עוד יום בהיסטוריה? אורן יוסיפוביץ על התבוסה של מכבי תל אביב בארנה

דברים שלא רואים בסטטיסטיקה: זה היה הפסד הליגה הגדול ביותר של מכבי תל אביב אי פעם.

קהל הפועל ירושלים: העוצמה והתמיכה היתה גדולה גם במתקן הצנוע של מלחה. עכשיו זה כבר סרט אחר, וסרט שאתם חייבים לראות בעצמכם. ציון: 9

קהל מכבי תל אביב: סוף סוף גדול יותר בירושלים, אז סוף סוף הם יכולים להביא כמות מכובדת יותר. הרבה גרון, ויופי של עידוד בסיום. לא עזר. ציון: 8

הבורסה:

יותם הלפרין קבר שלשה, על השעון 05:21 לסיום, וליאור אליהו בקושי ירד להגנה מרוב חיוך. כמה התקפות לאחר מכן אליהו יסיים ליי-אפ בעצמו, ואפשר להישבע שהוא חייך כל הדרך אל הסל. הוא כל כך נהנה אתמול, שיכול להיות שבהתקפות מסוימות אחז בקופסת פופקורן, יד אחת שומרת יד אחת אוכלת. אבל אליהו שמר נהדר אתמול, וגם סיים עם שורה של 13, 10 ו-5. מניה עולה, בלי ספק. המניה היורדת היא אלכס טיוס. 1 מ-5, 3 נקודות ובלוקים לראש. ככה לא משחקים בעונת חוזה.

ציוץ המשחק:

תמונת המשחק: "צבוט אותי, זה בטוח חלום"

ג'וזף ג'ונס התיישב על הכיסא בחדר מסיבות העיתונאים, מולו מצלמות ומאחוריהן רמפה שעליה הונח שולחן כיבוד. בין כל הבורקסים והקרואסונים, דני פרנקו לעס דווקא פלפלים צהובים – ואת הפסיכואנליזה אתם כבר תשלימו לבד. בזמן שהקואץ' נגס באחד הפלפלים, ג'ונס היקר בדיוק נשאל על המשמעות של מה שהרגע ראינו - על תבוסת הליגה הכי גדולה בהיסטוריה של מכבי תל אביב. "זה היה רק משחק אחד", ג'ונס הנמיך את הווליום, ופרנקו כמעט נחנק מרוב גאווה. גאווה על משחק נהדר של הבחור שלו (12 נקודות ו-8 ריבאונדים), אבל בעיקר על הצניעות.

ג'ונס קם, פרנקו בלע את הפלפל האחרון והגיע לעמדת הראיונות במקומו. כשהבין כמה זיעה יש בזירת הפשע עליה ישב ג'וזף, זרק "צריך לשלוח את הכיסא לניקוי יבש", והתיישב על כיסא אחר. בחדות שבה החליף הגנות אמש, ככה החליף כיסא. כי מי שעוצר את מכבי תל אביב על 63 נקודות – מה זה בשבילו להתחמק מכיסא מיוזע? ואחרי כמה קלישאות-ירידה-לקרקע הגיע לנקודה העיקרית של הערב: "היתה פה אווירה שרגילים לראות רק באולם אחד בארץ, אבל מהעונה זה לא יהיה רק במקום אחד".

כמה יפה הארנה.

אין ספק – העסק לא גמור, ויש עוד הרבה עבודה על המתקן. יותר מדי סימני 'כאן בונים', האינטרנט חלושס והמסדרונות ההיקפיים נראים כמו משאית בטון שברחה לפני הזמן. אבל זה מקום עם כוח. ופרנקו צדק. עם כל הכבוד לאולם המחודש ברוממה, זו רמה אחרת. כאילו לקחו את יציעי מלחה, ועשו קופי פייסט. ועוד קופי פייסט. ועוד ועוד. והיציעים מגיעים גבוה כל כך, שזה נראה כמו הקולוסיאום. ובתוך כל הים האדום הזה, הפועל ירושלים מחצה את מכבי תל אביב עד שהצהובים נראו כמו המסדרונות ההיקפיים של הארנה.

"כאחד שראה הרבה אולמות כדורסל בשנים האחרונות, היתה פה אווירה מצוינת", גיא גודס לא קימץ במחמאות. "היה פה משהו שכיף לראות". "הקהל הגדול הזה הביא לנו הרבה אנרגיות שלא תמיד היו לנו", הוסיף פרנקו. "היתה פה אווירה שיזכרו לשנים קדימה".

אבל בואו נלך הרבה שנים אחורה, כשקווין קוסטנר היה הולך בשדות תירס ושומע קול מסתורי לוחש: "אם תבנה את זה, זה יבוא".

אז בסרט ההוא זה היה מגרש בייסבול וכאן זו ארנת כדורסל, אבל אולי ככה זה – אולי כדי להביא צלחת, צריך היה קודם לבנות מקדש מהודר להניח אותה. וכדי שלא נלך רחוק עד כדי צלחת, אולי הארנה הזו נבנתה לתכשיט אחר. "אם תבנה את זה, זה יבוא", שמעו הקווין קוסטנרים של הפועל ירושלים קול מסתורי לוחש. אז הם בנו ארנה, ודונטה סמית' אכן בא.

מספרים שדונטה סמית' הגיע כי בבירה היה חסר רוע. ובכן, לפחות לפי אמש, דאנטה (כך הוגה את שמו פרנקו) הוא הרע הכי טוב בישראל. במחצית הראשונה הוא עוד היה שקט יחסית, אבל כשירושלים חיפשה את הריצה, הוא חיסל את מכבי. 24 נקודות, 8 ריבאונדים, 5 אסיסטים והיה נראה שכל סל בטיסת 2:30 של ירושלים היה תוצרתו. אחרי השלשות שהרשית סימן 'שלוש', והידיים שלו נראו כה ענקיות שכנראה מדובר באדם הראשון בהיסטוריה שסימן "30" עם כף יד אחת.

הוא אמנם לא צפוי, והוא מסוגל להתפרץ לכיוון הלא נכון לפעמים, אבל סמית' הוא הנשק הכי מסוכן בישראל – נשק שנרכש במיוחד כדי לחסל את הצהובים. אין הרבה שחקנים בליגה הזו שיכולים לאמלל כך את מכבי, לאכול אותה בתוך קורנפלקס, לגרום לכלל שחקניה להיראות כמו פליטים של הליגה האדריאטית. סמית' עשה את זה אתמול, בקלילות, בסטייל, עם שלוש אצבעות מאחורי הגב.

"אני לא מרגיש אני צריך לבוא ולדבר על דאנטה", ענה פרנקו כששאלתי מה כבר יש לו לומר על הסמית' שלו. "דאנטה זה דאנטה. הוא לא צריך אותי שאדבר בשבחו. אם הסמל שלנו הוא אריה, אז אין יותר אריה ממנו – ואת זה עוד אמרתי כשהייתי בכלל במועדון אחר. זה לב גדול, וזה לא רק נקודות ושלשות. זה נמדד בווינריות, ברוח". ואז ירד פרנקו מהבמה, והוסיף: "אם אתה צריך עוד מחמאות עליו, רק תגיד – ואשלח לך שק".

"הוכחנו שאנחנו מסוגלים להתמודד עם מכבי", אמר דונטה עצמו. אבל העסק בכלל הפוך – זו מכבי שתצטרך להוכיח שהיא מסוגלת להתמודד איתו.

פיני גרשון היה רדום כל הערב, כאילו ישב בתוכנית מול מרואיין רע, וגיא גודס היה רדום כמעט כמוהו – אחרת איך תסבירו ריצת 2:30 בתוך הפנים שלו? "צריכים לקרות הרבה דברים טובים לנו והרבה דברים רעים להם כדי שתתקבל תוצאה כזו", צדק פרנקו. וכך היה. כל דבר שהפועל ירושלים עשתה היה נהדר, וכל דבר שמכבי תל אביב עשתה היה נורא. בשלב מסוים, כדי להמחיש את סיפור הערב, סופו ספג עבירה רביעית ובאותו זמן התפרקו לו המשקפיים. הוא ירד לספסל ונראה מסכן בזמן שניסה לתקן את האביזר.

אלו היו דקות שהזכירו את הערב הקסום של מכבי תל אביב בגמר היורוליג של 2004. את הקרקוס של בולוניה, שכל דקה בו היתה טובה מקודמתה. גם אמש, כל שיא רדף עוד שיא, ואפשר להישבע שמאייה לפני כל באזר נקלע סל של ירושלים. ובסיום זה נעצר על 30. התבוסה הכי גדולה של מכבי בליגה, אי פעם.

אבל אז מגיעים הברקסים.

כי זה בסך הכול משחק ליגה אחד, שאפילו ביתיות עתידית לא יקנה, והרי היה כזה משחק בעונה שעברה, ביד אליהו (כמו שהיתה צסק"א, ואתם זוכרים את הטרבל, נכון?). גם גודס וגם פרנקו הסכימו – זה בסך הכול משחק. מאמן מכבי קרא לזה שיעור, ויריבו אמר ש"הפועל ירושלים שאני נמצא בה כבר לא מתרגשת מניצחונות על מכבי".

אם כבר יש משהו שאפשר לקחת מהמשחק הזה, זה שהמפה בכל זאת זזה קצת, ומכבי תל אביב תטעה אם תתכחש לזה. כי אפשר בהחלט להגדיר את ירושלים – עם הסגלים האלה ועם החוק הרוסי הזה - כפייבוריטית במאבק הראש בראש הזה, או לפחות להפסיק לכנותה אנדרדוג. בניגוד לעונה שעברה, יש מתקן מרתיע ויש את דאנטה, יש על מה לבנות.

ואם ב"בסך הכול משחק" עסקינן, בואו נדאג איכשהו שיהיו עוד כאלה. בין שתי קבוצות כאלו, עם שני סגלים עמוקים כאלה, עם הזרים הכי טובים בישראל והישראלים הכי טובים בישראל, ושני הקהלים הכי גדולים בישראל ושני המתקנים הכי מפוארים בישראל. הלוואי שנוכל לראות עוד מכבי נגד ירושלים ועוד ירושלים נגד מכבי. עוד נוקיה ועוד ארנה. כמו הרד סוקס נגד היאנקיס. הלוואי שהפועל ירושלים ומכבי תל אביב ייפגשו 16 פעמים בעונה. הליגה ממילא גוססת, לפחות שנהנה ממה שיש.

לתגובות והצעות: orenjos@walla.co.il

משוגעים על ספורט? הצטרפו לעמוד הפייסבוק של יוסיפון

למעקב בטוויטר