בתקציר: ה-1:1 של הפועל באר שבע והפועל רעננה
מיד לאחר יום הכיפורים נקרעה לעבדכם הנאמן נעל. קורה, אתם יודעים, אלא שאצל הסנדלר ליד הבית היה סגור. "נו, מילא", חשבה לה הבטטה, ייפתח אחרי סוכות, שהרי יש חול המועד, וכשמו כן הוא חול ומועד, יעבוד לפחות חצי יום. איזה חצי יום? נכון לכתיבת שורות אלה אין קול ואין עונה. מי יודע אם הוא חי בכלל. אבל לידידכם האמיץ עיסוקים אחרים מלבד נעליים קרועות, ולכן הוא ביקר בשתי חנויות כדי לרכוש משהו קטן שהיה צריך לבית. בחנות ההיא המוכר דווקא עבד, אבל עיקם את פניו. "אין", אמר, "תבוא אחרי החגים".
"אחרי החגים", אותו ביטוי שתמיד נאמר במועקה מעורבת בהקלה. שום דבר לא קורה בחגים, גם בימים שאין באמת חגים. כולם בחופש, גם כשהם עובדים. כולם בחו"ל, גם אם הם בעצם בארץ. "אחרי החגים" הייתה גם התחושה בליגת העל שלנו. שלושה מחזורים בלבד התקיימו פה עד אתמול, האחרון שבהם לפני שלושה שבועות, ואנחנו כבר לקראת סוף אוקטובר.
הגענו ל"אחרי החגים". אולי הסנדלר יתקן את הנעל שלי. ואולי נתחיל, סופסוף, להרגיש שיש לנו פה ליגה בכדורגל.
מקום 3: טקס ההוקרה לעזמי בשארה
החשבון הפתוח שיש למדינת ישראל עם עזמי בשארה הוא עסק מורכב ולא קשור לכדורגל. ברגע שנערך טקס הוקרה שאליו משתרבב שמו של אדם שנחשד בריגול וברח מהארץ לקטאר, פתאום הסיפור הזה הופך לכאב ראש ספורטיבי. במנהלת הליגה בוודאי תוהים בשביל מה היו צריכים את זה עכשיו ואיך לפתור את הבעיה. כניסה חזקה ונטולת פרופורציות בסכנין, אביגדור ליברמן סטייל, רק תוסיף למתח ותלבה את היצרים. מצד שני, המועדון לא יכול לצאת חלק מעוד פעולה, אחת מני רבות, שבהן הוא יורק לבאר שממנה הוא שותה.
במנהלת הליגה טוענים ששמו של בשארה לא הוגש להם עם הבקשה לקיום טקס ההוקרה. אם אכן כך הדבר, מדובר בחוסר תום לב מוחלט של המועדון. על פי הטיעון הזה, בסכנין ידעו היטב ששם זה הוא פרסונה נון-גראטה על מגרשי הכדורגל בישראל ולכן העלימו אותו. אבל גם אם לא, גם אם נהגו כשורה ואפילו אם יוכיחו זאת, הרי שאקט זה הוא אחד מרצף של דברים לא טובים קורים באצטדיון דוחא. בסכנין למדו בשנים האחרונות להתגרות, למתוח את החבל ולראות היכן הוא ייקרע. את האוהדים שהניפו דגלי פלסטין הוקיעו והשתיקו, התפרעויות אחרות כוסו תחת מעטה ה"קיפוח". היום אנחנו כבר מבינים שלכל העניינים הללו יש, כנראה, יד מכוונת מלמעלה.
בסכנין אמרו שאלמלא הכסף מבשארה לא יכלו לפתוח את העונה. זהו טיעון שמעיד כשלעצמו על בעייתיות. האם אכן לכסף אין ריח וכל אחד יכול לתרום אותו, גם אם נחשד בריגול ובבגידה? לסוגיה זו ואחרות תידרש מנהלת הליגה בבואה לטפל בתיק הזה. בקבוצה בוודאי יישרו קו, אולי יתנצלו וכנראה יספרו שכל העניין הובן לא נכון. עד התקרית הבאה. תקרית שאותה תפקידה של מנהלת הליגה למנוע כאן ועכשיו.
מקום 2: הפועל באר שבע
הניצחון הגדול על מכבי תל אביב היה אמור לייצר מומנטום בהפועל באר שבע, שכנראה סבלה גם היא מתופעת "אחרי החגים". כמעט שלושה שבועות חלפו מאז אותו שלושער נפלא של אליניב ברדה, והנה, סגנית האלופה לא הצליחה לכבוש מול הפועל רעננה שער שדה והייתה זקוקה לשלושה פנדלים כדי להבקיע פעם אחת. אגב, בשלושה מפגשים עם רעננה בשנתיים האחרונות, זו הפעם היחידה שבה כבשה.
לפני שנכנסים באלישע לוי ושחקניו, ראוי להזכיר: לבאר שבע יש שני ניצחונות ושתי תוצאות תיקו. כרגע היא תופסת את המקום השני, לאחר שיושלם המחזור תיפול מקסימום שני מקומות בטבלה. לא אסון, ובהחלט לא יכול להיות מוגדר כפתיחת עונה חלשה. אבל משהו לא דופק שם. זה מתחיל, כמובן, ב"צוק איתן", נמשך במאמן ומגיע לשחקנים. היכן נופל האשם העיקרי? אתם תחליטו.
בבירת הנגב היו טרוניות כלפי אלי גוטמן על כך שלא שיתף את אליניב ברדה ומאור בוזגלו במשחקי הנבחרת. ייתכן ששיקוליו של המאמן הלאומי היו מוטעים, אבל אולי גם הוא ראה שבוזגלו לא חד מספיק ושהשלושער של ברדה נגד מכבי תל אביב היה, לפחות כרגע, היוצא מהכלל שאינו מעיד על הכלל. בכלל, להוציא את רבע השעה האחרונה מול הצהובים, היכולת של באר שבע העונה בינונית מינוס. תוסיפו לכך את העובדה שמליקסון וארבייטמן עדיין לא בכושר, שאג'ידה עושה לפחות טעות אחת של גול בכל משחק ושהקישור האחורי עדיין לא יציב, ותקבלו נוסחה שבה הפועל באר שבע של תחילת העונה הנוכחית הרבה פחות טובה מזו של פתיחת העונה שעברה.
בשבוע הבא מכבי פתח תקוה. זמן בהחלט טוב לתקן.
איש השבת: יוסי מזרחי
אנשים נשפטים לא אחת בעקבות פליטת פה כזו או אחרת. במקרה של יוסי מזרחי, הזיכרון עדיין טרי מתגובתו לאוהדים במהלך הקיץ כי "הבאנו את הרוש כדי שלא נרד ליגה". אמנם, מכבי נתניה ספגה כבר עשרה שערים העונה, ודי ברור שהרוש לא עושה את ההבדל בין מקום אחרון ל... ובכן, מקום אחרון, אבל על הפליטה הזו עוד אפשר לסלוח למזרחי. מה שבאמת צריך להיבדק בפרספקטיבה היסטורית הוא "נאום בתי הקפה" שנשא בתום עונת האליפות בבית"ר ירושלים, אחריה לא המשיך במועדון אף שהחזיק בחוזה לעונה נוספת.
מזרחי טען אז כי היחס המקפח של התקשורת כלפיו נוצר מכך ש"איני יושב עם עיתונאים תל אביביים בבתי קפה". כבר בזמן אמת לא נראה היה שיש אחיזה של ממש לטענה הזו, אבל בזכות התדמית הישרה והעממית שלו הוא עוד נהנה מהספק, במיוחד אחרי שזכה בתואר והפך לקדוש מעונה. מאז הספיק לקבל תפקיד כמאמן מכבי תל אביב, כזה ששמור בדרך כלל לאלה שמסתובבים עם עיתונאים תל אביביים. הוא הצליח לשרוד בו סיבוב אחד, לפני שחזר לאשדוד, תחנת העגינה הקבועה שלו בעשור האחרון.
בשנה שעברה החליט מזרחי להתמודד עם אתגר מסוג שונה, פרויקט לטווח ארוך עם מכבי נתניה. החלק הראשון של ההעפלה מהלאומית הוכתר בהצלחה, אבל מזרחי לא הצליח לעשות את המעבר ולהכין את הקבוצה לרמות של ליגת העל. הכול נראה רע במכבי נתניה מתחילת הקיץ ועד עכשיו: הבנייה הרעועה, העיכוב בתשלומים, יחסי הציבור הרעים בפרשת הרוש-לויטה, הלחשושים בחדר ההלבשה, דודו סיארנסה הפלופ, רומאריו פירס שלא עבר בדיקות רפואיות בבאר שבע ואיכשהו כן עבר אותן בנתניה ורודי חדד. כן, רודי חדד.
לא בכול אשם מזרחי. האנדרלמוסיה הניהולית והכלכלית בנתניה היא לא בעיה שלו, אבל הסקאוטינג הרעוע, הרכש הבינוני, ההתלקחות בחדר ההלבשה והכשלים המקצועיים כן. לראשונה אחרי כמעט 20 שנות קריירה, שבמהלכן התחבא תחת כל מני סינרים (השיגעון של גאידמק בבית"ר, הדרג הגבוה יותר של נמני במכבי תל אביב, הבינוניות המחממת של אשדוד) הגיע הזמן שיידע: הפעם נעלמו כל ההגנות והוסרו כל החומות. הפעם, הנזק הוא באחריותו.
בין השורות
מאמן הפועל תל אביב אסי דומב: "באנו לשחק טקטי וחכם, סכנין קבוצה מצוינת".
רוצה לומר: אופס, לרגע שכחתי שאני לא בקבוצה הקודמת שאימנתי, הפועל כפר סבא.
מאמן מכבי נתניה יוסי מזרחי: "אנחנו לפעמים משחקים יותר מדי הרפתקני".
רוצה לומר: אין לנו הגנה.
מאמן הפועל חיפה ראובן עטר: "מקווה שהניצחון הזה יחבר את הקבוצה ויחבר אותנו עם הקהל".
רוצה לומר: סמי עופר פאסה, עוברים לשחק בעכו.
שלוש תובנות קצרות
1. מחאת מחירי הכרטיסים לא הצליחה רשמית, אבל בשטח רשמה כבר לא מעט הישגים. בעלי קבוצות קטנות הפכו לקשובים יותר, והתוצאות בהתאם. ג'קי בן זקן אפשר כניסה חינם למשחקי מ.ס. אשדוד והביא 4,000-5,000 צופים. בשבת עשה דורון בן דקון את אותו מהלך בפתח תקוה, ולמושבה הגיעו יותר מ-7,000 צופים, קהל שבא בדרך כלל רק כשהאורחת היא קבוצה גדולה, בוודאי שלא הפועל עכו. בן זקן ובן דקון עברו מקיצוניות אחת לאחרת. אוהדי כדורגל לא צריכים לשלם 90 שקל למשחק של הפועל פתח תקוה, אבל הם גם לא צריכים להיכנס בחינם. דבר אחד הם כן הוכיחו: יש קהל לכדורגל ישראלי, ועם מתקנים ראויים הוא מוכן להגיע למגרש. עכשיו תמצאו את המחיר הנכון שישמח את כולם.
2. מי שנהנה מהתפאורה החגיגית במושבה היה שחר הירש. כמו שובל גוזלן, גם החלוץ הצעיר הזה לא התאים לאלכסנדר סטנוייביץ'. בניגוד לגוזלן, במקרה שלו אין כלל שאלה: הוא עדיין צריך להתחשל בקבוצה קטנה יותר. בשבת הוא הבקיע את שני שעריו הראשונים בליגת העל, השני שביניהם בצ'יפ יפה של שחקן מנוסה. מה זה אומר על המשך הקריירה שלו? כרגע לא יותר מדי, עדיין מסוכן להתנבא, אבל הירש כבר הספיק אתמול להראות לנו מה כל כך הרשים את מכבי חיפה.
3. במשך שנים סובלות קבוצות כדורגל בכל העולם מתופעה בעייתית של פנקסנות שופטים, במיוחד כשזה קשור בפנדלים. הסיכויים של קבוצה לזכות בכדור עונשין פוחתים מאוד לאחר שכבר נפסק לזכותה אחד. לאחר שראינו ארבע שריקות במשחק בין מנצ'סטר סיטי וטוטנהאם, הגיע גם דניאל בר נתן והצביע שלוש פעמים על הנקודה הלבנה, במקרה הזה שלושתן היו לאותה קבוצה. בר נתן לא התחשב בכך שהפנדל הראשון היה גבולי ופסק על שניים מוצדקים לאחר מכן. זוהי תעודת כבוד לשופט ששרק על מה שראה ולא על מה שהתודעה ההיסטורית הורתה לו. בסופו של דבר, באר שבע החמיצה פעמיים ובר נתן יצא גם בלי עליהום מצד הפועל רעננה. יש מקרים שבהם צדק וכדורגל כן הולכים יחד.
