מילווקי באקס: יותר גרוע לא יכול להיות. או שכן

מאזן בעונה שעברה: 67:15

סיימה את העונה: מקום אחרון בליגה. כן. אפילו אחרי פילדלפיה.

בעונה שבה המרוץ למטה מעולם לא היה גלוי ודוחה יותר – מילווקי סיימה במקום האחרון למרות שכיוונה לפלייאוף. זאת אם אתם מאמינים לראיונות ההנהלה והבעלים (ואני לא אומר שאתם צריכים). הקשר של הרב קוהל, סנטור לשעבר ובעלי הקבוצה עד לאחרונה, היה תמיד מורכב. שנה אחר שנה הוא התעקש להעמיד קבוצה שמטרתה לנצח, ולמעשה דן את הבאקס לשנים של בינוניות בלימבו של הליגה – באזור המקום השמיני במזרח. בקיץ שעבר, החתמות יקרות של שחקנים ותיקים דוגמת או.ג'יי מאיו, זאזה פצ'וליה וקרלוס דלפינו אותתו שהמטרה נשארה כשהייתה – שאיפה לתחרותיות, דשדוש בפועל. האוהדים המיואשים כבר פתחו בקמפיין טנקינג מוצהר (ודי משעשע). ואז קרה נס. בערך... ממש מתחילת העונה הבאקס סבלו ממגפת פציעות טורדנית שלא הניחה להם. 30 משחקים לתוך העונה, כל אחד מ-14 שחקני הסגל הספיק לפתוח בחמישייה לפחות פעמיים. לארי סנדרס, שרק חתם על חוזה של 44 מיליון דולר לארבע שנים, לקח את הטרנד צעד קדימה (או אחורה, תחליטו אתם) כשנפצע במהלך קטטה בפאב, חזר, נפצע שוב, והושעה בשל שימוש במריחואנה, אותו עודד בגלוי לאחר מכן (לארי! בנאדם)... המאזן של הקבוצה היה בהתאם, ועם 15 ניצחונות במהלך השנה כולה, רק נציין שהבאקס סיימו במקום ה-29 ביעילות הגנתית, ו-26 ביעילות התקפית. אפילו ריצת-אמוק של פילדלפיה, שהשוותה שיא של 26 הפסדים רצופים, לא הספיקה כדי לנשל את הבאקס מתואר הקבוצה הגרועה בליגה.

במקביל, אולי כדי להשלים את השינוי בקארמה, הבעלים קוהל התרצה והסכים למכור את הקבוצה הצוללת בעל-כורחה לבעלים חדשים, שמצדם התחייבו שלא להעבירה ממילווקי (בהנחה שאולם חדש ייבנה כמתוכנן). מהעונה המשונה הזו הבאקס ייקחו רק את המשחק הסביר של ברנדון נייט, נייט וולטרס וקריס מידלטון, הפוטנציאל האינסופי של הרוקי יאניס אנטטוקנמפו, והזכות לבחירה השנייה בדראפט.

פותחים עונה ב-NBA: לכל כתבות מחממים את הפרקט

באו: ג'ארד בייליס, קנדל מארשל, ג'ארד דאדלי, ג'בארי פארקר (רוקי), דמיאן אינגליס (רוקי), ג'וני או'בריאנט (רוקי).

עזבו: קרלוס דלפינו, ג'ף אדריאן, רמון סשנס, מירוסלב ראדוליצה, אפה אודו.

האמת, שמעטים יודעים מה הם עשו בקיץ האחרון. לפחות מאחורי הקלעים, בפרשת המאמן הראשי. מה שאנחנו כן יודעים: ג'ייסון קיד ניסה את מזלו במשחק-כוח בברוקלין נטס, במהלך להשיג עוד שליטה שהיה נדון לכישלון בצורה כה מובהקת, שניתן להניח שגם הוא עצמו ידע זאת. כדרך פלא, עוד לפני שנודע שקיד נופל, נודע שנפרסה רשת ביטחון מכיוון בעלי הבאקס הטריים כדי לתפוס אותו. דיווחים זלגו שהוא מועמד למשרת אימון הקבוצה, שבאותו הזמן עדיין העסיקה את לארי דרו בתפקיד. השמועות התבררו כנכונות, קיד הצטייר בתקשורת כנבל התורן (כנראה בצדק), והקבוצה גאלה את דרו מייסוריו (בשיחה הכי מביכה בהיסטוריה של התקשורת האנושית). קיד יצר לעצמו הרבה אויבים במהלך הקיץ, אך גם במהלך כהונתו הקצרה עם הנטס היו לא מעט מקרים תמוהים. לאחר קריירה מפוארת כשחקן, קיד יאלץ למחוק סימן שאלה ענקי שמרחף מעליו כמאמן. עם זאת, קבוצת האולסטרים של 2003 שהתקבצה לה בברוקלין מסמלת את הסיטואציה הגרועה ביותר בשביל קיד לנסות את פילוסופיית המשחק החדשנית שלו, ומילווקי בהחלט אמורה להיות זקן נוח יותר להתגלח עליו. לקיד היצירתי יש פוטנציאל להתקדם, ויהיה לו קל בהרבה לזכות באמונם של חבורה צעירה המורכבת משחקנים שגדלו עליו, מאשר וטרנים מוערכים ששיחקו מולו, כמו המקרה בברוקלין.

בדראפט המדובר, מילווקי התאהבו בפארקר, שמצדו שמח להיבחר על-ידם, והזיווג הוכתר כהצלחה. המחשבה ששחקן יעדיף לשחק במילווקי על פני כל מקום אחר היא מהפכנית, אך לפארקר שורשים בשיקגו שנמצאת במרחק נסיעה, ועם מצבו הבריאותי של אביו העדיף לקבל קל"ב. בסיבוב השני הבאקס בחרו בפוטנציאל הגלום בדמיאן אינגליס הצרפתי (חכו שנתיים, ואז שימו עין). בקבוצה ויתרו על ראדוליצה (שהתפוצץ באליפות העולם), דלפינו ובחירת סיבוב שני בטרייד עם הקליפרס בתמורה לג'ארד דאדלי ובחירה מוגנת בסיבוב הראשון. סה"כ קיץ עמוס דרמה יחסית למילווקי.

חמישייה: ברנדון נייט, קריס מידלטון, יאניס אנטטוקנמפו, ג'בארי פארקר, לארי סנדרס.

ספסל: ארסן איליאסובה, או.ג'יי מאיו, ג'ארד בייליס, ג'ון האנסון, נייט וולטרס, זאזה פצ'וליה, קנדל מארשל, דמיאן אינגליס, כריס רייט, ג'וני או'בריאנט.

מאמן: ג'ייסון קיד, עונה שנייה בליגה וראשונה בקבוצה, מאזן 38:44 עם ברוקלין נטס.

מועמד לפריצה: יאניס אנטטוקנמפו. לשים שחקנים בשנתם השנייה בקטגוריה הזו זה כמעט רמאות. אבל הגריק-פריק גדול בהרבה מהעקרונות הקטנוניים שלי. והוא ממשיך לגדול, אגב. כ-5 ס"מ מאז שנכנס לליגה לפני שנה, והוא כבר 2.11 מ', נכון לכתיבת שורות אלה. ככה זה כשאתה בן 19. ואם הנתונים האלה לא מפתיעים מספיק – קיד הולך לנסות את יאניס כרכז. נרכך את ההצהרה בכך שהעמדות הולכות ומטשטשות בכדורסל המודרני, ולא מדובר על מעבר במשרה מלאה. הכלים והנתונים הפיזיים הייחודיים של יאניס מאפשרים לו להגדיר את הקריירה שלו בעצמו. על פי רוב שחקנים נבחנים, נבחרים ומקבלים חוזים על סמך הפוטנציאל שלהם – מה הם יכולים לעשות? עם יאניס, אין דבר שהוא לא יכול לעשות, והשאלה אתו היא מה הוא אכן יעשה. האם הוא יבין שהוא יכול להשפיע על כל מהלך במשחק, שחוקים רגילים לא חלים עליו? בעונה שעברה, קיד אימן את אנדריי קירילנקו (בשיאו – אחד השחקנים הכי לא מוערכים שאני מכיר), והשנה אולי יקבל הזדמנות לעצב לו יורש. עם סיפור החיים המורכב של משפחתו, נראה שכל מי שעוקב אחרי הילד המחויך מיוון רוצה בטובתו. יאניס יקבל כל מה שהוא צריך, שזה בעיקר דקות וחופש על המגרש, ובתמורה, אמור לתת לנו מבט לעתיד המרתק שלו.

מועמד לדעיכה: בעונה שעברה ג'ארד דאדלי לא הצליח להשפיע על קבוצתו, ל.א קליפרס, כפי שבטח רצה. 6.9 נקודות בממוצע, ב-51 משחקים תחת דוק ריברס אחרי שלוש עונות רצופות עם ספרות כפולות בפיניקס סאנס. דאדלי הוא אישיות מכובדת בקרב שחקני הליגה, אך ככל שהקריירה שלו מתרחקת מהעונות העליזות עם סטיב נאש בפיניקס, הוא חוזר למימדיו הטבעיים כשחקן. שומר אישי וקבוצתי נהדר, אך מוגבל מאוד מבחינת אתלטיות וכישרון, דאדלי יפתח מעמדת נחיתות את המאבק על מקום ברוטציית הגארדים, מול נייט, מאיו, בייליס ו-וולטרס. הבעיה של דאדלי היא שהאיכויות שהוא מביא עמו לקבוצה לא מחייבות שהוא יהיה על המגרש. מספיק שיהיה בחדר ההלבשה. אשמח אם יסתבר שאני טועה בתחזית הזו.

אקס-פקטור: ג'בארי פארקר. לא בכל שנה נכנס לליגה רוקי שמצופה להוביל קבוצתו בנקודות. ג'בארי פארקר נמצא בסיטואציה הזו במילווקי, שמשוועת לסקורר אמתי מאז ימי מייקל רד. פארקר הולך לחוות הרבה כאבי גדילה בעונתו הראשונה, האחוזים מהשדה אמורים לשקף את זה, כמו גם טור האיבודים. 'הבוגי-מן' ניחן ביכולות שאמורות להפוך אותו לכוכב ואולסטאר קבוע בבוא העת, ואם הוא ימצא דרך להזדרז במעלה עקומת הלמידה שלו, מילווקי תוכל לראות כבר השנה מה יש לה ביד. ג'ייסון קיד, הרכז, יכול היה להיות שימושי לפארקר בן ה-19, ועכשיו רק נותר לראות אם קיד, המאמן, מסוגל גם הוא לעזור לקומבו-פורוורד המוכשר מדיוק.

תסריט אופטימי: המשחק של יאניס ופארקר מתפתח מוקדם מהצפוי. הכישורים שלהם משלימים זה את זה והכימיה שלהם משליכה על כל משחק ההתקפה. פארקר רוקי העונה, יאניס השחקן המשתפר. סנדרס מזכיר את כל הסיבות לחוזה העתק שקיבל, ובנאומו בעת קבלת תואר "שחקן ההגנה" הוא קורא ללגליזציה. איליאסובה חוזר לכושר סטרץ'-4 תחת השיטה החדשה, וג'ון הנסון משלים קו קדמי מעניין. עם הסגל הצעיר והכישרוני, ההילה של קיד חוזרת אליו, והתקשורת סולחת-שוכחת נוכח ההצלחה היחסית של הקבוצה הסימפטית. הפלייאוף נראה באופק של החבורה הצעירה, 53:29 ומקום 11 במזרח.

תסריט פסימי: עוד עונה במרתפי הליגה, אך גם התקווה גוועת לה לאיטה. פארקר לא מסתדר, משליך לבנים מכל טווח, ונחשף כטווינר בהגנה, גם כשהוא מנסה. סנדרס מתקשה לחזור ליכולת ראויה. יאניס לא מתמודד עם ההפסדים הנערמים, הצעירים מתייבשים על הספסל ובחדר ההלבשה מתפתחת מלחמה קרה. קיד מתגלה כמשוגע באגו-טריפ, וגם מאמן לא משהו. 65:17, שוויון עם פילדלפיה על המאזן הגרוע בליגה, שזוכה בבחירת הדראפט הגבוהה יותר.

תחזית: הילדים עוד לא מוכנים, כמו גם קיד כמאמן. פארקר ויאניס יראו ניצוצות של גדולה (אני מאמין גדול בשניהם) אבל חוסר העקביות שלהם יתבטא לאורך העונה, ההתקפה תקרטע. סנדרס יחזור לשפיות (יחסית) וידאג לייצב את ההגנה (יחסית). נייט יראה עוד טיפה שיפור, מידלטון ייקבע את מעמדו כרול-פלייר טוב, וג'ארד בייליס יגנוב דקות מאו. ג'יי. מאיו, שיצטרך להחליט מה הוא רוצה מעצמו, אם יחליט נכון, מעט מנהיגות מצדו אולי תוסיף כמה ניצחונות למאזן. 58:24, מקום 13 במזרח.

לכתבות של אורן לוי באתר ה-NBA של כריס שרידן