ועדת ביקורת
כמה שילמתם? 45/90 לשערים 4-5, 110 לשערים 2/13.
מה חשבתם? ניצחון למכבי תל אביב - 58%, תיקו - 25%, ניצחון למכבי חיפה - 17%
תקציב שחקנים:
מכבי תל אביב - 51 מיליון שקל.
מכבי חיפה - 38 מיליון שקל.
הבורסה:
כן, לפעמים כל מה שצריך כדי לפקוד את הצד הזה של הבורסה הוא להיות בצד השני שלה יותר מדי זמן. ועדן בן בסט, המניה העולה, געש כבר שבועות. ובביזנס תחרותי כל כך כמו המאבק על חולצת סגל במכבי תל אביב, לפעמים חטיפה ובומבה זה כל מה שצריך. בסיום התראיין ברוגע כאילו הכול תמיד היה בסדר, אבל כמה בער בפנים רק הרשת של סטויקוביץ' יכולה היתה לדעת. מוקדם וצפוף מדי כדי לנבא את כמות הדקות העתידית של בן בסט, אבל אתמול הוא זכה לרגעים של נחת.
מניה יורדת - רובן ראיוס. למה? עוד מעט.
ציוץ המשחק:
What an atmosphere today at Bloomfield! 10 points! Congratulations . Well improve our game on the coming weeks.
PAKO ayestaran (@PakoAyestaran) October 20, 2014דברים שרואים בסטטיסטיקה:
ספטמבר 2013 - 0:0 במחצית, 0:1 בדקה ה-50, 0:3 בסיום
ינואר 2014 - 0:0 במחצית, 0:1 בדקה ה-48, 1:3 בסיום
אוקטובר 2014 - 0:0 במחצית, 0:1 בדקה ה-53, 1:3 בסיום
קהל מכבי תל אביב: תפאורות הפסיפס רק משתפרות. וראיתם כמה פאקו נהנה, אז נסכים איתו. הביתיות של הצהובים על סף הפסיכוטית. ציון: 9
קהל מכבי חיפה: קשה להיות קהל חוץ בהפסד. השתוללו בשוויון ונשמעו לאורך כל המשחק. כן שותף שלט לעבר יעקב שחר: ?הפסק את תופעת המנודים?. לתשומת לבך. ציון: 7
תמונת המשחק: מוטי קקון, מאחוריך!
מעשה שהיה, כך היה
יוסי בניון חיבק את ערן זהבי. זה באימונית שכולה פציעה, וזה עם זיעה של הרגע כבשתי. השניים תכננו להחליף חולצות במשחק הזה, אבל יוסי נפצע, וערן יחכה לסמי עופר, בתקווה שבפעם הבאה שיחבק את בניון הוא לא יהיה עטוף באימונית. אבל זהבי בכלל מסתכל לעבר נתניה. או יותר נכון, לעבר עכו. זה היה משחק הליגה התשיעי ברציפות שזהבי כובש - והוא השווה בכך את שיא הליגה ההיסטורי של מוטי קקון (תודה לאיש ולארכיון, רון עמיקם, על הנתון). שבירת השיא תתקיים ביום ראשון, מול קבוצה שהרגע ספגה רביעייה מול האקסית של העיט. בקיצור, קפוט על הקקון.
שיא שדווקא כן נשבר אתמול, גם אם לפנות בוקר של אתמול, היה זה של פייטון מאנינג. הקוורטרבק של דנבר פירק את סן פרנסיסקו והגיע ל-509 מסירות לטאצ?דאון - שיא כל הזמנים ב-NFL. קוורטרבק זו העמדה החשובה ביותר בפוטבול, בהפרש שקשה לתאר. אין שום ענף קבוצתי שבו יש פער מעמדות כזה בין תפקידים. בכדורגל, למשל, העסק הרבה יותר צמוד, אבל לפחות אתמול - ניקולה מיטרוביץ? שיחק כמו קוורטרבק.
כל נגיעה של הסרבי היתה קלאסה. כשהיה צריך פס מרגיע, נתן. כשהיה צריך העברת אגף, עשה. וכשהיה צריך פנימה, דחף. עוד לוב, ועוד לוב, ועוד לוב. שחקן, בדרך כלל זהבי, עושה תנועה, וניקולה ימצא אותו. הופ, בן חיים חדר, מיטרו תקע נעל מתחת לדשא, דפק עוד לוב, והכדור אצל טב?ח, ואדום. זהבי יכול היה לכבוש שלישייה אתמול, והכול תוצרת מיטרוביץ?. הטכניקה לא תיאמן, הנה פירלו בבלומפילד. תראו שוב את התקציר, תעשו פאוזה בכל לוב. זו אמנות. אמנות שכמעט אף אחד (חוץ מעידן ויניצקי שלנו) לא ראה במיטרו. הרי בא לכאן במזוודה האפורה של סוזה, ותופקד בעונה שעברה בעיקר כדי לאטום את הכניסות. בקיץ בכלל לא היה אמור להיות פה, ותודה לצוק איתן, לא מצא עצמו בשום קבוצה אחרת. כשפאקו הגיע, הדף הפך נקי ומיטרו בעט ובלט. רק שאצל פאקו הרכש החדש עושה דברים חדשים, והשיא היה אתמול. מיטרו ההגנתי והאפור הפך למלצר של גולים, לסדרן עבודה, לדלק.
?לא אכפת לי ולא משנה לי מי משחק ואיפה?, אמר כשנשאל לגבי התפקוד שלו במשולש הקישור. ?אני מנסה לעשות את מה שהמאמן רוצה. אם דה פאולו הכניס אותי בעיקר למשימות הגנתיות, דה פאקו מבקש את ההפך. ואני תמיד מנסה לעשות את מה שהמאמן אומר לי?.
אתה יודע מה זה קוורטרבק, שאלתי, והוא עשה פנים של לא. נו, מהפוטבול, האמריקאי. והסרבי התנהג כמי שלא ראה כדור אליפטי מימיו. ובגלל שגיבור הערב לא מכיר את המילה, נחשוב על אחרת שתתאר עד כמה מפרגן מיטרוביץ? והופך את המשחק של הצהובים למסוכן יותר, עד כמה הוא מניע, מחבר, מרים. עד כמה הוא דואג לכל האינטרסים של הקבוצה שלו, ומקדם אותה כמה שיותר. הנה: ניקולה מיטרוביץ?, הלוביסט.
ופאקו בכלל היה לא מרוצה. ?לא שלטנו במרכז השדה, ולא נהניתי מהמשחק?, אמר בסיום הספרדי של מכבי, שהיה לבוש צמוד עד שנראה כמו מטאדור בלי מניפה. כמה קלאס יש בפאקו, ובאלכסנדר סטנוייביץ? יש משהו אחר. בינתיים, הסרבי לא ממש ניתן לעיכול. איש גדול, אבל קול של תיכוניסט. משדר פאסון, אבל כשהוא מתחיל לדבר שומעים את השיגעון. כל ציטוט על האש.
למשל, זה מה שענה כשנשאל האם לקבוצה שלו יש איזשהו קושי מנטלי לשחק מול קהל חוץ גדול:
?איזו בעיה מנטלית?! ברבע השעה הראשונה היתה קורה, עוד הזדמנויות של 100%, הרגנו אותם. למה אתה לא שואל על רגעים מכריעים, כמו שהשופט נתן רק צהוב בעבירה של או כלום או אדום? זה רגע מכריע במשחק, למרות שלא נכון למצוא אליבי עכשיו. אוקיי, אולי אם היינו משחקים עם 11 שחקנים היה בכל זאת נגמר 0:4 למכבי תל אביב אבל שיחקנו בלי כבוד אליהם, שיחקנו טוב והגענו להרבה מצבים ולא היתה לנו שום בעיה מנטלית והראנו את זה. וגם אחרי שהיינו בעשרה שחקנים שוב ניסינו לכבוש וגם כבשנו והיו לנו עוד שלושה מצבים בעשרה שחקנים, וגם בעשרה שחקנים לא נתנו להם כבוד לרגע. שיחקנו טוב מאוד אבל איך אני יכול להגיד טוב מאוד על הפסד, אבל זה הכדורגל?.
נכון, יש קשיי שפה אבל זה סטנוייביץ?. יש בו איזה משהו לא שקט על גבול החביב. משהו שגורם לו להיראות הרבה פחות זר. הוא סיפר כמה למד את האלופה, וצדק. מכבי חיפה נראתה מוכנה מאוד, לפחות התקפית. אבל זה לא הספיק. ואולי כי בניון ואידריסו לא שיחקו, וההרכב כמעט אותו הרכב, זה היה דומה מדי לתבוסות של העונה שעברה - 0:0 במחצית ואחרי המבול; כי ההגנה אותה הגנה; בעיקר, כי ראיוס אותו ראיוס.
מבחינת מה שהוא יודע לעשות, הוא יכול להיות הכדורגלן מספר 1 בליגה הזו. וכשהחמאנו לו, גם אחרי סכנין וגם בדירוג וואלה! ספורט, היו אנשים אמרו בצדק - חכו למשחקים הגדולים, ותראו. אתמול זו היתה צריכה להיות ההוכחה של ראיוס. בניון בחוץ, והכול עליו. אבל הוא אכזב, ובגדול. הוא לא עשה כמעט שום דבר כמו שצריך, הוא החמיץ, הוא איבד, הוא פישל. הוא הראה לכל אותם אנשים שחיכו לו בפינה כמה הם צודקים. זהו לא סוף הסיפור, אבל ראיוס שוב ירד לנקודה שבה חובת ההוכחה עליו. לא רק לאוהדיו ומבקריו, אלא בעיקר למאמן שלו. ?בהמשך הוא יהיה חייב להראות שהוא שחקן של משחקים גדולים?, אמר סאלה בכנות נחרצת. ואם המאמן שלך סקפטי, רובן, אז כנראה שבאמת הגיע הזמן להופיע גם כשזה באמת חשוב.
הפסד החוץ השני, ההגנה הרעועה שפשוט הורחקה מהמגרש, ההיעלמות של מספר 10 במאני טיים והעובדה שמכבי חיפה הראתה כמה היא תלויה בשני כוכבים בעשור הרביעי לחייהם. אפשר למצוא הרבה סיבות לדיכאון ירוק, אבל ההפסד הזה בכל זאת הרגיש שונה מהשלישיות של העונה שעברה. ההפסד הזה לא סוגר שום סיפור. כי בסרביה משבחים בלי סוף את סטנוייביץ? וימי החסד שלו לא יגמרו בישראל בגלל הפסד בעשרה שחקנים, למכבי תל אביב, בבלומפילד, היכן שמפסידות כולן.
***
את מי דור מיכה מזכיר, הדמיון שאל את עצמו שבועות וחודשים. הבעיטה לא הצד החזק, והוא לא כוחני, ולא משתמשים בו יותר מדי, אבל הטאץ? כל כך מדויק, כל-כך גומר מהלך, הרגש, הטיימינג, לא ללחוץ חזק מדי ולא חלש מדי, והכדור הולך בדיוק לאן שצריך כאילו אין שום מקום אחר בעולם שהוא צריך להיות בו. ואז נזכרתי את מי הוא מזכיר - דור מיכה הוא המשולש בשלט של הפלייסטיישן.
לתגובות והערות: orenjos@walla.co.il
משוגעים על ספורט? הצטרפו לעמוד הפייסבוק של יוסיפון
למעקב בטוויטר
