"צריך לעבור דברים כדי ליצור חיבור בקבוצה, ואני מתכוון במובן השלילי. צריך להפסיד משחקים שנחשוב שהיינו צריכים לנצח, צריך להתווכח מדי פעם, צריך לבחון אחד את השני. זה חייב לקרות וזה הולך לקרות, אני יודע שזה הולך לקרות...זאת הדרך היחידה שלנו להתפתח. אתה לא מגדיר את עצמך דרך התקופות הטובות, אלא דרך התקופות הרעות".
את הדברים האלה אמר לברון ג'יימס כשבוע לפני פתיחת העונה, במהלך תקופת הכנה בה קליבלנד דווקא נראתה טוב. אבל לברון כבר היה שם, הוא כבר עבר את התהליך הזה פעם אחת ויודע איך נבנית קבוצה גדולה. מיאמי שלו פתחה את עונת הבכורה שלה עם מאזן של 8:9 לפני שהתחברה והשיגה 21 ניצחונות ב-22 משחקים הבאים. בפלייאוף שלושת הגדולים של מיאמי הבינו באמת איך לתפקד ביחד רק בסדרות האחרונות של העונה השנייה המשותפת.
בראיין ווינדהורסט מ-espn, שמסקר את לברון בערך מאז שקינג ג'יימס נולד, טען לאחר התבוסה של קליבלנד בפורטלנד שלברון לא הסתפק בלנבא את המשבר אלא החליט לעזור לו להגיע. את הפאסיביות של לברון במחצית השנייה בה הבלייזרס ברחו ווינדהורסט הסביר בניסיון של לברון לתת לצעירים להיכשל בשיטה שלהם כדי שישתכנעו לנסות את השיטה שלו. לאחר המשחק לברון דיבר על כך שקליבלנד טיפחה הרגלים רעים בשנים האחרונות, לא היה ספק שהוא מתכוון לקיירי אירווינג ודיון ווייטרס ולסגנון המשחק שלהם. במחצית השנייה בפורטלנד הסגנון הזה הגיע לשיא, כשרוב ההתקפות כללו כדרור ממושך של אחד מהשניים ועלייה לקליעה מול שומר. לאחר המשחק היו דיווחים על תאקל מילולי בין לברון לקיירי, לברון הכחיש אך גם הרמיזה הברורה שלו בתגובה לאחר המשחק מספיקה כדי להבהיר שמשהו קורה בזירה הזאת.
אנחנו בשבוע השני של פרויקט קליבלנד והדינמיקה בין הכוכבים כבר הפכה לסיפור המרכזי. במיאמי היה סיפור שונה. שם שלושה חברים שהגיעו ביחד לליגה הקימו קבוצה חדשה ועם הזמן למדו איך לחלק ביניהם את העוגה. לקח להם שנתיים ליצור היררכיה ברורה שאפשרה לכל אחד מהם להרגיש נוח במקום שלו. בקליבלנד ההיררכיה נתונה מראש - הסופרסטאר שכבר השיג הכול חובר לשני כוכבים צעירים שעוד לא שיחקו בפלייאוף. כאן לברון הוא המבוגר האחראי, וזה תפקיד חדש עבורו. הוא התכונן לכך והרבה להתייחס לתפקיד שהוא מייעד לעצמו, אך כדאי לזכור שבנקודה הזו גם הוא נכנס לטריטוריה לא מוכרת. לפחות בחלק מהזמן נדמה שהוא עסוק יותר בלמצוא את הקול שלו כמנהיג מאשר בלהיות השחקן הטוב בעולם. מבחינה אישית פתיחת העונה של קינג ג'יימס לא יציבה, לצד הצגות גדולות (כשהשיא הוא הטריפל דאבל נגד ניו אורלינס) היו לו כמה משחקים די חלשים בסטנדרטים שלו. התחום בו הוא מתקשה ביחס לעבר הוא החדירות: לפני המשחק מול הפליקנס, שהנתונים לגביו לא התעדכנו עדיין, הוא קלע ב-54.5 אחוזים ליד הטבעת, לעומת 78.3 אחוזים בעונה שעברה.
המשבר סביב לברון וקיירי הגיע לשיא בהפסד ליוטה שהיה המשחק החלש ביותר של קליבלנד עד כה. הנתון של שישה אסיסטים מעט הגזים ונבע גם מהחטאות ליי-אפים של שחקני משנה ומרישום נוקשה של אנשי הסטטיסטיקה של יוטה (יש דיונים שלמים שלא אכנס אליהם לגבי חוסר האחידות ברישום אסיסטים בליגה), אבל העיד על קבוצה שסטתה מהדרך שלה. הבשורה הטובה היא שאחרי המשחק הזה הגיעו שתי הצגות התקפיות גדולות של קליבלנד. בדנבר הקאבס קלעו 110 נקודות למרות יום קליעה רע מבחוץ שכלל החטאות של כ-10 שלשות חופשיות לחלוטין, מול ניו אורלינס הידית כבר הייתה מאופסת, בעיקר של קיירי וקווין לאב (שניתן למקם אותו במחנה לברון. הוא השחקן שניזון ממשחק קבוצתי יותר מכולם). שני המשחקים כללו אסיסטים רבים ומשחק התקפה שוטף. האם זה אומר שקיירי קיבל החלטה לקבל את מרותו של בעל הבית החדש? בהמשך נוכל לענות באופן ברור יותר.
לדיוויד בלאט לא היה תפקיד בדינמיקה שנוצרה בין הכוכבים שלו. קל לטעון שהמאמן אמור לשלוט בחדר ההלבשה ולהשפיע על השחקנים, רבים מהטוענים כך לגבי בלאט הם מאמני עבר שהתקשו לשלוט בחדרי הלבשה עם כוכבים הרבה פחות גדולים. בפועל, בודדים המאמנים שיש להם גישה מהסוג הזה לסופרסטארים. מבין הפעילים, דוק ריברס עשוי להיות היחיד שמסוגל להגיע למקום חדש ומיד להשפיע לטובה על חדר הלבשה עמוס באגו, לא בזכות שיטת משחק ויכולות מקצועיות אלא בתחום המנטאלי.
התפקיד שכן יש לבלאט בתקופה הזו בה הכוכבים שלו בונים את הדינמיקה ביניהם כפול. בטווח הארוך, השיטה שלו צריכה להוכיח את עצמה כיעילה ומתאימה לשחקנים. הבשורה הטובה שבלאט יכול לקחת מהמשברון במערב היא שבהצהרות שלו לברון, בעצם, אימץ את השיטה שלו וקרא גם לאחרים לאמץ אותה. ה-motion offense שבלאט בנה עבור קליבלנד כוללת משחק מצד לצד, הרבה פעילות רחוק מהכדור ודרכים שונות ומגוונות להתחיל התקפה. בדקות בהן השחקנים שלו השתמשו בה הם הראו הרבה דברים יפים. זה קרה בעיקר ברבעים הראשונים של משחקים, בלטו במיוחד המשחקים מול פורטלנד ודנבר.
מדוע השחקנים של בלאט התקשו להמשיך עם הסגנון הזה, שבהחלט נראה יעיל ומתאים להם, ככל שהמשחקים התקדמו? הסבר אחד הוא שמדובר בתחילת עונה, שזה יקרה בהמשך ושאלו גם חלק מההרגלים הרעים שלברון דיבר עליהם. אך הסבר נוסף הוא שמדובר בסגנון מעייף, כזה שלא פשוט לשחק למשך 48 דקות. המודעות של בלאט לכך באה לידי ביטוי בהצהרה שלו שלעומת ההגנה, בהתקפה כן מותר לנוח מדי פעם. גם הוא עצמו לפעמים מארגן תרגילים פשוטים יותר כמו פיק נ' פופ עם לאב כחוסם או ניסיון לנצל מיס מאץ'. הניצחון על ניו אורלינס כלל שינוי חיובי, מאחר שבו דווקא במחצית השנייה ההתקפה זרמה טוב יותר והשחקנים המשיכו לדבוק בה למרות שנקלעו לפיגור ברבע השלישי. אך באופן כללי אי אפשר שלא להעלות את התהייה עם motion offense מהסוג שקליבלנד מנסה מתאים יותר לקבוצות עם חמישה שחקנים רעננים באופן קבוע בזכות חלוקת דקות דומה לזו של סן אנטוניו.
בטווח הקצר, התפקיד של בלאט הוא לדאוג לכל הדברים שמסביב כדי להגדיל את הסיכוי לנצח את רוב המשחקים ולאפשר לתהליכים להתפתח ללא תחושה של משבר. כדי לאפשר זאת, בלאט ממשיך להשתמש בכוכבים שלו לדקות ארוכות מאוד. ניהול הרוטציה זו הנקודה בה בלאט זוכה לביקורת המשמעותית ביותר עד כה. לא תרמו לכך הפציעות של מתיו דלבדובה, שייעדר ביו ארבעה לשישה שבועות, ואחריו גם דיון וויטרס. אלה שניים מארבעת מובילי הכדור היחידים ברוטציה של בלאט, שני האחרים הם קיירי ולברון שלכן התקשו לרדת מהפרקט מול הפליקנס. הפציעה של דלבדובה לפחות הכריחה את בלאט לעשות שני דברים הכרחיים: להפוך את וויטרס לשחקן שישי ולהתחיל לסמוך על שחקני קצה הרוטציה שלו. מייק מילר עדיין לא בעניינים, אז הרוקי ג'ו האריס החל לקבל דקות. גם וויל צ'רי, שהרשים במדי קליבלנד בליגת הקיץ, יהיה חייב לקבל הזדמנות, מאחר שהוא הפוינט גארד היחיד שנשאר בסגל פרט לקיירי.
אך עם כל הכבוד לענייני הרוטציה, כדי לנצח בעקביות קליבלנד תצטרך לשפר מאוד את ההגנה. ברוב המשחקים יש דקות בודדות בהן יש ניצנים של הגנה איכותית מהסוג שהיה למיאמי של לברון, כזו שתוקפת באגרסיביות את מוביל הכדור, חוסמת זוויות מסירה ומבצעת רוטציה מהירה. אבל בדיוק כמו במקרה של מיאמי, מדובר בהגנה שכאשר היא לא מבוצעת באינטנסיביות ותיאום יוצרת הרבה מאוד חורים. לפני העונה בלאט דיבר על סגנונות משתנים בהגנה, בעקבות המשחקים האחרונים אולי כדאי לו לשקול להוריד את מינון היציאות האגרסיביות בפיק נ' רול, בעיקר כזה שמבוצע באמצע. יוטה פשוט התעללה בהגנה של קליבלנד ברבע האחרון בעזרת מהלכי פיק נ' רול פשוטים, השחקנים של בלאט נראו בדקות האלה כאילו הם מצבעים פעולות אוטומטיות בלי להבין מה המטרה שלהן.
לוח המשחקים בא לעזרת הקאבס במטרה לעזור לקבוצה לצאת סופית מהמשבר הראשוני שהחל בהפסד במשחק הבכורה. הנצחון על ניו אורלינס החל רצף של 11 משחקים שתשעה מתוכם יהיו בבית וחלקם גם אמורים להיות יחסית קלים. אם ההתקפה תיראה כמו בשני המשחקים האחרונים, קליבלנד תוכל לצאת מהרצף הזה במקום אחר לגמרי מבחינת ביטחון ויחסים בין שחקני המפתח מהמקום ממנו נכנסה אליו.
