קיץ 2011. חן עזריאל נמכר למכבי חיפה. 3.8 מיליון שקל שילמו הירוקים לבית"ר ירושלים על הקשר והחתימה אותו לארבע שנים בשכר של 900 אלף שקל ברוטו לעונה. מהר מאוד בחיפה הבינו כשהשחקן לא מתאים מקצועית. באותה עונה צבר 482 דקות בלבד ב-12 משחקים בהם שותף, פתח בארבעה, עלה מחליף בשמונה ובסך הכל שיחק 40 דקות בממוצע למשחק.
קיץ 2012. אף קבוצה לא הייתה מוכנה להתקרב לסכומים אותם השחקן מרוויח בחיפה, אך יעקב שחר החליט לסייע שוב לבית"ר, ממנה קנה את כרטיסו והשתתף ב-25 אחוז משכרו. עזריאל חזר לחיים. 28 הופעות, שמונה שערים ובעיקר שבה את לב האוהדים בצמד המשחקים נגד הפועל תל אביב.
במשחק נגד האדומים בטדי נכנס עזריאל כמחליף 21 דקות לסיום והיה אחראי לצמד שעשה את המהפך מ-2:1 ל-2:3. בסיבוב השני בבלומפילד ניצחה בית"ר 0:2 משער של עזריאל ובישול יפהפה לאבי ריקן. למעשה, בכל אותה תקופה שבין שני המשחקים נגד הפועל תל אביב עזריאל כבש שבעה שערים ב-11 משחקים ונכנס חזק לתודעה כשחקן התקפה מוביל בכדורגל הישראלי.
לאחר אותו ניצחון בבלומפילד בינואר וההעפלה למקום הרביעי, הוכרז על הגעת שני השחקנים הצ'צ'נים, זאור סדאייב וג'יבראיל קאדייב, מה שהפך את העונה של בית"ר לסיוט ואת הכדורגל למשני. בית"ר למעשה סיימה אז את העונה והידרדרה לתחתית. המשבר פגע בכולם, אבל בעוד שחקנים כמו ריקן וקובי מויאל התקדמו משם לאירופה, עזריאל נראה מאז כאילו סיים את החלק הרציני של הקריירה. לפחות עד שיוכח אחרת.
השחקן כבש עוד שער אחד נגד הפועל עכו בפלייאוף התחתון באפריל 2013, במה שהיה לשערו האחרון בליגת העל ולא ברור אם יהיו עוד כאלה בעתיד. בקיץ הוא חזר אוטומטית למכבי חיפה והיה ברור שאותו תסריט לפיו אף קבוצה לא תהיה מוכנה לשלם את שכרו הגבוה יחזור. בית"ר עברה לידי אלי טביב ושחר החליט שאין בכוונתו להיות הפילנטרופ של המועדון. כך נפלה גם האופציה הירושלמית.
טביב זכר לעזריאל את המשחקים נגד הפועל תל אביב והעונה הלא רעה ורצה להחתימו. הוא אפילו הסכים לשלם מיליון שקל למכבי חיפה על כרטיס השחקן. ההצעה הכספית לעזריאל עמדה על כ-650 אלף שקל לעונה בחוזה לארבע שנים. עזריאל רצה שחיפה תשתתף בשכרו או שטביב יעלה את ההצעה. שני הדברים לא קרו. שני הבעלים לא זזו מעמדתם וכשטביב ראה שהשחקן מתעקש והחליט ש"הוא לא בדיוק רוצה לשחק כדורגל", כדבריו, העסקה נפלה.
טביב כנראה צדק. עזריאל לא יצא מחיפה באותו הקיץ. הוא נשאר עד אשר יובטח לו שיזכה לשכרו על פי חוזהו, היכן שלא יהיה. בתקופה כל כך קריטית בקריירה הוא העביר חצי עונה מבלי לשחק והתאמן בנפרד עם המנודים. בינואר הבין שהוא חייב לשחק, בני יהודה הייתה במצוקה של שחקני התקפה ובמאבקי ירידה והצדדים הגיעו להבנות על שכר של 300 אלף שקל לחצי עונה. עסקה משתלמת לשני הצדדים באותם הימים.
עזריאל הגיע רע לשכונה. לא מדובר בספורטאי בנשמתו ובשגרה ממעט לעשות אקסטרות מעבר לאימונים. הרבה מאמנים אמרו לו לעלות במשקל ולעבוד קשה בחדר כושר, אך כמעט תמיד הוא התחיל והפסיק די מהר. לפיכך, הגוף שלו היה צריך זמן הכנה. לבני יהודה לא היה זמן והשחקן לא הצליח לתרום יותר מדי. הוא רשם אצל יוסי אבוקסיס 174 דקות בלבד ב-10 משחקים בהם שותף, קצת יותר מ-17 דקות למשחק. בחודש האחרון ובשיא מאבקי ההישרדות הוא כמעט ולא נכלל בסגל במשחקים המכריעים.
קיץ 2014. שמו של עזריאל כבר "הלך" לפניו. אף קבוצה לא הייתה מוכנה להציע לו חוזה שמגיע אפילו למחצית ממה שהוא חתום עליו בחיפה. קבוצות שהתעניינו דיברו על שכר של עשרת אלפים שקל בסיס פלוס נקודות. הוא הפך לסימן שאלה, שחקן שעושים לו טובה שהוא מקבל הזדמנות בליגת העל. מכבי חיפה הציעה לעזריאל את הכרטיס בחינם רק שיילך. הוא דרש שתשתתף בשכרו אחרת יישאר עם המנודים עונה נוספת. חיפה סירבה. המאבק עבר למוסד לבוררות.
לפני כחודש השחקן הגיש תביעת בוררות נגד המועדון הירוק על סך של 1,794,480 שקל. "למן תחילת ההסכם באופן בו הפכה הנתבעת את התובע ל'עבד' של ממש הסר לכל מרותה, תוך שאיננה בוחלת בשום אמצעי ובכלל זה, פוגעת באופן מתמשך, קשה ואנוש בכושרו המקצועי של התובע, במוניטין שלו, בכושרו, בקריירה המקצועית שלו וביכולותיו המקצועיות", צוין בכתב התביעה. השבוע התקיים עוד דיון בנושא, בסיומו הודיעו עורכי דינו של השחקן כי הוא משוחרר לאלתר. מכבי חיפה מיהרה להגיב: "מבחינתנו הוא משוחרר כבר מחודש יולי".
על דבר אחד אין ויכוח - שחר היה חייב לשלם את שכרו של השחקן העונה ואין שום סיבה מקלה בעניין. יחד עם זאת, מכבי חיפה השקיעה כל כך הרבה כסף בעזריאל ונתנה לו בכל עונה כמעט אפשרות שחרור בחינם, אך השחקן פשוט התעקש לא לשחק כדורגל בכדי להרוויח את שכרו על פי חוזהו גם במחיר בו הקריירה תלך לפח. למען האמת, בכל הסיפור הזה ייתכן שחיפה היא שצריכה לתבוע את עזריאל על פגיעה במוניטין שלה - עד היום כל הכדורגל הישראלי צוחק הסכומים ששחר שילם לבית"ר ולעזריאל.
בינואר הקרוב ישלים עזריאל שנה וחצי כמעט ללא כדורגל. כאמור, עקרונית הוא יכול לעבור לקבוצה אחרת כאשר בהמשך ייקבע סכום הפיצוי לו יזכה ממכבי חיפה. בכל מקרה, אם הוא עדיין רוצה לנסות ולהתפרנס מכדורגל גם בעתיד, הוא יהיה חייב לחזור לשחק כדורגל באופן קבוע, למצוא קבוצה שתהיה סבלנית ותיתן לו זמן להיכנס לעניינים. בצוות המקצועי של בני יהודה אף היו חריפים יותר ואמרו: "במצב הפיזי והספורטיבי שלו, אין לו סיכוי לשחק בליגת העל גם אם יחתום בקבוצה בינואר. עדיף לו לחזור דרך הלאומית ולנסות לשקם את הקריירה".
ב-24 ביוני המריא אלרואי כהן יחד עם סוכניו לקרואטיה במטרה לחתום בהיידוק ספליט. הקרואטים ראו ביצועים ב-DVD, תנאי השכר סוכמו על כ-70 אלף יורו ובמכתב ההזמנה צוין שהשחקן ממריא לצורך בדיקות רפואיות וחתימה. לאחר שעבר את הבדיקות הרפואיות ישב כהן עם נציגיו במשרדו של המנהל הספורטיבי גוראן ווצ'ביץ' לצורך חתימה. בשלב הזה הקרואטי הפתיע כשאמר: "הבדיקות הרפואיות בסדר גמור, אבל המאמן רוצה לראות אותך במשך שבוע להתרשמות".
כאן, למעשה, התפוצצה העסקה, אך בהמשך התבררו לשחקן ונציגיו הפרטים שהובילו אליה. הסוכנים פנו למאמנה של היידוק ספליט, איגור טודור, וקיבלו הסבר. למי שלא יודע, טודור כיכב ביובנטוס בין השנים 2007-1998 ואף זכה עם נבחרת קרואטיה במקום השלישי במונדיאל 1998. טודור הסביר לצוות: "זה לא קשור אליי. אני ראיתי אותו והחלטתי לצרף אותו. המנהל הספורטיבי קיבל טלפונים מסוכן ישראלי ושחקן עבר קרואטי שאמרו שהשחקן בעייתי, בליין והראש שלו לא בכדורגל".
כאשר כהן הגיע לארץ הוא האשים בעיקר את ג'ובאני רוסו שהכחיש. גם ננאד פראליה נשאל בעניין וטען שלו אין קשר לכך. עד היום לא ברור בוודאות מיהו הסוכן ו/או אותו שחקן שדאגו ללכלך את שמו של כהן. השחקן ונציגיו נשארו עם השערות. כהן חזר לארץ שבור.
"האמת שזה הלם מסוים", הסביר השבוע כהן. "במטוס כמעט ולא יכולתי לדבר. לא הבנתי מאיפה זה בא לי. לא הבנתי מאיפה יש אנשים כל כך רעים שיתקשרו וילכלכו בצורה כזאת, מאיפה בכלל יש להם את הדרייב הזה לומר דברים כל כך רעים על בן אדם? גם אם הם חושבים ככה, למה לעשות את זה? זאת קריירה ופרנסה של בן אדם. אף פעם אני לא יבין איך בן אדם הולך ומנסה לפגוע בבן אדם אחר שלא עשה לו כלום. הייתי המום ולא הבנתי מה המניעים. למדתי להבין כאן כמה רוע יכול להיות טמון באנשים ועד לאן הם מוכנים להגיע איתו".
כהן לא מצא קבוצה ראויה ושלושה חודשים לאחר מכן, ב-23 לספטמבר, החל בהתרשמות בבית"ר ירושלים. הוא נראה טוב באימונים ומנחם קורצקי אף ביקש מהבעלים להחתימו. טביב הגיש לשחקן הצעה כספית, נציגיו חזרו עם הצעה נגדית עם פערים מאוד קטנים, אך הבעלים של בית"ר לא חזר אליהם מאז. לא במקרה טביב לא חזר. כל ההייפ סביב הרצון להחתים את כהן לווה באינספור ביקורות, שמועות על כך שהקשר מוחתם רק בגלל לחץ הסוכנים והרבה מאוד רכילויות לפיהן הרצון לצרפו אינו מקצועי. בפועל, בסופו של תהליך גם בצוות המקצועי של בית"ר החליטו לוותר על השחקן ולא להילחם באנרגיות השליליות שהיו סביב העסקה.
בשני המקרים הכי קל יהיה לומר יהיה ששמו הוכתם בשל מלחמות סוכנים, אך במקרה הספציפי מדובר בהרבה יותר מזה. אלרואי כהן נושא עוד מהפועל תל אביב את תג המחיר הלא ריאלי ששולם עליו ואי העמידה בציפיות, אבל זה עוד לגיטימי. השלב הלא לגיטימי ביחס אליו הוא הייחוס לזוגיות שלו והתדמית שנוצרה ופוגעת בו בכל קבוצה אליה הוא מגיע.
אשתו, שיר אלמליח, היא דוגמנית מצליחה ויחד איתו השלימה את זיווג הכדורגלן והדוגמנית האולטימטיבי. בפועל, נראה שמאז שהדוגמנית עלתה לכותרות וכהן הידרדר מקצועית, יש טרנד לרדת על השחקן ולפגוע בו. בכל פאנל, בכל פורום ואפילו כאשר הוא טס לנסות ולשקם את הקריירה בקרואטיה, אנשים נמצאים שם ומרגישים שזה בסדר להזיק לו. הוא טרף קל ובעל תדמית המתירה את הפגיעה, העלבונות והזלזול.
שלושה שבועות התאמן אלרואי כהן בבית"ר ירושלים. כל שחקן שהתאמן איתו אומר שמדובר בחמד של בחור. אחד השחקנים אף הגדיר אות כ"בן אדם מיוחד ושונה. לא מעורבב עם הגועל של הכדורגל". אלרואי כהן עשה הרבה טעויות שהביאו אותו למעמד המקצועי שהוא נמצא היום, אבל, וזה אבל גדול, הוא נלחם מחדש על המקום שלו ועל הקריירה ורק מחכה לצ'אנס אמיתי לעשות זאת.
עם הסטיגמות הוא יהיה חייב להמשיך ולהתמודד: "זה עצוב לי. זה משהו שהוא לא נכון. נוח לאנשים ליפול עליי וזה חורה לי וכואב לי, אבל אני צריך וחייב ללמוד להתמודד עם זה. יכולים לשאול בכל קבוצה שהייתי, כולם הכירו אותי כמקצוען שמתאמן קשה ומשקיע ולא איזה בליין או אחד שלא מתאמץ כמו התווית שניסו להדביק לי. מי שלא מכיר נוח לו לדבר ולהכפיש כי זה מתחבר לו טוב עם הסיפור. סביר להניח שזה יימשך וזה משהו שאני לא שולט בו ורק סובל ממנו".
אלרואי כהן שיחק רק 120 דקות יותר מעזריאל בשנה וחצי האחרונות. גם עליו מוטלת חובת ההוכחה, אבל יש הבדל מהותי בין השניים. בעוד עזריאל דאג להצדיק את הסטיגמות, לכהן מגיעה הזדמנות גם מהסובבים את עולם הכדורגל. מגיע לו שיעזבו אותו בשקט וייתנו לו לנסות אולי בפעם האחרונה לחזור לקדמת הבמה. הוא חייב לשחק באופן רצוף גם אם המשמעות היא שיירד לליגה הלאומית. כאשר יעשה זאת, טוב יעשו כולם אם ייתנו לו שקט ויפסיקו לשפוט אותו על פי התדמית, בת הזוג או הסכום הגבוה שהפועל תל אביב שילמה עליו, אלא יסתכלו עליו ככדורגלן שבסך הכל מנסה לשקם את הקריירה שלו.
"המצב חישל אותי מאוד ומצד שני זה גרם לי לסוג של אדישות. קשה לי להאמין באנשים ואני סקפטי לגבי כל דבר. קשה לי לסמוך על אנשים ולתת להם אמון. קרואטיה, בית"ר ועוד דברים שאנשים לא יודעים פגעו בי. לאנשים אין רגשות וסנטימנטים, הם לא רואים בעיניים. יכולים להיות נחמדים וכאילו חברים שלך, אך יתקעו לך סכין בגב וזה משהו שאני אף פעם לא אבין. למדתי שזה חלק מהעולם הזה ואני יותר מחושל. והאירועים האלה שינו אצלי הרבה. תם עידן התמימות".