תקציר הפרקים הקודמים
מאזן בעונה שעברה: 54:28
סיימו את העונה: במקום ה-13 במערב.
מה הם רוצים? זאת השאלה שאף אחד לא הצליח לענות עליה. בעונה הראשונה של הג'נרל מנג'ר פיט ד'אלסנדרו והמאמן מייק מאלון, סקרמנטו לא החליטה אם היא נמצאת בבנייה מחדש או מנסה להצליח עכשיו. שיא הבלבול הגיע כאשר במהלך העונה ד'אלסנדרו הנחית מטורונטו את רודי גיי, סקורר לא יעיל עם חוזה אסטרונומי שהגיע לקבוצה שבשלב הזה כבר היה ברור שאין לה סיכוי מעשי להגיע לפלייאוף.
גיי דווקא הפתיע לטובה כשקלע 20.1 נקודות למשחק באחוזים הטובים בקריירה, הגיע לקו העונשין יותר מתמיד והשלים שלישיית סקוררים של יותר מ-20 נקודות. הפוינט גארד המזערי אייזיאה תומאס השתמש בזריזות ובכישרון שלו כדי לקלוע 20.3 נקודות ולהוסיף 6.3 אסיסטים למשחק. אך כוכב הקבוצה היה, כמובן, דמרקוס קאזינס. בפתיחת העונה היה חשש שקאזינס לא יסתדר עם מאלון שנחשב למאמן קפדן, בפועל זו הייתה העונה הטובה בקריירה של הסנטר המוכשר כל כך. הוא קלע 22.7 נקודות (תשיעי בליגה), הגיע לקו העונשין 8.4 פעמים (רביעי), הוריד 11.7 ריבאונדים (חמישי) והוסיף מספרים יפים של אסיסטים, חטיפות וחסימות. הוא גם איבד 3.5 כדורים והמשיך להוביל את הליגה בעבירות רגילות (3.8 למשחק, מה שמנע ממנו לשחק יותר מ-33 דקות למשחק) וטכניות (16, חלק את התואר עם בלייק גריפין), אבל בתמונה הגדולה הילד התבגר ונראה כמו שחקן שאפשר לבנות סביבו קבוצה.
כל מה שנותר זה למצוא את הקבוצה הזאת. סביב שלושת הסקוררים לא היה כלום: הרוקי בן מקלמור אכזב עם 37 אחוזים מהשדה, קרל לנדרי היה בעיקר פצוע, אף אחד אחר לא נראה כמו שחקן רוטציה ב-NBA. למרות השלישייה הקינגס דורגו במקום ה-20 בליגה ביעילות התקפית, למרות שמאלון נחשב למאמן הגנה הם דורגו במקום ה-23 בליגה ביעילות הגנתית. סקרמנטו הייתה טובה בתוך הצבע, בעיקר בריבאונד ובסחיטת עבירות, וחלשה מאוד בחוץ בשני הצדדים - קלעה מעט שלשות באחוזים רעים, יחס אסיסטים/איבודים גרוע, אפשרה ליריבות שלשות באחוזים גבוהים והרבה אסיסטים. זה הספיק למקום ה-13 במערב ולעוד עונה חלשה של קבוצה שלא ברור מה התכניות שלה לעתיד הנראה לעין.
אני יודע מה עשיתם בקיץ האחרון
באו: דארן קוליסון וראיין הולינס (חופשיים, מהקליפרס), רמון סשנס (חופשי, ממילווקי), ניק סטאוסקאס (רוקי, בחירה 8), עומרי כספי (חופשי, מיוסטון דרך ניו אורלינס), סים בולאר, אריק מורלנד, טריי ג'ונסון ודיונטה בארטון (חוזים לא מובטחים למחנה אימונים).
עזבו: אייזיאה תומאס (בסיין אנד טרייד לפיניקס), ג'ייסון טרי (בטרייד ליוסטון), טרוויס אאוטלו וקווינסי אייסי (בטרייד לניקס), ארון גריי (חופשי, לדטרויט), ג'ארד קנינגהאם (חופשי, ייבחן בקליפרס).
הקיץ של ד'אלסנדרו לא עזר לפיזור הערפל. להיפך - הוא הצליח לבלבל עוד יותר את שאר המנהלים בליגה, שלפי זאק לואו מגרנטלנד עסקו רוב ליגת הקיץ בשאלה מה הוא מנסה לעשות. באותה תקופה היו שמועות שסקרמנטו מעוניינת בגוש סמית', בהמשך גם השם של רונדו עלה כמועמד לטרייד, בסוף הפעלתנות של ד'אלסנדרו הסתכמה במעט מאוד שינויים מהותיים. השינוי החשוב ביותר והשנוי ביותר במחלוקת הוא הוויתור על אייזיאה תומאס, שהועבר בסיין אנד טרייד לפיניקס תמורת טרייד אקספשן, כשבמקומו הגיע דארן קוליסון אחרי עונה סבירה כמחליף בקליפרס. קוליסון הוחתם על ה-MLE המלא (16 מיליון דולר ל-3 שנים), רק מעט פחות ממה שתומאס ירוויח בפיניקס. אין ספק שאייזיאה הוא המוכשר מבין השניים, אבל ד'אלסנדרו רואה בקוליסון מנהל משחק ושומר טוב יותר, למרות שגם הוא לא הצטיין עד כה בשני התחומים האלה.
שאר מהלכי הקיץ עמדו בסימן שתי מטרות מרכזיות. הראשונה הייתה חיזוק הקליעה מבחוץ ומשחק הריצה של הקינגס. לשם כך נלקח בבחירה השמינית בדראפט השוטינג גארד מומחה השלשות ניק סטאוסקאס, בצעד שמביע חוסר אמון בבן מקלמור שנבחר בשנה שעברה לאותה עמדה. רמון סשנס, פוינט גארד שאוהב לרוץ ולהריץ, הוחתם כדי לגבות את קוליסון, וכספי הגיע על תקן פורוורד שמתמחה במשחק ריצה ושלשות.
המטרה השנייה של ד'אלסנדרו הייתה להיפטר מחוזים מיותרים כדי להתרחק מתקרת המס (אותה אסור לו לעבור) ולהגדיל את הגמישות שלו בהמשך העונה. הוא בנה טריידים מורכבים בהם נתן את טרי ואאוטלו וקיבל שחקנים עם חוזים לא מובטחים אותם כבר שחרר. המהלכים האלה יאפשרו לד'אלסנדרו להשתמש בטרייד אקספשן שקיבל על אייזיאה, זו תהיה הדרך המרכזית שלו להתחזק במהלך העונה. לאחר כל הסינונים נשארו לו רק 13 חוזים מובטחים, כך שלנבחנים במחנה האימונים יש סיכוי אמיתי להיכנס לסגל. המסקרן והפיקנטי בהם הוא סים בולאר, שאם יקבל חוזה מובטח יהיה גם השחקן הגבוה ב-NBA (2.24 מ') וגם הראשון ממוצא הודי בליגה הטובה בעולם.
הבשורה הטובה המרכזית של הקיץ הייתה ההצלחה של קאזינס וגיי בנבחרת האמריקאית, בעיקר דמרקוס שהרשים לטובה במחויבות, עבודת ההגנה והקלות בה השיג נקודות. הוויתור על פוינט גארד סקורר כמו תומאס אומר שמשחק ההתקפה יתבסס עוד יותר מהעונה שעברה על קאזינס ועל האפקטיביות שלו כסקורר ומוסר גם עם הגב לסל וגם עם הפנים. לאחר עונה אישית טובה מאוד, המבחן הבא של קאזינס הוא ביכולת להוביל קבוצה לניצחונות, להתחיל להיראות כמו פרנצ'ייז פלייר. עבור גיי זו השנה האחרונה בחוזה, הוא ינסה להמשיך בשיקום המעמד שלו שהיה בקרשים בתקופת טורונטו. מאלון כבר הבהיר שהם שני היחידים שהמקום שלהם בחמישייה מובטח, בשאר העמדות יהיה מאבק לפחות בין שני שחקנים.
מה מי מו
חמישייה: דארן קוליסון, ניק סטאוסקאס, רודי גיי, קרל לנדרי, דמרקוס קאזינס.
ספסל: רמון סשנס, ריי מקאלום, בן מקלמור, עומרי כספי, דריק וויליאמס, ג'ייסון תומפסון, רג'י אוונס, ראיין הולינס.
מאמן: מייק מאלון (עונה שנייה).
מועמד לפריצה: עד להצטרפות המאוחרת של סשנס המשבצת הזאת הייתה רשומה על שם ריי מקאלום, הרכז האקספלוסיבי שהוביל את הקינגס לזכייה בליגת הקיץ. במצב החדש איאלץ להגמיש אותה כדי שתתאים לסטאוסקאס. הרוקי הקנדי (הוא רק נשמע ליטאי. וקולע כמו ליטאי) הוא לא רק מומחה שלשות. בעונה השנייה שלו במכללת מישיגן, לאחר עזיבת טריי ברק וטים הארדווי ג'וניור, הוא קיבל יותר אחריות ועמד במשימה עם חדירות יעילות, טאץ' יפה ליד הטבעת, סחיטת עבירות, יכולת מסירה טובה ועלייה אפקטיבית לקליעה מכדרור. ההגנה שלו בעייתית והוא יצטרך להוסיף מסה, אך יכולת הקליעה שלו תספק לו דקות וסיכוי סביר שגם מקום בחמישייה גם אם ייקח לו זמן עד שיתחיל לתרום בדרכים אחרות.
מועמד לדעיכה: את העונה שעברה קרל לנדרי יעדיף למחוק מהרשומות. בין ניתוח בירך שעבר לפני פתיחתה לניתוח בברך שעבר במהלכה, הוא הספיק להשתתף ב-18 משחקים בהם נראה בעיקר חלוד. בגיל 31 לנדרי יכול להרשות לעצמו עונה אחת כזאת, אבל עוד אחת כבר תבשר על תחילת הסוף. לאחרונה הצהיר שהוא עדיין לא כשיר במאת האחוזים אך מתקרב לכך, מעמדו לפתיחת העונה לא ברור. אך יותר מהשאלה מתי יחזור חשובה השאלה איך יחזור, האם בגילו הוא מסוגל להתאושש לחלוטין משני ניתוחים ושנה וחצי בהן כמעט לא שיחק. לא בטוח שהוא ימהר לסכן את הרגליים הפגועות שלו עבור קבוצת תחתית כשבכל מקרה הוא ירוויח כ-20 מליון דולר בשלוש השנים הקרובות.
אקס פקטור: קפיצת מדרגה לא תגיע מהסגל הנוכחי, אז ניתן רק לקוות שהיא תגיע מכיוון המאמן. לפני שהגיע לסקרמנטו מייק מאלון היה מהעוזרים המוערכים בליגה, בעונה השנייה שלו כמאמן ראשי אולי ניתן יהיה לראות טביעת אצבע שלו בקבוצה. ההתקפה זקוקה ליותר שיטתיות ופחות תלות בסקוררים, בעיקר לאחר שאחד מהם עזב. בעונה שעברה סקרמנטו הייתה שנייה מהסוף באחוז הסלים שלה שנקלעו מאסיסטים, זה יהיה חייב להשתנות. בהגנה מאלון משתמש בשיטה מאוד פשוטה, אבל גם אותה השחקנים התקשו ללמוד. גם בסגל הנוכחי קשה להצביע אפילו על שחקן הגנה איכותי אחד, אבל אולי מאלון ימצא את השחקנים שיפנימו את השיטה ויימנעו מטעויות כדי לבנות הגנה מוצלחת במודל של שארלוט.
ולכדור הבדולח
תסריט אופטימי: הכול יעבור דרך קאזינס והוא ייענה לאתגר עם 26,12,4, פחות עבירות, שיפור בהגנה, ניצוצות של מנהיגות ומקום בטוח באולסטאר. קוליסון וסשנס יספקו 48 דקות יעילות ויפעילו את החברים, סטאוסקאס יפגיז בלי הבחנה ומקלמור ישלים אותו עם עונת פריצה, לנדרי יחזור להיות סקורר יעיל, ההגנה תהיה הרבה יותר אחראית. במערב גם זה לא יספיק ליותר מ-38 ניצחונות ומקום עשירי.
תסריט פסימי: קאזינס עם יותר מ-4 עבירות למשחק ו-20 טכניות לעונה מבהיר שהוא לא מתכוון להתבגר, גיי חוזר לאזור ה-40 אחוזים מהשדה, סטאוסקאס נתקע בקיר שמקלמור עוד לא עבר, קוליסון בינוני בכל תחום, לנדרי גמור, ההגנה נראית בדיוק אותו הדבר. עם קצב של 20 ניצחונות האוהדים מתחילים לפנטז על בחירה גבוהה, אבל בדד-ליין ד'אלסנדרו שולח את הבחירה הזאת לדטרויט כחלק מטרייד על ג'וש סמית' והחוזה הנוראי שלו.
תחזית: אני מקווה ומאמין שהעונה של קאזינס תתקרב לאזור התסריט האופטימי, אבל כל השאר לא. ההגנה אמורה להשתפר מעט וההתקפה אולי תהיה מסודרת יותר, אבל סקרמנטו פשוט חלשה מדי בשלוש מחמש עמדות. במזרח עוד ניתן היה לפנטז על משהו, במערב זו קבוצה של 30 ניצחונות והמשך הדשדוש. לפחות בקיץ הבא יהיה מקום מתחת לתקרה, הבעיה היא שקשה לחשוב על שחקן בכיר שירצה להגיע.
