ערב לפנתאון: ישראל מתקרבת ליורו 2016

    מזל שלא הקשבתי לכם: הבחירות של גוטמן ניצחו את בוסניה

    אפשר לבקר את אלי גוטמן על הרבה החלטות שקיבל, אבל לבחור סגל והרכב הוא יודע (ואתם לא). אורן יוסיפוביץ על היכולת המצוינת והצפויה של גילי ורמוט, ועל זקפה לאומית שמגיעה מסמי עופר עד לשאנז אליזה

    צילום ועריכה: קובי אליהו

    ועדת ביקורת

    כמה שילמתם? 75-40 לילד, 150-80 למבוגר

    דברים שרואים בסטטיסטיקה: בפעם הראשונה בהיסטוריה, ישראל עם 3 ניצחונות בפתיחת בית מוקדמות. בפעם הראשונה מאז 2007, ישראל מנצחת יריבה שדורגה מעליה. בפעם הראשונה מאז 1999, היא עושה זאת במשחק חשוב. בפעם הראשונה מאז 1993, היא מנצחת את המדורגת מספר 1.

    קהל ישראל: זו היתה הפעם הראשונה בתולדות כותב שורות אלה, שהקהל של הנבחרת התנהג כמו קהל של קבוצה. זה המתקן והאופטימיות והאווירה והדגלונים והנוחות והניהול, אבל זה זה. אחרי כל כך הרבה זמן באצטדיון רמת גן העלוב, הקהל הישראלי הרגיש כמו ילד מוכה שלא מגיע לו טוב. אבל מגיע לו טוב. עזבו את התוצאה הנהדרת של אמש – האצטדיון הזה טוב. כל שחקן שדרך על הדשא של סמי עופר הרגיש באנרגיות האלה, שבאו מהיציעים ונעצרו רק ברשת. ציון: 10

    קהל בוסניה: היו כמה מאות, העדינים ליד יציע העיתונאים והאולטראס המשוגעים בפינה. בפיגור 3:0 הם עודדו נהדר, וסחטו מחיאות כפיים מאלפי ישראלים. הגיע להם, הופעה נהדרת. ציון: 8

    הבורסה: איפה ביברס נאתכו של צסק"א/קאזאן, כולם היו שואלים לאחר כל משחק נבחרת. אתמול לא ראינו ביברס של רוסיה, ראינו שחקן שצריך לשחק בליגה הרבה יותר טובה מזו. השליטה במרכז ובקצב, התיקולים והשחרור קדימה – מלאכת אמן. זה היה המשחק הכי טוב של נאתכו בנבחרת, המשחק הכי טוב שלו על אדמת ישראל.

    בכיוון השני, האשמה נופלת על מדוניאנין. נכון, כולם היו חלשים, אבל מי שיוצא בדיבורים חייב לגבות את זה על הדשא. וחאריס לא גיבה, אפילו לא קרוב. אם היה עושה תחרות ריצה מול טב"ח1, על 100 אלף יורו, היה מפסיד את התחתונים.

    ציוץ המשחק:

    תמונת המשחק: למה לא חתמת על מסמך הקפטנים???!!!

    (צילום: קובי אליהו)

    מעשה שהיה, כך היה

    גילי ורמוט, שבשבועות האחרונים הקשיב כיצד מדינה שלמה מוציאה אותו מהתו"ל, קיבל בדקה ה-36 כדור על הפס של הרחבה. בדק שמאלה, בדק ימינה, אין למי למסור. אז נבעט, חשב. אחד החסרונות של ורמוט טמון בעוצמת הבעיטה שלו. אבל כשיותר מדי אנשים מתייחס אליך כאל אפסנאי עבר בצפרירים חולון, הכול עף חזק יותר – בטח אם רגל בוסנית מתערבת במסלול מעוף הכדור.

    "את גילי אני מכיר טוב, שיחקתי איתו כמה שנים", אמר בסיום ביברס נאתכו, עם רגל כואבת שמשוועת לרנטגן שלילי. "אני יודע בדיוק איפה הוא יהיה בכל שלב ואיפה הוא אוהב לקבל את הכדור. זה יתרון, ברור".

    אתם מבינים, כל אנשי רפאלוב?

    קשר צסק"א המשיך: "אלי [גוטמן] עושה את השיקולים שלו, אבל לפעמים, גם אם הוא מכניס שחקן שנראה בכושר פחות טוב, הוא מתחשב בכל מני תכונות שלו. ולמשל, אם לפעמים הוא שם את טל [בן חיים] על הקו, הוא רוצה בצד השני את גילי".

    ברור לכם קצת יותר, מתנגדי ורמוט?

    עוד באותו נושא

    נבחרת ישראל פירקה את בוסניה עם שלישייה

    לכתבה המלאה
    ורמוט: "היה עליי אנטי ועליהום. אולי בגלל שאני מהפועל תל אביב יותר קל להיות אנטי כלפיי, כי אני מגיע מהקבוצה הכי פחות טובה ביחס לחבר'ה פה..."

    "היה עליי אנטי ועליהום בתקשורת", אמר לי ורמוט, בטונים של פוך ומצנפת על הראש – לא הוא יסגור חשבון עם נאום מתלהם כנגד כולנו. "...אני שמח שאלי האמין בי, ושידעתי להחזיר... אולי בגלל שאני מהפועל תל אביב יותר קל להיות אנטי כלפיי, כי אני מגיע מהקבוצה הכי פחות טובה ביחס לחבר'ה פה... (מרציאנו חולק עליך, א"י). זה לא קל, אבל זה היה מבחן מנטלי עבורי ואני שמח שנטרלתי הכול".

    ורמוט היה נהדר אתמול, עוד דקות רבות לפני הגולאסו. ורמוט היה יוצא מן הכלל גם לאחר מכן, אבל חשוב לציין – הוא לא עשה שום דבר מפתיע, לא עשה שום תרגיל בלתי רגיל. הוא כן הוכיח הרבה להרבה פרצופים שמשום מה שכחו את מה שהוא יודע. לא זכרו איך רקד באירופה, לא שמים לב ליכולת שבה נמצא כיום. נכון, הטורים הסטטיסטיים רזים משל מתחריו, אבל מתחריו משחקים בקבוצות כדורגל אמיתיות ואילו הוא בתקופת הצנע. ולמרות שאין לו מספרים כרגע, יש לו תכונות אחרות, ובעיקר – יש לו תיאום טוב עם כל שחקן מהפאב-פייב של גוטמן, חמישיית המחץ נאתכו-זהבי-ורמוט-טב"ח-דמארי. והחמישייה הזו לא תתפרק כל כך מהר.

    ואם כבר גוטמן, המאמן הלאומי נכנס לחדר מסיבות העיתונאים, אל מול נוכחות שיא של כתבי ספורט ישראלים. הוא קיבל מהתקשורת סטנדינג אוביישן, כפי שקיבל דקות לפני כן מ-30 אלף איש שקראו בשמו - שני האירועים נדירים לשנים האחרונות, שכן בתקופה זו הפך גוטמן למה שהופך כל מאמן נבחרת – למוקצה. אפשר למצוא את גוטמן אשם בלא מעט סעיפים שדרדרו את התדמית. אבל אתמול, ובאופן צודק, הוא קיבל את התשואות האלה, והכריז: "יש לי רק דבר אחד להגיד – יש!". אם היה חוטף זריקת אמת לווריד היה בטח אומר:

    "מזל שלא הקשבתי לכם".

    כפי שגוטמן הקפיד להמשיך לזמן את שכטר (בצדק), כך המשיך לתת את החולצה לורמוט. הוא ידע מדוע. זה היה צפוי

    כי כמה שכולנו נבקר את גוטמן על מה שקורה מחוץ למגרש, כדורגל הוא יודע. מאור בוזגלו בכושר ששווה הרכב, גם רפאלוב, והמספרים שלהם אדירים וימשיכו להיות כאלה. אם גוטמן היה מציב כל אחד מהם להרכב, זו לא היתה טעות. אבל לבחור בגילי ורמוט זו בטוח לא טעות כפי שהציגו, זו אפילו ההחלטה המתבקשת בשלב זה.

    גוטמן לא תמיד חזק נגד ביקורת, אבל למזלו ולמזל הנבחרת הוא הראה עקשנות בעמדותיו הטקטיות. כפי שהקפיד להמשיך לזמן את איתי שכטר (בצדק גמור ובניגוד לזרם המוזר), כך המשיך לתת את החולצה לורמוט. הוא ידע מדוע. האמת, זה אפילו היה צפוי.

    מהמשחק הזה יצאו הרבה השלכות – כמה מהן מרחיקות לכת ואולי אפילו דמיוניות. אבל אם תצא מסקנה אחת חשובה, ייטב לכולנו. והמסקנה היא: יש דברים שאתם לא יודעים. יש שיקולים שאתם לא שמים לב אליהם. יש שחקנים שמתאימים להרכב או לסגל יותר משחקנים אחרים – טובים ככל שיהיו.

    אולי, אחרי יותר מדי זמן, גוטמן סוף סוף יקבל את השקט ולא את השאלה: "למה אותו זימנת ואותו לא?", או "למה הוא פותח במקום ההוא?".

    אולי, אחרי יותר מדי זמן, יענה לשאלות האלה: "כי אני יודע ואתם לא".

    (צילום: אופיר סער)

    "אני רוצה מזכרת מהמשחק הזה", אמר טל בן חיים לוואלה! ספורט, והראה שחולצת המשחק שלו מלאה בחתימות של כל החבר'ה. "לא בכל יום קורה דבר כזה".

    לא בכל יום ולא בכל עשור, טל.

    אבי לוזון הסתובב במסדרונות עם מחשבון דמיוני על הכתף. "אנחנו במקום הראשון בבית, עם 9 מ-9", אמר ראש ממשלת הכדורגל, שרק ראש ממשלת ישראל ריחף גבוה ממנו. "במקום השני וויילס, עם 8 מ-4, בלגיה עם 5 מ-3. מה צריך יותר מזה? זו מתמטיקה פשוטה – אנחנו מנצחים את וויילס בבית, ואת קפריסין ואנדורה, והנה עוד 9 נקודות, יש לך 18 – נשארו לך 4 משחקים שתיקו אחד מספיק לך למקום שני". ואם בנקאי אומר את זה, אתה מאמין לו.

    אתה יודע מה יגידו: הנה רק לוזון הלך ויש הצלחה בנבחרות.

    "יכולים להגיד מה שרוצים", אמר והלך, ואז נעצר והוסיף: "אבל את האמת כולם יודעים".

    לכו תדעו מהי האמת של לוזון, אבל את מה שקרה אתמול בסמי עופר רק קרמבו יכול להגדיר: "אתה מתחיל הכי מהר שלך ולאט לאט מגביר". וזה לא התחיל אתמול.

    עוד באותו נושא

    צפו: נתניהו צוהל עם שחקני הנבחרת בחדר ההלבשה

    לכתבה המלאה

    בוסניה היתה בצרות, ואז דז'קו ואיבישביץ' לא היו כשירים; והמשחק בסמי עופר, סוף סוף, ולא באצטדיון בלי הארומה. ואז אופיר מרציאנו, שוער שהוציא 15 גולים מהרשת של אשדוד, נועל את הרשת של הנבחרת במשחק הגדול הראשון בחייו. כל כך קל לפשל באירוע כזה, אבל רוקי מרציאנו וכפפותיו עצרו כדורים שלא היו אמורים להיעצר.

    ואז, כשמרציאנו כבר לא יכול היה להושיע, לוליץ' החמיץ מול שער ריק, והרגע והיוטיוב ירדפו אותו שנים רבות. ואז ורמוט כובש, בבעיטה הכי עוצמתית בקריירה. בישל: ערן זהבי, ההוא ממסמך הקפטנים; ואז פתאום מגיע השני, בדקה הכי כואבת לפני המחצית, ושוב זהבי בישל, הפעם לדמארי. שער 14 של החלוץ בכל המסגרות, ואיך הוא עצר את המסירה עם רגל שמאל – ראיתם? בטח נצחק כל כך הרבה בעוד שנתיים או שלוש, כשניזכר שהוא שיחק באוסטריה.

    ואז שוניץ' הורחק, ועוד כמה החמצות, ופיאניץ' נפצע והוחלף, וזהבי סגר עניין בשתי הדרכים היחידות שהוא יודע – לבעוט ולירות. וכל כך הרבה טוב של ישראל ורע של בוסניה התחברו להם, שביבי שם למעלה בטח קיבל וואטסאפ מבוגי: "המצרים התקשרו – סיני שוב בידינו, תזמין לי מיץ גויאבה".

    ערן זהבי, המתמקם והמסיים הכי טוב בישראל, כמובן שתפס את הסלפי הראשון. פיו-פיו, בי-בי. זו היתה פעולה פנטסטית אחרונה בשרשרת של פעולות פנטסטיות מצד זהבי, זו היתה אחת ההופעות הדומיננטיות של שחקן נבחרת בדור הזה

    ביבי לא התרגש וירד לחדר ההלבשה של הישראלים החוגגים. אם כבר זקפה לאומית, אז עד הסוף. הוא הצטלם עם כולם ודפק חיקוי של עצמו כשאמר "אתם א-דירים". ערן זהבי, המתמקם והמסיים הכי טוב בישראל, כמובן שתפס את הסלפי הראשון. פיו-פיו, בי-בי. זו היתה פעולה פנטסטית אחרונה בשרשרת של פעולות פנטסטיות מצד זהבי. 33 מסירות מדויקות מתוך 37, 7 נגיעות ברחבה, 5 איומים למסגרת, 2 בישולים ושער. זה לא היה משחק נדיר של מספר 7 ביחס לעצמו – הפעם פשוט הכול נכנס – אבל זו בהחלט היתה (בשיתוף עם נאתכו) אחת ההופעות הדומיננטיות של שחקן נבחרת בדור הזה.

    ואם כבר חושבים על הדור הזה, הניצחון הזה לא הבטיח כלום אבל שינה מטרות. אם בתחילת הקמפיין הציפייה הריאלית היתה לפלייאוף, עכשיו משחקים על העפלה אוטומטית. לאור התוצאות מהבית עד כה, זו מטרה ריאלית. ולכן, בגלל ההשלכות, בגלל הלחץ, בגלל האווירה בסמי עופר ובגלל היריבה, יכול להיות שאתמול חזינו במשחק הכי גדול של ישראל מאז הצטרפה לאירופה. צרפת בתמונה בגלל ההירואיות, אוסטריה בסביבה בגלל החמישייה. אבל בשקלול הכול, ה-0:3 על בוסניה עשוי להיות הדובדבן.

    טל בן חיים, אחרי שפירק את מדוניאנין על המגרש ובטראש-טוק, היה נחרץ: "זה המשחק הכי גדול של נבחרת ישראל ב-20 ו-30 השנים האחרונות. פעם ראשונה שמרגישים אווירה מחשמלת, פעם ראשונה משחק ביתי כמו שצריך. כמו באירופה".

    וזהבי חתם: "החבר'ה מול אוסטריה עשו משחק גדול, וגם אנחנו. לכל אחד יש מקום בהיסטוריה, ונקווה שההיסטוריה שלנו תסיים בעלייה היסטורית ליורו".

    ולעומת ההיסטוריה, העתיד של החבר'ה מבוסניה קצת פחות אידיאלי.

    "עשינו טעויות בכל שלב ובכל מקום", אמר שוער סטוק אסמיר בגוביץ' לוואלה! ספורט. "יש לישראל שחקנים טובים מאוד – בן צ'אים, זהבי, החלוץ. אנחנו צריכים לקבל אחריות על זה, נראה מה יהיה בעתיד". המאמן סושיץ' היה קצת יותר ספקן. "אני האדם השנוא במדינה", התאונן, ורמז על הסוף הקרב.

    "שיהיה בהצלחה בהמשך", צעק לו עיתונאי ישראלי, בעברית.

    ושייע פייגנבוים צחק ושאל: "באיזה המשך?"

    לתגובות והצעות: orenjos@walla.co.il

    משוגעים על ספורט? הצטרפו לעמוד הפייסבוק של יוסיפון

    למעקב בטוויטר

    (צילום: קובי אליהו)

    טרם התפרסמו תגובות

    הוסף תגובה חדשה

    בשליחת תגובה אני מסכים/ה
      לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

      התרעות פיקוד העורף

        walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully