נשבר לנו: אורן יוסיפוביץ על המהומה אחרי המשחק בין בית"ר לסכנין

דברים שרואים בסטטיסטיקה: אברהם פאס של סכנין וססאר ארסו של בית"ר תפסו בסיום שיחה מחוץ לאוטובוס של הירושלמים. החבר'ה מכירים מהמולדת, ופאס מסביר שכבר למד את הקטע שלנו. "בספרד, דרבי זה יריבות עירונית, ומה שהיה פה היום זה דרבי-ריליג'ו-פוליטיו", הוא מספר לוואלה! ספורט על הערב המשותף בדוחא. "דתי ופוליטי. אני מבין את הקטע, יהודים מול מוסלמים. אבל אני שמח לראות את הקהל שלנו ככה, באווירה כזו". אז אחרי ההקדמה האנתרופולוגית של פאס, הנה נתון מיוחד – בית"ר ירושלים טרם ספגה העונה שער ליגה משחקן יהודי. ותחשבו על זה.

קהל בני סכנין: שיפוטיות בהמשך, וכפי שציין גיא לוי בסיום – "הם עזרו לנו הרבה היום". זה נכון. הכמות והאבוקות והרעש הקנו אווירה ביתית עד עוינת. ציון יקבלו במשחק שלא נגד בית"ר.

קהל בית"ר ירושלים: אלו שראו את המשחק מהפתיחה נתנו את הכול עד לסיום. נראה שפחות מוציאים על השחקנים שלהם את הכאב שבהפסדים. ציון יקבלו במשחק שלא יוציאו את זה על אביזרים אחרים.

הבורסה: אלון יפת הוא מגה באנקר, ואמש שוב ראינו עד כמה. כשמתנהלים בכזה ביטחון ואסרטיביות, אפשר גם לטעות וזה לא יזיז יותר מדי. הגדולה של איש המשרוקית נראתה במיוחד בסיום – היו לו לפחות ארבעה מצבים להרחיק שחקן בית"רי ולתת את האות לפוגרום, אבל יפת, באלגנטיות בלתי מתחנפת, העדיף להיות חכם מצודק, וכל שריקה כיבתה גפרור. את כל מה שלא הצליחו לעשות כוחות האבטחה ועסקני הכדורגל הצליח לעשות השופט הכי טוב בישראל. צל"ש.

בצד השני נמצא ז'רקו קוראץ'. בית"ר ירושלים לא היתה נחותה אמש, כלל לא. ואם החלוץ שהגיע מהפועל חיפה היה בפוקוס שהיה לו בהפועל חיפה, זה היה נגמר אחרת. יותר מדי החמצות, יותר מדי מצבים שהלכו לאיבוד.

תמונת המשחק:

אוטוטו חצות של אמש, ומוחמד אבו יונס עמד בתוך מה שהיה פעם חדר השירותים של יציע הקבוצה האורחת. נעליו של יו"ר סכנין היו רטובות. הרצפה כולה היתה מוצפת, כי מהקיר בקע לו זרם מים – היכן שפעם ניצב לו כיור. אבו יונס לא דיבר, הוא נתן לזרם לעשות את שלו. בתוך השלוליות שכבו רסיסי קרמיקה, ובתאים האסלות גססו על צדן, מפורקות. והמים זרמו שם לפחות שעתיים. יוצאים מהשירותים, אל המזנון. התריס, שלפי אנשי סכנין היה נעול מיד בתום המשחק, היה שבור, ובתוך המזנון זוהמה וברדק בטעם קוקה קולה. מישהו, מי שזה לא יהיה, חגג שם כמו שצריך.

יוצאים מהאזור שאכלס את אוהדי בית"ר ועכשיו נראה כמו חורבה מכוערת, ונכנסים שוב על המגרש, והנה אצטדיון דוחא במלוא גועלו – כאילו טורנדו של זבל עבר מעליו. מחוץ לחומה, בכיכר שעליה סמל המועדון, עמדו נציגי המנהלת, שוטרים ומג"בניקים. כמעט שלוש שעות לאחר סיום המשחק, והם בכוננות מלאה. ארבעה אוטובוסים של אוהדי בית"ר ירושלים עומדים לצאת – שוב, אנחנו כמעט שלוש שעות לאחר סיום המשחק – ולשפוך את האוהדים לפארק אוסטרליה, משם ישובו לבתיהם, אולי, בשלום.

"האוהדים שברו חלונות בכל האוטובוסים", סיפר אחד המארגנים של האירוע. "הייתי צריך לשלם לנהג אחר במזומן כדי שיבוא לפה". ובכיכר עדיין מחכים בעלי התפקידים. "אני כל כך רוצה לאכול", אומר שוטר אחד לחבר. "משהו עם בשר, אני כל כך רעב, חייב בשר".

עשרה מטרים מהם גוער מפקד מג"בניק באחד הבחורים שלו: "מי אישר לך לרדת מציוד?". "אמרו לי שאפשר להוריד", ניסה הבחור, והמפקד הורה: "תעלה על ציוד". והבחור, עם כוס קפה מפלסטיק ביד, עשה פרצוף והנהן. כולם מתים להסתלק הביתה. כולם. אבל עוד לא. אי אפשר. צריך לפנות את החבר'ה.

צריך לפנות את גברת בכר, למשל. גברת בכר, אוהדת בית"ר בת חמישים פלוס ואוטוטו סבתא, עדיין במתחם. היא יצאה מהמרכז בשתיים בצהריים, ונכנסה לדוחא בדקה ה-47 של המשחק. ואנחנו יותר משעתיים לאחר המשחק, והיא עדיין שם. יש מאות כמוה. מספרים שבמקום שמונה אוטובוסים לאוהדי בית"ר, הגיעו רק ארבעה. אז עשו נגלות מפארק אוסטרליה לדוחא. ובאחת הנגלות נתקע האוטובוס בכביש המילוט הארור - רצועת כורכר בתוך היער - ואוטובוס נוסף נתקע אחריו. וכששני האוטובוסים האלה ניסו בכל הכוח להגיע, בדיוק הגיע אוטובוס ריק בכיוון ההפוך, בדרך לעוד נגלה. וכך קרה שמאות אוהדי בית"ר איחרו לשריקת הפתיחה, וכביש המילוט הארור היה הכול חוץ מכביש מילוט.

וגברת בכר, בת חמישים פלוס ואוטוטו סבתא – למה לעזאזל את צריכה את זה? חטפת פקקים, חטפת בידוק, חטפת אוטובוס בדוחק, חטפת יציע בדוחק, חטפת מבול וחטפת גם הפסד. "אני חייבת", היא אומרת. "אני לא רוצה שהשחקנים יסתכלו על יציע ריק. ואם אחרים באים, גם אני באה". ואולי, אחרי כל החרא הזה, אולי תחשבי אחרת? "האמת", היא עונה, "שהמשחק הערב הוא הראשון אי פעם שגורם לי לשקול. זה פשוט ביזיון מה שהיה כאן".
אבל זה בדיוק מה שציפינו.

כי כשכולם אומרים על משחק כדורגל "שרק יעבור בשלום", אתה יודע שאתה משחק בביוב. בדרך, בין צומת יבור לסכנין, החלו המשטרות להיראות. הנה ניידת, ומסביבה חמישה שוטרים שנשענים על הרכב ולא עושים יותר מדי. והנה עוד אחת, ועוד מובטלים. אתה סופר את אלפי השקלים שהלכו לאיבוד על "הכוחות המיוחדים", ואף אחד לא בודק ואף אחד לא שואל. והנה אנחנו בדוחא בלי בעיה, בחניון. יכולנו להיות אוהדי בית"ר ויכולנו להיות משהו רע. אבל מיליארד שוטרים ואף אחד לא יתפוס משהו. כמו שאף אחד לא תפס את האבוקות ואת דגלי פלסטין ואף אחד לא עצר את השירים הרעים משני המחנות ואף אחד לא עשה שום דבר. צפוי.

הבוקר יאשימו את אוהדי בית"ר בוונדליזם עצום ומסריח. הבוקר יאשימו את אוהדי סכנין בהתפרעות. אבל הם רק שחקני המשנה בהצגה, הם הבובות. כי אם תתנהגו לאנשים כאילו היו חיות, הם באמת יתנהגו כמו חיות. המסע שעוברים אוהדי בית"ר בדרך לאצטדיון הזה לא עובר ועדה לזכויות האזרח. והרי אזרחים לא צריכים כיורים ולא אסלות.

בגלל כל הנ"ל, ודווקא כי נכון לכתיבת שורות אלה "המשחק עבר בשלום", אסור לשחק את המשחק הזה יותר בדוחא. לעולם. אם מקבלי ההחלטות בכדורגל הישראלי הם לא אידיוטים גמורים, הניצחון המרגש הזה של סכנין על בית"ר היה קינוח וגמרנו. אוהדי בית"ר לא יגיעו יותר לדוחא, ואוהדי סכנין לא יגיעו לטדי, בתמורה. או משחקים נייטראלים בלי הקבוצות, או משחקים בלי קהל חוץ. זהו. תפנימו, מקבלי החלטות יקרים – זה גדול עליכם. המשטרה לא יכולה לשלוט במשחק כזה, האצטדיון לא יכול להישאר שלם, הכיס של הקבוצות ניזוק, האוהדים סובלים וכולם סובלים – כי המטרה העיקרית במשחק כדורגל לא יכולה "שיעבור בשלום". זה מטומטם מדי מכדי להיות אמיתי, ומישהו צריך להתעורר.

מה שקרה אתמול גרוע יותר מאירועי הדרבי. כי שם אלו היו כמה אנשים אידיוטים שהרסו לכולם. מה שקרה אתמול זה שאנשים במשטרה, במנהלת, בהתאחדות, בקבוצות ובפוליטיקה פשוט הימרו על חיים של אנשים. שמו את כולנו ואת הכדורגל בתוך רולטה, וקיוו שהכדור לא ייעצר על שחור. אסור לשחק יותר את המשחק הזה בדוחא. אל תשחקו עם הגורל שוב, זה לא תמיד ייגמר בשירותים שבורים ובאוטובוסים מנופצים ובנשים שחוות התעללות בדרך לכדורגל. זה לא שווה את הכסף. זה לא שווה את הזמן. זה לא שווה את הסיכון.

אם אוהדי בית"ר יגיעו שוב לדוחא במתכונת העינוי הזו, מישהו יהיה חייב לשלם. ראשי הקבוצות, ראשי המנהלת, ראשי ההתאחדות, שרת הספורט – כל אותם אנשים שממהרים לכנס ועדות בכל פעם שאוהד מסכן התפרע. אתם התפרעתם השבוע, גבירותיי ורבותיי, בכך שאישרתם את הזוהמה הזו. ואם יקרה משהו, זה יהיה בגללכם. כי אם זו תרבות הספורט שאתם מנסים להנהיג כאן, אם "לחזור הביתה בשלום" זה יותר חשוב משער ניצחון של איסמעיל ריאן, כולכם יכולים ללכת הביתה. כביש מילוט כבר יש.

לתגובות והצעות: orenjos@walla.co.il

משוגעים על ספורט? הצטרפו לעמוד הפייסבוק של יוסיפון

למעקב בטוויטר