יום ראשון שעבר. הניצחון על הפועל באר שבע בתוספת היכולת המשכנעת שהציגה הקבוצה, גרמו ללא מעט אופטימיות בהפועל תל אביב. "ניצחון על מכבי חיפה בסמי עופר", טענו בשיחות פנימיות. "והעונה האבודה מקבלת תפנית מפתיעה". שבעה ימים ואפס נקודות משני משחקים מאז, והאופטימיות נעלמה. התחושות המוכרות שמלוות את האדומים מתחילת העונה חזרו ובגדול.
נחזור שוב מעט אחורה. כנגזרת מאותה אופוריה רגעית, טירוף הכרטיסים בהפועל תל אביב הגיע לשיאו. אין אחד באדום, כולל חברי הנהלה והדירקטוריון שלא רצה להגיע למשחק באצטדיון המפואר החדש בחיפה. אלא שאז התברר לחברי ההנהלה שמי שמחזיק בהזמנות לסמי עופר הוא לא אחר מהמנהל המקצועי, איל ברקוביץ', שהחליט, מתישהו במהלך העונה, לקחת עליו את חלוקת הזמנות הכרטיסים ולהוסיף את הנושא לסמכויותיו.
אחרי הביקורת הגלויה שהחברים בהנהלה הטיחו במנהל המקצועי בעקבות אירועי הדרבי, נדמה היה שברקוביץ' מחפש להחזיר להם. במשך כמעט יומיים שלמים הסתובבו חלקם ללא ידיעה אם יקבלו הזמנה למשחק או לא. הדבר המביך ביותר קרה דווקא עם בכור צבאן, מי שבעונה שעברה הציל את הקבוצה, הזרים לא מעט כספים ודאג לשלם משכורות. מספר שעות לפני המשחק מצא את עצמו צבאן ללא הזמנה לאצטדיון בחיפה וברדיפה אחרי גורמים בהפועל תל אביב שיאשרו לו כניסה. "מיותר לציין", מספרים בהפועל תל אביב, "שחלק מהנוכחים בתא הכבוד היו בני משפחתו של ברקוביץ'".
למרות הדרמה לפני המשחק, נמצאו בסופו של דבר נמצאו גם הזמנות לצבאן, אך כל הסיפור הזה רק מעיד על ההתנהלות השכונתית בהנהלה האדומה. "הסיפור הזה לא מוסיף הרבה כבוד להפועל תל אביב", התבטא צבאן בשבוע שעבר. "כמעט בטוח שבמכבי תל אביב ג'ורדי קרויף לא מתעסק עם הזמנות למשחקים", הוסיף אחד הגורמים בהנהלת המועדון. "שהמנהל המקצועי מתעסק בשטויות כאלה, אין פלא שהקבוצה בסופו של דבר נראית ככה".
מהפועל תל אביב נמסר בתגובה לגבי עניין ההזמנות: "כל מי שמגיע לו בחוזה הזמנות קיבל אותן ואפילו יתור ממה שמחויב. כל השאר זו התעסקות מטופשת ברכילות ולשון הרע".
קשה לנתק את מה שקורה בהנהלה מהיכולת על הדשא. ברקוביץ' הגיע לקבוצה חמוש בהבטחות מקצועיות. בשורה התחתונה, באשמתו או לא, המנהל המקצועי עסוק בלא מעט שטויות ובמקום לפזר סמכויות נראה שהוא לא ממש סומך על אף אחד במועדון. נכון, אי אפשר לקשור את הדברים ישירות למגרש ולשחקנים, אבל אפשר להבין לבד שאם המנהל המקצועי היה מתעסק יותר באיך לשפר את הקבוצה ולא לנהל את המועדון סביר להניח שגם אסי דומב ושחקניו היו נהנים מזה יותר ואולי גם החסרונות הטקטיים שיש לדומב היו מקבלים חיזוק רציני מגבוה.
ובחזרה לכר הדשא. על הפועל תל אביב עבר שבוע לא פשוט בכל המובנים המקצועים. ההפסדים למכבי חיפה והפועל עכו חשפו את עומק הבעיות שיש לקבוצה של דומב. נתחיל באיש על הקווים. חוסר הניסיון של דומב כמאמן ראשי בא לידי ביטוי השבוע יותר מכל העונה עד עתה. בצד הטקטי, לא ייתכן שהמוליכה עירוני קרית שמונה תגיע לסמי עופר ותסתגר בעוד הפועל תל אביב החלשה הרבה יותר תתיימר להכתיב את הקצב. הרי מי שעקב אחרי מכבי חיפה יודע שהבעיה הכי קשה שלה היא מול מתפרצות. בעצם ההתעקשות של האדומים לשלוט בכדור, הם שיחקו לידיים של חיפה והשאירו הרבה מאוד שטחים ריקים מאחור.
את ההפסד בחיפה המאמן האדום לא ידע איך לאכול וכבר באימון למחרת חיפש קורבן ומצא אותו בדמותו של הרמוני איקדנה. בשבוע בו יש שלושה משחקים ואחרי הפסד, סביר להניח שמאמן אחר היה מנסה להרגיע את המערכת ולא לשדר לחץ לשחקנים. לא דומב. "אין סיבה לפאניקה", אמר אחד השחקנים. "אבל יש תחושה שאסי עדיין לא יודע מה לעשות אחרי הפסדים. הוא לא מקבל אותם בצורה יפה ואחרי כל אחד כזה מחפש קורבן תורן". ההתפרקות שהגיעה מול עכו בתוך 10 דקות (בהן ספגו האדומים שלושה שערים וירדו לפיגור 3:1) היא עוד מראה שמשקפת קבוצה ללא חוסן מנטאלי וספק אם יש לדומב את הכלים לשפר זאת במהלך העונה שכן אף הוא, כמו מרבית משחקניו שנקלעו לסיטואציה שקצת גדולה עליהם, סובל מחוסר ניסיון בתפקיד המאמן.
עם זאת, ייאמר לזכותו של דומב שבניגוד למאמן הישראלי הטיפוסי שבמצב הזה היה מתרץ את היכולת בטענה בסגל הדל שעומד לו, לא זרק את האחריות על הנהלה או על השחקנים אלא ניסה לשדר אופטימיות ואמונה. הדברים האלה מתפרשים בתקשורת בצורה אחרת וגורמות לו להראות איש מנותק מהמציאות, אך אם יבחר לחפש אשמים בבניית הסגל העלוב של האדומים יצטרך נאום של שעה לפחות. למרות זאת, לא בטוח שדומב באמת מבין עד כמה המצב בעייתי בקבוצתו. במילים אחרות, אופטימיות היא מעלה בסיטואציה הזו, אך עשויה להתפוצץ למאמן הצעיר בפנים.
הבעיות של דומב הן בשני צידי המגרש. ההגנה חלשה והתקפה כמעט ולא קיימת. אם בשבועות האחרונים הפועל תל אביב ביססה את מרכז השדה שלה והפכה כמעט כמו בשנה שעברה לקבוצה ששולטת בקצב המשחק, הרי שזה לא מנבא הצלחה בעתיד הקרוב. היחסים בין שחקני ההגנה ולשאר הקבוצה רק הולכים ונעשים מתוחים יותר. אחרי ההפסד בחיפה נשמעו ביקורות על ההגנה וההפסד לעכו רק החמיר את המצב. שחקני החוליה האחורית הפכו לבשר תותחים אפילו מבית. הדברים הללו לא נעלמים מעיני השחקנים ונראה שהפגוע המרכזי הוא סארי פלאח שמתקשה לחייך בימים האחרונים. חשוב לזכור שהשחקן הכי מבוגר בחולייה ההגנה הוא ליאור לוי בן ה-27, כך שהביקורת המושמעת שמגיעה מתוך כותלי הקבוצה מעמידה חבורה של שחקנים חסרי ניסיון במצב קשה מאוד שעלול לפגוע בצורה משמעותית במשחקים הקרובים.
בצד ההתקפי הסיפור די דומה. ישראל זגורי, שובל גוזלן ורמזי ספורי עדיין לא בשלים להוביל התקפה של מועדון גדול עם לא מעט אוהדים. האשמות והביקורת שהם מקבלים מכניסים את החבר'ה הצעירים האלה למצב של לחץ הולך וגובר. סוג של כדור שלג שהחל להתגלגל ועד שלא יגיע ניצחון משכנע ספק אם הביטחון יחזור להם לרגליים. הנפגע העיקרי בשבוע הזה היה זגורי. לרבים נראה שזגורי כבר שנים בכדורגל, אבל הוא רק בן 24. בקבוצה קיוו שהעונה הוא יעשה את קפיצת המדרגה הגדולה ויהפוך להיות כוכב בכדורגל המקומי.
אלא שזגורי הלך מעט אחורה. חוסר הסדר בצד ההתקפי גורם לקשר למשחק עוד מבולגן ממה שהיה בעונה שעברה. החופש לו הוא זוכה לפעמים בעוכריו ושחקן כזה שנוטה לפעמים לאבד כיוון במשחק צריך תפקיד טקטי יותר מגודר. ברמה החברית נראה שזגורי בעיקר נעלב השבוע מחבריו לקבוצה. קשה לכל שחקן לפתוח ביום חמישי את עמודי העיתונים ואתרי האינטרנט ולקבל מטר של ביקורת ולכלוכים. הפסד נוסף ודומב יהיה חייב קודם כל לדאוג לבעיות ההולכות וגדלות בתוך חדר ההלבשה שלו שכל הפסד רק מפרק אותו יותר.
היכולת על הדשא מדאיגה את ראשי האדומים ועשויה להביא לגזירות כלכליות קשות. השמועות על כך שבמועדון רוצים למכור את גילי ורמוט או אחד השחקנים בעלי השכר הגובה בקבוצה בינואר הקרוב קשורים גם ליכולת המקצועית. בניית התקציב מסתמכת על ההעפלה לפלייאוף עליון ומענקי מיקום וככל שמתקרבים לינואר והמקום בפלייאוף העליון רק נראה שמסתבך יותר כך גם קצב דפיקות הלב של מחזיק זכויות הניהול, חיים רמון, נהיה מהיר יותר. המשמעות בפועל שאם הפועל תל אביב תצבור עוד כמה הפסדים עד לסיום חלון ההעברות ותסתבך בתחתית לא מן הנמנע שרמון יחליט למכור את ורמוט בגלל השלכות כלליות.
כמה בעייתי המצב אצל האדומים? נתחיל מהעובדה הבסיסית שהקבוצה מתקשה למלא העונה את בלומפילד. חלק מהתקציב בבקרה בנוי על הערכה הכנסות ממשחקים ומנויים וככל שמתקדמת העונה, היכולת לא משביעת רצון, האוהדים מצביעים ברגליים, ההכנסות יורדות והאדומים מתרחקים מההערכה האופטימית. למעשה, זה מה שהביא את ראשי המועדון לפתוח את שער 8 ליריבות מושכות קהל שבאות מבחוץ. מצב של אי ההעפלה לפלייאוף הוא כמעט גזר דין מוות למועדון האדום שבונה על הכנסה גבוה מאירוח משחקים בסיום העונה. אלא שכאמור קופת המועדון לא רק שלא טופחת אלא מידלדלת לאט לאט.
במועדון כבר מדברים באופן גלוי על בעיות תזרימיות שיהיו לקבוצה בחלק השני של העונה ולאחרונה אף גייסו מחדש את עידו חג'ג' שיעזור להכניס כסף לתשלום משכורות לשחקנים לקראת המשך העונה. על רכש בכלל לא חושבים. אם הקבוצה תמשיך להיות לא אטרקטיבית על דשא ובלומפילד לא יתמלא באוהדים ספק אם המועדון יוכל להרשות לעצמו לא למכור שחקן בכיר בינואר הקרוב או אפילו שניים. יש כאן הימור מסוים. ורמוט, הנכס העיקרי של האדומים, מגביר את הסיכוי להשתלב בשישייה הראשונה, אבל אם האדומים יכשלו ולא ימכרו בינואר, המועדון יסתבך בחובות גדולים ותכנית ההבראה שיצאה לפועל בתחילת הקיץ האחרון תקבל טוויסט לא צפוי לרעה.
חשוב גם כאן לציין שאנשי העסקים שתרמו למועדון בשנים האחרונות לא מוכנים להתחייב להזרים עוד כספים לקבוצה שכן הכספים שהובטחו להם מעסקת עומר דמארי לא הגיעו אליהם וספק גדול אם יסכימו להלוות למועדון עוד כספים. חוסר ההישגיות המקצועי משפיע גם בגזרה כאן. אם ורמוט יימכר, יוזרמו לקופה חמישה מיליון שקלים שכוללים גם את החיסכון במשכורת. בשורה התחתונה, קשה לדעת איך הדברים יתגלגלו, אך הפסדים נוספים והסתבכות בתחתית של האדומים בשבועות הקרובים והחוסר הוודאות הכלכלית יביא להשלכות מקצועיות שאף אחד במועדון כרגע לא רוצה לחשוב עליהם.
