אינדיאנה פייסרס: ברווז צולע

מאזן בעונה שעברה: 26:56 מקום ראשון במזרח.

סיימה את העונה: ניצחה בקושי רב את אטלנטה 3:4 בסיבוב הראשון, נצחה את וושינגטון 2:4 בסיבוב השני, הפסידה למיאמי 4:2 בגמר המזרח.

אינדיאנה פתחה את העונה בסערה, ונראתה כמו הקונטנדרית שכולם חשבו שהיא. פול ג'ורג' שיחק כמו סופרסטאר, ולאנס סטיבנסון הפך למועמד קבוע לטריפל דאבל. לנקודת החצי הם הגיעו במאזן של 8:33, אלא שזה גם הרגע שהכול התחיל להשתבש. למרות המאזן המעולה, בירד עדיין חשב על הפלייאוף, ועשה שינויים, הוא החתים את אנדרו ביינום אחרי שזה שוחרר מקליבלנד (דרך שיקגו בטרייד), והחליף את דני גריינג'ר שבעיקר ישב על הספסל ולא הפריע, באוון טרנר, שבעיקר ישב על הספסל והפריע. הכימיה הקבוצתית הלכה לעזאזל, כולל שמועות על מכות בחדר ההלבשה. מבחינה מקצועית התוספות היו חסרות משמעות. ביינום שותף רק בשני משחקים, וטרנר לא קיבל מספיק דקות, ונעלם לגמרי בפלייאוף. גם השחיקה של החמישייה ששיחקה המון דקות השפיעה. ווגל מיעט להשתמש בספסל שלו, למרות שהיו שם כמה חברה שיכולים לתרום. הפריחה של פלאמלי וגרין בפיניקס הוכיחה שהבעיה היא לא בספסל, היא במאמן.

למרות מאזן של 18:23 בחצי השני של העונה, הפייסרס שמרו על המקום הראשון במזרח, בעיקר כיוון שלמיאמי היו את הבעיות שלה, וגם כי זה המזרח. לפלייאוף הם הגיעו כברווז צולע, והבעיות המשיכו איתם. אטלנטה עשתה להם צרות עם חמישה קלעי שלוש, ומרטה את הנוצות האחרונות שנשארו על רוי היברט. הסנטר הפך פשוט מיותר על המגרש כשהוא לא יכול לשמור על אף שחקן באטלנטה, ויוצר לקבוצתו בעיות מאצ' אפ קשות. לשמחתם הם פגשו את וושינגטון הקונבנציונלית בסיבוב השני שהצליחה להחזיר להם את הצבע לפנים. במשחק הראשון נגד מיאמי הם נראו כמו הקבוצה שפתחה את העונה, ולרגע היה נדמה שיש לנו קרב, אלא שמיאמי לא התרגשה, נצלה את היתרונות שלה, וסגרה את הסדרה בקלילות רבה. בניגוד לשנים עברו, אינדיאנה אפילו לא נשארה עם המחמאות.

פותחים עונה ב-NBA: לכל כתבות מחממים את הפרקט

באו: סי ג'יי מיילס (חופשי מקליבלנד), רודני סטאקי (חופשי מדטרויט), כריס סינגלטון (חופשי מוושינגטון), אדוניס תומאס (חופשי מפילדלפיה), דמיאן רודז (חופשי מאירופה), שיין וויטינגטון (רוקי, בחירת סיבוב שני).

עזבו: לאנס סטיבנסון (חופשי לשארלוט), אנדרו ביינום (חופשי, ללא קבוצה), אוון טרנר (חופשי, לבוסטון), ראסול באטלר (חופשי, ללא קבוצה)

למרות השמועות על מעמדו הרעוע של פרנק ווגל, בירד בחר להשאיר את המאמן בקבוצה. ווגל מאמן הגנתי מעולה, אבל מרבית הבעיות שצצו בחלק השני של העונה שעברה קשורות למנהיגות שלו, ולחוסר היכולת שלו לנצל את כל הכלים שעומדים לרשותו (ספסל במילים אחרות).

השחקן בעין הסערה היה לאנס סטיבנסון. סטיבנסון רשם עונת פריצה מרשימה, לצד שטויות של בריון בן 5 במגרש המשחקים. אם היה מסיים את העונה כמו שהתחיל אותה, היה יכול לקבל חוזה מקס, ובמקום זאת הסתפק ב-9 מיליון לעונה. אינדיאנה הייתה מוכנה לשלם לו את זה, והציעה לו חוזה של 45 מיליון דולר לחמש עונות. אלא שסטיבנסון, בניגוד לשחקנים אחרים, רצה חוזה קצר יותר. אינדיאנה סירבה, ושארלוט קפצה על המציאה ונתנה לו חוזה של 9 מיליון דולר לעונה, אבל לשלוש עונות במקום חמש.

התגובה של אינדיאנה למהלך הייתה הבאתו של רודני סטאקי על חוזה מינימום מדטרויט. סטאקי הוא קומבו גארד, סקורר שלא מוסר, ומעמדו בדטרויט דעך, עד ששוחרר ממנה בלי קרב. הוא עוד רשם עונה סבירה בעונה שעברה כשחקן שישי, אבל לא משהו שמעיד שהוא יכול להחליף את לאנס סטיבנסון. אינדיאנה גם רדפה אחרי סי ג'יי מיילס, ונתנה לו חוזה בסך 18 מיליון דולר לארבע עונות. לא ממש ברור מה גרם להם לעשות את זה, למיילס לא היו מחזרות רבות, וספק גדול אם מי מהן הייתה מוכנה לשלם לו כל כך הרבה כסף. מיילס לא הראה שום דבר מיוחד שמצדיק סכומים כאלה בשנותיו ביוטה ובקליבלנד. הם הוסיפו את דמיאן רודז ששיחק בספרד בעונה הקודמת, בתור סטרץ' 4.

אינדיאנה כבר לא נראתה כמו קונטנדרית, אבל בהחלט קבוצת פלייאוף במזרח החלש. אלא שאז, הכל קרס ביחד עם הרגל של פול ג'ורג'. משחק אימון פנימי של נבחרת ארה"ב, ג'ורג' נחת לא טוב, הרגל שלו פגשה את תחתית הסל, ופשוט נשברה לשתיים קצת מעל הקרסול. החדשות הרעות הן שהוא כנראה יחזור רק בעונת 2015/16. החדשות הטובות הן שמדובר בשבר נקי (לא מערב שרירים ורצועות), ולכן אין שום סיבה שלא יחזור ליכולת שאפיינה אותו לפני הפציעה. אינדיאנה נתקעה לעונה הקרובה עם קו אחורי בינוני, בלי אף שחקן שיכול להניע את הקבוצה, בדרך לעונה ארוכה ומייאשת. אחרי ההתקדמות היפה שעשו הפייסרס בשנים האחרונות, הם נופלים שוב למטה, בלי שהצליחו לנצח את המזרח.

חמישייה: ג'ורג' היל, רודני סטאקי, סי ג'י מיילס, דייויד ווסט, רוי היברט.

ספסל: לואיס סקולה, יאן מהינמי, כריס קופלנד, סי ג'י ווטסון, סולומון היל, דמיאן רודז, לאבוי אלן, שיין וויטינגטון, אדוניס תומאס, דונאלד סלואן.

מאמן: פרנק ווגל (עונה חמישית בפייסרס ובNBA)

מועמד לפריצה: סי ג'יי ווטסון עשה את הפריצה הראשונית שלו בגולדן סטייט של דון נלסון. בזמנו זו הייתה קבוצת לוטרי. הוא העדיף להמשיך את הקריירה בתור רכז שני-שלישי בקבוצות עם שאיפות פלייאוף (שיקגו, ברוקלין ואינדיאנה). העונה הוא חוזר לקבוצת לוטרי, וזה בדיוק המקום שבו הוא יכול לפרוח. בלי ג'ורג', ובלי סטיבנסון, ההתקפה של אינדיאנה תיתקע לעיתים קרובות, וווטסון הוא היחיד שיכול לשחרר אותה. ווגל יצטרך להגדיל את מנת הדקות שלו, וזה הזמן של ווטסון לפרוץ.

מועמד לדעיכה: לואיס סקולה מוכיח מחדש בכל אליפות עולם איזה לב גדול יש לו. גם בלי מאנו ג'ינובילי, ארגנטינה צלחה את שלב הבתים באליפות העולם, בעיקר אודות לסקולה. הבעיה היא שב-NBA זה הרבה יותר קשה. סקולה איטי, ומתקשה בעיקר בהגנה על הפיק אנד רול, הנשק ההתקפי העיקרי של היריבות ב-NBA. יש לו עדיין את היכולת לספק נקודות מהספסל, אבל אנחנו רואים שחקן גדול בשלהי הקריירה שלו. שחקן שהשיג הרבה יותר מסך הכישרון שלו, וחבל שאת העונה הקרובה, הוא יעביר בקבוצת תחתית.

אקס-פקטור: אינדיאנה תקום ותיפול על מה שייתן לה רודני סטאקי. ג'ורג' היל לא רכז קלאסי, ולא מסוגל לייצר מצבים לחבריו לקבוצה. סי ג'יי מיילס הוא קלע וגם בזה הוא לא מצטיין. סטאקי הוא היחיד שיש לו יכולת כלשהי ליצור לעצמו ולחברים, אבל הוא עושה את זה ביעילות נמוכה. הוא מגיע כאנדרדוג, ורוצה לשקם את הקריירה שלו במקום חדש. אינדיאנה תקלע מעט, אבל תנסה לגרום ליריבות שלה לקלוע פחות. אם סטאקי יפתח דף חדש, זה יכול להיות ההבדל בין מאבק על מקום שמיני, לתחתית המזרח.

תסריט אופטימי: פול ג'ורג' מחלים כמו שצריך, וחוזר בגדול בעונת 2015/16. אינדיאנה, במכירת חיסול, מצליחה להגיע לתחתית הלוטרי.

תסריט פסימי: תהליך השיקום של פול ג'ורג' מסתבך, ואינדיאנה בטעות מגיעה לפלייאוף, מה שמוכיח שוב כמה חלש המזרח.

תחזית: אין באמת תסריט אופטימי של אינדיאנה בלי שני הכוכבים של העונה שעברה. אפילו הגעה לפלייאוף נראית גדולה על הסגל הזה, שבנוי רע מאוד. זה אולי הזמן של בירד לחשוב לטווח ארוך.