קבוצת אולסטאר: הקבוצה המאוחדת של מכבי תל אביב והפועל ירושלים

בתקציר: הניצחון של מכבי תל אביב 69:84 על אלבה ברלין

עורך וואלה! ספורט הטיל על כותב שורות אלו את המשימה הבאה: מתוך הסגלים הנוכחיים של מכבי תל אביב והפועל ירושלים, יש לבנות סגל מאוחד, בן עשרה שחקנים, על פי כושרם הנוכחי.

1. החוק הרוסי הארור חי, נושם וקיים, כלומר אנחנו צריכים שני ישראלים בחמישייה.

2. אין מגבלות של חוקי צעירים.


3. יש מגבלה של חמישה זרים בטופס המשחק, אבל לא בסגל. אנחנו נלך על שישה. אחד לא יתלבש.

4. לאחר בניית הסגל, צריך להרכיב חמישייה אחת פותחת + ארבעה מחליפים + זר אחד שיושב בחוץ.


5. צריך למנות מאמן. האפשרויות הן גיא גודס ודני פרנקו.

6. אין מגבלת תקציב.

מתחילים במאמן, כן? יכול מאוד להיות שאלמלא הוגדרה הרשימה כבת שני שמות בלבד, היינו מוצאים את הפיתרון ההגיוני ביותר: יאמן פיני גרשון ועוזריו יהיו גודס ופרנקו. בומבה של צוות שמתאים לסופר קבוצה. אבל זו, כאמור לעיל, אינה אופציה.

גודס ופרנקו מאמנים מוכשרים, טובים - וצעירים יחסית. דווקא השני הוא בעל ניסיון רב יותר כמאמן ראשי, אבל לראשון יש נסיון ברמת הגבוהות בכלל וביורוליג בפרט, שלא יסולא בפז. כזכור לכולנו, היה פרנקו רחוק מרחק "כן" אחד מלהתמנות לעוזרו של גודס במכבי. אנחנו לא נתפרע כאן ונלך על הבחירה ההגיונית. גיא גודס.

ג'רמי פארגו

כאן אין שום שאלה בכלל. למכבי תל אביב יש את אחד השחקנים הטובים ביבשת בעמדה זאת, חד וחלק, והוא נמצא בפער גדול מאוד מול כל מתחרה פוטנציאלי אחר מתוך פול הסגלים המאוחדים של ירושלים ומכבי.

סופוקליס שחורציאניטיס

גם במצבו הנוכחי, החלוד והכבד, מדובר באחד השחקנים המשמעותיים ביותר שיש ביבשת, בטח ובטח בעמדה מספר 5 אשר הולכת ומדלדלת עצמה לדעת. גם זו בחירה קלה במיוחד.

בריאן רנדל

אם התרגיל המחשבתי הזה היה נערך לפני מספר שבועות, בריאן רנדל לא היה ברשימת הבאנקרים. ולא בטוח בכלל שנכנס לסגל. אז נכון, יש כאלה שכבר מוצאים מכנה משותף בין הדומיננטיות המטורפת של רוקי-היורוליג-בן-השלושים לבין זו של ג'ו אינגלס בפתיחת העונה שעברה, אבל הם טועים. גם כאשר יתאזנו המספרים ההתקפיים הבלתי הגיוניים בעליל, רנדל כבר מראה לנו שהיכולות ההגנתיות שלו ברמה המקומית באות לידי ביטוי גם ברמת תחרות גבוהה יותר. נכון לעכשיו, השאלה היחידה לגביו נותרת לגבי יכולתו לשמור על כשירות משך עונה שלמה.

דונטה סמית'

אם הייתה לנו מגבלה של חמישה זרים בסגל, היינו כאן בצרות. אבל המגבלה היא רק בטופס המשחק. מזל. השחקן הכי טוב של הפועל ירושלים חייב להיכנס לסגל. והוא נכנס.

אלכס טיוס

לא רק משיקולי החוק הרוסי ולא רק בגלל השילוב המפחיד טיוס-רנדל שהוצג בפנינו ביום חמישי האחרון. אלכס טיוס כיום גבוה דומיננטי באירופה, נקודה. גם בלי דרכון ישראלי. היכולת בפיק אנד רול, האפקט ההגנתי שהוא נותן למשחק (להבדיל, אגב, מיכולת הגנתית קלאסית – שם הוא שולט הרבה פחות מכפי שנהוג לחשוב), הופכים אותו לכלי נשק משמעותי. ואם למדנו משהו מהעונה שעברה, אז נקווה שעם הפציעות של טיוס סיימנו העונה.

אגב, ברגע שבחרנו את טיוס וביג סופו, נאלצנו לוותר – בצער – על ג'וזף ג'ונס. ועל מאריץ' המקפץ.

דווין סמית'

השחקן הכי חשוב של מכבי תל אביב בשתי העונות האחרונות וזה שהוריד מעליו את הקוף עם משחק 15 הנקודות בגמר הפיינל פור נגד ריאל מדריד. אי אפשר בלעדיו. אגב, ברגע שהחתמנו את שני האחים סמית', המשמעות היא שנאלצנו לוותר על טוני גפני. ואפילו על לינהארט.

אחרי שהחתמנו כבר חמישה זרים, נשאר לנו רק עוד אחד. לקו האחורי. ויש שלושה מועמדים: ברייסי רייט ודרווין קיצ'ן מירושלים, מרקז היינס ממכבי תל אביב. אז מה בדיוק אנחנו צריכים שם, לצידו של ג'רמי פארגו? יכול מאוד להיות שדרווין קיצ'ן הוא התשובה, אם אנחנו מחפשים סוג של דורון פרקינס: פיזי, אוריינטציה הגנתית, שקול, יודע להריץ קבוצה במשחק המעבר. ואחרי שראינו את אפקט בריאן רנדל, אפשר אולי להתעלם מהניסיון הקודם והלא ממש מרשים שלו ביורוליג. על פי מקורות זרים, אגב, יכול מאוד להיות שאם היה פנוי בקיץ, היה מוצא עצמו הגארד מפלורידה סטייט בשורות הצהובים.

אולי האיש שלנו הוא השחקן שלו ייעדה מכבי את התפקיד הזה מלכתחילה? בשביל זה בדיוק הגיע מרקז היינס וחרף הפתיחה המגומגמת, יתכן שהפריחה שלו עוד תגיע. שסטיגמת ההצלחה בקבוצות בינוניות ומטה בלבד תופרך. במסגרת התרגיל המחשבתי שלנו, לא ניקח את הסיכון.

אנחנו נלך על ברייסי רייט. גם בגלל המספרים שלו מניסיונות היורוליג הקודמים. גם מאחר שפזילה לעבר המשך הסגל המתגבש מעלה את ההבנה שאנחנו חייבים סקורר ורסטילי בקו האחורי. גם בגלל שדונטה סמית' יוכל לעזור לנו בהובלת הכדור ובממד ההגנתי.

קו אחורי: יוגב אוחיון

יש לנו כבר את פארגו ורייט. האפשרויות שלנו כרגע הן יותם הלפרין, יוגב אוחיון, בר טימור, אדם אריאל וסילבן לנדסברג. אנחנו מאמינים שפארגו חייב לצדו שומר קשוח מצד אחד, ומצד שני חסר לנו רכז בסגל. יש כאן רק אחד כזה. יוגב אוחיון בפנים.

פורוורד: גיא פניני

עמדה מספר 3 סגורה הרמטית עם האחים סמית'. ב-4 וב-5 אין לנו קליעה. האפשרויות כאן הן ליאור אליהו, גיא פניני וג'ייק כהן. הראשון הוא 4 אמתי והשני לא. הראשון מוכשר הרבה יותר מהשני. מצד שני, גיא פניני זה גיא פניני וקשה מאוד לוותר עליו, בטח ובטח כשיש את ביג סופו בקבוצה. ויש גם נתון סטטיסטי שהובא לנו באדיבותו של איש החדשות אמנון הררי: ב-11 העונות האחרונות, עמדו סיכוייה של מכבי תל אביב לזכות ביורוליג, כל עוד אליהו אצלה, על 0%. כשאליהו לא אצלה – על 60%. מדהים, לא? אז נכון שהקבוצה הוירטואלית שלנו אינה מכבי תל אביב, אבל אנחנו מכוונים הרי לא פחות גבוה. ובינינו, איך בדיוק יתפקד ליאור אליהו כשהוא הגבוה הרביעי, במקרה הטוב, ברוטציה של הקו הקדמי?

למרות שיש לנו את ג'ייק כהן כאופציית סטרץ' פור, אנחנו ניאלץ ללכת על סמול בול. גם פניני בפנים. וברגע שבחרנו כך, נאלצנו בצער לוותר על אופציית עיבוי הבשר בעמדה 5 ועל יניב גרין, חרף היכולת המצוינת שהוא מפגין לאחרונה.

גארד: סילבן לנדסברג

ברגע שהלכנו על פניני ב-4, נותרנו עם חלון ישראלי פתוח אחרון בקו האחורי. המועמדים הם הלפרין ולנדסברג. מה אנחנו צריכים כרגע יותר, 1-2 מנוסה ושקול כמו הראשון, או 2-3 פרוע כמו השני? הרי אנחנו התרענו כאן על הדלילות בקו האחורי של מכבי וציינו ששלושה שחקנים בלבד בעמדות 1-2 אינם מספיקים. הרי יש לנו כבר את האחים סמית' בעמדה 3. ואנחנו גם מודעים לבעיות הקשיחות וההגנה של לנדסברג. אבל רגע, אלו הן חלק מנקודות החולשה גם של הלפרין. החלטה קשה מאוד, אבל אם נכניס לתוך המיקס גם את פקטור המאמן וסגנון המשחק, נלך – בקטן – על המתאזרח מאוניברסיטת וירג'יניה, שיסגור לנו סגל התקפי במיוחד.

כזכור, אנחנו חייבים ללכת על חמישייה פותחת ובה שני ישראלים. אפשר ללכת על חמישייה צהובה קלאסית של פארגו-אוחיון-פניני-רנדל-סופו. אפשר גם ללכת להרכב הנגיחות הצהוב, עם פארגו-אוחיון-דווין סמית'-רנדל-טיוס. מה דעתכם על הרכב הפורוורדים הגבוה עם האחים סמית'-לנדסברג-רנדל-טיוס? או אולי חמישייה הכי התקפית שניתן בכפוף למגבלות הישראלים, עם פארגו-רייט-לנדסברג-דונטה סמית'-טיוס?

כידוע, על פי פרסומים-לא-ממש-זרים, תכננו במכבי הקיץ ללכת על דונטה סמית', מתוך מחשבה להוריד את האח דווין סמית' לספסל. אז מי אנחנו שנתווכח עם הפדרמנים? אנחנו נקווה שדונטה סמית' יוכיח שהוא יכול להסתדר בסופר קבוצה ולא רק בקבוצה שבה הוא ה-איש. ונקווה גם שהוא ירגיש מספיק בנוח בעמדה 3, למרות שהציוות לצידו של רנדל-סופו/ טיוס איננו אידיאלי (לצידו של רנדל הוא יודע ואוהב לשחק, אנחנו יודעים, אבל כאן יש שני גבוהים שלא יכולים לקלוע מבחוץ, עניין שעלול לפגוע ביכולות הפוסטאפ של דונטה).

אז הנה החמישיה הפותחת שלנו, ולו למשחק וירטואלי אחד:

ג'רמי פארגו
סילבן לנדסברג
דונטה סמית'
בריאן רנדל
אלכס טיוס

יעלו ויבואו מהספסל:

יוגב אוחיון
ברייסי רייט (נפריד בינתיים בינו לבין פארגו)
דווין סמית'
גיא פניני (נשמור אותו להרכב עם סופו)
ביג סופו

רגע, אז מי לא יתלבש?

סביר להניח שבקבוצה ובה משחקים דווין סמית', בריאן רנדל וביג סופו, תמיד יהיה לנו אחד פצוע. שהוא ינוח.

נותרנו עם שלוש מסקנות לסיום:

1. בכל הקשור לבניית סגל בקיץ, עדיף להיות ג'נרל מנג'ר של קבוצה אמתית. וכנראה שגם קל יותר.

2. הפער 2:8 לטובת מכבי תל אביב לא משקף בהכרח את הבדלי הכישרון בין הקבוצות.


3. אחרי שוויתרנו על לא מעט שחקני מפתח בירושלים, ברור לכולם איך זה יסתיים היום, לא? ירושלים תנצח ומי שיתן את הפטיש למכבי בראש יהיה מי שנותר מחוץ לרשימה.