12 באוגוסט 2011. שבוע וחצי אחרי שכבש צמד לרשת צ'כיה כמחליף והביא לספרד את אליפות אירופה עד גיל 19, פרנסיסקו "פאקו" אלקאסר קיבל הזדמנות נדירה במדי ולנסיה. למרות שרק כמה ימים קודם לכן הבהיר לו המאמן אונאי אמרי שאין לו מקום בקבוצה הבוגרת, החלוץ הצעיר זכה להיות על כר הדשא במסטאייה, לעיני כ-40 אלף צופים במשחק הידידות מול רומא. לפני המשחק נערך טקס בו הוצג פאקו עם הגביע בו זכתה נבחרת הנוער הספרדית, כשכל יושבי האצטדיון קמו והריעו לו. החגיגה התעצמה כאשר אלקאסר כבש מקרוב את השלישי לרשת רומא של לואיס אנריקה בדקה ה-83, אחרי בישול של ז'רמי מתיו, בהמשך שותפו לחדר. שער בכורה בקבוצה הבוגרת, שער ראשון בקריירה במגרש הביתי. באותו רגע, אף אחד לא שיער בנפשו איך אותו לילה יסתיים.
פרנסיסקו אלקאסר האב, חקלאי בן 44 ואוהד מושבע של ולנסיה, חיכה לבנו ביציאה מחדרי ההלבשה כדי ללוות אותו הביתה. כשהמשפחה כבר הייתה יחד, האבא צנח לפתע אל הקרקע. הצוות הרפואי של ולנסיה חש למקום, אך מאמצי ההחייאה שארכו כחצי שעה לא צלחו. אלקאסר האב לקה בהתקף לב ומת במקום שכל כך אהב. "אין דרך לתאר את מה שקרה כאן לאלקאסר", אמר הקפטן דאז, חואן מאטה. "כמה אכזרי, כמה מצער. לבי איתו ועם משפחתו, אני עדיין לא מאמין שזה קרה". שוער העבר סנטיאגו קניסארס, ששימש כפרשן במשחק, הציע נחמה: "לפחות האבא נפרד עם תחושת הסיפוק הזו - לראות את הבן כובש לראשונה במסטאייה".
פאקו אלקאסר נחשב לתקווה הגדולה של ולנסיה עוד לפני שחגג 16 קיצים. באותו לילה טראגי במסטאייה, כולם אימצו אותו ללבם. לכן, השמחה בוולנסיה לא ידעה גבולות כאשר בחודש שעבר, קצת יותר משלוש שנים אחרי האובדן הפתאומי ובסך הכול תשעה ימים אחרי יום ההולדת ה-21 שלו, פאקו אלקאסר פתח לראשונה בהרכב נבחרת ספרד הבוגרת וחגג שער בכורה בניצחון 1:5 על מקדוניה, בוולנסיה. אמנם במגרשה הביתי של השכנה לבנטה, אך בכל זאת סגירת מעגל סמלית. ואז, כפי שהוא נוהג לעשות לאחר כל שער מאז ה-12 באוגוסט 2011, הוא הביט לשמיים, הניף שתי אצבעות ומלמל: "זה בשבילך, אבא". התקווה של המשפחה, שצמחה להיות התקווה של ולנסיה, הפכה לתקווה לאומית. כולם מאחורי פאקו.
פרנסיסקו אלקאסר גרסיה הבן נולד במחוז ולנסיה, בעיר טורנט. במשפחתו סיפרו על ילד שסבל במשך שנים מבעיות שינה, עד שנמצא הפתרון: כדור. לא כדור שינה אלא כדור רגל. הוא ליטף את הכדור עם הרגל במהלך היום וחיבק אותו בלילה. בגיל 12 הצטרף לאקדמיה של ולנסיה. ההתקדמות של הילד מטורנט הייתה עקבית, ובגיל 16 היה אחד המבקיעים המצטיינים בליגות הנערים. לפיכך, מקומו בכל נבחרות ספרד הצעירות היה מובטח. הוא הגיע עם הנבחרת עד גיל 17 לגמר יורו 2010 ונותר עד היום מלך השערים של הטורניר עם 14 כיבושים בקמפיין (כולל המוקדמות). שנה לאחר מכן הוא היה שותף, כאמור, לזכייה של ספרד עד גיל 19 באליפות אירופה, לצד שחקנים כמו אלברו מוראטה וג'רארד דאולופאו, כשכבש צמד בהארכה במשחק הגמר מול צ'כיה. הוא נותר חלק מהנבחרת הזו גם בקיץ 2012, אז חסה הצטרף אליו ואל דאולופאו כדי להגן בהצלחה על התואר.
למרות התפוקה הקבועה במדי הנבחרות, הצ'אנס בוולנסיה לא הגיע. ב-2011 ניסתה ברצלונה להחתימו כשהציעה 3 מיליון יורו, אך ולנסיה, על אף צרותיה הכלכליות, לא רצתה להכעיס את האוהדים אחרי שמכרה תוצר אחר של מחלקת הנוער (איסקו למלאגה ב-6 מיליון יורו) ודחתה את ההצעה שלא הייתה קרובה אפילו לסעיף השחרור שעמד על 9 מיליון. למרות זאת, אונאי אמרי שלח את אלקאסר לקבוצת המילואים וגם מאוריסיו פלגרינו לא בנה עליו. אז לאחר הזכייה השנייה ביורו ולאור ריבוי החלוצים בוולנסיה באותה תקופה (רוברטו סולדאדו, אריץ אדוריץ וז'ונאס) החליט פאקו לצאת לעונת השאלה. "אני רק רוצה לשחק, לא מעניין אותי שום דבר אחר", הסביר לפני שעבר לחטאפה. ההבטחה הייתה לקבל 20 משחקי ליגה, וזה אכן קרה. אמנם החלוץ הבקיע רק שלושה שערים, אולם העונה הזו עזרה לו להבין במה כרוך המעבר מקבוצת נוער לקבוצה בוגרת. "הטרגדיה חיזקה אותי וביגרה אותי מנטאלית, העונה בחטאפה חישלה אותי ככדורגלן", אמר.
אלקאסר חזר לקבוצת האם שלו, רק כדי לראות איך המאמן החדש מירוסלב ג'וקיץ' מעדיף על פניו חלוצי רכש בינוניים כמו הלדר פוסטיגה ודורלאן פאבון. הסרבי, כמו קודמיו, לא האמין שאלקאסר מסוגל להיות שחקן מוביל בוולנסיה. גם כשהשתמש בשירותיו, זה היה בדרך כלל באגפים. לשמחתו של החלוץ הצעיר, ג'וקיץ' החזיק מעמד בתפקיד רק ארבעה חודשים ובמקומו מונה חואן אנטוניו פיצי. חלוץ העבר הארגנטינאי-ספרדי ביצע לא מעט שינויים. הוא דחק לספסל את שחקני הרכש הכושלים והפתיע כשבחר להציב את אלקאסר כחלוץ המטרה שלו. ההזדמנות הגיעה, וכשפאקו רואה אחת כזו הוא לא נותן לה לחמוק מידיו. בוגר מחלקת הנוער של ולנסיה החזיר למאמנו עם 10 שערים ושני בישולים בחצי עונה בכל המסגרות, כולל שלושער קסום לרשת באזל בערב בלתי נשכח במסטאייה, בו ולנסיה הפכה לקבוצה הראשונה שמחקה פיגור של שלושה שערים בליגה האירופית ועלתה לחצי הגמר בזכות 0:5 אחרי הארכה. ולנסיה נעצרה בשלב הבא ובליגה סיימה שמינית וללא הכרטיס לאירופה, אך לפחות הרוויחה דמות חדשה להזדהות איתה.
הפריצה של אלקאסר הייתה משמעותית במיוחד עבור ולנסיה. המשבר הכלכלי פגע קשות במועדון, שנקלע לחובות ענק של כ-400 מיליון יורו ונאלץ למכור בזה אחר זה כל כוכב שגדל או התפתח אצלו. דויד וייה, חואן מאטה, דויד סילבה, ג'ורדי אלבה, רוברטו סולדאדו ואפילו חואן ברנאט בקיץ האחרון. החלל הגדול ביותר נפער בחלק הקדמי ואותו כל שחקני הרכש גם יחד לא הצליחו למלא. עד שהגיע אלקאסר. האופן בו סיים את העונה הקודמת, הזכיר שמדובר ביהלום הנמצא בעיצומו של תהליך ליטוש. והוא חייב לנצוץ. ולנסיה קיוותה להימנע ממכירה שלו, שכן סעיף השחרור הנוכחי לא ממש גבוה. 18 מיליון יורו - כסף קטן עבור ארסנל, טוטנהאם וצ'לסי שרצו את השחקן בקיץ. בעזרת המיליארדר פיטר לים, היא הצליחה לעשות זאת. הטייקון מסינגפור עדיין לא השלים רשמית את רכישת ולנסיה, אבל החל מהקיץ הוא כבר בעל הבית בפועל. כעת הוא מתכנן להחתים את אלקאסר על חוזה חדש - כזה שיקפיץ את סעיף השחרור, יאריך את ההתקשרות מעבר ל-2016 וגם ישדרג את השחקן כלכלית.
אלקאסר ראוי לכך. החלוץ בן ה-21 פתח את העונה הזו בדיוק מאותה נקודה בה נעצר עם פיצי. נונו אספיריטו סנטו הפורטוגלי מונה למאמן וקיבל את אלברו נגרדו כרכש ממש עם סיום חלון ההעברות, אבל החלוץ המושאל ממנצ'סטר סיטי הגיע פצוע וכך העמדה בשפיץ נותרה בבעלותו של פאקו. בהשראת המוטו האישי "אני לא עושה דברים שאני לא יודע לעשות", אלקאסר הוביל את ולנסיה לפתיחת עונה חלומית. אחרי שבעה מחזורים, העטלפים ניצבים במקום השני עם חמישה ניצחונות ועדיין ללא הפסד. אלקאסר כבש ארבעה שערים, כולל נגיחה מרהיבה לרשת קורדובה, בישל ארבעה נוספים ומשתף פעולה בצורה נהדרת עם אנדרה גומש ורודריגו. בעונה שעברה הוא הראה ניצוצות וניסה להצדיק את הכינוי שהדביקו לו: פאקו ואן באסטן. עכשיו מדברים במסטאייה על אייקון שיגיע לרמתם של מריו קמפס, קלאודיו לופס ודויד וייה.
"פאקו שחקן כל כך חכם ונמצא בכושר פנטסטי, אני שמח בשבילו", אמר השותף רודריגו, שזומן גם הוא לנבחרת ספרד. אינטליגנציית המשחק והתנועה ללא כדור תמיד היו הנקודות החזקות של החלוץ, אך העונה הוא שיפר גם את הסיומת מול השער, אחרי שבשנתיים הקודמות סבל מחוסר ריכוז ומאחוזי דיוק עלובים. כעת מדובר באחד החלוצים הצעירים הטובים באירופה. לא עילוי פיזי ולא דריבליסט, אבל שחקן שיודע לשחק גם בכנפיים, מתמקם מצוין ברחבה ומשחק בנגיעה. עושה רק את מה שהוא יודע, אבל עושה זאת היטב. על כך יכולה להעיד גם הגנת אתלטיקו מדריד, האחרונה שסבלה מפאקו לפני היציאה לפגרת הנבחרות.
פגרת הנבחרות הקודמת, בספטמבר, הגיעה אחרי שני מחזורי ליגה בלבד. אפילו בוולנסיה לא האמינו שאלקאסר לא יהיה נוכח באימוני הקבוצה. בנבחרת עד גיל 21 המשיכו להתעלם ממנו, אבל דווקא ויסנטה דל בוסקה הפתיע וקרא לו לנבחרת הבוגרת. על הזימון שמע אלקאסר מאמא שלו, יום לפני שחגג 21. כשנשאל איזה מספר ייקח, הוא השיב: "מצדי תנו לי את המספר 85, מה זה חשוב?". הוא קיבל את המספר 9, ולא יכול היה לבקש תזמון טוב יותר. אלופת אירופה נמצאת בתהליך של חילופי דורות לאחר הכישלון במונדיאל, ובהתקפה הספרדית נוצר ואקום שדייגו קוסטה לבדו לא מסוגל למלא. וייה פרש, פרננדו טורס ורוברטו סולדאדו לא בכושר, נגרדו פצוע ופרננדו יורנטה לא ממש נספר. אל הצוהר הזה נכנסו מוניר ופאקו, כשהאחרון ערך את הבכורה במשחק הידידות נגד צרפת ולקח את ההזדמנות בשתי ידיים כשקיבל את חולצת ההרכב מול מקדוניה.
השער ההוא בדקה ה-17 לרשת מקדוניה, הפך את אלקאסר לשחקן הצעיר ביותר של ולנסיה שכבש במדי הנבחרת והעניק לו אפשרות נוספת להזכיר את האיש שדחף אותו לכדורגל וליווה אותו לכל משחק. "הזיכרון של אבא הולך איתי מדי יום ותמיד יהיה איתי", אמר לאחר מכן. "את השער הזה, שהיה כל כך חשוב לקריירה שלי, הקדשתי לו". פאקו לא הסתפק בשער הבכורה. ביום חמישי שעבר הוא השווה זמנית בהפסד לסלובקיה ובחלוף שלושה ימים מצא את הרשת גם בניצחון בלוקסמבורג. שלוש בעיטות לשער ושלושה שערים בשלושה משחקים רשמיים בנבחרת. איזו יעילות. וייה כבש את שערו השלישי בהופעה החמישית. לפרננדו טורס וראול זה לקח 13 משחקים. והנה דווקא פאקו אלקאסר עושה שלוש משלוש, הישג שקבעו לפניו רק ארבעה שחקנים: איסידירו לנגארה, חוסה גראטה, טלמו סארה וקרלוס (מוניוס קובו).
"פאקו אדיר, הוא פשוט קילר. שחקן יוצא דופן שמנצל כל דקה שנותנים לו בוולנסיה ובנבחרת. כמה שהוא רעב ורוצה למצות את הצ'אנס הזו", פרגן קרלוס, שהאריך את הרצף שלו לשישה שערים בשישה משחקים בנבחרת (ב-1990-1991) אך כשל איתה במוקדמות יורו 1992 ונותר שנתיים לאחר מכן מחוץ לסגל של חאבייר קלמנטה למונדיאל בארה"ב, למרות היותו מלך שערי הליגה עם 20 כיבושים במדי אוביידו. "אנחנו דומים. כמוני, הוא לא החלוץ המרכזי הקלאסי. הוא יודע לנוע היטב ברחבה ולאתר את השטחים מהם יוכל לכבוש. במובן מסוים הוא מזכיר לי מאוד את וייה". פאקו צריך להמשיך לנצל כל הזדמנות ולכבוש, למען אבא ולמענו. ובנבחרת, הוא יכול רק לייחל לקריירה שתהיה קרובה יותר לזו של וייה מאשר לזו של קרלוס.
