותה על סמך ניסיון הוא מגן מנצ'סטר יונייטד לשעבר והפרשן בהווה גארי נוויל, שכתב בטלגרף: "ג'רארד נכנס לשלב בקריירה בו ההחלטות הגדולות הן בלתי נמנעות. אני מבין לליבו כי עברתי את זה גם והוא בקרוב יצטרף אלי בוודאי. אני חושב ששני הצדדים, גם ליברפול וגם ג'רארד, צריכים להישען לאחור ולהירגע, אין להבות ולא צריך לסגור את סוגיית העתיד שלו לפני חג המולד. הם צריכים להגיע להחלטה סביב מרץ או אפריל. המועדון צריך לתכנן את החיים אחריו ובלעדיו. זה מדכדך, אבל נכון עבור כל שחקן בן 34. ג'רארד מגיע לשלב הפוסט-קריירה בו הכדורגלנים לומדים שאין איזה תפריט או נתיב נכון ושגוי".
השאלה האם ג'רארד הפך לנטל מקצועי וחברתי (לא בגלל בעיות התנהגות, אלא בשל העובדה שכל שאר השחקנים חוסים תחתיו ומפחדים מאחריות ושאולי הוא הפך לגדול מהמועדון) או שהוא עדיין נכס ענק עלולה לפגוע במורשת שלו. אין ספק שמדובר בעוף מוזר ונדיר מאוד בכדורגל העולמי. שחקן שסירב להצעות של מיליונים מצ'לסי, ריאל מדריד ואחרות רק כדי להישאר נאמן לליברפול.
לצערו, וכפי שרבים חזו כבר בעבר, זה עלה לו ביוקר ונראה שהוא הולך לסיים את הקריירה בלי אליפות, בעוד שאם היה עובר לצ'לסי, יונייטד או סיטי היה כבר ודאי עם כמה תארי אליפות בכיס. הרומנטיזציה הזו של ג'רארד היא בלי טיפת ציניות מהמרגשות שיש בכדורגל העולמי, אבל בשבילו צריך לקוות שזה לא ייגמר בחרטות והרהורים של אחרי הפרישה. כי עם כל הכבוד לרומנטיזציה, הריאליזם הוא זה שמנצח ברוב המקרים וריאליזם אומר מתכות ואליפויות. הוא בהחלט עלול להתעורר יום אחד ולהבין שהחולצה האדומה לא הייתה כזו מציאה מבחינתו.