שיקגו בולס: עכשיו או לעולם לא

מאזן בעונה שעברה: 34:48

סיימו את העונה: במקום הרביעי במזרח ובהפסד 4:1 לוושינגטון בסיבוב הראשון.

העונה החלה עם רגעים בודדים של אופטימיות מהחזרה של דרק רוז מהפציעה הארוכה שלו, אך כבר לאחר עשרה משחקים חלשים מאוד התברר שהוא זקוק לניתוח נוסף וכך הסתיימה לה עונה נוספת של ה-MVP לשעבר. הפעם נדמה היה שלשחקני הבולס אין כוחות להתאושש מהטראומה המתמשכת. 30 משחקים לתוך העונה, כשהקבוצה במאזן שלילי, התברר שגם ההנהלה חשבה כך ושלחה את לואל דנג לקליבלנד. הדרך ללוטרי נראתה סלולה, אך שוב התברר שאסור להספיד קבוצות של טום תיבודו בעונה הרגילה, כששוב הוא לקח סגל דליל למאבקי צמרת במזרח.

האחראי על המהפך במהלך העונה הוא ג'ואקים נואה, שהפך לסופרסטאר הכי פחות שגרתי ב-NBA. הוא המשיך להיות העוגן המרכזי של ההגנה הנהדרת, שלאורך כל השנה הייתה שנייה באיכותה רק לאינדיאנה. ההתקפה החלה יותר ויותר לעבור דרכו והוא הציג יכולת מסירה שאף אחד לא דמיין שיש לו. עם 6.6 אסיסטים למשחק אחרי העזיבה של דנג, נואה דאג כמעט לבד לשדרוג התקפת הבולס בחמש נקודות ל-100 פוזשנים. גם זה הספיק רק למקום ה-26 בליגה ביעילות התקפית (ו-27 עונתי), אבל יחד עם ההגנה הקשוחה והחכמה של הבולס זה הספיק כדי לנצח את רוב המשחקים בדרך ליתרון ביתיות בסיבוב הראשון. נואה תוגמל בתואר שחקן ההגנה של העונה ומקום רביעי, בפער עצום מהחמישי, בדירוג ה-MVP. הוא קיבל עזרה מטאג' גיבסון היעיל שזינק מ-8 ל-13 נקודות למשחק ומדי ג'יי אוגוסטין שנכנס לנעליים הקטנות של נייט רובינסון בתפקיד הפוינט גארד-סקורר שהופך למשמעותי בעקבות ההיעדרות של רוז. ג'ימי באטלר שמר נהדר אבל אכזב בהתקפה עם אחוזים איומים מכל הטווחים.

בעונה שלפני כן הסגל המצומצם של תיבודו הצליח אפילו לעבור סיבוב בפלייאוף, הפעם חיכתה שם וושינגטון שלא נתנה לזה לקרות שוב. החמישייה המגוונת של הקבוצה מעיר הבירה התמודדה בהצלחה מפתיעה עם הגנת הבולס, בעיקר ננה שהבהיר לנואה שיש לו עוד מה ללמוד. שמונה שלשות ו-35 נקודות של מייק דנליבי עזרו לשיקגו לגנוב ניצחון חוץ, אבל הוויזארדס ניצחו את שלושת המשחקים בשיקגו בדרך לניצחון קל בחמישה משחקים.

פותחים עונה ב-NBA: לכל כתבות מחממים את הפרקט

הלילה: דרק רוז קלע 15 בניצחון שיקגו על דנבר

באו: פאו גאסול (חופשי, מהלייקרס), דאג מקדרמוט (רוקי, בחירה 11), ניקולה מירוטיץ' (מריאל מדריד), ארון ברוקס (חופשי, מדנבר), אטוואן מור (חופשי, מאורלנדו), קמרון ביירסטו (רוקי, בחירה 49), סולומון ג'ונס, בן האנסבורו וקים אינגליש (חוזים לא מובטחים למחנה האימונים).

עזבו: קרלוס בוזר (שוחרר באמנסטי, חתם בלייקרס), די ג'יי אוגוסטין (חופשי, לדטרויט), ג'ימר פרידט (חופשי, לניו אורלינס), טורניק שנגליה (לקאחה לבוראל), מייק ג'יימס (מחכה למכת פציעות באחת הקבוצות).

בשיקגו קודם כל שואלים מה דרק רוז עשה בקיץ, אחר כך כל השאר. כל אימון מוצלח של רוז הופך לכותרת ראשית, כל ניתור זוכה לשלל ניתוחים. אז מה רוז עשה? הבשורה הטובה היא שהוא אשכרה שיחק כדורסל, הבשורה הרעה היא שהוא שיחק גרוע. הנוכחות של תיבודו בצוות הנבחרת האמריקאית כנראה תרמה לכך שרוז קיבל מקום בסגל על חשבון ג'ון וול ודמיאן לילארד, כי כשהוא שיחק התברר שהוא רחוק מכושר שמאפשר לו לתרום. הקליעה מבחוץ לא הייתה בכיוון ורוב החדירות הסתיימו בהחטאות. לא צריך להסיק מסקנות ממשחקים ראשונים אחרי שנתיים וחצי כמעט ללא כדורסל תחרותי, אבל אם מישהו ציפה להוכחה לכך שרוז יחזור לעצמו הוא לא קיבל אותה בקיץ.

אחרי השנתיים האחרונות, רוז נמצא בעונה של עכשיו או לעולם לא. אם יש לו סיכוי לחזור ליכולת שמתקרבת לעבר, זה חייב לקרות השנה. פציעה משמעותית נוספת תותיר מעט מאוד מקום לספק לגבי העתיד, כמו גם צעד ראשון שלא חוזר לעצמו, פחד ממגע או בעיה בעלייה לקליעה שמתבררת ככרונית. עם זאת, ניאלץ לחרוג ממנהגנו ולהיאזר בסבלנות לפני הסקת מסקנות, טבעי שייקח לו זמן לחזור לעניינים גם אם יש לו לאן לחזור. יש מספיק רגעים שהקרוס-אובר נראה כמו שהוא אמור להיראות כדי לשמור על תקווה שעוד לא איבדנו את אחד הגדולים של הדור הנוכחי.

הקיץ של הבולס היה מספיק מעניין גם ללא קשר לרוז. ג'ון פקסון וגאר פורמן סימנו את כרמלו אנתוני כמטרה מרכזית, אבל לא נכנסו למרה שחורה כשלא הגיע אלא דאגו לסגל ההתקפי הטוב ביותר שנבנה סביב רוז ותיבודו עד היום. גולת הכותרת היא פאו גאסול, שחתם לשלוש שנים תמורת 22 מליון דולר. גאסול מחליף את קרלוס בוזר ששוחר באמנסטי ויחליף אותו בלייקרס, הוא מהווה שדרוג בכל דרך. למי שהיה ספק שבגיל 34 לספרדי יש עוד מה לתרום, היכולת הנהדרת שלו בנבחרת בקיץ הבהירה שהוא עדיין רלוונטי. יחד עם נואה הוא ייצור את צמד הגבוהים המוסרים הטוב בליגה, האיכויות שלו גם כשחקן פוסט וגם עם הפנים לסל יהפכו אותו לאופציה שנייה נהדרת בהתקפה גם בגיל מבוגר. בהגנה הוא יכול לתפקד רק כסנטר, ככזה הוא משלים נהדר את נואה וגיבסון שמסוגלים להתמודד עם פאוור פורוורדים זריזים יותר אך מתקשים עם סנטרים מאסיביים שגאסול יודע לשמור עליהם. כל השלושה יודעים גם לשמור על הטבעת, וביחד הם עשויים להוות את הקו הקדמי הבכיר ב-NBA. גיבסון, לצערו, צפוי להישאר שחקן שישי, אבל דקות לא יהיו חסרות לו.

פרט לגאסול, הצטרפו גם שני סקוררים מסקרנים. בדראפט שיקגו נתנה לדנבר שתי בחירות מאוחרות יותר כדי לקבל את הבחירה ה-11 ואת דאג מקדרמוט, מכונת הנקודות ממכללת קרייטון. מקדרמוט הוא פורוורד שקולע בכל דרך אפשרית - שלשן נהדר עם יכולת עלייה לקליעה מכדרור, התמצאות נפלאה בצבע כולל בריבאונד התקפה ומשחק ביניים משובח שהשיא שלו הוא פייד-אווי על רגל אחת סטייל דירק נוביצקי. הוא שומר אישי חלש אבל יודע להשתלב במערכת קבוצתית וכבר קלט את השיטה של תיבודו. לצידו הגיע גם ניקולה מירוטיץ' אחרי עונה אירופית אדירה בריאל מדריד שנעצרה רק אצל דיוויד בלו. מירוטיץ' הוא סטרץ' 4 קלאסי עם איכויות התקפיות נוספות, גם הוא צפוי להתקשות בהגנה וייאלץ להסתפק בדקות שישאירו לו שלושת הגבוהים הבכירים.

חמישייה: דרק רוז, ג'ימי באטלר, מייק דנליבי, פאו גאסול, ג'ואקים נואה.

ספסל: ארון ברוקס, קירק היינריך, אטוואן מור, טוני סנל, דאג מקדרמוט, קמרון ביירסטו, ניקולה מירוטיץ', טאג' גיבסון, נאזי מוחמד.

מאמן: טום תיבודו (עונה חמישית).

מועמד לפריצה: פרט לרוקיס מקדרמוט ומירוטיץ', לרוטציה עשוי להיכנס גם טוני סנל. שחקן השנה השנייה היה אחד מכוכבי ליגת הקיץ כשקלע 17 שלשות מ-34 ניסיונות, חדר, מסר, שמר ופיתח תיאום ראשוני יפה עם מקדרמוט. סנל הוא קלע איכותי עם פוטנציאל הגנתי גבוה מאוד, יכול להיות שהוא הסטופר הבא של הבולס אחרי באטלר. אחרי עונת רוקי לא פשוטה הוא מבין טוב יותר את השיטה. לא יהיה לו קל למצוא דקות בסגל הרחב, במשחקי ההכנה הראשונים תיבודו העדיף להעלות את היינריך וברוקס (תואם רובינסון/אוגוסטין החדש) ביחד כצמד הגארדים המחליפים, אבל אם הוא יקלע כמו בליגת הקיץ תיבודו יהיה חייב לשלב אותו.

מועמד לדעיכה: קירק היינריך יחגוג 34 במהלך העונה, ובלי לשים לב הרכז הסולידי לא ירד מ-25 דקות למשחק בעונה במהלך הקריירה. בשנתיים האחרונות הוא ניצל את הפציעות של רוז כדי לפתוח בחמישייה של תיבודו, אם רוז יישאר בריא הפעם הדקות שלו הן אלה שייפגעו. בסיטואציות מסוימות תיבודו עשוי להעדיף על פניו את ברוקס, ואם סנל יגשים את הציפיות מהפסקה הקודמת יהיה קשה להיינריך לקבל יותר מדי דקות בעמדה 2. בשנתיים האחרונות האחוזים של היינריך היו בירידה, הוא עדיין מנהל משחק ושומר טוב אבל בקונטנדרית כבר לא אמור להיות יותר משחקן של קצה הרוטציה. עבור שיקאגו, אני מקווה שזה מה שיקרה השנה.

אקס פקטור: בתקווה שרוז יישאר בריא ויגיע ליכולת סבירה, ההתאמה שלו ושל תיבודו לקבוצה החדשה תעמוד במוקד העונה. המאמן הקפדן יצטרך להוכיח שהוא לא הגרסה ההגנתית של מייק דאנטוני, או במילים אחרות - שהוא יודע לנהל רוטציה ולאמן התקפה. בשנים הקודמות הוא התיש כמה מהשחקנים שלו עם ממוצעים באזור ה-40 דקות למשחק. השנה, עם רוטציה של בין 9-11 שחקנים טובים, הוא יוכל להתקרב לחלוקת הדקות של הספרס, מה שחשוב במיוחד בקבוצה ששחקני המפתח שלה פציעים או מבוגרים. גם סגנון המשחק יכול להיות דומה יותר לזה של קבוצות התקפה איכותיות עם מוסרים כמו נואה ופאו וכל כך הרבה קלעים סביבם. רוז, מצידו, יצטרך ללמוד לסמוך על החברים לקבוצה, לתת להם לנהל משחק מדי פעם ולהפוך לפוינט גארד מוסר יותר מאשר סקורר. אם הוא יצליח זה יכול להיות גם המפתח לקריירה מחודשת עם פחות אקספלוסיביות.

תסריט אופטימי: רוז וגאסול קרובים מספיק ל-2010, מקדרמוט מפגיז מכל מצב בדרך לתואר רוקי העונה, נואה וגיבסון ממשיכים את העונה שעברה, באטלר חוזר לקלוע באחוזים סבירים, היינריך, סנל, דנליבי ומירוטיץ' משלימים את רוטציית עשרת השחקנים הטובה בליגה, תיבודו מחלק ביניהם את הדקות ובונה קבוצת טופ 5 בהגנה ובהתקפה. 62 ניצחונות בעונה הרגילה ושיקגו היא גם אחת מ-6-7 קבוצות שיכולות לדבר ברצינות על אליפות אם הכול מתחבר להן.

תסריט פסימי: החודשים עוברים ורוז לא משתפר, הוא מנסה בכוח ורק מפריע לקבוצה. גאסול בזבז את כל האנרגיות על אליפות העולם, מקדרמוט ומירוטיץ' צריכים עוד זמן, מתקשים בהגנה ולא מצליחים לסיים בצבע. תיבודו מוצא את עצמו תלוי פעם נוספת בנואה. ההגנה עדיין טופ 5, ההתקפה בחצי התחתון, עוד עונה באזור ה-50 ניצחונות והפסד בסיבוב הראשון.

תחזית: להמר מה יהיה עם רוז זה לשחק ברולטה, יש דברים שעדיף פשוט לחכות ולראות לגביהם. אבל כל עוד רוז חוזר לרמת תפקוד סבירה שיקגו תהיה בקלות אחת משתי הגדולות במזרח. במפגש המסתמן בין התעלומה מקליבלנד לתעלומה משיקגו אני מהמר כרגע על קליבלנד, אבל האפשרות שהבולס יגיעו לגמר מאוד ריאלית.