אם יש אוהד נייטרלי בקהל שקצת מיואש, אפשר בהחלט להבין אותו. שתי אימפריות הפלייאוף של חצי העשור האחרון ב-NL נפגשות שוב. למעשה, 2009 היא השנה האחרונה בה אף אחת מהשתיים הללו, סן פרנסיסקו או סנט לואיס, לא הגיעה לוורלד סירייס. יריבויות כאלה, וקבוצות מהסוג הזה, נכנסות בסופו של דבר לספרי ההיסטוריה, לצד היאנקיז של שנות ה-50', ה"מכונה האדומה הגדולה" של סינסינטי בשנות ה-70', האייז של סוף שנות ה-80' והברייבס של שנות ה-90'. להבדיל משנים עברו, בהן השתיים הגיעו לגמר ה-NL באופן הגיוני לאחר שהיו קבוצות חזקות ומפחידות, השנה אף אחד לא ממש ציפה שהן אפילו תעבורנה את הסיבוב הראשון מול וושינגטון ולוס אנג'לס דודג'רס. הדעות חלוקות לגבי שאלת השפעת הניסיון על ההצלחה בפלייאוף, אבל אלה שמאמינים שהוא חשוב בהחלט יכולים להשתמש בקבוצות הללו כהוכחה. בכל אופן, מדובר בקבוצות די שוות ברמתן והקדרינלס הם אלה שמחפשים את הנקמה לאחר שהג'איינטס חזרו מפיגור 3:1 וניצחו את הסדרה ב-2012.
ליינאפ והגשה בסאן פרנסיסקו:
לאורך השנים האחרונות הג'איינטס לא הציבו ליינאפ מפחיד ושום דבר לא השתנה גם הפעם. יש יציבות, יש מי שיכול להעיף את הכדור מעבר לגדר ובעיקר, יש המון נשמה. באסטר פוזי, ה-MVP לשעבר ומנהיג החבורה, עדיין מספק את עיקר התפוקה באמצע הליינאפ. מול הנשיונאלס היו לו תשע חבטות, כולן סינגלים והג'איינטס מקווים שהוא יוסיף קצת עוצמה. לצד פוזי ניצבים פבלו סנדובל והאנטר פנס, שכבר הוכיחו שגם אם משהו לא עבד להם בעונה הסדירה ואפילו אם המספרים בפלייאוף לא מרהיבים, הם תמיד יצליחו להתעלות ברגע הכי קריטי. ברנדון בלט הצעיר חבט אולי את ההומראן החשוב ביותר (והיחיד של הענקים) בסדרה מול וושינגטון ונתן סדרה אדירה מול סנט לואיס ב-2012, כך ששווה לשים עליו עין. גם גרגור בלנקו וברנדון קרופורד נותרו מקבוצת האליפות של לפני שנתיים ומספקים אולי את ההגנה הטובה ביותר במרכז המגרש (שורטסטופ וסנטר פילד) בליגה.
ההגשה מלאת ניסיון פלייאוף. הפעם, הענקים יוכלו לפתוח את הסדרה עם מדיסון באמגארנר, שלא מקבל מספיק תשומת לב, בעיקר מפני שהוא הזורק השמאלי השני בלבד בטיבו ב-NL (קשה לחיות בצל של קלייטון קרשאו). כעת, יכול להיות שהוא גם המגיש הכי טוב שנותר בפלייאוף הזה. לג'איינטס יש גם את ג'ייק פיבי, שזרק וזכה בוורלד סירייס עם בוסטון אשתקד. טים הדסון יזרוק בפלייאוף עבור קבוצה שלישית בקריירה וישחק לראשונה אחרי הסיבוב הראשון. הדסון הגיש כבר עשרה משחקי פלייאוף והיה מדהים במשחק 2 מול וושינגטון. ריאן ווגלסונג, שכמעט ולא היה שווה צפייה לאורך העונה, החזיר את הקסם שלו בדיוק בזמן הנכון. הבולפן יציב ועמוק ומנוהל נהדר על ידי ברוס בוצ'י, שייתכן שמהווה את הגירסה של ה-NL לגאונות של באק שואוולטר בבולטימור.
למי לשים לב בסן פרנסיסקו:
רוב הסדרות פחות או יותר נקבעות במשחק השני\שלישי שלהן. בדיוק שם צפוי טים הדסון להופיע. עד כמה שווגלסונג הוא סיפור סינדרלה נחמד בכל פעם מחדש, התחושה היא שהיתרון במשחק הרביעי יהיה של סנט לואיס, שתעלה את שלבי מילר. בדיוק בגלל זה, הדסון בן ה-39, במשחק ה-LCS הראשון שלו, חייב לשחזר את היכולת מהסדרה מול וושינגטון ולתת לסן פרנסיסקו סיכוי טוב. שווה לשים לב גם למהלכיו של המאמן ברוס בוצ'י, שלאט לאט נתפס כאחד המאמנים הטובים בהיסטוריה של הפלייאוף. לא תאמינו, אבל תחתיו הג'איינטס ניצחו כבר שבע סדרות פלייאוף ברצף.
ליינאפ והגשה בסנט לואיס
בעוד היריבה מזכירה מאוד את זו של לפני שנתיים, הרי שהקרדינלס עברו שינוי בולט והדבר מתבטא בראש ובראשונה ביכולות החבטה שלהם. מאחת ההתקפות המסוכנות בליגה אשתקד, סנט לואיס הפכה השנה לקבוצה במקום ה-23 בליגה בריצות ובמקום ה-29 (!) בהומראנים. ב-2013 אחוזי החבטה עם שחקנים על הבסיסים נראו הזויים באיכותם וכעת הסטטיסטיקה הזו התיישרה, אבל מול הדודג'רס המחבטים התעוררו ובגדול. מאט קרפנטר נתן סדרה מפלצתית עם שלושה הום ראנס ושלושה דאבלים וצפוי להמשיך להיות אחד מעמודי התווך של ההתקפה. גם מאט הולידיי, ג'וני פראלטה וגיבור המשחק הרביעי מאט אדאמס מהווים איום במרכז הליינאפ וכמובן שיאדייר מולינה, שמשתיק את היריבות משני צידי הכדור. השאלה היא האם התקפה שהייתה כל כך בינונית לאורך השנה תצליח להישאר חמה לעוד שבוע של אוקטובר.
הרוטציה מאוד עמוקה ועשויה להיות על גבול ה"מדהימה", כאשר הכול תלוי בבריאות אדם ווינרייט, שנתן עונה באיכות של סיי יאנג (שוב נזכיר את קרשאו ועונתו האגדית). כרגע, "ווינו" חש כאבים במרפק והוא התמודד עם פציעות לקראת סיום העונה ומול הדודג'רס הוא קיבל בראש, כך שיש מקום לדאגה. אם נראה את המגיש של העונה הסדירה, נקבל אולי את קרב המגישים הכי טוב של הפלייאוף הזה. אם לא, סנט לואיס עלולה למצוא את עצמה בבעיה כבר מתחילת הסדרה. לצד ווינרייט גם לקרדינלס יש ניסיון עשיר עם לאנס לין וג'ון לאקי, המגיש הפעיל עם הכי הרבה פתיחות בפלייאוף. הסופמור שלבי מילר מיעט לשחק בפלייאוף הקודם, אך היה נהדר בסיבוב הראשון ומסוגל להשתיק את הג'איינטס במשחק הרביעי.
למי לשים לב בסנט לואיס:
אין את דייויד פריז, אין את אלברט פוחולס, אין את קרלוס בלטראן, אין את אלן קרייג. אכן, דברים השתנו בסנט לואיס, אז על מי כן כדאי להסתכל? על האפקטיביות ועל המרפק של ווינרייט. מעניין מה המאמן מייק מת'יני יעשה אם המגיש הבכיר שלו יהיה חלש בתחילת המשחק הראשון וייאלץ לצאת. מי יזרוק את המשחק החמישי? חשוב לראות גם אם קרפנטר יצליח להמשיך לחקות את גרסת 2013 של עצמו או יחזור לתפוקתו הסבירה בלבד.
התחזית:
כשאתה מהמר שסדרה תלך לשבעה משחקים, אתה למעשה אומר שזה לגמרי פתוח ואי אפשר באמת לדעת. מדובר בשתי קבוצות כמעט זהות מבחינת נתוני ההגשה ומאוד דומות מבחינת היכולת ההתקפית. ההימור כאן יתבסס לחלוטין על כך שההתקפה של הקרדינלס יותר חמה כרגע, אז 3:4 לסנט לואיס.