אוקלהומה סיטי ת'אנדר: השמיים מתקדרים מעלינו

מאזן בעונה שעברה: 23:59, מקום שני במערב ובליגה.

סיימו את העונה: בהפסד 4:2 בגמר המערב לסן אנטוניו, לאחר 3:4 על ממפיס בסיבוב הראשון ו-2:4 על הקליפרס בשני.

הכול עומד במקום, הזמן ממשיך ללכת. לפני שלוש עונות OKC הגיעה לגמר מול מיאמי, בשנתיים שחלפו היא לא מצאה את הדרך חזרה לגמר. תירוצים מוצלחים לא חסרים - הטרייד על ג'יימס הארדן, הפציעה של ראסל ווסטברוק בפלייאוף שעבר, פציעה שגרמה לסרז' איבקה להחמיץ שני משחקים מול הספרס הפעם. אבל גם אם שמים את כל זה בצד התחושה היא שאוקלהומה סיטי לא מצליחה להשתפר, נתקעה בשלב מסוים. זה בולט בעיקר בהתקפה שממשיכה להיות שבלונית ותלויה לחלוטין בכוכבים. האם דרוש שינוי מהותי או כמה שדרוגים קטנים וטיפת מזל? השאלה הזאת מפלגת פורומים בכל רחבי תבל.

העונה הרגילה עמדה בסימן קווין דוראנט. ווסטברוק נאלץ לעבור ניתוח נוסף ולהחמיץ כמעט חצי עונה, זכר לאותה פציעה בפלייאוף מתנת פטריק בברלי, מה שהכריח את KD לקחת על עצמו אפילו יותר מדרך כלל. התוצאה הייתה רצף של הצגות אדירות, חודש של 35.9 נקודות למשחק באחוזים מדהימים, ממוצעים עונתיים של 32 נקודות, 7.4 ריבאונדים ו-5.5 אסיסטים ותואר MVP ראשון, כשהוא סוף סוף מנשל מהכס את לברון ג'יימס. פרט לדוראנט, איבקה המשיך להיות אחד העוגנים היציבים בליגה ורג'י ג'קסון פרץ גם כפוינט גארד פותח וגם כשחקן שישי בעוד שהוותיקים הלכו ודעכו. ההתקפה דורגה שביעית בליגה, כשהבעיה המרכזית הייתה יכולת הקליעה משלוש. גם כשדוראנט וראסל סדרו לחברים זריקות טובות, רובם התקשו לנצל אותן. ההגנה האתלטית והדינאמית בראשות איבקה דורגה חמישית, כשעיקר כוחה הוא בצבע והחיסרון היחסי הוא בהגנה על קו השלוש.

פותחים עונה ב-NBA: לכל כתבות מחממים את הפרקט

הפלייאוף של הת'אנדר היה רכבת הרים הפכפכה במיוחד. בסיבוב הראשון הייתה סדרת ההארכות מול ממפיס, עם טוני אלן שנטרל את דוראנט לכמה משחקים וחזרה של הת'אנדר מפיגור 3:2. בסיבוב השני הייתה סדרת המהפכים מול הקליפרס, סדרה גדולה של דוראנט שהוכרעה על הדברים הקטנים ביותר. גמר המערב היה סדרת הפציעה והחזרה של איבקה, כשנדמה היה שהמומנטום זז לכיוון אוקלהומה הספרס מצאו עוד הילוך וסגרו עניין.

ככל שהתקדם הפלייאוף ווסטברוק הפך להיות הסיפור הגדול. רגע אחד הוא הורס משחקים, רגע אחר כך הוא השחקן הטוב בעולם. בכל סדרה הייתה לו הצגה אדירה אחת לפחות, אבל גם הרבה מאוד זריקות מיותרות והחלטות איומות. מעבר לכך, בלטה העובדה שהצוות המסייע מקמפיין הגמר הלך ונמוג - תאבו ספולושה ודרק פישר קלעו באחוזים איומים, ניק קוליסון יצא מהרוטציה וקנדריק פרקינס נראה כבד מתמיד. פרקינס ראה את הרוקי סטיבן אדאמס משתלט על עמדת הסנטר הבכיר בזכות הגנה טובה, קשיחות, אנרגיות ותחושה שמדובר בשחקן שניתן לצאת איתו למלחמה, מה שפעם, בעיקר בבוסטון, היו אומרים על פרקינס.

באו: אנתוני מורו (חופשי, מניו אורלינס), מיץ' מקגארי (רוקי, בחירה 21), סבסטיאן טלפייר (שיחק בסין), מייקל ג'נקינס ולאנס תומאס (חוזים לא מובטחים למחנה האימונים).

עזבו: קרון באטלר (חופשי, לדטרויט), תאבו ספולושה (חופשי, לאטלנטה), דרק פישר (פרש והלך לאמן את הניקס), האשים ת'אביט (בטרייד לפילדלפיה, בסוף מצא את עצמו בדטרויט).

הכול עומד במקום, הזמן מתחיל לברוח. בשלב הזה לא רק כל ג'נרל מנג'ר, גם כל אוהד של קבוצה שאין לה פתח אחר לתקווה יודע לדקלם מתוך שינה מה קורה בקיץ 2016: קווין דוראנט מסיים חוזה. למרות שאין ממש קשר, המעברים של לברון ג'יימס תרמו לתקווה של קבוצות רבות שגם KD יחפש סיטואציה טובה יותר ומועדון בכיר יותר אם הת'אנדר לא יבנו לו קבוצה לאליפות בשנתיים האלה. בכלל לא בטוח שזה המצב, שדוראנט הוא מהממהרים לעזוב, הרי מדובר בשחקן שהקדיש 26 דקות להודות לעיר, למועדון ולשחקנים סביבו בנאום ה-MVP. אבל אולי בכל מקרה כדאי לג'נרל מנג'ר סם פרסטי, שבינתיים מגיב די באדישות, להתייחס למצב הזה כדד-ליין של שנתיים לבצע את השינויים הנדרשים.

הקיץ הוא בחר להמשיך בגישת השדרוגים הקטנים, אך בכלל לא בטוח שבכך תמו המהלכים שלו השנה. רג'י ג'קסון נכנס לשנה האחרונה של חוזה הרוקי ואם לא יקבל הארכה עד לסוף אוקטובר (זה כנראה לא יקרה) יהיה שחקן חופשי מוגבל בקיץ. מאחר שמדובר בפוינט גארד שמשחק בסגנון דומה לווסטברוק, ערך הטרייד שלו לקבוצה שמעוניינת בו לטווח ארוך עשוי להיות גבוה מהחשיבות שלו לת'אנדר. יחד עם החוזה הגמור של פרקינס ואולי צעיר נוסף, ניתן לבנות חבילה יפה עבור שחקן כנף איכותי (הפעם לא תהיה בעיית תקרת מס כמו במקרה הארדן). עוד עונה של דריכה במקום עשויה להוביל גם לשינויים גדולים יותר. סביר להניח, למשל, שזה הצ'אנס האחרון של סקוט ברוקס להוכיח שהוא מסוגל לשדרג את משחק ההתקפה ולהוביל את הקבוצה לשלב הבא. טרייד על ראסל ווסטברוק, שרבים רואים בו צעד הכרחי, כנראה לא בתוכניות, בין היתר בזכות היחסים הנהדרים שלו עם דוראנט שלא יאהב מהלך כזה.

מה כן קרה הקיץ? פישר וספולושה עזבו יחד עם קרון באטלר שהבליח לכמה חודשים סבירים. הרכש המרכזי הוא מומחה השלשות אנתוני מורו שלא יתבקש לעשות הרבה מעבר לדבר בו הוא אחד הטובים בעולם ו-OKC צריכה כל כך. הוא ייאבק על המקום בחמישייה עם הצעירים ג'רמי לאמב ואנדרה רוברסון. פרסטי הביא גם את מקגארי מהדראפט ואת טלפייר מ-2008, שניהם לא בטוחים ברוטציה. טלפייר כיכב בסין בעונה שעברה ויהווה גיבוי בפוינט, טרייד על ג'קסון יכול להפוך אותו לשחקן שמקבל דקות משמעותיות בקונטנדרית. מקגארי הוא עוד גבוה לוחם שעושה את הדברים הקטנים בשני הצדדים, הוא חוסם ומתגלגל טוב בפיק נ' רול ובליגת הקיץ הפתיע עם קליעה טובה מחצי מרחק. בקיצור - ניק קוליסון נגמר אז הביאו אחד חדש במקומו. פרסטי גם בחר בסוף הסיבוב הראשון בשחקן בשם ג'וש יוסטיס, אך בצעד תקדימי הם סיכמו מראש שלפחות את העונה הראשונה הוא יעביר בליגת הפיתוח.

חמישייה: ראסל ווסטברוק, אנתוני מורו, קווין דוראנט, סרז' איבקה, סטיבן אדאמס.

ספסל: סבסטיאן טלפייר, רג'י ג'קסון, ג'רמי לאמב, אנדרה רוברסון, פרי ג'ונס, ניק קוליסון, מיץ' מקגארי, גרנט ג'רט, קנדריק פרקינס.

מאמן: סקוט ברוקס (עונה שביעית).

מועמד לפריצה: אולי הפעם, פרי ג'ונס? הפורוורד שנכנס לעונה השלישית שלו בנוי כמו שחקן של OKC- ארוך, רזה, אתלטי ואוהב לרוץ. הוא שיפר את ההגנה האישית שלו ובאחד המפגשים מול מיאמי בעונה הרגילה שמר נהדר על לברון ג'יימס. יכול להיות שאם OKC הייתה מגיעה לגמר היה לו שם תפקיד משמעותי. בליגת הקיץ קלע 9 מ-19 משלוש, אם הוא יוסיף להגנה ולמשחק הריצה שלו גם קליעה מבחוץ באחוזים טובים הוא עשוי להיות הסטופר המוביל של ברוקס ואופציה קלאסית לצד איבקה ודוראנט בהרכבים נמוכים.

מועמד לדעיכה: קנדריק פרקינס פצוע בפתיחת האימונים ועשוי לאבד את המקום בחמישייה לאדאמס, אבל הוא עוד ימצא לעצמו דקות. מי שלא בטוח שימצא זה קוליסון. כשהדקות בעמדת הפאוור פורוורד מתחלקות בעיקר בין איבקה לדוראנט בהרכב נמוך וכשמקגארי נושף בעורפו, קוליסון יצטרך להוכיח שעוד נותר לו מה לתרום. יכול מאוד להיות שהמשחק השישי מול הקליפרס, בו החליף את איבקה שנפצע ולקח חלק במהפך של הת'אנדר, היה הרגע הגדול האחרון של שחקן האופי הזה.

אקס פקטור: המועמד לפריצה וחבורתו. שלושה שחקני כנף עזבו, רק אחד הגיע, מה שאומר שפרסטי בונה על הגדילה של שלושת הילדים שהוא הביא בשנתיים האחרונות. רוברסון, בדומה לג'ונס, הוא סטופר פוטנציאלי שינסה להיכנס לנעליו של ספולושה, אבל כדי להשתלב ברוטציה יהיה חייב לקלוע מבחוץ לאחר שקלע שתי שלשות ב-400 דקות בעונה שעברה. לאמב הוא המגוון מבין השלושה, הוא שחקן שמסוגל גם להוביל כדור וליצור לעצמו מצבי זריקה. אם פרסטי ממשיך בגישת השדרוגים הקטנים, שדרוג של לפחות שניים מהם לשחקני רוטציה לגיטימיים הכרחי לתוכנית שלו. יש להם את הנתונים, אך כדי להשתלב ברוטציה של קונטנדרית הם יצטרכו להראות הבנת משחק, השתלבות בהגנה הקבוצתית, אופי, קשיחות ויכולת לקלוע זריקות חשובות. במקרה של הת'אנדר, בהחלט ייתכן שההבדל בין אליפות לעוד הפסד בסיבוב שני-שלישי נמצא בשחקנים שייאבקו על המקום השמיני והתשיעי ברוטציה.

תסריט אופטימי: רק אליפות. זה לא ממש חשוב אם הדרך לשם תעבור ב-40 זריקות למשחק של ווסטברוק. אבל ההיגיון הוא שכדי שזה יקרה ההתקפה הקבוצתית תצטרך להיראות טוב יותר כי קבוצות פלייאוף חזקות מתחילות להבין איך לשמור על דוראנט. אם ברוקס יבנה תרגילים שייתנו ל-KD וראסל יתרון של צעד, אם הצעירים יתפתחו ויחד עם שלושת הגדולים ייצרו הגנה בלתי חדירה, אם מורו יקלע באחוזים שלו גם במאני טיים של משחקי פלייאוף, זה יכול לקרות גם בלי טרייד במהלך העונה.

תסריט פסימי: מורו מתקשה לקבל דקות בגלל ההגנה, ג'ונס ורוברסון בגלל ההתקפה, אדאמס עושה בעיקר פרובוקציות. בפלייאוף דוראנט ממשיך להתקשות מאוד מול שומרים כמו טוני אלן וקאווי לאונרד ושוב לא מצליח לשמור על יציבות, ווסטברוק ממשיך לקבל החלטות גרועות וברוקס ממשיך לשים את הכדור ביד של אחד מהם ולהסתמך על סגנון פשוט מדי. בקיץ פרסטי ממשיך להישאר אדיש למצב.

תחזית: העונה הרגילה לא הוזכרה בתסריטים כי אין יותר מדי ספק שרק פציעה רצינית תמנע עונה מצוינת באזור ה-60 ניצחונות. דוראנט, ווסטברוק, איבקה וג'קסון נראים כמו מניות בטוחות לקבוצה עם התקפה והגנה בטופ 10, סביבם יש מספיק גבוהים עם אופי ושחקני כנף עם פוטנציאל. סן אנטוניו, קליבלנד ואולי גם הקליפרס מסוגלות לבנות קבוצות איכותיות יותר, אבל ל-OKC יש בסיס בטוח יותר ואם אף אחת מהן לא תתחבר היא תהיה שם כדי לאסוף את התואר.