גל ירוק. על הצלחת אדריאן סילבה בספורטינג

בתחילת 2005 החליט ז'וזה מוריניו לשדוד את האקדמיה של ספורטינג ליסבון. חודשים ספורים אחרי שהחל את הקדנציה הראשונה בצ'לסי, הזמין המאמן המיוחד שלושה נערים פורטוגלים בני 15 לסטמפורד ברידג', מבלי ליידע כלל את המועדון שגידל אותם. ספורטינג הזדעקה, הגישה תלונה רשמית לפיפ"א, אבל התוכנית בכל זאת יצאה לפועל באופן חלקי – שניים מהכישרונות הגדולים עברו למערב לונדון.

קוראים להם פאביו פריירה וריקארדו פרננדש. מוריניו קיווה שיהפכו לכוכבים בשורות קבוצתו, אולם אפשר להגיד בוודאות שלא שמעתם עליהם מעולם. פריירה, קיצוני זריז ותחבולן, רשם מספר הופעות מעודדות במילואים, אך מעולם לא התקרב לסגל הראשון ושוחרר לדרכו ב-2009 כדי להיעלם בליגות הנמוכות בפורטוגל. כיום הוא מרוויח את לחמו בליגה האוסטרלית. גורלו של פרננדש היה מר הרבה יותר. הוא עבר פציעה מזעזעת, לא התאושש ממנה, שוחרר אף הוא ב-2009 ועבר הישר לליגות חובבים במולדתו.

הנער השלישי, שנחשב בזמנו לאחת ההבטחות הגדולות באירופה בקבוצת גילו, סירב לחתום בצ'לסי. אדריאן סילבה התלבט רבות, התייעץ עם משפחתו, ובחר לבסוף לשוב לספורטינג. "האקדמיה שלנו הכי טובה בעולם, ולא אקבל תנאים כאלה ללמוד ולהתפתח בשום מקום אחר", הוא אמר. לפני חודש שיחק סילבה במדי ספורטינג נגד צ'לסי בליגת האלופות, בהפסד ביתי 1:0, ולא הצטער לרגע על ההחלטה. "הייתי צעיר מאוד, וזה לא היה הזמן הנכון לעזוב. למזלי, עשיתי את הדבר הנכון", קבע הקשר, כיום כבר בן 25.

לפני שבועיים עלה סילבה לכותרות כאשר היה קרוב להיות גיבור מרכזי בקאמבק מפואר של ספורטינג מול שאלקה בגלזנקירשן. הפורטוגלים פיגרו 3:1 והיו בנחיתות מספרית, אבל הקשר צימק בפנדל, ואז נגח את שער השוויון, באחד המשחקים הטובים בחייו. לרוע מזלו, השופט הרוסי סרגיי קראסיוב המציא פנדל לגרמנים בזמן פציעות, ושאלקה ניצחה 3:4, אבל את שלו הוא עשה.

דרכו של סילבה להכרה לא היתה פשוטה, והיא עברה באופן מוזר למדי בקריית אליעזר. הוא קודם לקבוצה הראשונה של ספורטינג בגיל 18 על ידי המאמן פאולו בנטו, אך לא קיבל הזדמנויות רבות, ולא תמיד הצדיק את הכינוי "דשאן הפורטוגלי" שהודבק לו באקדמיה. אחרי שעבר פציעה בתחילת 2010, חיפשה עבורו ספורטינג קבוצה בה יוכל לצבור ניסיון על בסיס קבוע, ופיני זהבי אירגן את ההשאלה למכבי חיפה. רבים הרימו גבה למשמע היעד האקזוטי, אבל הקשר עצמו התלהב מהאתגר החדש. אולי גם צבעי ירוק-לבן של המועדון מהכרמל עשו עליו רושם חיובי, כי הרי סילבה היה תמיד אוהד ספורטינג שרוף.

אלא שהחוויה בישראל לא הייתה מזהירה מבחינת הפורטוגלי, בלשון המעטה. הוא רשם שש הופעות בלבד בליגת העל, מתוכן שלוש כמחליף, וסביר להניח שאוהדים לא מעטים כלל לא זוכרים אותו. ג'ון קולמה הקולומביאני שלט אז ביד רמה בקישור החיפאי. אלישע לוי, שאימן את חיפה בעונת 2010/11, אומר לוואלה! ספורט: "אדריאן הגיע אלינו אחרי ניתוח בברך, ולא הצליח להתאקלם. הוא לא מצא את מקומו באופן קבוע, והיו לנו אופציות אחרות בהרכב. אחרי חצי עונה הוא ביקש לחזור למולדתו, ושחררנו אותו".

חשוב להדגיש שלא מדובר בפספוס גדול מדי מבחינת הירוקים. מאחר שסילבה הגיע בהשאלה, ללא אופציה לרכישה, לא היתה ליעקב שחר כל הזדמנות לרווח כלכלי. לו היה סילבה משתלב מבחינה מקצועית, היתה חיפה נהנית מאחד הזרים המוכשרים ביותר שביקרו כאן בעשור האחרון, אבל בשורה התחתונה הוכיחו החלטותיו של לוי את עצמן – הקבוצה זכתה באליפות ללא בעיות מיוחדות. מבחינת סילבה היה זה עניין של חוסר מזל, וספורטינג שלחה אותו להשאלה נוספת באקדמיקה.

הקבוצה הקטנה מהעיר המפורסמת בעיקר בזכות האוניברסיטה שלה היא שנתנה לקשר המחונן את הדחיפה המשמעותית ביותר. אמנם הוא נפצע שבועות ספורים אחרי שהגיע אליה הישר מחיפה בינואר 2011, אבל בעונה שלאחר מכן הגיעה הפריצה המיוחלת. אקדמיקה, הקבוצה הראשונה בה עבד אנדרה וילאש בואש כמאמן עצמאי ב-2009/10, החתימה בקיץ 2010 את עוזרו בפורטו, פדרו עמנואל. הבוס החדש הסיט את אדריאן סילבה לעמדת הפליימייקר, וקיבל ממנו תפוקה פנטסטית. לשיאו הגיע הקשר בגמר הגביע, בו הפגיש אותו הגורל דווקא מול קבוצת האם.

לפני המשחק אסר מאמן ספורטינג דאז, ריקארדו סה פינטו, על שחקניו להתראיין, ונדהם לגלות שהכוכב המושאל לאקדמיקה לא נשמע לכללים. "הפעם אני האויב של האריות", הכריז סילבה, הבטיח לנצח והוציא את סה פינטו מכליו - לא משימה קשה במיוחד בכל מקרה. הוא גם קיים. עושה המשחק היה המצטיין על הדשא, ואקדמיקה הדהימה את היריבה מהבירה עם 0:1 כדי לזכות בתואר ראשון מאז 1939.

בשלב זה כבר היה ברור שספורטינג חייבת להחזיר אותו לשורותיה, אבל היתה לה בעיה מסוג אחר. חוזהו של סילבה היה אמור לפוג בקרוב, והעניין בו גבר. עיתונאים פורטוגלים הבחינו לא רק בסקאוטים במשחקיה על אקדמיקה, אלא גם במנג'ר אברטון דיוויד מויס בכבודו ובעצמו. גם פורטו לטשה לעברו עיניים, ובתנאים אלה ניהול נכון של משא ומתן עם ההנהלה הניב תוצאות מופלאות מבחינת הקשר. כאשר האריך את חוזהו עד 2017 לפני שנתיים, הוא הפך לבעל השכר הגבוה ביותר בקבוצה אחרי השוער רוי פטריסיו, עם כמיליון יורו לעונה. בצעד קצת מוגזם, העמידה ספורטינג את סעיף השחרור של הכוכב על 40 מיליון יורו על מנת למנוע כל אפשרות למחטף. כעת נותר רק להצדיק את הסכומים על המגרש.

2012/13 לא היתה מוצלחת מכל הבחינות, והאריות מליסבון סיימו במקום השביעי העלוב, אבל אשתקד, עם המאמן לאונרדו ז'ארדים על הקווים, פרח סילבה והיה שותף בכיר למאבק אמיתי על תואר האליפות. על אף שבליסבון מתופקד סילבה כקשר מרכזי, בעמדה נסוגה יחסית, הוא הספיק לכבוש שמונה שערי ליגה במקביל לניהול משחק חכם ואלגנטי. הוא נבחר לשחקן המצטיין של המועדון לשנת 2013, והפך לאחד השחקנים האהובים בקרב האוהדים. אחרי שהטילו בו ספקות במשך תקופה ארוכה, הם למדו לאהוב אותו ולהעריכו.

"כעת אני רוצה לשחק בנבחרת ולייצג את המדינה במונדיאל", הצהיר סילבה במאי, אבל לתדהמת כל הפרשנים פאולו בנטו סירב לכלול אותו אפילו בסגל המורחב לקראת הנסיעה לברזיל. מאמרי מערכת רבים ביקרו את המאמן הלאומי על ההחלטה, והיו שהביעו חשש כי סילבה "ילך בדרכו של דייגו קוסטה", ימיר את הנאמנות וילבש את מדי טריקולור – הרי אמו צרפתיה, הוא נולד בצרפת, ובילדותו אפילו היה שכן של מתיו ולבואנה. הדאגות האלה היו חסרות בסיס, גם כי לשחקן לא היו כוונות כאלה, וגם כי מאמן צרפת דידייה דשאן לא השתוקק לזמן את "דשאן הפורטוגלי". היו לו אופציות טובות יותר.

האם לפורטוגל היו אופציות טובות יותר? זו כבר שאלה אחרת. אחרי ההדחה בשלב הבתים זכתה בחירת הסגל של פאולו בנטו לביקורת נוקבת עוד יותר, ומדינה שלמה נשמה לרווחה כאשר המאמן התפטר בעקבות ההפסד לאלבניה בתחילת קמפיין מוקדמות יורו 2016. עכשיו מצפים שאדריאן סילבה יערוך סוף כל סוף הופעת בכורה בחולצה באדום-ירוק, והיכולת שלו בתחילת העונה מצדיקה זימון זה. אוהדי ספורטינג מרוצים עד הגג שהמועדון דחה הצעה של מונאקו, אותה עבר לאמן ז'ארדים בקיץ, והשאירה את הקשר אצלה.

מצד שני, לא כדאי לצאת מפרופורציות. על אף הצלחתו, סילבה לא מימש את תווית אחד הכישרונות הגדולים בתבל שהודבקה לו לפני עשור, ולא כולם רואים בו פוטנציאל שיכול להתקדם מעבר להצלחה הקיימת. "הוא יכול להיות שחקן סגל טוב לנבחרת, אבל לא מגיע לרמה של ז'ואאו מוטיניו או ראול מיירלש. אפילו בספורטינג יש כיום שחקן טוב יותר בתפקידו, ז'ואאו מריו", קובע העיתונאי הפורטוגלי לואיס וייגאס. אוהד ספורטינג, נונו וליניאס, קובע: "אדריאן מעולה בניהול משחק ובמסירות, אבל לא מהיר מספיק, ויתקשה להסתגל לקצב מהיר בליגה גדולה יותר, כמו פרמייר-ליג".

בקיצור, הנה לכם עוד הצדקה להחלטתו לא לשתף פעולה במזימה של מוריניו לפני עשור, אבל החיים של סילבה בליסבון לא יכולים להיות טובים יותר, עם שכר עתק, אישתו הדוגמנית ובנם הבכור שנולד השנה. הערב הוא ירצה לנקום בשאלקה כדי להשאיר לספורטינג סיכוי להעפיל לשמינית הגמר – הפורטוגלים זקוקים לשלוש נקודות. אם ינצח, הוא עשוי לפגוש במחזור האחרון בסטמפורד ברידג' את מוריניו במשחק שיהיה משמעותי עבור קבוצתו, ויהווה סוג של סגירת מעגל.

מתי ייסגר המעגל עם חיפה? יהיה נחמד לקבל את ספורטינג בישראל בעונות הקרובות, אבל סילבה כבר מזמן שכח את קריית אליעזר.