יש לא מעט דברים שאנחנו יכולים ללמוד מהתבוסה המדהימה של מכבי תל אביב אמש בדרבי. המרכזי בהם נוגע לפרופורציות. רק לפני שבוע החמאנו ככל שיכולנו להצגה של דני פרנקו וירושלים שלו בארנה. רק לפני ארבעה ימים קיבלה החבורה הנערית והקרואטית של יסמין רפשה קומפלימנטים נוכח התצוגה מול מכבי בנוקיה. עכשיו, כשאנו בוחנים את הפצצה שהחטיפו האדומים של קטש לאלופת היורוליג, אין ברירה אלא להתרשם פחות מהמנצחת ומהמנצחות הקודמות. ולהתרשם הרבה הרבה פחות ממה שנותר מהקבוצה של גודס.
הפועל ירושלים שפירקה את מכבי היא אותה קבוצה בינונית כפי שמלמדות התוצאות מהיורוקאפ. צדביטה זאגרב היא לא יותר מקבוצה חמודה שהצליחה להפסיד גם לאולימפיה ליובליאנה וגם לנובו מסטו בליגה האדריאטית. והפועל תל אביב, גם אחרי השינוי שביצעה בסגל, לא שונה משמעותית מזאת שקיבלה בראש ממכבי חיפה ברוממה לפני שבועיים.
ההבדל הוא מכבי. ולא, לא בגלל אפקט מכבי המדובר, אשר גורם ליריבה לשחק מעל לרמתה. זה רק חלק מהסיפור. ההבדל הוא שמכבי תל אביב, בגרסתה הנוכחית, מאפשרת כרגע ליריבות שלה להתייצב מולה ולעשות בה כרצונן, אפילו כשהן לא בשיאן. וכן, קראתם את זה כאן. הפועל תל אביב (ולא רק היא) ניצחה אתמול את מכבי כשהיא משחקת סביר. אפילו לא סביר ומעלה.
העונה שעברה היא אחת הגדולות בהיסטוריה העצומה של הקבוצה של המדינה. סיפור סינדרלה מדהים, מרהיב ובלתי נשכח. ומזיק מאוד לעתידו של המועדון. יותר מדי משגים וטעויות זכו לגושפנקא בדיעבד בזכותו של הגביע הקדוש. מי, מי יכול לבוא בטענות למאמנה של מכבי, אפילו אם נראה שהוא מוביל אותה לאבדון, מרגע שהניפו גביע? מי, מי יכול להתלונן עדיין על הפדרמנים, למרות שורת החלטות בלתי סבירה בעליל, ברגע שהניפו גביע? ומי, מי יכול להעז ולומר משהו על תהליך קבלת ההחלטות בכל הנוגע לבניית הקבוצה, ברגע שההיקמנים והרייסים של העולם נתנו בראש לכל-מה-שהיה-ליבשת-הישנה-להציע?
אהה, כנראה שאנחנו. מכבי תל אביב היא אולי המועדון הכי גדול באירופה. ההנהלה שלו איננה. ההנהלה הכי טובה באירופה לבטח לא הייתה מטפלת כך בנושא מינוי הצוות המקצועי של הקבוצה. מרגע שבלאט הלך להתרועע עם הלברון ג'יימסים של העולם, הייתה צריכה להתקבל החלטה אמיתית וכנה באשר לזהותו של היורש. לא בגלל שיקולים של לא נעים. לא מפני שהבטיחו. בגלל שמוכנים לתת את המפתחות לבוס חדש. מכבי מעולם לא באמת האמינה בגיא גודס. אולי בצדק, אולי שלא בצדק. לו הייתה נותנת אמון אמיתי בגודס, לא הייתה מורחת אותו בבוץ בפרשת מינוי עוזר המאמן, ובטח ובטח שלא הייתה מנחיתה עליו עוזר מאמן שהוא לא רצה. לא שפיני גרשון לא ראוי להיות במכבי, כי אין ראוי ממנו. אבל הוא מעולם ולעולם לא יכול להיות עוזר המאמן של גיא גודס. כשמדברים היום על בעיות מנהיגות מול השחקנים, והעניין הזה זולג גם שלא באמצעות פרסומים זרים, צריך ללכת אחורה ולבחון טוב טוב אם תהליך מינוי המאמן ועוזרו לא הביא למצב שבו גודס מוצא עצמו כברווז צולע מול השחקנים שלו.
ההנהלה הכי טובה באירופה לבטח לא הייתה מאפשרת לבנות ככה קבוצה חדשה. ואנחנו לא מדברים כאן על דרך קבלת ההחלטות המשונה, כאשר לא ברור, למשל, מיהו הגורם המקצועי שמחליט. האם זהו דני פדרמן שמשמש כמנהל מקצועי דפקטו? אולי זה ניקולה וויצ'יץ', שהרי אף אחד לא באמת חושב שהוא "רק" מנהל קבוצה? ואולי זאת מחלקת הסקאוטינג? ואולי, אולי, שואלים גם את המאמן ועוזרו? על פי פרסומים זרים, כל התשובות נכונות. וככה אי אפשר לעבוד. הצהובים חיים על הקצה כבר יותר מדי שנים בכל הנוגע לבחירת זרים. יותר מדי פעמים מגיעים זרים שלא מתאימים לשחקנים אחרים שאיתם, שלא מתאימים למאמן שלהם או שבכלל לא מתאימים לקבוצה כמו מכבי. הניסיונות לייצר גניבות נראה כמי שמועד בעיקר להזין אגו ולהראות לכו-לם שבמכבי יודעים טוב יותר. האמינו לנו הם לא. שאחרת, אין שום הסבר הגיוני להנחתה של עב"מים כמו הפלניניצ'ים והלינהארטים של העולם. ולא דיברנו עדיין על השרשרת הבלתי נגמרת של הפלופים בשנים האחרונות. ולא אמרו כלום על שחקנים ליגיטימיים יחסית, דוגמת אינגלס או מרקז היינס, שפשוט לא מתאימים למה שנבנה סביבם.
אנחנו עדיין חושבים שלמכבי תל אביב הנוכחית יש בסיס שלד טוב. תוציאו מהמשוואה שחקן כמו לינהארט, למשל, שבשום פנים ואופן לא אמור היה להיות אפילו מועמד למכבי, ותחתימו במקומו זר שאשכרה יכול לשחק בקבוצה, ויש כבר סיפור אחר לגמרי. שלא יהיו כאן אי הבנות: מכבי יכלה להחתים במקום לינהארט שחקנים אחרים בקיץ. כאלה שסיכוייהם לתרום לקבוצה גבוהים משמעותית. הדברים עמדו על הפרק. ומכבי בחרה ללכת על הסיכוי לצאת גדולה ולשחק אותה. אז זהו שהיא לא יצאה גדולה - והיא לא שיחקה אותה. ולא דיברנו עדיין על קבלת ההחלטות בעמדות 4 ו-5. יש לא מעט דברים שאפשר להגיד גם בנושא הזה.
עכשיו למאמן. גיא גודס הבטיח בקיץ קבוצה שרצה ולוחצת. מכבי שלו לא באמת לחצה בשום שלב של העונה, אבל לפחות ניסתה לרוץ. וכשזה קרה, היה נעים לראות את התוצאה. הבעיה היא שמשחק ריצה לא יכול להחזיק מעמד לבדו בהיעדר בריח הגנתי. גיא גודס בחר, בסופו של יום, לאמץ את החלטות המאקרו של קודמו לא רק בכל הנוגע לבחירת התרגילים בהתקפה העומדת. גם ובעיקר בכל הקשור לסוגיית ההגנות הנסוגות והטקטיות. בכך, אגב, יישר כנראה קו גם עם עוזר המאמן שלו. ואין טעות חמורה מכך. מכבי נותרה קבוצה נטולת עוגן הגנתי, שמגיבה במקום ליזום.
ולא רק בכל הנוגע לסוגי ההגנות מכבי בחרה בפתרון הפסיבי. קחו לדוגמא את המשחק אתמול. מכבי וגודס חטפו בראש בגלל הגנת הפיק אנד רול של סופו מול צדביטה. התגובה? סופו עולה מהספסל בדרבי. במקום להתמודד עם הבעיה באמצעות פתרונות אחרים, לתקן וליזום, מכבי נכנעה למוגבלויות שלה ו-ויתרה. ולמה ג'ייק כהן, ששיחק 44 שניות מול זאגרב בבית, עולה בחמישייה? הגימיקים האלו דינם לרוב לכישלון. מי שלא מאמין, שישאל את אלי קנטי ואלון בן זקן. מי שמאמין לא מפחד ליזום. אם גודס רוצה את אמון הקהל, השחקנים וההנהלה, רצוי שיפנים זאת. יכול להיות שכבר מאוחר מדי לכך.
ייתכן שכל הטקסט הזה חוטא וגורם עוול למנצחת הגדולה של אתמול. מתנצלים. ייתכן שלארי אובאנון יהפוך להיות ה-MVP של העונה. יכול להיות שהג'ורני מאן יתברר כשחקן בינוני ותו לא, שאפילו המאמן שלו לא ממש התלהב לצרפו. זה כבר לא משנה. את שלו העונה הוא כבר עשה. האמת? גם קטש. שנתן אתמול הצגה גדולה על הקווים.
